בשבע 304: מילים מהמקורות

'מסע אל המקורות' של שלמה גרוניך מגלה למאזינים מה קורה כשהישראליות נפגשת עם טקסטים דתיים.

מרים הופמן , ו' באב תשס"ח

אינפו: 'מסע אל המקורות', שלמה גרוניך ואמנים אורחים

כמעט שנה חלפה מאז יצא שלמה גרוניך במופע 'מן המקורות', מופע שרץ בהצלחה בעיקר בקרב קהל חבוש כיפות ושביסים, ושגרם לגרוניך לחצות קווים ירוקים ולהניף כך סדין אדום בפני כמה ארגונים פוסט-ציוניים שביקשו להחרימו בתחנות הרדיו. גרוניך, כפי הנראה, לא ממש התרשם מן האיומים, והמסע המולחן שלו אל המקורות יצא לאחרונה באלבום שכולו תפילה יהודית וישראלית.

מאז ומעולם משחק שלמה גרוניך עם הצלילים ועם הציפיות של הקהל – הלחנים והאלבומים שלו מעולם לא ישבו במשבצת אחת מסוימת. את הלחנים והעיבודים שלו אפשר לזהות כבר מהאזנה ראשונית כמשהו 'אחר', שרק הוא יכול לעשות.

את המסע באלבום הזה מתחיל קטע אינסטרומנטלי מרגש, 'קול שופר', שכמו משחזר ומכוון למטרה הראשונית של תקיעת השופר – לעורר בלבבות רגש אחר, לעשות שינוי בקצב הפעימות, ולעודד את החיפוש ואת השינוי. הקטע הנועל את האלבום נקרא 'הפטרת בר-המצווה שלי', ובו קורא גרוניך בטעמים את נבואת ישעיהו ומשחזר את הרגע הראשוני (ולעתים קרובות מדי היחידי) בו מתחבר הישראלי של ימינו לעולם הטקסט והצלילים היהודיים.

בין תקיעת השופר לקריאה בתורה, נפרשות כעשרים יצירות מוזיקליות שכמיטב המסורת הגרוניכית משלבות עיבודים קלאסיים עם נגיעות עכשוויות. לצד רביעיית המיתרים והפסנתר נוכחים גם כלי ההקשה, החלילים והמפוחית, ומשחקי קולות וצלילים מרובדים ומוקפדים.

אל הקול המוכר והייחודי של גרוניך מצטרפים מספר אמנים אורחים שמוסיפים צבע משלהם לפרויקט – דיוויד ברוזה הוא אחד מהפתעות הליהוק של האלבום בביצוע משותף ל'אשת חיל', בלדה המשלבת את פריטת הגיטרה המוכרת עם הפסנתר וכלי המיתר, דואט נימוח שכמו נולד לביצוע בזריחה של מצדה. גם חיים אוליאל, העבריים מדימונה ומקהלת הילדים 'פרחי כפר-סבא' מראים נוכחות, אבל אורח הכבוד באלבום הוא ללא ספק גד אלבז, שמקבל כאן הזדמנות פז לחבר את היכולות הקוליות שלו לטקסטים ולעיבודים שנותנים לו את כל המרחב, והזדמנות להוכיח שהוא יכול לייצר הרבה יותר מלהיטים פופולריים.

השירים ב'מסע אל המקורות' עומדים יפה בפני עצמם, כל אחד מהם זוכה לעיבוד עשיר  המתחבר לטקסט הנבחר, אבל המכלול של האלבום נשמע כמו פס הקול למחזמר שבו כל שיר הוא חלק מהסיפור המלווה אותנו, מהצליל הראשון ועד לשנייה האחרונה. למשל, 'באשר תלכי אלך' נשמע כאן דרמטי וגדול מהחיים, כמו שמשפטי התחייבות נצחיים אמורים להישמע; 'משה קיבל תורה מסיני' משתעשע עם אלמנט המסירה ומצרף מקהלת ילדים כקהל; 'בנאות דשא' משתובב וקופצני; וכך הלאה – לכל רצועה אופי וסגנון משלה.

העיבודים וההגשה הדרמטיים, האתנחתאות האינסטרומנטליות בין קטעי השירה, הכל 'גדול מהחיים', בלי להתחבא מאחורי התחכמויות.

וזו התחושה העיקרית שליוותה אותי בהאזנה לאלבום הזה: שיש כאן יצירה יהודית/ישראלית של מי ששומע והוגה את הטקסטים בהנאה ובהפתעה, תוך חיפוש אחר משמעותם. ואולי זו הפריווילגיה של אלו השומעים והקוראים בפעם הראשונה את הטקסטים והתפילות שלאחרים הם עניין שבשגרה. וכך, כשגרוניך מלחין את 'ברך עלינו... את השנה הזו... ותן ברכה...' או את 'אילו פינו מלא שירה כים...', כיוון שעבורו אלו אינן חלק יומיומי מתפילת שחרית, הוא מרשה לעצמו להקשיב למילים ולהתחבר אליהן באופן פרטני, ולכן גם להלחין אותן אחרת.

אז גם אם האלבום יוצא באווירה טרנדית של חזרה למקורות, נראה שהשירים כאן אינם רק אופנתיים, אלא הם חלק מאמירה עקרונית וחיבור אמיתי לשורשים. כבוד.

לפניות ולהמלצות ניתן לכתוב לדוא"ל: thejrhythm@gmail.com