בשבע 307: בית יוצר לנוער איכותי

בזכות היחס הראוי אל מקצוע ההוראה, מערכת החינוך הדתית התברכה בכוחות חינוך איכותיים.

עמנואל שילה , כ"ז באב תשס"ח

הנוער הדתי איננו נקי מבעיות, כמובן, אבל בסך הכול הוא נוער טוב שאפשר לשאוב ממנו לא מעט נחת. למרות כל ההשפעות החיצוניות שהוא חשוף להן, ועל אף שתמיד צריך לשאוף עוד למעלה ולהציב רף גבוה יותר - הסך הכול הוא חיובי למדיי. הציבור הדתי מצליח, ברוך ה', להעביר את אמונותיו וערכיו לדור הבא (לפחות לרובו הגדול), ולגדל דור ערכי שהציניות, הנהנתנות והשחיתות הסובבת אולי משפיעים עליו אבל בהחלט לא משתלטים עליו. אפשר לטעון שאין אצלנו מספיק מצוינות, שמספרם של העילויים והגאונים פורצי הדרך אינו מספיק, אבל הממוצע והסך-הכול נמצאים במצב לא רע, במיוחד כשמשווים אותם לתחלואי החברה הסובבת.

בין הגורמים להצלחה הזאת יש לציין קודם כל את האמונה היהודית ומערכת הערכים שהיא מנחילה. על כך יש להוסיף את הדוגמה שמראים ההורים, את המשפחתיות המלכדת, את השמירה על גבולות ומשמעת גם בעידן של מתירנות שלוחת רסן, ואת ההשקעה הגדולה של משאבי זמן וממון בילדים ובחינוכם - שנראה כי באופן כללי היא גבוהה בהרבה מהמקובל בחברה הישראלית.

לכל אלה נוסף גורם חשוב, שראוי לציינו במיוחד ערב פתיחת שנת הלימודים: רמתם הגבוהה יחסית של המורים במערכת החינוך הדתית. כן, אני יודע שלרבים מכם יש ביקורת על המורים של ילדיכם, ושחלק מבני הנוער הקוראים את הדברים הללו יגיבו בנחרת בוז על המחמאות למוריהם. אבל אחרי הכול ובסך הכול, ובמיוחד בהשוואה עם כלל מערכת החינוך בישראל - נדמה לי שאסור להתעלם מהחלק המלא של הכוס.

כוחות הוראה משובחים

בדמותו של בוגר מערכת החינוך הישראלית נרשמת בעשורים האחרונים התדרדרות ערכית, שבאה בד בבד עם ההתדרדרות המתמשכת בחשיבות ובכבוד השמורים באתוס הישראלי למעמד המורה ולמקצוע ההוראה. בחברה נהנתנית שבה הכסף, הפרסום והמצליחנות עומדים בראש סולם העדיפויות, איזה סיכוי יש למקצוע ההוראה, שהתגמול הכספי בו הוא זעום והעוסקים בו אינם מוכתרים בתארים אקדמיים מפוצצים? בעיתונות הכללית כותבים בהתפעלות על בעלי הון ונכסיהם, על מצליחני היי-טק, על זמרים שחקנים ודוגמניות, על פוליטיקאים, על ספורטאים, על עורכי דין מצליחים, ואפילו על פושעים אכזריים ומתועבים. אבל מתי לאחרונה קראתם שם כתבה מפרגנת על איש חינוך רב-פעלים, מצליח ומשפיע, שהשפעתו החינוכית עיצבה את דמותם של אלפי תלמידים? כאשר זהו מקומו ומעמדו של מקצוע ההוראה, אין פלא שרמת החינוך יורדת.

הציבור הדתי, בזכות ערכי היהדות המוטמעים בו, השכיל לשמר בתוכו יחס נכון יותר כלפי מי שבידיהם אנו מפקידים את היקר לנו מכל - את ילדינו. גם כאשר שכר הלימוד הוא יקר יותר מזה שמשלם סטודנט באוניברסיטה, רבים מההורים הדתיים מוותרים על שדרוג הרכב והדירה ועל תפנוקים אחרים, רק כדי שיוכלו לבחור עבור ילדיהם את החינוך הטוב ביותר.

התפישה של מקצוע ההוראה כעיסוק בעל משמעות ערכית, והעובדה שהציבור הדתי עודנו מחשיב עיסוקים שיש להם משמעות כזאת, גורמים לכך שהפנייה אל ההוראה והחינוך איננה רק ברירת מחדל עבור מי שלא מצא עבודה טובה יותר. נכון אמנם שרבים מהמצטיינים שבין בוגרי הישיבות, אולי רבים מדי, מעדיפים לחפש עבודה בחינוך העל-תיכוני - בישיבות גבוהות, ישיבות הסדר ומכינות קדם צבאיות (ואם אין משרה פנויה במוסדות הקיימים, מקימים עוד מוסד). אך עדיין נותרים מספיק כוחות חינוך והוראה טובים ואף מעולים אשר מוצאים את מקומם במסגרת החינוך הפורמאלי של בית הספר היסודי והתיכון.

בקרב המורות המצב טוב אפילו יותר, ובין הפונות אל מקצוע ההוראה ניתן למצוא צעירות ברמה אינטלקטואלית ואישיותית גבוהה, אשר מעדיפות לוותר על שכר גבוה וקריירה נוצצת ולעבוד במקצוע בעל משמעות ערכית, שגם ישאיר להן יותר זמן פנוי לבית ולמשפחה.

חשיבותו של החינוך בעיני הציבור הדתי באה לידי ביטוי גם בחתירה בלתי פוסקת להעמדת מוסדות חינוך חדשים ותכניות לימודים טובות יותר - לא מפני שהקודמות נכשלו, אלא בגלל השאיפה ליותר. הכוח הדוחף את השיפורים והשינויים בא בדרך כלל מן השטח, מהורים בעלי שאיפות וממחנכים בעלי ניסיון, ולא כתוצאה מהתערבות חיצונית של תיאורטיקנים מהאקדמיה שמבקשים לנסות את התיאוריות שלהם ולהטביע את חותמם. לתופעה הזאת יש לעיתים גם השפעות לוואי שליליות של פלגנות יתר והזנחת החלשים, אך במהלך השנים המערכת נוטה לתקן את עצמה, ובחלל שנוצר מתגבשות מסגרות חינוכיות מתאימות עבור מי שנותרו בצד.

מה הלאה

ומה בכל זאת צריך לשפר?

א. למצוא כל הזמן עוד דרכי התמודדות וטיפול במי שאינם זורמים עם המערכת ונושרים בדרך. הם אמנם מיעוט, אבל מיעוט גדול מדי, וכל אחד מהם הוא עולם מלא.

ב. לא להסתפק בלהיות טובים, אלא לחתור למצוינות. וכמו שאומר המשפט הברסלבי הידוע: "נכון, אתם אנשים כשרים, אך לא לזאת היתה כוונתי; רציתי שתהיו כחיות הנוהמות ביער לילות שלמים".

ג. להתמיד בשמירת הקיים, ולשים לב לגורמים שמאיימים עליו. הנה כמה מהם:

1. העול הכלכלי הוא כבד מאוד, וספק אם לאורך זמן יוכלו משפחות ברוכות ילדים לעמוד בו. יש לעמול ללא הרף כדי להוזיל את העלויות, גם באמצעות תמיכה ממשלתית וגם על ידי התייעלות.

2. על אף האמור לעיל, בשנים האחרונות פוחת מספרם של הפונים למקצועות ההוראה גם בציבור הדתי, מה שעלול לפגוע גם באיכות המורים. העלאת שכר המורים חיונית לכלל מערכת החינוך, וגם לחינוך הדתי.

3. רפורמות מבניות שונות במערכת החינוך, שבמסגרתן יידרשו מורות לנוכחות של יום שלם בבית הספר, עלולות להרחיק מהמקצוע הרבה מורות איכותיות שלא מוכנות לוותר על גידול ילדיהן.

4. מגמת האקדמיזציה של החינוך משליטה את רוח האוניברסיטאות על בתי הספר ועל הכשרת המורים במידה מוגזמת ומזיקה. זה נכון אפילו בעניינים שהם לכאורה טכניים כמו לימודי קריאה וחשבון - שם היומרה האקדמית להמציא שיטות חדשניות גרמה בעבר נזקים חמורים לרבבות תלמידים. בוודאי שזה נכון כשמדובר בהחדרת רוח אקדמית ללימודי תורה ויהדות. זה לא אומר שאין לאקדמיה מה לתרום, אך היחס לכל החידושים הללו צריך להיות זהיר וחשדני. לברור את הסולת ולהשליך את הפסולת.

שתהיה לכולנו, הורים מורים וילדים, שנת לימודים פורייה, מבורכת ושמחה.