בשבע 307: 'על דעת עצמי'

אבי סגל , כ"ז באב תשס"ח

מהעבודה קדימה לליכוד

והרי החדשות: בנימין נתניהו ממשיך להקשיב ליועצו לשעבר אביב בושינסקי. בושינסקי היום הוא יו"ר מכבי ת"א בכדורגל, קבוצה שמחתימה לאחרונה כמעט כל שחקן יהודי שלא חתם בבית"ר ירושלים או במכבי חיפה. נתניהו הוא יו"ר הליכוד, מפלגה שמחתימה כמעט כל מפכ"ל או גנרל שלא חתם בקדימה או בעבודה. בעצם, במקרה של אסף חפץ – הוא כן חתם בעבודה.

צירופם של עוזי דיין ואסף חפץ לליכוד מבאס מיותר מדי בחינות, אבל מי שצריכים להתבאס במיוחד הם חברי המפלגה. שלא כמו ב-1996, עם צירופם של מפלגות גשר וצומת לליכוד, הפעם מעיד הרכש החדש על איבוד מוחלט של קשר עם מצע המפלגה ועם אידיאולוגיה בכלל. למעשה, נתניהו מודה בלי מילים כי אין הבדל בין שלוש המפלגות הגדולות, ובעצם קיומה של המפלגה רק מפריע לו בדרך לדבר האמיתי – שלטון אישי בכל מחיר.

מפלגה שבה שותפים חפץ ופייגלין, דיין וגדעון סער, היא לא יותר מאוסף אנשים נטולי אג'נדה משותפת, מפלגה שהיא בעיקר פלטפורמה להגשמת מאוויים אישיים, ושהמאבקים העיקריים בה יהיו מלחמות ירושה. מפלגה בלי עתיד, בלי תקווה ובלי דרך, אם כי היא בוודאי תמשיך לחזק את אבו-מאזן. מי שיבחר בליכוד, יקבל קדימה. ואל דאגה, גם חקירות המשטרה לא ייעלמו.
 
הפשע והיושר לא משתלמים

עדיין לא יבש הדיו על בקשת האמריקנים להסגיר את בני משפחת אברג'יל, והשר לביטחון פנים מיהר לנפח את החזה. "זו לא תקופה מרנינה להיות חבר כנופיית פשע, שעה שמשטרת ישראל עולה מדרגה ביכולותיה להתמודד מול הכנופיות", אמר דיכטר במסיבת עיתונאים מיוחדת שכינס בלשכתו. אז זה מה שמצפה לנו עד הבחירות בקדימה? האם יש דרך להקדים אותן קצת?

קשה לדעת מהי תרומתה של משטרת ישראל למעצרם של האחים אברג'יל. דיכטר עצמו אמר כי "אין פה תחרות איזו משטרה תרמה יותר", ומכאן אני נוטה להסיק כי האמריקנים הם שעשו את רוב העבודה. אבל זה באמת לא משנה. מה שמרגיז כאן הוא הרהב, ההשתבחות העצמית. הכרזת הניצחון של דיכטר על משפחות הפשע מזכירה את נאום "נסראללה בבונקר ואני בחוץ" של ראש הממשלה אולמרט. אין שום סיבה לשני האישים להתגאות בהישגיהם, בעוד הציבור עדיין חי את מחדליהם.

זאת אולי לא תקופה מרנינה להיות חבר כנופיית פשע, אבל גם להיות אזרח רגיל היום זה לא שוס. משטרת ישראל, כמו ממשלת ישראל, עדיין שקועה בחובות כלפי אזרחי המדינה. הפאשלות שלה, ובעיקר המטלות שלא ביצעה בשנים האחרונות, חייבים לגרום לה לעבוד טוב יותר במקום לדבר. כשהמשטרה תתחיל לטפל בפריצות לבתים ובגניבות רכב במקום לשבור ראשי מפגינים, אולי אז יהיה מקום למחוא לה כפיים. עד אז, נא להפסיק לקיים מסיבות עיתונאים מיוחדות פעם בשבועיים.

לשים המון זריף

אני לא בדיוק ממעריציו הגדולים של איש הטלקינזיס והתת-מודע אורן זריף, או של כל גבר המגדל על ראשו שטיח. אבל אפילו אני, המתיימר להיות אדם חושב ורציונלי, חייב להודות כי יש בזריף אנרגיות על-אנושיות. אין לי דרך אחרת להסביר את יכולתו להצטלם כל כך הרבה פעמים למודעת הפרסומת שלו, ועוד באותה תנוחה.

בימים האחרונים נודע, כי זריף דורש מעובדיו להוסיף לשמותיהם את שם משפחתו כדי לשפר אצלם את האווירה האנרגטית. לא ממש ברור לי איך בדיוק זה יעבוד בפרקטיקה ("זריף, זריף קורא לך לשיחה במשרדו"; "דיברת עם זריף, זריף?"; "זריף, אתה מפוטר! מעכשיו אתה רוזנברג") אבל אני בטוח בדבר אחד: אם שם משפחתי היה זריף, לא הייתי מוצא אנרגיות לקום מהמיטה בבוקר. רק לחשוב על משחקי המילים שהשם הזה מעורר, בררר. מצד שני, הידיעה החדשותית עצמה עוררה בי חיוך, ואם זה לא טלקינזיס, איני יודע טלקינזיס מהו. לא, באמת, אין לי מושג טלקינזיס מהו.

חמסה עלינו

א. והרי החדשות 2: מרוואן ברגותי, שנידון לחמישה מאסרי עולם מצטברים ועוד 40 שנה על חמש רציחות וניסיון לרצח, ושאחראי למעשי טרור ולרצח יהודים רבים נוספים לאחר הסכמי אוסלו, אומר בראיון לעיתון מצרי כי אין פרטנר לשלום בישראל. 

ב. ברור שציפי לבני לוקחת. לא מפני שבקדימה אוהבים אותה יותר ממופז, אלא משום שבקדימה יודעים כי זה הסיכוי היחידי שלהם להגיע לשלטון. זה ההימור שלי, וכדאי לקחת אותו בעירבון מוגבל. אחרי הכול, אם זה היה תלוי בניחושים שלי, עמי איילון היה היום יו"ר העבודה ושר הביטחון.

ג. עד לרגע זה, עדיין לא ברור לי אם ניצב אורי בר-לב עוזב את המשטרה בגלל חלקו בהתנתקות, או נענש בלהישאר תחת פיקודו של דודי כהן בגלל חלקו בהתנתקות.

ד. חדשות טיפה ישנות, ובכל זאת: נעצר נהג קו 56 של חברת האוטובוסים קווים, החשוד בסחר בסמים בזמן הנסיעה. כנוסע קבוע בעבר, מעולם לא היתה ידיעה עיתונאית שמחקה לי כל כך הרבה סימני שאלה.

ה. מבזק DVD: "שמי האריס קיי. טלמאקר, אני גר באל-איי, והיו לי שבעה התקפי לב – כולם מדומים", כך נפתח אחד הסרטים האהובים עלי בעולם, 'סיפורי אל-איי' (1991), שיצא לאחרונה בגרסת די-וי-די מתורגמת. סרטו הטוב ביותר של סטיב מרטין מעניק לצופים נקודת מבט סאטירית על העיר לוס-אנג'לס דרך סיפורו המופרך של חזאי מזג-אוויר אקסצנטרי. חובה לבעלי הומור.

יודע את מקומי

יש להניח כי עד שגיליון זה יראה אור, התקשורת תעסוק בעיקר בגורלה של הילדה הנעלמת מנתניה. ולכן אני מעדיף לקפוץ מעט אחורה בזמן ולחזור לידיעה סימפטית הרבה יותר. לא מזמן פורסם כי בעלון 'מעייני הישועה', המופץ בבתי כנסת, הופיעה תמונת הר הבית ללא כיפת הסלע. בעבודה מושקעת שנעשתה בוודאי בהנאה מרובה, הסיר הגרפיקאי של העלון את סממני האיסלאם מהתמונה, והותיר בה את הכותל, ההר עצמו וכמה בתים ירושלמיים.

בתנועת הבכיינים המוסלמים הגיבו מיד בקריאות "הסתה" צפויות. קוצר ראותם מונע מהם לראות את יתרונותיה של הטכניקה הממוחשבת. למעשה, כשחושבים על כך לעומק, הפוטושופ יכול להיות רעיון נפלא לפתרון הסכסוך בין העמים. אנחנו נמחק מהתמונה את המסגד, הם ימחקו את הסממנים היהודיים, ו-80% משתי האוכלוסיות לא ירגישו בהבדל, כי גם כך הם לא ביקרו בעיר בעשרים השנה האחרונות.

בכלל, מכיוון שאנו חשופים לסכסוכים רבים דרך התקשורת ואמנות הצילום, הפוטושופ יכול לפתור לא מעט בעיות. ממשלת ישראל תוכל להוריד התנחלויות, הפלשתינים יוכלו להעביר אותנו לים, איראן תוכל לשכנע את אזרחיה שהציונות נמחקה, האמריקנים יראו כיצד הם שולטים בעיראק, והסינים יוכלו לדלל את הילודה, אם כי בשנה האחרונה הם מחקו את אזרחיהם ביעילות לא מבוטלת גם בלי פוטושופ.

אני יודע מה הקוראים חושבים כעת: שוב הוא לקח את הכדור הלא נכון. אבל רק חישבו על כך: תוכנת המחשב עשויה לפתור את רוב הסכסוכים והדם הרע בין הצדדים, ואז נוכל להסיר את הגבולות והמחסומים האמיתיים, אלה שקיימים במציאות. הרי – וזאת הגאונות של השיטה – גם במצב היום אנו רואים את המציאות באופן שונה זה מזה. למשל, ערבים ויהודים חיים ביקומים מקבילים, רואים בעיקר את מה שנוח להם וכלל לא רואים זה את זה ממטר. אז למה לא ללכת עם העניין הזה עד הסוף, במקום לחפש כל מיני דרכים דמיוניות להגיע להסכמה על תפיסת המציאות?

אז נכון שגם בשיטה החדשה אנו צפויים לבעיות. למשל, עדיין לא מצאתי דרך להביא את המחשב למערה של בן-לאדן. אבל אני מאמין כי גם על זה אפשר להתגבר איכשהו. רק לבעיה אמיתית אחת לא מצאתי פתרון, בעיה ששום תוכנת פוטושופ עדיין לא מסוגלת לפתור באמת: איך מוחקים ממסדרונות בתי הכנסת את עלוני השבת.