בשבע 307: מי הבוס

למרות התחלה ארוכה מדי, סרטו החדש של שאול חיון על חילופי תפקידים בין הבוס הקשוח לעובד הנאמן, מצליח להצחיק וגם להעביר את המסר.

אמציה האיתן , כ"ז באב תשס"ח

תסריט ובימוי – שאול חיון. הפצה - גרינטק

תחשבו על בוס מעצבן, הכי מעצבן שאתם יכולים לדמיין. עכשיו תכפילו את זה פי שלוש - הגעתם לבוס שמתואר בסרט 'יום הפוך'. קרני הוא אובססיבי לניקיון, מרוחק מהעובדים שלו, שומר בדבקות על כבודו האישי ובקושי מתייחס לבנו היחיד (לאשתו הוא פשוט לא יכול להתייחס כי היא לא נמצאת בסרט). לעומתו, עמוס הוא עובד ניקיון תמים וחביב, כזה שעושה כל מה שאומרים לו, מטפל באביו הזקן במסירות, ומנסה למצוא חן בעיני הבוס הקפדן.

יום בהיר אחד המצב הזה משתנה לחלוטין. לא רק משתנה, אלא מתהפך לגמרי. בעקבות ברכתו של זקן תמהוני, מתחלפים קרני ועמוס, ונכנסים זה בגופו של זה. קרני צריך להתמודד עם דמותו החדשה – הבגדים הזרוקים, המידות הגדולות וגם היחס מהסביבה, ועמוס מנסה לעכל את החיים היפים, בתוך החליפה של קרני, ועם מכוניתו היוקרתית.
החלפת התפקידים מערערת במקצת את בטחונו העצמי של המעביד הקשוח, ומלמדת אותו פרק בחיים, וביחס לסובב אותו.

לא אסתיר מכם שכבר ראיתי סרט אחד או שניים הבנויים על אותו רעיון. התחלפות התפקידים בין דמויות, השונות זו מזו באופן קיצוני, מהווה בסיס ללא מעט סרטים וסיפורים, אך לטעמי, אין זה פוגע במאומה מזכותו של חיון לעשות סרט כזה. כבר בדקות הראשונות של הצפייה תוכלו להבחין בהשקעה הרבה של חיון, בהפקה, בשחקנים וגם בעריכה.

מדובר ביוצר ושחקן ותיק מאוד בתחום הסרטים, ורבים מהצופים ודאי נתקלו, יותר מפעם אחת, בסרטים שהשתתף בהם, או שיצר בעצמו. מלבד סרטי הדרמה, אימץ לעצמו חיון סגנון של סרטי מערכונים, הבנויים על חוש הומור מאוד מיוחד. האמת היא, שלא כולם מתחברים להומור הפרוע הזה. קחו למשל את ילדיי, שיהיו בריאים. הם מתחלקים לאלה שאוהבים לצפות במערכונים שלו, שוב ושוב, לעומת האחרים שלא מוכנים בכלל להסתכל. הפעם הזו הודיעו לי כולם חגיגית – מדובר במשהו שונה, ונהנו לצפות בשני החלקים של הסרט.

אם ננסה לנתח את התסריט נוכל להגיע בחלוקה גסה לשני מרכיבים בסיסיים – החלק הראשון שמציג את הדמויות ואת האופי שלהם, והחלק השני, מאז ההתחלפות המפתיעה, שמתאר את ההתמודדות עם האירוע. שיעור ראשוני בתסריטאות ילמד אותנו, שבסרט צריך לתת יותר מקום לחלק השני של ההתמודדות, והחלק הראשון נועד רק כדי לחבר בין הצופה לבין הדמויות וכדי להעמיד מולו את תמונת המצב, ערב האירוע המרכזי של הסרט. נראה שבמקרה זה הפרופורציות קצת השתנו. ההקדמה של הכרת הדמויות והיחסים ביניהן תופסת כמעט חצי סרט, לטעמי, קצת יותר מדי. לאורך כל הדרך ניתן היה לקצר את הסצנות, ובכך רק להיטיב עם הסרט. זו, דרך אגב, תופעה שחוזרת ברבים מבין סרטי המגזר.

הסצנה הראשונה מפגישה אותנו עם קרני, הבוס האובססיבי, ולקוחה ברובה מתוך הסרט 'הכי טוב שיש', ולמען הסר ספק, גם במקרה זה לא נראה לי בעייתי לצטט סצנות מתוך סרטים מוצלחים, אך גם פה ניכר שהיוצר התאהב בסצינה, והחליט לקחת אותה קצת רחוק והרבה יותר ארוך מהמקור.

אל דאגה, יש בסרט מסר והוא עובר בצורה ברורה לכל צופה. אנחנו עוברים יחד עם קרני את התהליך, ומבינים איתו את היחס הלא נכון אל הילד, ואת הצורה הקשה מדי בה הוא ניגש אל החיים.

ובכדי שגם אני לא אתחיל לכתוב ארוך מדי, אסכם במשפט אחד ענייני – 'יום הפוך' הוא סרט מקורי ומרענן לסיים איתו את תקופת החופש הגדול.

לסרטים חדשים או לסתם הערות מחכימות – seret@etrog.tv