חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

כומר בניו-זילנד, חסיד בירושלים - בגליון השבוע

הלל (וויד) מרדית היה פרח כמורה מוכשר במיוחד, שכבר בגיל 13 נשא את דרשת יום ראשון בכנסייה המקומית בניו-זילנד ● אבל להלל היו יותר מדי שאלות ועד מהרה הוא צא עצמו מחפש תשובות מחוץ לכנסייה.
31/07/08, 17:54
עדי דוד

הלל צועד לכיוון הכותל המערבי, כשלראשו כיפה סרוגה גדולה, פאות קצרות המסתתרות מאחורי אוזניו וציציות בחוץ, מתנפנפות ברוח. איש מסביבו אינו מעלה על דעתו כי הבחור החביב המתפלל אצל הכותל המערבי בכזו דבקות ונראה כמו תלמיד ישיבה אופייני מישיבת מרכז הרב שימש עד לפני שנים מעטות כומר נוצרי בניו-זילנד.
 

"כולם רוצים שהגרים יבואו לשבת ויספרו את הסיפור שלהם, אבל אף אחד לא מוצא להם שידוך – כי אין להם ייחוס", מספר הלל. הוא מקווה בכל לבו שיזכה בקרוב להקים בית נאמן בישראל. "אמרתי כבר לכמה אנשים שיש לי ייחוס: אני הבן של אברהם אבינו. אנשים אומרים לי 'כל הכבוד שהתגיירת, אבל אל תתחתן עם הבת שלנו'"
סיפור על בן אדם אחד עם המון אמונה והרבה אומץ רוח, שעשה, במסירות נפש, את הדרך הארוכה והמפותלת מן הנצרות אל חיק היהדות.

אל תשאל שאלות!

הלל מרדית (25) נולד בווילינגטון שבניו-זילנד בשם וויד, למשפחה נוצרית אוונגליסטית אדוקה מאוד ומכובדת, לאב מכהן בדרגה בכירה מאוד בצבא ניו-זילנד. כבד מגיל קטן התבלט הלל בכישוריו, והוריו, שצפו לו עתיד מזהיר בנצרות, ביקשו שילך ללמוד כמוּרה. הלל, הבכור מבין שלושה אחים, החל ללמוד בבית ספר לכמורה, ועד מהרה נחשב למיוחד במינו בקרב אנשי הדת אשר ראו בו עילוי.

"כל החיים שלי אמרו שאני לא סתם ילד, שיש לי קשר מיוחד עם הקדוש ברוך הוא. הייתי מבין דברים שאנשים בני 80 לא מבינים", מספר הלל, אשר היה לנוצרי אדוק והדת היתה כל חייו.

כיוון שידע את כל התנ"ך והברית החדשה בעל פה, כבר בגיל 13 הוא מונה לתפקיד הכומר שנושא את דרשת של יום א' בכנסייה המקומית. הלל החל ללמוד עם אנשים "גדולים בנצרות", ועד מהרה התעוררו אצלו שאלות רבות שהוא לא היסס לשאול את מלמדיו. "מצאתי סתירות בין הברית החדשה לתנ"ך, והיו לי שאלות קשות על הנצרות ועל היהדות. הם לא אהבו שיש לי הרבה שאלות, ואמרו לי שאלו שאלות מסוכנות שאסור לשאול. אבל אני לא רציתי לעשות דברים סתם, להיות מאמין סתם, רציתי להבין את כל מה שאני מאמין בו, אז הם קראו לי 'אפיקורס של הנצרות'", הוא מספר.

אלו שאלות היו לך?

"למשל, רציתי לדעת למה ביהדות מאמינים שה' הוא אחד אבל בנצרות יש שלושה, או למה כתוב בברית החדשה שאמא של ישו נכנסה להיריון מרוח הקודש ולא בדרך הטבע, והרי כתוב בתנ"ך שהקב"ה עושה ניסים בדרך הטבע. לא הבנתי את זה, והם אמרו לי שזה היסוד של הנצרות, אבל לי היתה בעיה גדולה עם היסוד הזה...".

במשך ארבע שנים, עת כיהן ככומר, הלל לא ויתר והמשיך לשאול שאלות אודות עַם ישראל ולחקור את האמת. "רציתי לדבר עם מישהו יהודי", הוא מספר, "אבל נולדתי בכפר קטן שלא היו בו יהודים, וכל החיים שלי סיפרו לי שמאז ישו אין יותר יהודים בעולם. הייתי ממש עצוב, כי רציתי לפגוש יהודי שיספר לי מהי האמת, לא רציתי שקר בתוך החיים שלי".

עם הזמן, הלל, שהיה כבר בגיל 17, התקדם בלימודיו בבית הספר לכמורה, למד בעצמו, ואט אט החל לדעת יותר על עם ישראל. באומץ רוח השמור לנשמות ישראל בלבד, החל הנער בן ה-17, פרח הכמורה שצפו לו גדולות ונצורות, לדבר גלויות על כך שעם ישראל הוא העם הנבחר, גם בתוך דרשותיו שנשא בכנסייה.

אם בתחילה היה מוקנט בחביבות על ידי ראשי הכנסייה, הרי שמעתה הצליח להעלות את חמתם והועף משם בבושת פנים. "הכומר סילק אותי מהכנסייה בגלל השאלות שלי. הוא אמר לי: 'לך מפה, עוף מכאן'. כל האנשים בכנסייה אמרו לי שיש לי מחשבה טובה, ורצו שאעבור לכנסייה חדשה. אבל אני לא רציתי יותר נצרות. היו לי המון שאלות ורציתי תשובות, בלי תשובות זה לא חיים שמחים. לא רציתי לחיות חיים בלי תשובות".

מה, יש יהודים בעולם?
 

לא מזמן גילה הלל ששם משפחתו של סבו מצד אמו הוא לא אחר מאשר כהן. "ראיתי תמונה שלו, ויש לו פנים מאירות", הוא מספר בהתרגשות. "לא יודע אם הוא היה יהודי, אבל מישהו מאחד הדורות שלי בטוח היה יהודי", אומר הלל, שללא ספק נראה כמו יהודי דתי מבטן ומלידה. בקלות אפשר לטעות במראהו: הוא נראה כהסדרניק מצוי, שגדל בתוך עולם התורה כבר מינקות
ביום מן הימים הזדמן להלל לעבוד על אוניה גדולה, מעבורת בין האיים, במרכז ניו-זילנד. כשהגיע בן הפריפריה הצעיר אל מרכז החיים של ניו-זילנד, הבחין כי אחד העובדים איתו חובש, לתדהמתו הרבה, כיפה. "תהיתי אם הוא יהודי, אז שאלתי אותו מי הוא ומה זו הכיפה שעל ראשו ואת כל השאלות שהיו לי", צוחק הלל כשהוא נזכר במפגש המפתיע שעתיד היה לשנות את כל חייו מן הקצה אל הקצה. "הוא לא הבין מה אני רוצה מהחיים שלו, ואמר לי שאני איש מוזר כי שאלתי אותו אם יש יהודים בעולם וכשהוא אמר לי 'בטח', אמרתי לו שאני שמח מאוד לשמוע".

אותו בחור, נתן שמו, שלימים הפך להיות שותפו של הלל בדירה בירושלים, קישר בן הלל לבין הרב של ניו-זילנד. "דיברתי עם הרב ואמרתי לו שאני מרגיש שיש משהו לא בסדר בדת שלי, שאני מרגיש שאני מאמין בשקר", משחזר הלל. "אמרתי לו שאני לא רוצה להתגייר ולא כלום, רק יש לי שאלות".

 הלל התחבר אל הרב וטעם מעט מן היהדות. לאחר כשנתיים של קשר רציף, כשהלל כבר כבן 20, אמר לו הרב שהוא אומנם לא מאמין בגיור, אבל לו יש "נשמה יהודית". "הוא אמר לי: 'ילד, יש לך משהו, אתה חייב ללמוד תורה ואני רוצה לעזור לך'. בשכל לא רציתי את זה, אבל הנשמה שלי רצתה", מודה הלל.

אך לאחר זמן מה נאלץ הרב לעזוב את העיירה הדרומית של הלל לטובת אוקלנד שבצפון ניו-זילנד. "הייתי עצוב מאוד שהרב שלי, שהוא כמו חבר, שלמדנו יחד ושעשינו יחד את כל החגים, עוזב פתאום". בלית ברירה נאלץ הלל להשלים עם המצב, והרב קישר אותו עם הרב החדש שעתיד היה להגיע אליהם.

כשהרב החדש הגיע, הטיל עליו הלל את הפצצה והודיע לו שהוא רוצה להתגייר. הרב שאל עליו וחקר, ולבסוף סיפר לו כי הוא בא לניו-זילנד בשבילו בלבד. לאחר שלימד אותו הרבה על היהדות, אמר לו הרב שהוא צריך לעלות לארץ ישראל ושם להתגייר. "לא ידעתי אפילו איפה זה ישראל, זה היה נראה לי בסוף העולם, בעולם אחר, וגם לא רציתי לעזוב את המשפחה שלי, אבל הייתי חייב. ידעתי שזה יותר חשוב מכל הדברים בעולם".

למרות הקושי הרב שבעזיבת כל המוכר והאהוב לו לטובת עולם לא נודע, עוד באותו שבוע קנה הלל כרטיס לישראל. "אמרתי להורים שלי שאני חייב ללכת לארץ ישראל ללמוד בישיבה. אמא שלי היתה ממש עצובה ולא רצתה שאעזוב, אבא שלי התחנן שאשאר. הם ביקשו שאתגייר באוסטרליה, וזה היה לי קשה מאוד, כי אני אוהב מאוד את ההורים שלי ואת אחי ואחותי, הם אנשים טובים", משחזר הלל בכאב את הדרמה המשפחתית שנוצרה בעל-כורחו. 

איך התמודדת עם תגובת המשפחה?

"הסברתי להם שאני רציני ואני חייב לעשות שינוי ממש גדול בחיים שלי, וזה יותר חשוב לי מכל הדברים בעולם. אני לא רוצה כסף, לא דירה ולא מכונית, אני רוצה אמת".

לבסוף, בראותם את האמת הבוערת בו והנחישות, הסכימו שיעזוב. "הם אמרו לי שאם אני הולך, הם איתי. שהם ההורים שלי, ושאם אצטרך משהו, הם תמיד פה בשבילי".

וכך, לאחר שבוע, בדיוק בפרשת לךְ לךָ, באומץ לב ובנחישות שכבר הספקנו להכיר, בדומה לאברהם אבינו, אבי כל הגרים, עזב הלל את הכל ועלה לבדו "אל הארץ אשר אראך", אל הלא נודע, אל ארץ ישראל. 

מניו-זילנד לירושלים


"הרבנות עושה המון בלגן, הם צריכים לשנות את השיטה של איך שעושים גיור ואיך שהם מדברים אל אנשים שבאים להתגייר; הם מדברים אליהם כאילו הם לא בני אדם", משיב הלל לשאלתי מה דעתו על תהליך הגיור. לאורך כל תהליך הגיור שלו היו שהתייחסו אליו בצורה לא יפה. "עד היום יש כאלו שמתנהגים אליי ככה. בגלל זה יש המון אנשים שהתגיירו, ואחרי שנה כבר לא שומרים תורה ומצוות. בגלל כאב הלב שעושים להם"
בלי להכיר אף אדם בישראל או מקום כלשהו ללון בו, הוא הגיע היישר לירושלים, אל תוך מאה שערים, והחל מחפש את ישיבת אור שמח שהרב מניו-זילנד המליץ לו עליה. הוא נסע במונית ספיישל בכל  העיר הזרה לו עדיין, ורק לאחר שעות ארוכות של שיטוט מצא את הישיבה.

"הגעתי לראש הישיבה, הרב וויינבאך, ואמרתי לו שאני רוצה להתגייר ואני פה כדי ללמוד תורה". הרב קיבל אותו, והלל, שלא ידע כמעט עברית, החל ללמוד תורה בישיבת אור שמח במלוא המרץ. כל יום משמונה בבוקר ועד חצות לילה, תוך שבלילות הוא לומד עברית בעצמו, דרך אינטרנט וספרים. ראש הישיבה גם כן עמד על טיבו, נתן לו את ברכת הדרך להתחיל בתהליך הגיור, והוסיף גם הוא שיש לו נשמה מיוחדת. "למדתי כל הזמן, רק תורה והלכה ויהדות, מחשבה, ברסלב, הכל. גם עברית למדתי מהר, לבד, בלי אולפן", הוא מספר. במשך שנה שלמה למד הלל באינטנסיביות בישיבה בטרם החל את תהליך הגיור.

מכאן ואילך, הדרך של הלל אל היהדות היתה קצרה, הוא החל בתהליך הגיור (גיור לחומרא של הרב אליישיב, ע"ד), שהיה לא פשוט בכלל, וסיים אותו כעבור שבעה חודשים, והוא בן 22 בלבד, שבוע לפני ראש השנה, כיהודי.

איך הגיבה המשפחה שלך לגיור?

"הם לא באמת מבינים מה זה, מה אני עושה פה, ולמה אני צריך לעשות את כל המצוות האלו, אבל יש להם כבוד לזה. חיים של יהודי זה לא משהו פשוט, והם לא יכולים להבין הכל", הוא מחייך בהשלמה.

בעקבותיו, גם בני משפחתו הנוצרים האדוקים, שלא ויתרו מעולם על ימי ראשון בכנסייה, יצאו מהכנסייה והחלו לשמור את שבע מצוות בני נוח. "אמרתי להם לצאת מהכנסייה, כי זה לא טוב לנשמות שלהם", הוא מספר בענווה כיצד עשה "קירוב לבבות" בלתי אפשרי מעין זה. "שלחתי להם ספר על שבע מצוות בני נוח, הם לומדים ממנו ואומרים שהיהדות זה טוב, ושהיא דת הגיונית יותר מכל הנצרות, יותר נורמאלית. הם מתקשרים אליי ושואלים שאלות של אמונה ודת. אמא שלי אומרת שאני הרב שלה", הוא צוחק ומוסיף ברצינות כי "זו העבודה שלנו, כיהודים, להיות אור לגויים, שידעו שהם צריכים לשמור שבע מצוות בני נוח".

אתה רוצה שהם יתגיירו?

"לא" הוא מפתיע אותי, "לא לכל אחד זה מתאים".

אך לא כולם מקבלים את המעבר החד שלו בהבנה. דודתו, למשל, העירה לו לאחר שהתגייר שבאמת "גדל לו האף". "לאחותי הכי קשה, כי היא ואני אוהבים מאוד זה את זה, אבל היא נוצרייה אדוקה ועדיין ממשיכה ללכת לכנסיה מדי פעם. אני לא אומר לה על זה כלום, זו האמונה שלה ואני מכבד אותה, אבל אם היא תשאל אותי יום אחד למה הפסקתי להאמין בישו, אני אסביר לה".

העיקר זה אהבת חינם

לאחר שלמד שלוש שנים בישיבת אור שמח, עבר הלל ללמוד במכון מאיר. "באור שמח למדתי הלכה, ובמכון מאיר גמרא. עכשיו אני מחפש ישיבה שבה אוכל ללמוד חסידות", אומר הלל בחיוך וחושף כי הספיק כבר להכיר את היהדות על כל זרמיה המגוונים.

כשאני שואלת אותו לאיזה זרם הוא הכי מתחבר, הלל עונה ללא היסוס שהוא אוהב מאוד את רבי נחמן מברסלב. "ברסלב זה טוב לנשמה, אני אוהב את זה מאוד. זו רוחניות, זו שמחה אמיתית, זו אהבת ישראל, ויש שם כל העניינים שאנחנו חייבים לקיים".

מכל הדמויות בתנ"ך הלל אוהב את דוד המלך ופוקד את קברו פעמים רבות. שם גם נפגשנו לראיון. "אני מרגיש בקבר דוד שזה כמו הבית שלי. כמעט בכל שבת כשאני בירושלים, אני מגיע להתפלל שם. את כל ההתבודדויות שלי אני עושה שם", הוא אומר בהתרגשות עת הוא משקיף ממרומי קבר דוד אל הר הבית ומוקסם מהנוף ומהקדושה האופפת את המקום.
לא מזמן גילה הלל ששם משפחתו של סבו מצד אמו הוא לא אחר מאשר כהן. "ראיתי תמונה שלו, ויש לו פנים מאירות", הוא מספר בהתרגשות.

אז אתה חושב שאולי הוא היה יהודי, אני מעזה לשאול את מה שהוא אולי מתבייש לומר. "לא יודע אם הוא היה יהודי", עונה לי הלל בכנות, "אבל מישהו מאחד הדורות שלי בטוח היה יהודי", אומר הלל, שללא ספק נראה כמו יהודי דתי מבטן ומלידה. בקלות אפשר לטעות במראהו: הוא נראה כהסדרניק מצוי, שגדל בתוך עולם התורה כבר מינקות.

מאז שעלה לישראל ועד היום, הלל מתגורר בירושלים ועוסק בפעילות ענפה של קירוב לבבות, ממש כמו יהודי אמיתי. הוא מארח בביתו בשבת חבר'ה חילונים שרוצים לטעום שבת אמיתית מהי. "הם רואים אצלי שבת בכיף ובשמחה", אומר הלל, שאחראי על כל הבישולים לשבת, מאחר שבניו-זילנד למד גם בבית ספר לשפים.

כמו הלל הזקן, גם הוא סובלני ומלא אהבת ישראל: "אני לא מאמין שיש חילונים בעולם, הם פשוט לא יודעים באמת מה זה תורה ומצוות".

בנוסף, הוא עוזר ל'יד לאחים' נגד פעולות המיסיון, וגם עושה 'אור לגויים' כאשר מגיעים אליו הרבה חבר'ה גויים עם שאלות דומות לאלו שהיו לו, והוא מייעץ להם ומקרב אותם ליהדות. "הם רואים משהו טוב, ורוצים גם".

כיום הלל עובד בחברה בינלאומית למשאבי אנוש, ומחפש ישיבה שתתאים לו, לאחר שבדק כמה ישיבות קודם לכן. "אני בוחר ישיבה לפי איך שהתלמידים שבה מדברים. אם הם מדברים דברים רעים על יהודים אחרים, על עם ישראל, אני לא רוצה ללמוד שם", אומר הלל, איש אמת מהסוג שקשה מאוד למצוא היום. 

"אנחנו חייבים לשנות את היחס שלנו זה לזה. יותר אהבה, בלי שנאת חינם. אני שומע כל הזמן ש'ליטאים שונאים חסידים' ו'ספרדים שונאים אשכנזים'. אנחנו חייבים להפסיק עם שנאת החינם הזאת", הוא אומר את מה שכל כך חשוב לנו להפנים, בייחוד בימים אלו.

כמו ילד בן ארבע

"הרבנות עושה המון בלגן, הם צריכים לשנות את השיטה של איך שעושים גיור ואיך שהם מדברים אל אנשים שבאים להתגייר; הם מדברים אליהם כאילו הם לא בני אדם", משיב הלל לשאלתי מה דעתו על תהליך הגיור. הלל מספר שגם לאורך כל תהליך הגיור שלו היו שהתייחסו אליו בצורה לא יפה, "ובעצם, עד היום יש כאלו שמתנהגים אליי ככה".

מה דעתך על פרשיית פסילת הגיורים שהסעירה את ישראל לאחרונה?

"צריך להבין שתהליך הגיור קשה מאוד למי שבא להתגייר, ואחרי הגיור זה אפילו עוד יותר קשה: הגר לא כל כך מרגיש שהוא יהודי אחרי הגיור, ואנשים לא מאמינים לו שהוא אמיתי בגֵרות שלו, וזה קשה לו מאוד. בגלל זה יש המון אנשים שהתגיירו, ואחרי שנה כבר לא שומרים תורה ומצוות. בגלל כאב הלב שעושים להם.

"כולם רוצים שהגרים יבואו לשבת ויספרו את הסיפור שלהם, אבל אף אחד לא מוצא להם שידוך – כי אין להם ייחוס", מספר הלל.

הלל מקווה בכל לבו שיזכה בקרוב להקים בית נאמן בישראל. "אמרתי כבר לכמה אנשים שיש לי ייחוס: אני הבן של אברהם אבינו. אנשים אומרים לי 'כל הכבוד שהתגיירת, אבל אל תתחתן עם הבת שלנו'".

קשה לך להיות בישראל בלי משפחה?

"קצת קשה, אבל יש לי המון משפחות פה, ברוך ה'. כל יהודי הוא משפחה שלי, חברים טובים הם כמו משפחה, ובכל הארץ יש משפחות שאומרות לי שהן מרגישות כמו המשפחה שלי", הוא צוחק. "אני תימני, אני אשכנזי, אני חסידי...".

למרבה ההפתעה ולשמחתו של הלל, גם משפחתו האמיתית מתעתדת להגיע לישראל בספטמבר הקרוב. "בהתחלה הם חשבו שאני לא רציני, שאחזור מישראל אחרי שבוע", הוא מחייך. או-טו-טו הוא ישלים חמש שנים לעלייתו ארצה.

"פעם לא ידעתי שיש יהודים וארץ ישראל, הכרתי את זה רק מסיפורי האגדות ששמעתי בילדותי. לפעמים אני מרגיש שאני נמצא עכשיו בתוך סיפור אגדה מהילדות שלי", מסכם הלל בעיניים בורקות, ומרגיש שאם זו אגדה או חלום טוב, הוא לא רוצה להתעורר ממנו.

"אני מרגיש כמו ילד בן ארבע, כי הכל בחיי חדש לי, אבל מצד שני אני מרגיש שזה לא באמת חדש לי, אני מרגיש יהודי בזכות הנשמה שלי. בנשמה אני מרגיש כמו אדם בן 65, כאילו אני מכיר את הכל: להניח תפילין, להתעטף בציצית, להתפלל. אני לא מרגיש שאי פעם הייתי לא יהודי, החיים שלי לפני הגיור נראים לי כמו חלום לא אמיתי...".