גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

איפה העוגות? - סיפור לילדים

31/07/08, 17:54
אסתי רמתי

"וי, וי, וי – כמה עוגות!". לרגע רינת חשבה שהיא הגיעה למקום הלא נכון. החדר הגדול בסניף נראה והריח כמו קונדיטוריה, ובכל פינה בנות ומדריכות פרסו פרוסות מרובעות ומלבניות מהתבניות הגדולות, הניחו אותן במנז'טים, וערכו אותן במגשי ענק שהיו מסודרים בשורה על השולחן. 

"הי, רינת! גם את הבאת עוגה? איזה יופי!", קראה לעברה מעיין, שעבדה במרץ עם כולן. "תראי מה הבאת? הי, עוגה עם ריבה וקצף למעלה! כמה שאני אוהבת! וזה גם מצוין כי אף אחת עוד לא הביאה כזאת".

אבל רינת לא היתה שותפה בהתלהבות. "תגידי לי, מעיין שפטר", היא אמרה, "מי בדיוק יקנה מאיתנו את כל מיליון העוגות האלה? תראי כמה יש כאן! וכמה סוגים!".

"או, כן, ראית איך הבנות התגייסו?!", שמחה מעיין. "יש עוגות שוקולד, פאי תפוחים, עוגת פרג, עוגת שכבות עם קצפת, עוגיות שוקולד-צ'יפס, עוגת קוקוס מושקעת עם תותים למעלה ו...".

"אני רואה", עצרה אותה רינת, "אבל אני לא מבינה למה את כל כך שמחה. אותי זה רק מייאש! בחיים לא נוכל למכור את כל העוגות האלה! נשאר תקועים איתן לנצח – או שנצטרך לאכול את כולן לבד, ואז נשמין כמו...".

מעיין פרצה בצחוק. "אויש, רינת, למה את תמיד מתייאשת כל כך מהר? גם כשיש מבחן את מסתכלת על החומר ונבהלת... וגם את הספר הזה שהבאתי לך – נו, 'סוד הגן הנעלם', לא קראת בכלל כי אמרת שזה ארוך מדי.

"את הרי לא צריכה למכור את הכל לבד, וגם לא בבת אחת! יש כאן המון בנות. כל זוג ייקח מגש, נתפזר בשכונה, ותראי איך נרוויח! ואז יהיה לנו המון כסף לתרום לצדקה, וזאת תהיה פעולה ממש מעולה, וגם מועילה, לכבוד שלושת השבועות! רוצה להיות בת הזוג שלי?".

אבל רינת לא השתכנעה. "עזבי אותי, מעיין, אני לא הולכת לשום מקום", היא אמרה  ביובש. "חם נורא בחוץ, ואני בטוחה שאף אחד לא יקנה. סתם נסתובב שעות בשמש וננסה לשכנע כל מיני אנשים זרים לקנות מאיתנו את כל העוגות המגוחכות האלה. ובסוף נחזור עם מגשים מלאים פרוסות עוגה דביקות, ולא נדע מה לעשות איתן. אם את רוצה, את יכולה ללכת. אני נשארת פה עם המאוורר".

כך יצא שכל הבנות לקחו איתן מגשים עמוסים ויצאו למכור את העוגות בשכונה, ורק רינת נשארה בודדה ומשועממת בסניף.

היא כבר כמעט הלכה הביתה, כשהבנות הראשונות התחילו לחזור.

"איזה כיף היה!", הן אמרו לרינת, "חבל שלא באת! לא תאמיני איך הילדים בגינה התנפלו על העוגות שלנו! וכשהם שמעו שהכסף מיועד לצדקה, הם קנו אפילו כמה פרוסות כל אחד, ואחר כך באו אלינו ואמרו שהיה נורא טעים! ואת יודעת כמה הרווחנו? 93 שקלים! תארי לך!".

באותו רגע חזרה גם הקבוצה השנייה. הן סיפרו איך עברו מדלת לדלת בבניין הגבוה שמול הסניף, ושברוב הדירות אנשים קנו מהן בשמחה פרוסה או שתיים, למרות שהיו גם כאלה שאמרו שהם ישמחו לתרום את הכסף לצדקה, אבל על העוגות הם מוותרים... אז בסוף הבנות נשארו עם חצי מגש, שהן כבר הספיקו לחסל בעצמן בדרך אל הסניף, והיה טעים מאוד, תודה. 

בסוף גם מעיין חזרה, עם 55 שקלים בכיס, מגש ריק וחיוך גדול. היא ראתה את רינת מביטה בה במבט חמוץ, וניגשה אליה. "את מצטערת שלא באת?", היא שאלה, ורינת הנהנה. "אין דבר", היא אמרה וטפחה לה על הכתף, "מטעויות צריך ללמוד. מחר אני מביאה לך שוב את 'סוד הגן הנעלם' – והפעם חסר לך שאת לא קוראת אותו!".