בשבע 305: מתנדבים טובים באמצע הדרך

הרחק מהזרקורים ובלי שנרגיש, אלפי יהודים עולים מארצות הרווחה לישראל, והכול ביוזמתם של ארגוני מתנדבים ● מבט על אזרחים שפועלים למען העם והמדינה.

שלמה אנגל , י"ג באב תשס"ח

כידוע, קשה מאוד להעלות לארץ יהודים מארצות הרווחה כארצות הברית ואנגליה, הידועות ברמת החיים ובאיכות החיים הגבוהה שלהן. למרות זאת, כמעט בדממה תקשורתית מתרחש הבלתי ייאמן: אלפי עולים חדשים מארצות אלו מגיעים לארץ, מתערים בה, וכמעט שלא עוזבים אותה. לפלא הזה אחראי ארגון 'נפש בנפש', שהוקם ומנוהל כיוזמה פרטית של מספר משוגעים לדבר. הארגון הצליח להעלות בשנים האחרונות למעלה מ-15 אלף עולים מארצות הרווחה, שהשתקעו והתערו בארץ.

לאחרונה זכיתי להשתתף בקבלת פנים ל-220 עולים שעלו מארצות הברית ומקנדה, בסיוע צמוד של 'נפש בנפש'. קשה היה שלא להתרגש למראה יציאת מצרים המודרנית הזאת. ואכן, דמעות ההתרגשות זלגו מעיני העולים החדשים ומעיני מקבלי הפנים הוותיקים כאחד. ילדים בני יומם, זקנים באים בימים, משפחות צעירות, רווקים ורווקות חרדים, דתיים חילוניים – יהודים מכל הסוגים, האמונות והגילאים נכנסו בשמחה ובריקודים לארץ, ליומם הראשון כאזרחי ישראל.

העולים הללו טופלו על ידי 'נפש בנפש' מראש, בכל הנושאים החשובים לכל מהגר ובוודאי מהגר מארצות הרווחה. נושאי מגורים, תעסוקה, לימוד שפה, התאזרחות וכל שאר הנושאים המורכבים זכו לטיפול מקדים עוד טרם העלייה לארץ. טיפול מקדים זה הנו אחד מהגורמים העיקריים לאחוז הנמוך מאוד של חוזרים לארצות המוצא של אוכלוסייה איכותית זו.  
 
מסירות נפש בנפש

את הפלא הזה חוללו אנשים פרטיים, כמעט ללא סיוע של מדינת ישראל. בקבלת הפנים לעולים ניכר היה כי המובילים את מהלך העלייה הגדול הזה הם רבנים, מנהיגי ציבור לא רשמיים ומתנדבים רבים. המדינה אומנם מעניקה לעולים אלו את כל זכויותיהם כעולים חדשים ומסייעת רבות, אך נראה כי את עצם התמיכה וההשפעה על העלייה אין בכוחה לעשות.

מדינת ישראל פסקה מלהתמודד עם עליית יהודים מארצות הרווחה לארץ כשהחליטה שארגון 'נפש בנפש' יחליף את הסוכנות היהודית בטיפול בעלייתם של יהודים מארצות המערב. ארגון קטן של מתנדבים הצליח במקום בו לא הצליחה הסוכנות, שהיא הגוף האחראי מטעם ממשלת ישראל לכל נושאי העלייה בתפוצות, על תקציביה הגדולים ועל כוח האדם הרב שלה.

ניתן היה להשתמש בדוגמה זו כעדות ליעילותה הגדולה של ההפרטה על פני הסרבול המשתק של מנגנון ממשלתי. אכן, ברוב המקרים, ארגונים מופרטים יעילים בהרבה מממסדים ממשלתיים ותיקים ועתירי ביורוקרטיה; אולם אין בכך די.

הרכיב החשוב ביותר ביכולת להשפיע על יהודים לעלות לארץ הוא מסירות הנפש של העושים במלאכה חשובה זו.
למעט השגריר לשעבר דני איילון, שהוא יו"ר בהתנדבות של 'נפש בנפש', כל עשרות עובדי הארגון עלו בעצמם לארץ, התנסו בקשייו הרבים של עולה חדש, והתגברו עליהם באמצעות האמונה והחזון הגדול שלהם. פעילות זו למען בני עמם ולמען מולדתם עתיקת היומין המתחדשת מעניקה לעבודתם משמעות ערכית מוסרית מעבר להיותה מקור פרנסה בלבד.

בנוסף לטיפול התכליתי המעולה שניתן לכל עולה חדש, אנשי 'נפש בנפש' אינם פוחדים לדבר על ערכי הציונות הישנה – קדושת הארץ, התיישבות, עלייה, מעלת ירושלים, מימוש היהדות, מעלתו של עם ישראל ועוד. אותם ערכי נצח שדחפו את ראשוני העולים בתחילת המאה העשרים לבוא לשממה של ארץ ישראל ולבנות אותה דוחפים כעת את העולים החדשים ואת אנשי 'נפש בנפש' הקולטים אותם. בהם ובדרכם זו צפון עתיד המדינה.

מסירות נפש ערכית היא המנוע החזק ביותר ואולי אף היחידי שיש בכוחו לשנות את מציאות חיינו באופן דרמטי. ערכי הציונות מפעמים  ומפעילים רבים מאוד בעם ישראל בארץ ובעולם, בעבר בהווה וכנראה גם בעתיד. לעתים מתקבל הרושם, בעיקר מאמצעי תקשורת ההמונים, כי מסירות נפש כזאת כבר נעלמה מעולמנו התכליתי, המנוכר וההיי-טקי – אולם במפגש המרגש של העולים ומקבלי הפנים מתברר עד כמה המצב שונה.

נראה כי חלק ניכר משליחי העלייה של הסוכנות ופקידיה כבר אינם חמושים במידת המסירות הדרושה לתפקידם הקשה; אך 'לא אלמן ישראל', וארגונים פרטיים שונים, כדוגמת 'נפש בנפש', ממשיכים לשאת את לפיד העשייה הערכית. עשייה משמעותית זו מבוצעת על ידי עשרות בודדים של עובדים, אך משקלה ניכר ביותר בהשפעה על עתיד המדינה והחברה בה אנו חיים – ועם אנשים כאלו, העתיד נראה ורוד מאוד. 

הרכיבו משקפים ורודים

בישראל הצינית הנהנתנית והאינדיווידואליסטית של שנת 2008 קיימים עוד מאות ואלפי ארגונים דומים ל'נפש בנפש', הפועלים כל אחד בדרכו ובתחומו לעזור לזולת הנזקק במקום בו מוסדות המדינה הפסיקו לפעול. ארגונים רבים אלו לא זוכים אפילו לקורטוב של התייחסות מצד אמצעי התקשורת השונים – רדיו, טלוויזיה ואינטרנט. הסיבה מוכרת וידועה – התקשורת עסוקה בלחפש את הסיפורים על הרוע, השחיתות, הפגיעה בזולת והסנסציוני, כי בנושאים אלו נראה שגם הציבור מתעניין יותר.

אין זה המקום לדון בשאלה אם הנחה זו אכן נכונה, אולם ברור שאמצעי התקשורת בישראל ובעולם יעסקו ללא הרף בפוליטיקאי שסרח ולא בעשרות הרבים שפועלים ללא דופי, ואפילו תורמים לזולת או לחברה בדרכים רבות ומגוונות. גם העיסוק האינסופי בעלילותיו הפליליות של אהוד אולמרט חרג לחלוטין מכל פרופורציה ביחס לדיון החשוב יותר בשאלות הרות גורל העומדות על הפרק, אולם פחות סנסציוניות וצהובות מעלילות אולמרט והמעטפות.

המשמעות של הטיה תקשורתית זו היא שאנו, כצרכני תקשורת, מולעטים באופן קבוע במנה גדושה של סיפורים שליליים ומכוערים על החברה, המדינה, ההנהגה הפוליטית ועל כל הסובבים אותנו. בלא משים, אנו  מסתכלים על המציאות שסביבנו במשקפים שחורים ומושחרות באופן קבוע, למרות שהמציאות האובייקטיבית טובה בהרבה, אם רק מורידים משקפיים שחורים אלו.

יש נושאים רבים בחברה ובמדינה הראויים לתיקון, אולם באופן נחרץ ניתן לומר שהיקף העשייה החיובית והתורמת המתרחשת במדינתנו רב ומשמעותי הרבה יותר מכל עלילות הזדון והאסונות המשודרים אלינו השכם והערב.