בשבע 304: אח גדול, משטרה חלשה

החוק החדש שמציע לשמור את הנתונים הביומטריים של האזרחים פוגע בפרטיות, אך יותר מכל מעיד על חולשת המשטרה ● גם היוזמה להכשרת פקחי עירייה כשוטרים, לא תשדרג באמת את הכוח המשטרתי.

יאיר שפירא , ו' באב תשס"ח

לאט אבל בטוח, בחסות חוסר האונים המשטרתי אל מול הפשיעה הגואה, הולך ומתהדק הפיקוח הממשלתי על אזרחי המדינה. קברניטי המדינה גילו כי זול יותר לפגוע בפרטיות האזרחים מלתגבר את שורות המשטרה ובעיקר להשביח שם את כוח האדם. וכך, עם טכנולוגיות ההולכות ומשתכללות ועם חקיקה הולכת ומתעבה, מתקדרת מעלינו מציאות אזרחית שספק אם שוחרי חרות ירצו לחיות בה.

השבוע אישרה הממשלה הצעת חוק שיזם משרד הפנים בראשותו של השר מאיר שיטרית, לפיו יחויבו כל אזרחי ישראל למסור למשרד מאפיינים ביומטריים כמו טביעות אצבעות וזיהוי פנים. הנתונים יישמרו במאגר מיוחד, וישמשו להנפקת תעודות שונות כגון דרכונים ותעודות זהות. היוזמה תקשה מאוד על התחזות בעזרת תעודות גנובות ועל זיוף תעודות שכאלו. היא תזכה את אזרחי ישראל בפיקוח שהיה שמור עד היום לפושעים בלבד. אגב, מי שיסרב למסור את נתוניו למאגר צפוי לשנת מאסר.

שר הפנים הצהיר כי עם חקיקת החוק, ישראל תצטרף אל מועדון המדינות המערביות שכבר הפיקו לאזרחיהם תעודות ביומטריות. הוא רק שכח לציין כי רובן הנפיקו את התעודות מבלי לשמור בידיהן את מאגר הנתונים. מי שיודע באיזו קלות אפשר להשיג היום את מאגרי הנתונים של משרד הפנים יוכל לשער כי בקרוב מאפייניו הביומטריים צפויים להתגלגל, למצער, לידיהן של חברות מסחריות.  

נזכיר כי חוקים נוספים שחוקקו לאחרונה הם חוק נתוני התקשורת, המאפשר למשטרה לקבל בצו מחברות התקשורת את שמות כל האנשים שעל פי איכון הטלפונים הניידים היו ברדיוס נתון בזמן מסוים. או התקנות למאגר הזיהוי המשטרתי, הקובעות כי המשטרה תהיה זכאית לקחת מכל מורשע נאשם או נחקר בהזהרה דגימות לצורך הפקת פרופיל גנטי. לצורך כך מורשים השוטרים להפעיל כוח סביר. המאגר יהיה פתוח בפני כל גורמי הביטחון, כולל השב"כ וצה"ל. נזכיר כי רבים מאוד מאזרחי ישראל הנורמטיביים זוכים להיחקר בהזהרה במהלך חייהם, כך שהמאגר הגנטי עלול לכסות חלק ניכר מאוכלוסיית ישראל.

לפני מספר שנים, בלחץ אמריקאי, הקימה ישראל את הרשות להלבנת הון ואיתה את מאגר הנתונים המתעד פעולות פיננסיות של יחידים ושל חברות. המוסדות הפיננסיים מחויבים לדווח על פעולות משמעותיות בחשבונות לקוחותיהם. כשחוקק החוק, הרגיעו הרשויות את האזרחים המודאגים והבטיחו כי המאגר הרגיש יופקד בידיה של הרשות להלבנת הון, ישמש רק אותה, ורק לצורך חקירות בנושא. כעבור שנים מעטות, כבר הניחה הממשלה על שולחן הכנסת הצעה לפתוח את המאגר בפני רשויות האכיפה כולן. ועדת החוקה של הכנסת אומנם דחתה את הבקשה הפעם, אך מי יתקע לידנו שיהיה מי שישמור על השומרים גם להבא? 

כוח שיחטיא את מטרתו

משרד האוצר מצא פתרון מקורי לבעיית כוח האדם במשטרה ולקיצוץ התמוה בתקציב המשרד לביטחון פנים, שעבר השבוע בממשלה ושרוקן מתוכן את התוכניות לתגבר את שורותיה.

כתב חרוץ של גלי צה"ל גילה בחוק ההסדרים כוונה להסמיך את פקחי הרשויות המקומיות לעצור אזרחים. משרד האוצר אף הטיל על המשטרה מקוצצת התקציב להכין לצורך כך מסלול הכשרה מהיר לפקחים. הכוונה היא כי הפקחים יסייעו למשטרה בעיקר בבלימת בריונות רחוב, אך ספק אם לבסוף לא יקבל האזרח הישר את התוצאה ההפוכה.

נאמר זאת בצורה המעודנת ביותר, אך מבלי לחטוא לאמת. אלפי פקחי העיריות לא קורצו מחומר אנושי משובח יותר מזה של השוטר הממוצע, שגם הוא לא מצטיין ברמתו. הם אף לא נדרשים לעבור אף את המיונים ואת ההכשרה שעובר שוטר בדרכו אל סמכויות המעצר שהעניקה לו המדינה. רובם המכריע אינו בעל גוף או עוז יוצא מגדר הרגיל. ולחלקם פנקס הדוחות הוא אמצעי העוצמה הגדול ביותר שהחזיקו מימיהם.

לכן, אפשר להניח כי רובם המכריע לא יסתכן בעימות עם עבריינים של ממש, אפילו לא עם חבורות פרחחים מאימות. סביר יותר שנקבל עוד אלפי לובשי מדים חלשים, כמו אלו שהורגלנו להם עד היום, שאת תוקפנותם מפנים בעיקר אל מי שלא צפוי להחזיר להם מנה אחת אפיים – האזרחים הישרים.

בשם הדמוקרטיה

הסתייגות נוספת מפרשת הפקחים יכולה להיות המשמעות בהפקדת כוח נוסף בידיו של המגזר שככל הנראה הוא המושחת המדינה – הרשויות המקומיות. אם יש מי שמתפעל מכמות החקירות של נבחרי ציבור ברמה הארצית, הרי שכמות ההרשעות ברשויות המקומיות הוא מבהיל ממש. כשמשטרת ישראל מדברת על ארגוני פשיעה שחדרו למערכת השלטונית, הרי שהיא מכוונת בעיקר למגזר זה, שגם נחשב לזה שמזין את השחיתות של השלטון המרכזי.

השחיתות ורמת המנהיגות הנמוכה מאוד, הנהוגה בחלק גדול מהרשויות, הן גם הסיבה העיקרית לפשיטת הרגל הכלכלית אליה מגיעות רבות מהן מעת לעת. אשר על כן, נתן המחוקק לשר הפנים כוח, לא דמוקרטי אך מעורר תקווה, לפזר מועצה כושלת, להדיח ראש רשות בעייתי, ולהפקיד את העיר בידי ועדה קרואה וראש עירייה הממונה בידי השר.

לא תמיד הבחירה הממשלתית מוצלחת יותר מהבחירה הדמוקרטית, אך במקרה של ירוחם הייתה זו הצלחה מסחררת. עמרם מצנע, כישלון פרלמנטרי מהדהד, התגלה שוב כראש עירייה מוצלח. עם ניסיון של ראשות עירייה גדולה כחיפה, וקשרים טובים במסדרונות השלטון ואצל נדיבי עם, הונחת מצנע בירוחם, והתפנה מיד לקומם את ההריסות שהותיר אחריו ראש העירייה הוותיק ברוך אלמקייס.

שלוש שנים חלפו מאז, ומצנע עשה חיל. העיר עברה משיקום לתנופת פיתוח, ממנה היא עתידה ליהנות, ככל הנראה, שנים רבות. משרד הפנים החליט, על כן, לאפשר למצנע לסיים את העבודה בה החל ולהאריך את מינויו בשנתיים נוספות. אלא שהבחירות לרשויות המקומיות עומדות בפתח, והמועמדים לרשות העירייה – יצאה נפשם אל ההליך הדמוקרטי כמו בשאר ערי ישראל.

אשר על כן, פנו לבג"ץ וביקשו לכפות על משרד הפנים לקיים הליך דמוקרטי בבחירות הקרובות לרשויות המקומיות בישראל. מנגד התאגדו תושבים מהמקום, ופנו בבקשה להצטרף כמשיבים בעתירה לצד משרד הפנים. זמנו של ההליך הדמוקרטי, כך הם טוענים, בוא יבוא, אך בינתיים הם רוצים שיינתן למצנע פרק הזמן של חמש שנים אותו הגדיר המחוקק כפרק הזמן הראוי לראש עירייה להשלים את פועלו.