חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

שמאל-ימין - תרבות ופנאי (ספר)

הביוגרפיה 'באמונתו' מאפשרת הצצה אל עולמו האישי ודרכו השנויה במחלוקת של הרב יהודה עמיטל, כולל התזוזה ימינה בשנים האחרונות.
31/07/08, 17:54
עפרה לקס

"באמונתו – סיפורו של הרב יהודה עמיטל" / אלישיב רייכנר, הוצאת 'ידיעות אחרונות – ספרי חמד', 301 ע' 

הרב יהודה עמיטל הוא דמות צבעונית ורבת פנים: חוברת של הראי"ה קוק שנתגלגלה לידיו היא זו שעוררה בו את הזיק הציוני, מצד שני הוא הסתייג מבנו של הרב, ואינו נמנה עם תלמידיו. הוא יסד והנהיג את אחת מישיבות ההסדר הראשונות בארץ, ומצד שני,  הוא לא ראש ישיבת הסדר קלאסי. הישיבה שלו, הר עציון, הביאה פריחה וצמיחה גדולה לגוש עציון אשר מעבר לקו הירוק, אבל דעותיו הפוליטיות יוניות מאוד, והוא מוכן לוויתורים תמורת הישגים מדיניים. הוא התנגד למעורבות רבנים בשדה הפוליטי, אך שימש שר בממשלת ישראל.

הרב עמיטל אומנם רואה את עצמו בשר מבשרה של הציונות הדתית, אולם במשך שנים הוא חתר בעוצמה רבה נגד הזרם. הוא תמך בהסכמי אוסלו והקפיד להתבטא בעד פשרות מדיניות. לעתים המהלכים שלו לא צלחו, אך הוא, מצדו, הסתפק בכך שהעולם יבין שההלכה אינה צועדת בהכרח בצד ימין של המפה הפוליטית.

טבען של ביוגרפיות שהן חיבורים הפותרים חידות. אלישיב רייכנר נכנס, ראשו ורובו, לעומק אישיותו של הרב עמיטל. הוא נפגש עמו פעמים רבות, ראיין 80 (!) איש נוספים, ונעזר במסמכים ובכתבות המתארות תקופות והתבטאויות של הרב, אנשים שליוו אותו ואלו שהתנגדו לו, וזאת כדי לתאר את קורות חייו.

הרב עמיטל, מספר רייכנר, שיתף פעולה, לאחר שבשנים האחרונות הוא התרכך מעט בכל מה שנוגע לסיפורו האישי, ואולם הוא מקמץ מאוד במילים, מה שחייב את המחבר לרוץ ולעשות השלמות עם ידידים ומכרים.

רייכנר שופך אור על הנטייה הממסדית החזקה של הרב עמיטל, על תרומתו החשובה למסלול ההסדר, על הפלורליזם הקיצוני כמעט שלו, זה שאִפשר לו להחזיק בישיבה ר"מים שהתנגדו לעמדות שלו ושאִפשר לו לתת להם להתבטא בלי כפיפת ראש נגד עמדותיו.

הרב עמיטל הוא גם זה שיזם שיתוף של ראש ישיבה נוסף בהנהגה והוא גם זה שוויתר, עם הרב ליכטנשטיין, על ההנהגה לטובת הממשיכים – צעדים נדירים בכל קנה מידה.

מצד שני, זאת יש לומר, הרב עמיטל מעולם לא חשש להיות תקיף. לאחר שהזהיר את תלמידיו שלא לרדת לסיני כדי למנוע את העקירה, בימי הלימודים הוא לא היסס לסלק מן הישיבה תלמיד שהפר את הוראתו זו.

רייכנר מנסה לפתור את השינוי שחל בעמדותיו של הרב עמיטל כלפי הציונות והמדינה. אם בשנותיה הראשונות הוא יכול היה להיכלל בזרם הציונות הדתית הגאולית, הרי שמלחמת יום כיפור, ובה אובדן תלמידים רבים, הביאה אותו למחוזו אחרים. המלחמה ההיא, כך עולה מן הספר, התחברה אצלו לשואה, והוא שינה את דעותיו ואף החל לצאת אל הפוליטיקה.
יש משהו נקי מאוד בכתיבת ספר כזה אחרי שנות הסערה, אחרי הכעס על התמיכה בפינוי ימית, ההתמודדות של מפלגת 'מימד' והתמיכה בהסכמי אוסלו. הניתוק מהאקטואלי מאפשר לנסות לרדת לעומקם של מניעים והגיונות, ולנסות להבין מאיפה הצעדים האלה, בהם הרב נקט, הגיעו.

כדי לקרוא את הספר אין צורך להסכים עם הרב עמיטל. ובפן האישי: קריאה בו לא גרמה לי לתמוך או אפילו להבין את היציאה הפומבית שלו ואת התמיכה בהסכם הנוראי ההוא שנקרא 'אוסלו'. עם זאת, היכרות עם עמדות אחרות מעולם לא הזיקה, היא יכולה רק להעשיר.

רייכנר אומר שבשנים האחרונות חלה התקרבות של הרב עמיטל אל הימין בחזרה. הוא לא בעד ויתור לשם הוויתור וגם לא בעד חד-צדדיות. להתנתקות, למשל, הוא התנגד, ואף טרח לומר זאת לפני שהתבצעה, אם כי קולו לא נשמע ברמה, וייתכן שאמירה שלו הייתה יכולה לעשות משהו.

רייכנר כותב את הספר חלקים חלקים. זו היא אינה ביוגרפיה הפוסעת בציר הכרונולוגי. הפרקים מדלגים על ילדות וישראל, על השואה והישיבה. דרך הכתיבה הזו אמורה לספק הפוגות לקורא מן הנושאים ה'כבדים' יותר, אך במקרה הזה נראה שהשכר יוצא בהפסדו של הקורא. לעתים הוא מקבל סיכום מסודר של נושא, לפני שהספיק לרדת לעומקו. הדרך הזאת גם גורמת לחזרות מיותרות שאינן מוכרת בכתיבתו העיתונאית הקלילה והמדויקת של רייכנר.

ומצד שני, העבודה של רייכנר בהחלט מקיפה ומעניקה רקע וידע על הרב ועל אישיותו המורכבת.

הספר, אגב, הוא פרי יוזמה של הרב חיים סבתו והוצאת 'ידיעות אחרונות' לכתיבת שלוש ביוגרפיות על אישים בציונות הדתית. שתי ביוגרפיות נוספות נמצאות בתהליכי כתיבה: על נחמה ליבוביץ' ועל הרב נריה. כל שנותר הוא לחכות.

Ofralax@gmail.com