בשבע 307: גודמורנינג ניו יורק, בוקר טוב יהודים

בכל בוקר כבר 25 שנה, בתחנת רדיו פרטית שממומנת בתרומות המאזינים, משדר נחום סגל מוסיקה יהודית וחדשות על ישראל ויהדות העולם לעשרות אלפי מאזיניו בניו-יורק וניו-ג'רזי, ונועל את תכניתו בנגינת 'התקווה'.

עפרה לקס , כ"ז באב תשס"ח

"אם הייתי משדר בישראל כבר היו מוצאים דרך להיפטר מהתכנית שלי", אומר נחום סגל, אישיות רדיופונית ממנהטן, ניו-יורק, שחוגג השנה חצי יובל של שידורים. "אני פשוט יותר מדי בעד המתנחלים".


הסיור המשותף עם ראש העיר מייקל בלומברג היה בגדר הפתעה גם לו: "הוא התארח בתכנית שלי מדי פעם ותמיד דיברנו על כך שניסע לישראל. יום אחד הוא בא לתכנית הבוקר שלי ואמר: 'אנחנו ניסע לישראל יחד'. חשבתי שהוא צוחק, אבל למחרת הוא התקשר ואמר: בשבוע הבא אנחנו נוסעים"
סגל, בן 45, שם לעצמו למטרה להביא את ישראל ואת היהדות לתודעתם של יהודי ניו-יורק והסביבה. הוא משמיע הרבה מוסיקה יהודית וישראלית, דואג לברך את כל המתחתנים, היולדים והעולים לארץ, ועושה בוקר למאזיניו, שבאים כמעט מכל קצווי הסקאלה היהודית, מ'אגודת ישראל' ועד 'לא אורתודוקסים'.

בין הצלילים משחיל סגל ראיונות עם אנשי ממשל ופוליטיקה יהודיים ועם אנשי אירגוני צדקה יהודיים מרחבי העולם, וגם נותן במה לרבנים. סגן יו"ר ועידת הנשיאים של הארגונים היהודיים בארה"ב, מלקולם הונליין, אומר שכאשר הוא מתראיין אצל סגל הוא מקבל יותר תגובות מאשר אחרי ראיון ב-CNN.

הפופולריות של סגל עלולה להטעות. הוא אמנם לא יאמר בשידור את הדברים החריפים שאותם הוא אומר בראיון, אך גם את תכניותיו הוא לא חושש לחרוז בדעותיו הפרו-ישראליות והימניות. העובדה שהוא מצליח להעביר מסרים שכאלה אבל להישאר חביבם של יהודי ניו יורק והסביבה, היא בהחלט הישג גדול.

תחנה במימון המאזינים

השיחה עם נחום סגל, איש גדול עם כיפה סרוגה גדולה וקול רדיופוני גדול, מתנהלת בעברית ובאנגלית חליפות, שתיהן לא ממש לפי כללי האקדמיה, אם כי חובה לציין שהעברית של המרואיין, טובה בהרבה מהאנגלית של המראיינת.

סגל הוא תופעה יהודית אמריקנית. ה'ניו יורק טיימס' כתב על התכנית שלו שהיא "אחת הפופולריות ביותר בשוק הקטן של הרדיו היהודי". המאזינים של סגל יכולים לפתוח את הבוקר עם סיבוב כפתור הרדיו בשעה 6. בדרך כלל תצפה להם שעה עד שעה וחצי של מוסיקה טובה, עם ברכות ואיחולים לרגל אירועים גדולים או משפחתיים בקהילות המאזינים. בשעה 7 בדיוק הם ישמעו את חדשות השעה 2 (לפנות בוקר) של גלי צה"ל. את ארוחת הבוקר יוכלו לאכול תוך כדי שמיעת דברי תורה, או ראיונות עם טיפוסים מעניינים. התכנית לא תיחתם לפני שהמאזינים ישמעו את תחזית מזג האוויר בירושלים, חיפה תל אביב ואילת, ואות התכנית יועלה לאוויר רק לאחר השמעת 'התקווה'.


"אני בכלל לא אדם אמיץ, להיפך, אני סוג של פחדן. אבל אם תאמרי לי שכיהודי אינני יכול לנסוע על הכביש לחברון - אני נוסע. ואני אסע לחברון בלי נשק, מוקדם בבוקר ומאוחר בלילה, ואם הם אומרים לא ללכת בשוק - אז אני דווקא הולך, ואני לוקח את ילדיי. אני יודע שזה משוגע. אבל אני לא יכול אחרת"
ברדיו נשמע סגל חביב ונעים, בראיון הוא קצת יותר נשכני. הוא חלילה לא פוגע באנשים באופן ישיר, אבל דעותיו על העלייה לארץ, למשל, עשויות להיות לא קלות לעיכול, במיוחד עבור קהל מאזיניו ומעריציו שנמצא שם.

סגל החל את דרכו הרדיופונית לפני מעט יותר מ-25 שנה, בתחנת הרדיו של הישיבה יוניברסיטי ((YU, כשהיה סטודנט במקום. בשנתו האחרונה בקולג' פנה אליו האחראי על פעילויות הסטודנטים, והעביר לו בקשה דחופה להנחות תכנית של מוסיקה וחדשות יהודיות בתחנת שידור של קולג' אחר, לא יהודי, בניו- ג'רזי. "המגיש עזב. הם לא הצליחו למצוא מישהו במקומו ועמדו להתייאש. בסוף, כהזדמנות אחרונה, הם התקשרו לישיבה יוניברסיטי". לארי וושמן, שהיה מיודד עם סגל, הודיע בבטחה לפונים: מחר בבוקר יהיה לכם מישהו. זה היה ערב ראש השנה של שנת תשמ"ד. "מאז ועד היום הייתי באוויר כמעט כל בוקר מאולפן בתחנת רדיו בג'רזי סיטי, ניו ג'רזי".

9 שנים אחרי שסגל החל לשדר, תחנת הרדיו של הקולג' עמדה להיסגר. מנהל התחנה, שראה מה עומד להתרחש, הכין קבוצה שרכשה את רישיון השידור. כן, רכשה.

"קשה למכור דבר כזה לבחור אמריקני", אומר סגל על מדיניות שוק השידורים הסגור של מדינת ישראל. "קשה לי לשמוע שזו המדיניות בארץ, אבל צריך לשחק לפי כללי המשחק, וכך עושים אנשי ערוץ 7". כצלה, אגב, התראיין לא אחת בתכנית של סגל.

התחנה שבה משדר סגל בכל בוקר מעלה לאוויר גם תכניות רבות אחרות, לא יהודיות. אנשי התחנה כבר התרגלו לראות את סגל כורך סביב זרועו וראשו רצועות וקוביות עור, אם כי עדיין נצפים מקרים מצחיקים של אנשים חדשים שנכנסים למקום ולא מבינים האם הוא מתפלל או מודד לחץ דם.


רישיון השידור של התחנה אינו מתיר לשדר פרסומות, והיא אמורה לרוץ במימון המאזינים. בכל שנה מתקיימת התרמה בסביבות מרץ, וכך היה גם השנה, כאשר הפעם בשעות של סגל היא היתה חגיגית במיוחד, לרגל חצי יובל השנים שמלאו לסגל מאחורי המיקרופון
רישיון השידור של התחנה, אגב, אינו מתיר לשדר פרסומות, והיא אמורה לרוץ במימון המאזינים. בכל שנה מתקיימת התרמה בסביבות מרץ, וכך היה גם השנה, כאשר הפעם בשעות של סגל היא הייתה חגיגית במיוחד, לרגל חצי יובל השנים שמלאו לסגל מאחורי המיקרופון.

"אבי, בן ה-91, הגיע לתחנת הרדיו כדי לחלוק לי כבוד. הוא השתתף בתכנית וכשהוא סיים, הוא עזב את התחנה ואני המשכתי לשדר. לא ידעתי שעד שהתכנית הסתיימה הוא כבר לא היה בין החיים".

אביו של סגל, הרב זאב סגל, היה רב ידוע ומקובל בארצות הברית. בתום ההופעה שלו בתכנית של בנו הוא נכנס למכוניתו וכנראה שלקח פניה לא נכונה, היישר אל תוך הנהר של הקנסק. ילדיו טמנו אותו, לפי צוואתו, בסנהדריה, ירושלים.

שלושה שבועות אחר כך היה סגל שוב באוויר, מתגבר על הקושי ומתפעל מכמות התגובות שהפגינו אהבה והוקרה לאביו.
"הקולג' והמוות של אבי הם שני הקצוות של הקריירה שלי" אומר סגל, ולמרות שהדברים נשמעים כמו סיכום, הוא ממש לא בכיוון, להיפך. הוא כותב עכשיו ספר על "25 שנותיי הראשונות ברדיו". מישהו הציע לו לקרוא לספר 'חצי עשוי' (half done), "אבל פחדתי שזה יעשה עין הרע ואז אאלץ לעזוב את הרדיו בעוד 25 שנה".

גם בפורים ובתשעה באב

תכנית הבוקר של סגל נקראת JM IN THE AM, או בגירסה המתורגמת והמפורשת: רגעים יהודיים בבוקר. לפני 15 שנה הוא החליט לפתוח במקביל עסק, ורכש רישיון לשידור מסחרי. מאז הוא משדר גם בערב, שעתיים בכל יום, ארבעה ערבים בשבוע, מאולפן פרטי שלו, הממוקם במרחק שלוש דקות הליכה מביתו שבמנהטן. השידור הלילי, שממומן באמצעות משדרי חסות, פרסומות וקידום מכירות לקהל היהודי, שונה מאוד מזה של הבוקר. אבל למרות שכל דקת שידור נמכרת שם בהרבה כסף, האווירה הקלילה והמשפחתית לא פוסחת על גם על התכנית הזאת.

כל השידורים של סגל (יש אחד נוסף בחמישי בצהריים) הם חיים. לא מוקלטים מראש ולא ערוכים. תובעני. מאוד תובעני.

מה דעתך על המדיה שנקראת רדיו?

"היא הנפלאה ביותר".

אתה חושב שהיא גם החשובה ביותר?

"אינני יודע אם היא החשובה ביותר, כי האינטרנט והטלוויזיה מאוד עוצמתיים, אבל לרדיו יש כוח לאחד בין אנשים. אני חושב שברדיו יש דמיון ומסתורין. בטלוויזיה הכול מופק ומתוכנן ואין שם חיים אמיתיים, ברדיו זה חיים אמיתיים. הרדיו נותן לך אפשרות להרחיב את המשפחה שלך".

המשפחה של סגל באמת כוללת גם את מאזיניו. הוא לא רק מבשר על מזל-טובים של אחרים. כשלסגל נולדה שלישיה, לפני עשר שנים, היה זה ב'תזמון מושלם' לפי ניסוחו. "אשתי ילדה ב-5 אחרי הצהרים. אז היתה חגיגה ברדיו, ואנשים מכל עבר התקשרו. ה'דיילי ניוז' כתב אז איך אנשים ב'בן גוריון' בדרכם לניו יורק דיברו על כך שלסגל נולדה שלישיה. זה רדיו. כולם מרגישים משפחה". הברית של שני הבנים שבשלישיה, מיותר לומר, הועברה בשידור חי.

לפני 8 שנים קבע ה'ניו יורק טיימס', שראיין את סגל, שיש לו 54 אלף מאזינים. מאז עבר זמן וגם האינטרנט הפך שחקן מרכזי בהפצת תכניות מוקלטות, מסרים ותגובות מאזינים. תכניתו של סגל פרצה מזמן את תחום ניו- יורק וניו- ג'רזי ("הנה היום קיבלתי אי מייל ממישהו מאירלנד"), ויש להניח שמספר המאזינים רק עלה.

"אנשים שואלים מה הסוד. הסוד הוא שכל בוקר, לא משנה איזה יום זה, כולל פורים ותשעה באב אנחנו תמיד שם, באוויר, בשידור חי". כאשר סגל לא יכול לשדר בגלל שמחה משפחתית, מחלה או כל אירוע אחר, יש לו מחליפים קבועים. התכנית, וזה כלל, לא מתבטלת.

היום סגל נחשב לסוג של סלבריטי מקומי. הוא מוזמן לשבתות של קבוצות ומנחה אירועים, ורבים האנשים המחפשים אותו כדי שיפיץ את המוסיקה שיצרו, את האידיאולוגיה בה הם מאמינים או את הארגון שהם מובילים. אבל הדרך, הוא מספר, לא היתה קצרה. "לקח לי 15 שנה רק להשיג תשומת לב, שאנשים ידעו שאני נמצא שם. אחרי 5 השנים הראשונות התחלתי להיות מוכר בקרב תעשיית יצרני המוסיקה, ואחרי 10 שנים התחלתי להיות מוכר על ידי אנשי פוליטיקה וממשל".
מי התארח אצלו בתכנית, למשל? רודולף ג'וליאני, ראש עיריית ניו- יורק לשעבר, וגם זה הנוכחי, מייקל בלומברג, שקופץ מידי פעם. את האחרון סגל ליווה לסיור בישראל.

"בבוקר אחרי שרודלוף ג'וליאני סילק את ערפאת מ'לינקולן סנטר' (ג'וליאני אירח מנהיגים מן העולם שהגיעו לעצרת האו"ם לארוחת ערב חגיגית. ערפאת, שהגיע ללא הזמנה, סולק. ע"ל) הוא התארח בתכנית שלי. זה היה נהדר". הסיור המשותף עם בלומברג היה בגדר הפתעה גם לו: "הוא התארח בתכנית שלי מדי פעם ותמיד דיברנו על כך שניסע לישראל. יום אחד הוא בא לתכנית הבוקר שלי ואמר: 'אנחנו ניסע לישראל יחד'. חשבתי שהוא צוחק, אבל למחרת הוא התקשר ואמר: בשבוע הבא אנחנו נוסעים".

מרואיינים נוספים של סגל הם נציגים יהודיים במוסדות ממשל אמריקניים שונים, חברי קונגרס, אנשי ממשל של מדינת ניו-יורק ועוד. "אני אוהב פוליטיקה כמשחק. זה דבר נהדר, כמו ספורט, אבל אני לעולם לא ארוץ למשרה. זה ממש עולם שקר. בכל דבר יש קצת שקר, אבל כאן הכול שקר".

בקטגוריית הרבנים ניתן למצוא בין משתתפי התכנית את הרב עדין שטיינזלץ והרב שלמה ריסקין לצד רבנים אמריקניים ידועים. במדור ה'כוכבים' הוא נוהג לראיין את אברהם פריד, דודו פישר, יעקב שוויקה ורבים אחרים. אבל הכי טוב לו, לסגל, כשגם בארץ מכירים בתרומה שלו למודעות ולעלייה לישראל.

"כשהיה הרצח בחברון בציר המתפללים בליל שבת, אמרתי ביום שני בבוקר ברדיו 'אני נוסע בצהריים לנחם אבלים'. למחרת שידרתי מחברון. פגשתי אדם שאמרתי לו 'אני מעריך מאוד את מה שאתה עושה לעולם היהודי', והוא אמר לי: 'אני מעריך מאוד את מה שאתה עושה לעולם היהודי'. ומי זה היה? אדיר זיק! זה היה אחד הרגעים הגדולים בקריירה שלי. לא יכולתי להאמין שהוא בכלל שמע עליי! אז אדיר זיק, כצלה, נועם ארנון ושמחה הוכבאום מחברון, דוידלה מעיר דוד- זה דבר גדול בשבילי שהם מכירים במה שאני עושה. אני יודע שהם בונים את ישראל, ואני עושה ככל שביכולתי כדי לעזור להם".

אגב שידור חי, אחת השאלות הנפוצות ביותר שנשאל סגל, יהודי דתי שכמותו, היא 'איך אתה מתפלל'. השידורים, ש'נופלים' בדיוק על שעת תפילות שחרית וערבית, אכן גורמים לסגל להשיב "לפני, באמצע ואחרי השידור". השנה העניין מורכב יותר בשל ה'קדיש' על אביו, והוא נאלץ להגיע לרמת ליהטוט מתקדמת כדי שלא לפספס מניין. אחרי ככלות הכול, הוא לא גר מספיק קרוב ל'איצקוביץ'. עדיין. 

המרגלים של ימינו

נחום סגל מחובר מאוד לארגון 'נפש בנפש', שהוקם לפני כ-6 שנים ומסייע לעלייתם ארצה של יהודים מארצות הברית, קנדה ולאחרונה גם בריטניה. הוא מברך בשידור את כל מי ש'עושה עלייה', מצרף משאלה להיות כמוהו, ומרבה לעסוק, כאמור, במתרחש בארץ. הרוח הזאת, שיכולה להיראות טריוויאלית לישראלי ממוצע, איננה מקובלת בעולם המדיה היהודי העולמי. לסגל בהחלט דרושות שתי רגליים יציבות של דעות מוצקות כדי לעשות את מה שהוא עושה.

בקרב יהדות ארה"ב יש טענה שעדיף שיהודים יישארו כאן ויחזקו את מדינת ישראל על ידי היותם כוח אלקטורלי וכלכלי חשוב. לפי הדעה הזאת, אם לא היתה קהילה יהודית גדולה כאן בארצות הברית, מדינת ישראל הייתה בצרות.
"שקר מוחלט!" אומר סגל נחרצות ופורש משנה שלא נכנסת לשידורים שלו, אבל קיימת בראשו ומניעה אותו. "אני מאמין, שכל אדם שמפתח איזה שהוא תירוץ מדוע לא כדאי שיהודי יהיה בישראל, הוא מרגל (של דור המדבר. ע"ל). לכולם יש את כל התירוצים. בואו כולנו נלך לישראל, ואחר כך נדאג ליחסים עם ארצות הברית".

"אני מאמין שמה שהכי חשוב זה ישראל חזקה, וכשאראה שהמספרים קטנים בארצות הברית אז אני אתחיל לדאוג. אבל זה הכול תירוצים. היה עכשיו ויכוח אם לקחת כספים ל'נפש בנפש' מאינם יהודים (כמו נוצרים אוהבי ישראל. ע"ל). רוב הרבנים אומרים שאסור לקחת. הייתי היום במערכת של 'המודיע', ואמרתי להם אל תהיו פתיים, כשאומרים לכם ש'נפש בנפש' לא צריכה לקחת כספים מלא יהודים, אין לזה קשר עם ההלכה ולא עם מסורה. זה ניסיון נוסף לעצור את העלייה לישראל. אלו מרגלים, ומרגל יכול להיות גם מישהו עם זקן ארוך".

יש לך אומץ...

סגל ממתק מעט את חריפות דבריו: "אני בעצמי לא מאמין בזה עד הסוף, אבל בכל פעם שאתה רואה מישהו מסביר למה משהו שטוב לעלייה צריך להיפסק, או שהעלייה צריכה שלא לקרות, חשוב לזכור שהרבה מזה הוא סתם תירוץ.

"יש הרבה רבנים שמאוד נוח להם מחוץ לישראל. פעם איחלתי לרב מסוים שכל הקהילה שלו תעלה לישראל. אז הוא אמר לי בחצי בדיחה, 'כל עוד יש לי משכורת'. אז נכון, אני יודע שהוא לא אמר את זה ברצינות גמורה, ואני יודע שאי אפשר לומר שאין בנושא של 'נפש בנפש' עניינים הלכתיים, אבל אני אומר שלא להיות פתיים".

גם אתה כאן!

ברור, אני גם מרגל, אבל לפחות אני מודה בזה. אני לא שייך לכאן".

תכניות מעשיות?

"כל שנה יש לנו תכנית אחרת", הוא אומר ומתכוון אליו, לאשתו ולששת ילדיו. הבכור, אגב חזר לפני שבוע משנת ישיבה בארץ. "היום אנחנו מנסים לקנות דירה בישראל, משהו שיתחיל את התהליך".

סגל, כאמור, לא מפנה את ביקורתו רק אל רעיו היושבים בחו"ל, ואפילו כשחברים אומרים לו שתפקידו מאחורי המיקרופון חשוב מאוד, הוא לא מנופף בזה. "מישהו מישראל, אני חושב שזה היה ישי לפידות, אמר עלי: 'נחום סגל הוא ממש ציוני'. ממש ציוני, יושב כאן, במנהטן".

את דרך החשיבה הלא שגרתית הזאת קנה סגל בביתו. הוא החמישי מבין ששת ילדיו של הרב זאב סגל, שהיה רב בלוס אנג'לס וכיהן כרב קהילת 'ישראל הצעיר' בניו-ניו ג'רזי. הרב סגל עלה עם הוריו לישראל בגיל שנתיים ובשנת תרפ"ט, בהיותו בן 12, למד בחברון. בי' באב, שבוע לפני הפרעות בעיר, הוא חזר הביתה לנס ציונה, שם כיהן אביו כרב המקום (עוד על הרב סגל במסגרת נפרדת). הדיבורים בשולחן השבת בבית, מספר נחום סגל, תמיד נסבו על מה קורה בעולם היהודי, בישראל ובעולם הכללי.

לסגל יש יחס מיוחד לחברון ולאנשיה. הוא מרבה לבקר בה ומקיים קשר רצוף עם האנשים המתגוררים בעיר האבות.

החיבור שלך עם חברון היא תוצאה של ההיסטוריה המשפחתית שלך בעיר הזאת?

"אבי לא דיבר הרבה על חברון. הפעם הראשונה שנסעתי לחברון כמבוגר היתה ב-96'. פרשתי מפה של העיר לפני אבי ואמרתי לו 'בוא נדבר על זה'. אז דיברנו על המתמיד שנרצח בערב שבת (שמואל רוזנהולץ הי"ד, שנרצח בעודו לומד. ע"ל). הוא הכיר אותו.

אני חושב שזו היתה חוויה קשה עבור אבי. כשהוא למד בעיר, הערבים תמיד זרקו סלעים, וכשהם היו מתקרבים למדרגה השביעית של מערת המכפלה, היו מכים אותם. אז זה היה בסדר מבחינתו בכל פעם שנסעתי לחברון, אבל כשנסעתי לשם לעשות לבן שלי בר מצווה והזמנתי אותו - הוא אמר 'לא'. אני חושב שזה היה לו מאוד קשה".

על הקשר המיוחד הזה מוסיף סגל תובנה ששגרת החיים בארץ הקודש לעיתים משכיחה מאלה הגרים בה יום יום. "אני בכלל לא אדם אמיץ, להיפך, אני סוג של פחדן. אבל אם תאמרי לי שכיהודי אינני יכול לנסוע על הכביש לחברון - אני נוסע. ואני אסע לחברון בלי נשק, מוקדם בבוקר ומאוחר בלילה, ואם הם אומרים לא ללכת בשוק - אז אני דווקא הולך, ואני לוקח את ילדיי. אני יודע שזה משוגע. אבל אני לא יכול אחרת". סגל לא מבין, למשל, מדוע הוא לא רואה עיתונאים ישראליים בגוש קטיף. "זה אזור מסוכן, אבל לא ללכת לשם רק בגלל שאתה יהודי? אני לא יכול להסכים לזה".

שובו של הרדיו היהודי

האזניות של גדעון לוין, המלחין המתארח בתכנית הערב של סגל, אינן פועלות. סגל מתבדח בשידור חי על חשבונו של המפיק וכולם צוחקים. סגל מוסיף שצריך לקרוא דחוף למנהל התכניות, אבל גם זו בדיחה מכיוון שמנהל התכניות, אחיו של סגל, מתגורר כרגע בנחלאות, ירושלים. "הוא עבר לישראל בגללי. הוא עבד איתי ואמר לי 'בעצם אני יכול לעשות את זה מישראל'. אז יש לי קרדיט אחד בטוח על שליחת מישהו לישראל".

פערי השעות הגדולים (7 שעות לטובת ישראל) דווקא מאפשרים לאח ללמוד תורה במשך היום. "זה טוב לו. הוא מתחיל לעבוד ב-17.00 ומסיים בערך ב-23.00".

אנשים ברחוב יעידו שסגל משפיע עליהם. הוא לא רק מעניק תחושה מגבשת של קהילה גדולה וחמה, אלא הוא שינה בבירור את דרך החשיבה של מאזיניו. סגל מודע לכך. "בבוקר הטיסה הראשונה של 'נפש בנפש' הגיעו לכאן אנשים לאולפן ואמרו לי 'הגענו לכאן רק כדי להגיד לך שאתה אחת הסיבות שבגללה אנחנו עוברים לישראל'. אנשים אחרים אמרו לי במפורש שבגללי הם עלו לישראל. זה נפלא".

אבל סגל הוא לא רק ארגון של איש אחד פלוס צוות הפקה לעידוד עלייה. בגלות הלא דוויה של ניו יורק הוא הצליח להחזיר להתעניינות בעולם היהודי את הוורוד שבלחיים. "אני חושב שעשינו המון דברים נפלאים, אבל הדבר הכי נפלא הוא שעולם הרדיו היהודי לפני שנים היה מיועד לזקנים וזקנות. מנהלת תיכון אחת אמרה שJM IN THE AM  הפכה את ההאזנה למוסיקה יהודית למשהו 'קול' למתבגרים. אני חושב שההישג הגדול שלי הוא שהצלחתי להוריד את הגיל הממוצע של המתעניינים ברדיו יהודי. גם היום, כשאני מבוגר יותר, אני משתדל לעשות דיונים על ספורט יהודי, מכביה ואפילו אולימפיאדה רק כדי לוודא שהנוער מתעניין בזה".

יש לך גם מבקרים?

"נראה לי שמעולם לא עשיתי משהו שלא התלוננו עליו. את מכירה את היהודים האמריקניים". אם זו הדוגמה שסגל נותן, הוא כנראה לא מכיר מספיק את היהודים בישראל....

יש נושאים מרכזיים שעליהם מתלוננים?

"אנשים רבים שונאים את הדעות הפוליטיות שלי על ישראל", הוא אומר כמי שלא ממש איכפת לו, ומנדב דוגמאות: "אומרים לי 'אתה קיצוני מידי', 'אתה לא יכול לדבר כך נגד הממשלה', 'אם יש לך כאלה דעות אתה צריך לעבור לשם', את יודעת, הדברים הרגילים. ב-93' עם אוסלו היה מאוד קשה. היו דתיים שהיו בעד זה וחשבו שזה בסדר, ואנחנו אמרנו שזה לא בסדר, אבל הם אמרו שצריך לתת לזה הזדמנות".

מדברים על פולארד

הקיר באולפן תכנית הערב של סגל מרוצף בתמונות של צוות התכנית, אורחים בשידור ואיחולים. את החלק העליון של הקיר חולקים דגל ישראל ודגל ארצות הברית, פרושים אחד ליד השני ובאותו הגודל.

אני רואה שיש לך דגל ארצות הברית על הקיר.

"למה לא? אני אמריקני טוב".

קשה לאנשים בישראל להבין את הנאמנות הכפולה הזאת.

"אומר לך דבר אחד: הממשל האמריקני יותר טוב לישראל כרגע מאשר הממשל הישראלי. אז אני מצדיע לבוש".

יש למשל את הסוגיה של פולארד. אתה מזכיר אותו בתכניות שלך?

"בוודאי, הבוקר דיברתי עליו".

לפני שנים זה היה נושא שהס מלהזכיר ליהודים אמריקניים. היום מוכנים לשמוע עליו?

"כן, בגלל הזמן הארוך שהוא ישב בכלא. רבים מהם חושבים היום, אם כי לא כולם, שהוא צריך להשתחרר כבר". סגל מצרף סיפור של דוד שיראל מחברון, אותו הוא מכיר מהתקופה שלפני עלייתו ארצה. שיראל ביקר את פולארד בכלאו, ושמע מהשומר שהאמריקנים ציפו שפולארד ימות בכלא בתוך כמה שנים, בשל התנאים הקשים. "אבל הוא לא נפטר, הוא ממשיך לחיות". סגל חושב שהממשל האמריקני משאיר את פולארד מאחורי הסורגים כי הוא יודע משהו. 

אתה חושב שהיהודים האמריקניים יכולים לעשות יותר בנושא פולארד?

"כל מי שרואה את בוש מהקהילה היהודית מזכיר את פולארד. וכעת, כשבוש עומד לעזוב את משרתו, יש שוב התגייסות להשיג חנינה". האם הניסיון יצליח? סגל לא היה מהמר על זה, "אבל אני מקווה".

הפגישה עם סגל מסתיימת בשאלה האם יש מסר שהוא רוצה להעביר לקהל הקוראים היושב בציון. סגל חוכך בדעתו: "לא יודע. אולי שלא כל היהודים בפזורה שכחו אתכם?.

כל בוקר בסוף השידור שלי, החל מהאינתיפאדה הראשונה, לפני שאני שם את 'התקווה' אני אומר: 'אחינו ואחיותינו בישראל, אנחנו איתכם'. וזה המסר, אנחנו איתכם. אולי קשה להאמין בזה, אבל יש יהודים שמחשיבים את עצמם כ'עימכם'".  

בין ה'בריסקר רב' לגולדה מאיר

הרב זאב סגל, אביו של נחום, היה מקובל על כל החוגים ופעל רבות בתפר שבין הציבור החרדי לשלטונות המדינה.

הרב זאב סגל, אביו של נחום היה דמות רב-גונית שהתחברה לאנשים רבים. במהלך חייו הוא שהה בישראל ואחר בארצות הברית, והיה פעמים רבות על המסלול שבין שתי המדינות.

הוא היה קרוב מאוד לרב יצחק זאב סולובייצ'יק (ה'בריסקר רב') ולחש על אוזנו של בן גוריון. הוא נפגש עם גולדה מאיר ועם הרבי מסאטמר, נפגש עם משה דיין והיה מקורב מאוד לרבי מלובביץ' שממנו קיבל שליחויות סודיות. בצעירותו הוא התוודע לרב אריה לוין, אותו אהב מאוד, ולכן גם ביקש מבניו לקבור אותו בסנהדריה, שם טמון ר' אריה.

הרב סגל נולד באירופה והגיע לישראל עם הוריו בגיל שנתיים. אביו כיהן כרבה של נס ציונה ואחר כך עברה המשפחה לשכונת שערי חסד שבירושלים. הוא למד בחברון בישיבת 'כנסת ישראל- סלובודקה' ונשאר מקורב לראשי הישיבה. במקביל הוא נשלח למשימות שהיו קשורות לביטחון ישראל, מה שהעניק לו מקום בלעדי בצומת שבין הזרם החרדי והציוני.

בשנות ה-30 של המאה הקודמת הגיע הרב סגל לארצות הברית והיה שם לרב נחשב. הוא כיהן כרב קהילה בלוס אנג'לס ואחר כך הנהיג את קהילת 'ישראל הצעיר' בניו- ארק, ניו ג'רזי, שמנתה אלפי אנשים. בשלב מסוים הוא הפך לנשיא מועצת הרבנות של ארצות הברית.

"לאבא שלי לא היה זקן", מנסה סגל להסביר את העובדה שאביו הסתדר עם כולם, "העברית, היידיש והאנגלית שלו היו מצוינות, אז הוא יכול היה להיפגש ולדבר עם כולם. הוא היה יכול לשוחח עם ה'בריסקר רב' שש שעות ואחר כך עם גולדה מאיר שש שעות, ממש כך".

הרב סגל לא הסכים לגלות רבות מפעולותיו. לילדיו הוא נתן דיווח מסוים, ללא הפרטים. מעט לפני מותו הוא העניק סדרת ראיונות לכתב העיתון 'משפחה' והתנה שפרסומם יתבצע רק לאחר מותו, וכך היה. המאמר, שפורסם כחודשיים אחר מותו, חשף שהפגישה ההיסטורית בין בן גוריון לחזון אי"ש, למשל, התקיימה בתיווכו של הרב סגל. ב'משפחה' נכתב גם שהרב סגל הוא שמנע את חובת השירות הלאומי לבנות.

"כשהגעתי משדה התעופה לשבת כאן שבעה, מישהו צלצל וסיפר משהו שהוא זכר על אבא שלי והרבי מסאטמר. כל השבעה סיפרתי את הסיפור הזה כי לא היו לי סיפורים אחרים, אומר סגל הבן ומספר: "כשדיברו על ניתוחי גופות בישראל, הסאטמרים רצו לעשות הפגנה מול הבניין של האו"ם. אבא שלי דיבר עם הרבי מסאטמר ואמר לו שהוא ידבר עם מי שצריך לדבר בישראל, אבל אי אפשר שיהיה כזה חילול ה' שחסידים ייצאו נגד המדינה ככה. הרבי מסאטמר הסכים, ואבא שלי ועוד רב נסעו לישראל. הם הצליחו במשימה".

משפחת סגל עצמה מינתה אדם שיראיין את האב ויתעד את זיכרונותיו. מן הסתם הקלטות הללו טומנות בחובן סיפורים נוספים.

תודה מעומק הלב לדוד אדוארד ולדודה דינה ארף על עזרתם בהפקת הכתבה. נקווה לראותכם בקרוב בישראל.

ofralax@gmai.com