בשבע 307: ביקורת עם שיניים תותבות

מינויו של השופט בדימוס גולדברג לנציב התלונות על השופטים בגיל 77 מוכיח שוב שמערכת המשפט לא מרגישה מחויבת לאמות מידה ציבוריות מקובלות.

יאיר שפירא , כ"ז באב תשס"ח

בני אלמוות הם שופטי בית המשפט העליון. השבוע התמנה נציב חדש לתלונות על שופטים - שופט בית המשפט העליון בדימוס אליעזר גולדברג. לגולדברג, שכבר הספיק לכהן כמבקר המדינה מאז פרש מבית המשפט, מלאו שבעים ושבע לפני מספר חודשים, והוא צפוי לסיים את כהונתו בעוד חמש שנים כאשר הוא בן שמונים ושתיים בואך שמונים ושלוש. 

לשופטי בית המשפט העליון נקבע שבעים כגיל הפרישה - גיל מופלג יחסית לגיל הפרישה הנהוג בשרות המדינה אך מקובל גם במשרות ציבוריות חשובות אחרות. נזכיר כי הרב חיים דרוקמן, למשל, נדרש לאחרונה מנציבות שרות המדינה לסיים את תפקידו כראש מינהל הגיור עקב הגעתו לגיל שבעים. הרב אומנם עבר כבר את שנתו השבעים וחמש, וסמיכות הפרשיות למתקפה עליו מצד הממסד החרדי עוררה את החשד כי הנציבות הופעלה בעניין זה בידי גורמים פוליטיים. אך גם בסביבתו של הרב ידעו כי אין דרך לתקוף את העניין משפטית, שהרי לפחות פורמאלית גיל שבעים הוא גיל שבו מבקשים מפקידים לפנות את מקומם.

מכול מקום, אין מי שמעלה על דעתו למנות למשרה ציבורית (להבדיל מבחירה לתפקיד פוליטי) אדם שעבר את גיל שבעים. מדובר אומנם רק בנוהג, אך במספר מקרים בהם למחוקק היה חשש כי לא כך יהיו פני הדברים, הוא קבע את הדברים בחוק מפורש. במינוי רבנים ראשיים למשל, מקום בו סביר כי שזקני תלמידי חכמים שדעתן מתיישבת עליהן יוצבו כמועמדים, פירש החוק כי הרף העליון למינוי לתפקיד הוא גיל שבעים.
 
בחוק המגדיר את תפקידו של נציב תלונות הציבור על שופטים נכתב כי "מי שכשיר להתמנות לשופט של בית המשפט העליון כשיר להתמנות נציב תלונות הציבור על שופטים". בעת שנתמנתה הנציבה הראשונה, שופטת בית המשפט העליון בדימוס טובה שטרסברג כהן, לתפקידה בגיל שבעים, היו שסברו כי מאחר ובגיל זה חייבים שופטי בית המשפט העליון לפרוש מתפקידם, אזי ומקל וחומר אין הם יכולים להתמנות לשופטים בעליון, ומכאן שגם להתמנות לנציב התלונות אינם יכולים. פנייה שכזו למשרד המשפטים נעשתה אז בין השאר ע"י שבתאי עזריאל, מהפעילים המרכזיים כיום לשקיפות ומנהל תקין במערכת המשפט. התשובה שקיבל הצליחה להיות קצרה ומפותלת כאחת. הוא נענה כי "גם מי שעבר את גיל 70, יכול ויענה אחר הדרישה של כשיר להתמנות שופט של בית משפט העליון".

יכול והפרשנות הפתלתלה היתה נחסכת, לולא היו נחושים במערכת השפיטה להעמיד נציב תלונות המזוהה מאוד עם המערכת, ובעיקר עם ראשיה. הפקדת הביקורת על השופטים בידי מי שזה עתה היה אחד משלהם וממשיך גם היום לשמור על מערכת יחסים קרובה עם רבים מהם היה יכול להראות מופרך, לולא היה מדובר במערכת שרואה עצמה באופן מסורתי כלא מחויבת לאמות מידה ציבוריות מקובלות.  העובדה שהנציבה היוצאת, השופטת שטרסברג-כהן, לא הצליחה למצוא בדו"ח שפרסמה השבוע ולו תלונה מוצדקת אחת על חבריה מבית המשפט העליון, אולי מספרת את הסיפור כולו.

לזכותה של הנציבה היוצאת יש לומר שהיא שאפה להפוך את הנציבות לגוף אפקטיבי ומרתיע לפחות בקרב השופטים הזוטרים יותר. היא נלחמה בהצלחה מסוימת לניכוס סמכויות של ממש שהפכו את נציבות התלונות מהדחליל שעליו חלם נשיא בית המשפט העליון לשעבר, אהרון ברק, לכלב שמירה שהרתעתו החלה לתת אותות חיוביים במערכת. מהשופט בדימוס גולדברג קשה לצפות להמשיך באותה מגמה. מי שהיה מבקר מדינה אנמי עד בלתי מורגש כשביקר את השירות הציבורי, סביר להניח שיהיה מתון עוד יותר עם חבריו השופטים. או אם נסתפק במילותיו של גולדברג עצמו בביקורת שמתח על המבקר המדינה הנוכחי: "מבקר המדינה לא צריך שיניים. מבקר המדינה אינו גוף אוכף, וכל שהוטל עליו זה לעסוק בביקורת, לפרסם את הממצאים ולהצביע על ליקויים, ולא לאכוף דבר על הגופים המבוקרים - לא על ידי הטלת סנקציות ולא בשום דרך אחרת".

ייצוא של אכיפת החוק

הטפיחה העצמית על השכם של משטרת ישראל השבוע, כאשר נודע דבר בקשת הסגרתו של יצחק אברג'יל לארה"ב, יכולה להשתוות רק לפתטיות שבמעצרו הדרמטי של זאב רוזנשטיין לפני שנתיים וחצי בנסיבות דומות.

שני ברוני הפשע הגדולים התלו במשטרת ישראל במשך שנים ארוכות. שניהם ישבו בכלא בצעירותם, אך מאז שהשתחררו והתבגרו הם הפילו את חיתתם, בנו משפחות פשע לתפארת, והמשטרה עמדה חסרת אונים. הנשק היחיד שמשטרת ישראל הצליחה להפעיל נגד השניים הם מעצרי שווא מתוקשרים, שנועדו בעיקר לפגוע בהם מוראלית.

רוזנשטיין הובל כבול לעני מצלמות כאשר סכין נתפס ברכבו. אברג'יל הוחזק בשבועיים האחרונים במעצר בפרשת רצח האזרחית בחוף הים, למרות שבמשטרה ידעו כי אין כל ראיה ממשית כנגדו. אך כל עוד נאלצו להתמודד אל מול משטרת ישראל,  רוזנשטיין ואברג'יל היו אלו שצחקו אחרונים. אני מניח כי החיוך הנצחי נמחק השבוע מעל פניו של אברג'יל כשהבין שמעתה ייאלץ להתמודד עם האמריקנים. אני מניח גם כי למשטרת ישראל היה חלק, אולי אפילו חלק נכבד, בהפללתו של אברג'יל מעבר לים, כמו גם בהפללתו של רוזנשטיין. ועדיין ראוי לזכור כי עיקר פועלם הפלילי של השניים, שעליו עוד לא נתנו את הדין, היה בישראל.

הזכות להשתקם

השבוע נדחתה עתירתם של תושבי ירוחם, שעתרו לבג"ץ בדרישה לאלץ את שר הפנים להפסיק את כהונתה של הוועדה הקרואה בעיר בראשותו של עמרם מצנע, ולקיים בסוף השנה בחירות חדשות לראשות העיר ולמועצתה.  מנגד התייצבו תושבים אחרים ובקשו לאפשר למצנע להמשיך ולשקם את העיר מהחורבות שהותיר אחריו ראש העירייה הקודם, ברוך אלמקייס. ההרכב בראשותה של נשיאת בית המשפט העליון, השופטת דורית בייניש, קבע בפסק הדין שכתב השופט אליקים רובינשטיין, כי הזכות לבחור ולהיבחר היא זכות יסוד,  אך אין היא יכולה לבטל לחלוטין שיקולים פרקטיים כמו למשל  סיום תהליך מוצלח של הבראת עירייה כושלת. על פי נתוני משרד הפנים שהוצגו בפני השופטים, 25 רשויות מקומיות  נמצאות כרגע תחת ועדה קרואה, לפחות אצל חלקן עומד המשרד להאריך את תקופת הכהונה של הוועדה מעבר לשנתיים המינימליות הקבועות בחוק.