חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

הקרב האחרון - תרבות ופנאי (סרט)

סרטם של אדיר זיק ז"ל ומשה אלפי חושף לראשונה את הקרב ההירואי של לוחמי הרובע היהודי בתש"ח, שהתנהל ללא סיועה של הנהגת הישוב.
31/07/08, 17:54
אמציה האיתן

אינפו: 'לבד על החומות', בימוי: אדיר זיק ומשה אלפי; הפצה: 'קרן 12 השבטים לתרבות יהודית'

ימי בין המצרים לא כל כך מתאימים לקומדיות או סרטים אחרים שנועדו להעביר את הזמן בכיף, ולכן, כאילו משמיים, נפל עליי הסרט 'לבד על החומות'. מה יותר מתאים לתחילת חודש אב מאשר סרט על נפילתה של ירושלים? נכון, לא מדובר בחורבן בית המקדש, אבל זה בהחלט חורבן, וזוהי ירושלים – העיר שבין החומות.

רבות דובר על נפילתו של הרובע היהודי בימי מלחמת העצמאות, אולם לא מספיק צולם ונערך בנושא חשוב זה. 'החברה לשיקום הרובע היהודי' יזמה לפני כחמש שנים הפקת סרט תיעודי שיספר את סיפור נפילת הרובע. לשם כך פנתה לאדיר זיק ז"ל, שהתחיל לעבוד על הפרויקט עם שותפו הוותיק משה אלפי. במהלך העבודה נפל אדיר למשכב, וההמשך העצוב מוכר לכולנו. אדיר, אוהב ירושלים וארץ ישראל, שלחם באמצעות המצלמה והמיקרופון, הוכרע על ידי המחלה. משה אלפי לקח על עצמו את המשך הפרויקט, ובשעה טובה ניתן לצפות היום בסרט. בשלב זה, בהקרנות ציבוריות בלבד.

'לבד על החומות' עוסק בלוחמים שהגנו על הרובע היהודי, נגד הפורעים הערבים והלגיון הירדני, בימי הקמתה של מדינת ישראל. זה סיפורם של נערים ונערות, ואפילו ילדים, שהתנאים בהם לחמו נראים כלקוחים מתוך אגדה. לאחר כניעת הרובע, כשגילו הערבים את מספר הלוחמים הזעום, לא ידעו היכן להסתיר את הבושה.

הסרט מציג רק את צדן הפנימי של החומות. מעברן השני השתרעה העיר החדשה, ונדמה כי היו אלה שני עולמות נפרדים לגמרי. סיפוריהם של הלוחמים מעלים מציאות מדהימה: הנהגת היישוב היהודי, שזה עתה הפכה למדינה, היתה מנותקת מהמציאות בתוך החומות, ואף לא ראתה חשיבות מיוחדת בהצלת הרובע.

האלחוטאי של הרובע כבר התייאש מרוב מילות העידוד שקיבל דרך הקשר, ושלח מסר חזרה: "פחות דיבורים, יותר מעשים". לכל אורך הסרט עוברת ההרגשה של אנשי הרובע כי הפקירו אותם, ואף יותר מזה: הלוחמים הבינו שההנהגה רוצה להפוך אותם למצדה שנייה, ולכן בעצם רוצים במותם ההרואי.

טענות קשות מעין אלה ראויות לבקשת תגובה מאנשי העיר החדשה ומאלה שנותרו בחיים מאותה הנהגה, אך לא תמצאו אותם בסרט. אלפי מדגיש בשיחה איתו, כי זו לא כוונת הסרט. לא המחקר ההיסטורי היבש עמד מול עיניהם של היוצרים, אלא הסיפורים האישיים והגבורה העילאית של אותם צעירים וצעירות.

את הגבורה הזו לא קשה לחוש דרך הסיפורים הרבים שבסרט. לדור של ימינו יהיה ממש קשה לנסות לדמיין את המצב שבו עמדו תושבי הרובע והלוחמים. ללא מים, ללא אוכל, תחת הפגזות רצופות ואש צולבת מכיוונם של שכניהם הערבים. מלאי הנשק והתחמושת היה ממש סמלי, ואחת הלוחמות מספרת שהם היו מכים בפחים בכדי להרעיש, וכך לשכנע את האויב כי יש בידם נשק רב. אך למרות כל אלו, הבינו אותם לוחמים כי הם מגֵנים על העיר הקדושה, ועל מוקד העם היהודי בארץ ישראל. הם לחמו על הבית ועל המדינה, ונכנעו רק כשהיה ברור מעל לכל ספק שאין שום סיכוי להמשיך מבלי לאבד את מאות היהודים, נשים זקנים וטף, שהתרכזו במתחם ארבעת בתי הכנסת ברובע היהודי.

הסרט משלב, בתוך סיפוריהם של הלוחמים, צילומים אותנטיים מאותה תקופה וגם אנימציה ממוחשבת. דווקא בכלי הזה של האנימציה נדמה לי שיש כאן פספוס. כאחד שאינו מכיר על בוריו את הרובע היהודי, הייתי שמח לקצת יותר עזרה בהבנת המיקומים של הלוחמים ושל הצד שמנגד.

בסך הכל הסרט עשוי בצורה מקצועית, ומעלה על נס את סיפוריהם של קבוצת אנשים קטנה שלא נשברה, ואם עדיין לא הפכה לסמל, אז באמת הגיע הזמן לכך.

לסרטים חדשים או לסתם ביקורת בונה: seret@etrog.tv