בשבע 305: יגעים, פנו דרך

מסמך העקרונות של אולמרט ואבו מאזן שם ללעג את ההסכם על פינוי מגרון ● כנראה שהעייפות והשחיקה האידיאולוגית הן שגרמו למועצת יש"ע לשחק לידי הממשלה שמטרתה החרבה כללית.

בצלאל סמוטריץ' , י"ג באב תשס"ח

מי שזקוק היה לתזכורת לסכלות שבחתימה על הסכמי מאחזים, כדוגמת זה עליו חתמה השבוע מועצת יש"ע לפינוי מגרון, קיבל זאת בתזמון מדהים, עם חשיפתו של מסמך העקרונות של אולמרט ואבו מאזן.

עוד לא יבשה הדיו מהודעתו הדרמטית משהו של יו"ר מועצת יש"ע, דני דיין, בערבו של יום שני, לפיה "קיבלה הנהלת המועצה את ההחלטה הנכונה" וחתמה על הסכם לפינוי מגרון, וכבר הוצגנו ברבים בבוקרו של יום שלישי כחבורת שוטי העיר.

שוב לא קראנו נכון את המפה, שוב היינו להוטים יותר מדי לאכול את הדגים המסריחים וכעת עוד נגורש חלילה מן העיר; ושוב מצאנו עצמנו עומדים נבוכים ומבוישים, מורטים את שערות ראשנו ומתאמצים להבין כיצד זה נפלנו שוב.

חשיפתו של הסכם אולמרט-אבו מאזן שבה ומזכירה את מה שהיה ידוע כבר מזמן: אין מדובר בממשלה החפצה בפיתוחה של ההתיישבות, אין מדובר אפילו בממשלה ניטראלית שאינה רוצה בפיתוחה אך גם לא בהחרבתה של ההתיישבות כולה. מדובר בממשלת זדון השבה ומכריזה כבל עם ועולם על כוונתה ועל תוכניותיה המעשיות להתנערות מוחלטת מחבלי מולדת ולמסירתם לגרועים שבאויבינו, תוך החרבת יישובים רבים והגליית תושביהם.

במצב עניינים זה, ברור כי ההידברות בסוגיית מגרון איננה חיפוש תמים אחר פתרון מוסכם לבעיות אובייקטיביות ואמיתיות מתחום דיני המקרקעין התכנון והבנייה (אם אכן ישנן כאלו). זוהי הידברות המשחקת לידיו של שלטון מושחת, וזהו הסכם המתחיל עבורו את מלאכת החורבן ומסרס את יכולת המאבק העתידית שלנו נגד גזירותיו.

אך אנו כאמור, שוב לא קראנו נכון את המפה, שוב שכנענו את עצמנו כי לא טוב לנו לעורר עלינו את חמתו של הדוב, ושוב מצאנו עצמנו חותמים עימו על הסכמים ומבשלים עבורו את ארוחתו הראשונה.

אם כנים אנו, עלינו לשאול את עצמנו ברגעים אלו איך הגענו לידי כך, איך הגענו לידי כך שאנו מוצאים את עצמנו שוב ושוב באותה הסיטואציה, מתעקשים שלא ללמוד דבר, נופלים פעם אחר פעם באותה הרשת ומוכנים במו ידינו לשחק לידי מבקשי רעתנו ולבצע עבורם בנזיד עדשים את מלאכת הגירוש הנבזית.

ככל הנראה, איפה שהוא באמצע הדרך איבדנו משהו ממה שהיה לנו פעם. איפה שהוא בשנים האחרונות איבדנו משהו מזקיפות הקומה, מהאמונה בצדקת הדרך. איבדנו משהו מן הלהט האידיאולוגי שזרם בעורקינו מבטן ומלידה, מן התחושה הכל-כך טבעית כי זו ארצנו ואין בלתה. איבדנו משהו מן האמונה כי שורשינו נטועים עמוק בעולם הרוח, הצדק והמוסר, כי אנו יונקים את השקפתנו מערכי נצח קבועים וקיימים וכי כל רוחות שבעולם שבאות ונושבות בנו אינן מזיזות אותנו ממקומנו.

איפה שהוא באמצע הדרך, אולי בלא משים, אולי אפילו שלא במודע, איבדנו את דבקותנו במרכזיותה של ארץ ישראל בתהליך הגאולה, איבדנו את מה שעד אתמול היה כל כך ברור טבעי ואמיתי, שניצחונה והצלחתה של ההתיישבות הם הם ניצחונם והם הם הצלחתם של המדינה ושל הצבא. חלף זאת התחלנו מדקלמים כי 'אסור לנצח את הצבא', כי 'אסור לנצח את המדינה', וכי 'יש לעשות הכל כדי להימנע ממאבק'. איפה שהוא באמצע הדרך שכנענו עצמנו כי שיקולים פרקטיים מחייבים גמישות אידיאולוגית וכי די לנו מלהטיח ראשנו אל הקיר.

או-אז החלו תופסים לפתע השפיפות ומורך הלב את מקומם של העוצמה והנחישות. פתאום מוצאים אנו את עצמנו מתכופפים שוב ושוב מפני מנהיגים מושחתים, משתחווים מלא קומתנו מול גחמותיהם של אדריכלי הנסיגות ועושי דברם בפרקליטות ובבג"ץ. פתאום מוצאים אנו את עצמנו חותמים במו ידינו על גזר דין מוות ליישוב קבע פורח ומשגשג בארץ בנימין, חותמים בבחירתנו החופשית על הסכם שרק מי שכבר עייף מסוגל לחתום.

פתאום מוצאת עצמה מועצת יש"ע עמלה על יצירת מכבסת מילים, במטרה לשכנע את עצמה ואותנו כי זהו הסכם טוב ומועיל הממשיך את רוחה הגדולה של ההתיישבות. פתאום מוצאת עצמה שרה אליאש, סגנית יו"ר מועצת יש"ע ומי שזוהתה עד לא מכבר עם המחנה 'הנאבק', משמשת כלי בידי תועמלני ההסכם, ומצמידה במכתבה המביך לחברי המליאה את המונח 'ישוב זמני' למגרון. אליאש מנסה בכל כוחה וללא הצלחה לשכנע אותנו כי אנו משלמים מחיר זניח של 'יישוב זמני' ומקבלים בתמורה רווח אדיר בדמותו של 'יישוב קבע'. כך באחת הפכה מועצת יש"ע את מגרון, יישוב קבע מפותח ומפואר, עם כארבעים משפחות, בתי קבע, בית כנסת, מקווה, גני ילדים ומתקנים, ל'יישוב זמני'. כאילו שההסכם הזה בכלל טוב מלכתחילה, וכאילו שאם לא היתה 'שלום עכשיו' מגישה עתירה לבג"ץ היינו עושים זאת אנו מיוזמתנו.

אולם ב"ה עוד לא אבדה תקוותינו. כוחות חדשים-ישנים צומחים בהתיישבות, כוחות גדולים של עשייה ושל אמונה. בכל הכבוד הראוי, שמונה-עשר חברי 'ההנהלה המורחבת', שהתכנסו בחדר סגור והחליטו שמותר להם להחליט לסגת ממגרון, מעולם לא הוסמכו ע"י מאן דהוא להכריע לבדם בעניינים כגון אלו. הם אינם מייצגים בהקשר זה את רוב רובם של אנשי ההתיישבות, רבניה ופעיליה, וחתימתם על ההסכם כמוה כקליפת השום.

יואילו נא החברים היקרים להכיר בכך כי כוחות רעננים עושים חיל בתקופה האחרונה, ומביאים עימם רוח חדשה הנושאת בשורה גדולה למי שעוד לא נס לחו ועוד לא כהתה עינו מראות נכוחה את המציאות. כוחות אלו מבטיחים כי ההסכם עליו חתמה מועצת יש"ע לא יהיה שווה את הנייר עליו הוא נחתם, הם מבטיחים מאבק עיקש על כל גבעה, יישוב ומאחז. כל אלו, המכריזים היום כי אין להם חלק ונחלה בהסכם הזה, מבטיחים המשך עמידה זקופה ואיתנה על משמר ארצנו וערי אלוקינו.