בשבע 305: עמקו מחשבותיך

עודד מזרחי , י"ג באב תשס"ח


ביום הארבעים בבוקר הדליקה תמר את הנר האחרון, ואמרה: "ה' יתברך, אני עשיתי את שלי. כעת אתה צריך לעשות את שלך!"... בחצות היום התקשר אליה הרב דנינו והציע לה בחור תלמיד חכם ובעל מידות. היא התפעלה מתיאורו ושאלה: "בן כמה הוא?" "בן שלושים". תמר בת ה-22 תמהה: "אבל הוא ממש מבוגר בשבילי?!" "רשום אצלי בכרטיס שאת מוכנה לשמוע הצעות של בחורים עד גיל שלושים", התנצל השדכן
יום אחד התקשרה הדס לחברתה תמר והציעה לה לנסוע עמה לעמוקה, לקברו של רבי יונתן בן עוזיאל, ביום ההילולא. תמר שאלה בצחוק: "איך ניסע? עם החיפושית שלך, שנתקענו איתה בכל מקום? איפה נתקע הפעם, בעליות או בירידות?..."

בעודה צוחקת נזכרה איך תמיד היא רואה בתחנה המרכזית בתל-אביב מודעות על נסיעות לקברי צדיקים, מהרהרת "מי נוסע בכלל בנסיעות האלו?", וממשיכה לדרכה. ודווקא היום משום מה תלשה מספר טלפון ממודעה כזו והכניסה לארנקה. היא סיפרה זאת להדס, והן סיכמו שתמר תתקשר למספר שבפתק.

העונה לטלפון סיפר לה שהם מוציאים שלושה אוטובוסים לכבוד יום ההילולא של רבי יונתן בן עוזיאל. היא ביקשה לרשום את שתיהן. 

ביום כ"ו בסיוון, בשעת ערב מוקדמת, יצא האוטובוס לדרכו צפונה. תמר הביטה במשתתפי הנסיעה ונדהמה: חוץ משתיהן, כל היושבים באוטובוס לא היו דתיים. אפילו המדריך של הנסיעה חבש לראשו כיפה לבנה מבריקה ומחודדת בקודקודה, מהסוג שמחלקים בבתי כנסת למי שמגיע בראש גלוי.

במהלך נסיעתם התפעלה תמר מתמימותם של הנוסעים המסורתיים. כאשר עמדו להתפלל על פרנסה בקבר של בניהו בן-יהוידע, הם קראו "אשרי יושבי ביתך", וכאשר הגיעו לפסוק "פותח את ידך", הרימו כולם את קולם ופתחו את ידיהם כלפי מעלה, ממש כמו היהודים הפשוטים מסיפורי הבעל שם טוב. המדריך הלהיב את הלבבות במהלך הנסיעה, וסיפר על תפילות ועל סגולות לשידוך.

לאחר מכן הגיעו לציונו של הצדיק רבי דוד ומשה. המדריך הציע לכל אחד לקנות 40 נרות כדי להדליקם במשך 40 יום, ואמר לנשים: "כאשר תדליקו את הנר, תדמיינו חברה טובה רווקה שלכן עם שמלת כלה, שכל המתפלל על חברו - הוא נענה תחילה".

האוטובוס הגיע לעמוקה בשעה עשר בלילה. כל אחת הדליקה נר והתמקמה באיזו פינה. תמר התפללה על כל מי שהיא מכירה, אמרה חמישה פרקי תהילים, קראה שירת הים ושיר השירים, וכאשר הדליקה נר דמיינה חברה פנויה בשם מרגלית, כשהיא לבושה בשמלת כלה. תפילתה המרגשת נמשכה שעתיים תמימות.

לאחר שחזרה לביתה קיבלה תמר כוחות מחודשים להתפלל על זיווגה. למרות שהתנדבה לפעילות עמוסה בארגון 'קו לחיים', הצליחה להדליק נר מדי יום, וכן לומר שיר השירים וכל היתר, במשך 40 ימים רצופים. 
 
באותה עת, השדכן שאליו פנתה, הרב יהודה דנינו, הפגיש אותה עם בחור מסוים. העניינים החלו להתגלגל. הם נפגשו ארבע פעמים. הבחור היה מעוניין להינשא, אבל תמר חשה בלבה שהם לא מתאימים. היא התלבטה איך ומתי לומר לו זאת.

רבע שעה לפני חצות, בלילה האחרון של הארבעים יום, היא התקשרה למרגלית חברתה וסיפרה לה על הקשר שיש לה עם אותו בחור, ועל כך שהיא רוצה לסיימו.

מרגלית אמרה בהחלטיות: "תודיעי לו כעת!"
"אבל איך אפשר בשעה כל-כך מאוחרת להודיע לבחור שאני לא מעוניינת בו?" שאלה תמר. 
"חשוב לומר את האמת בהקדם כדי שהשני לא ישלה את עצמו אפילו רגע אחד נוסף. זה הכי אמיתי והכי נכון".

תמר השתכנעה מדבריה, ומיד התקשרה לאותו בחור. הם שוחחו באריכות, ובסיום סיכמו שדרכיהם ייפרדו. תמר התפלאה על כך שדווקא בתום ארבעים הימים הסגוליים הללו היא מנתקת קשר שידוכים.

ביום הארבעים בבוקר, ערב תשעה באב, הדליקה תמר את הנר האחרון, ואמרה: "ה' יתברך, אני עשיתי את שלי. כעת אתה צריך לעשות את שלך!"... בחצות היום התקשר אליה הרב דנינו. הוא הסביר שהבחור שנפגשה עמו הודיע לו שהקשר ביניהם נותק, ולכן הוא מצלצל אליה כעת. ואז הציע לה בחור אחר, תלמיד חכם ובעל מידות. היא התפעלה מתיאורו ושאלה: "בן כמה הוא?"
"בן שלושים".
תמר בת ה-22 תמהה: "אבל הוא ממש מבוגר בשבילי?!"
"רשום אצלי בכרטיס שאת מוכנה לשמוע הצעות של בחורים עד גיל שלושים", התנצל השדכן.

תמר לא הבינה מדוע אמרה כך בהרשמה. אבל מפני שאמרה זאת, וכעת בדיוק יום הארבעים מאז התפילה בעמוקה, ומכיוון שתיאורו של הבחור מצא חן בעיניה, הסכימה לנסות. תמר ואברהם נפגשו ומצאו חן זה בעיני זה. אברהם סיפר לה שגם הוא עשה השתדלות מיוחדת כאשר טס בראש השנה לאומן, לציונו של רבי נחמן, למטרה זו. 

תמר ואברהם נישאו בשעה טובה ומוצלחת. באותו חודש התחתנה הדס עם בחיר לבה, ולאחר מכן נישאה מרגלית לחברו הטוב של אברהם.

יצירת קשר לסיפור בעל מסר יהודי שחוויתם  odedmiz@actcom.co.il