בשבע 307: שאלת השבוע

אנשים שהמערכת בחרה , כ"ז באב תשס"ח

שאלת השבוע: מה היית משנה במערכת החינוך בישראל?

חינוך של שוויון הזדמנויות/ דני זמיר, עו"ד, ראש המכינה הקד"צ ע"ש רבין וראש (משותף) ועד המכינות

מרכז חיי כציוני סוציאליסט היא התחושה שנושא עמו כל יהודי בצקלונו הנפשי מאז ימי מתן תורה: תחושת החובה. חובתי כאדם, חובתי כחלק מחברה אנושית, לגלות סולידריות ושותפות פשוטה לכל אדם באשר הוא אדם, ולשכניי ושותפיי בחברה הישראלית בפרט.

לשיטתי, על המדינה להבטיח לכל אדם בה חינוך והשכלה מקסימליים, בריאות, בית ועבודה. יוצא איפה שבמכפלה של חיינו המורכבת משני איברים: חירות ושוויון, על החירות המערבית, שעיקרה הבטחת הזכות ובעיקר זכותו של החזק, לסגת קמעא מפני העצמת והעמקת שוויון ההזדמנויות ותיקון האפלייה בנקודת הזינוק הכלכלית-תרבותית.

לאחר ההקדמה הזו, אפשר לתאר בקצרה את המרכיבים המרכזיים של השינויים המיידים הנדרשים במערכת החינוך, ע"פ קווי המתאר התוחמים של תפיסת עולמי כפי שתיארתי אותה לעיל.

ראשית, הייתי מבצע מיידית שינוי בתקציב המדינה שהיה מבטיח חינוך חינם, או בהשתתפות סמלית של ההורים, מגיל אפס ועד תואר שני.

שנית - שינוי שניתן לבצעו כבר היום בבתי הספר התיכוניים הקיימים היום ללא תוספת תקציבית: בצוות בית ספר תיכון ממוצע בישראל יש מורה לכל 10 תלמידים (מחנך + מורים מקצועיים). הייתי מחייב את כל המורים, גם המקצועיים, להפוך למחנכים, ומחלק את כל תלמידי התיכון לפי עשיריות לחינוכו הייחודי של מורה אחד. מורה כזה, ההופך למחנך של עשרה תלמידים, פוגש אותם מדי יום לפרק זמן, דואג להם, לומד איתם עניינים שעל סדר היום ושל הנושאים המפורטים להלן, והם מפתחים מחויבות כלפיו. פירוק כיתות האם הענקיות ויצירת קבוצות חינוכיות מחויבות למחנך יהיה בעל השפעה דרמטית לתלמידים, למורים שיחזרו להיות מחנכים, ולאווירה הבית ספרית.

השינוי השלישי והאחרון שהייתי עורך היה ביטול מוחלט של בחינות הבגרות ובחינות הכניסה לאוניברסיטה. נערי ישראל בגילאי תיכון יצטרכו לבחור בתהליך חניכה מובנה, שבמסגרתו יכינו שיעורים שאותם יעבירו כמטלות סמסטריאליות או עבודות גמר בנושאי הליבה: זהות ותרבות יהודית כחלק מעיסוק בשאלות זהות אישית וחברתית, גלובליזציה ואיכות סביבה, פיתוח השקפת עולם. מלבד מטלות אלו, יהיה כל תלמיד מחויב גם לפרויקט התנדבותי לאורך שנות התיכון בהיקף של לפחות יום שלם, ובעיסוק במקצוע יצירתי או יצרני שבו הוא נדרש להפיק מעצמו ולא לפענח טקסטים.

השינוי הנרחב הזה יחלחל כלפי מעלה וירכך את ההשפעות של חברת השוק הצרכנית-תאגידית שהובילה את החברה הישראלית לשפל ערכי ומוסרי עמוק, ויצמיח דורות של נערים ונערות חדורי מוטיבציה חברתית וערכית, ששוויון ערך האדם וכבודו מול עיניהם.

וכל השאר יסופר בתולדות המחר.

קודם חינוך, אחר כך לימודים/ רחלי קפלן, ראש אולפנת צביה במעלה אדומים

א. מערכת החינוך נמדדת היום לא על פי יעדים חינוכיים אלא על פי יעדים לימודיים (ציוני בגרות ומדדים הישגיים נוספים). בהתאם לכך, גם התקצוב המתבטא בשעות הוראה ניתן כמעט באופן מוחלט על למידה והכוונה להישגים לימודיים, ולא על כיוונים חינוכיים וערכיים. נכון שבשטח ישנם מוסדות שרואים את עיקר מטרתם בחינוך, אולם המערכת איננה מכוונת לכך באופן מובנה ומשמעותי.

ערכים של תרומה לזולת, אהבת העם, התורה והארץ יחד עם עיצוב האישיות הפרטית של התלמיד, צריכים להיות המטרה העיקרית של המערכת, ואילו ההישגים הלימודיים הינם פועל יוצא של מטרות אלו. גם אם את עיקר הזמן יש להקדיש ללמידה, הרי שהמטרה העיקרית איננה הלמידה כי אם עיצוב האישיות הערכית.

ב. על פי נתונים שונים אנו יודעים כי הבעיה המרכזית מבחינה כלכלית איננה חוסר תקציב באופן כללי, כי אם סרבול בירוקראטי הגורם לכך שחלק גדול מדי של תקציב החינוך מבוזבז על אגפים, על מפקחים ועל תוכניות שונות ומגוונות, כך שלתלמיד עצמו מגיע חלק קטן מדי מהתקציב.

הבעיה איננה רק תקציבית אלא גם ארגונית. כמות המפקחים והתכניות השונות שלא תמיד הן מתואמות זו עם זו, יוצרות סרבול ובזבוז גדול. צריך לפשט את המערכת ולתת למנהיגים החינוכיים בשטח, קרי המנהלים, את הכוח להוביל הן מבחינה חינוכית והן מבחינה תקציבית. יש ליצור מדדים (לא רק לימודיים) אשר יבחנו את ההצלחה של המנהלים, ובהתאם לכך לקבוע האם הם עמדו במשימה והאם הם ראויים להמשיך בתפקידם.

יוזמה פרטית והוראה יחידנית/ הרב ד"ר מיכאל אברהם, ר"מ במכון הגבוה לתורה בר-אילן, ד"ר לפיזיקה

כשדנים במערכת החינוך יש לעשות זאת בשלושה מעגלים: מהן המטרות החינוכיות? מהן המטרות הלימודיות? ומהי המערכת המנהלתית שתוציא אותן אל הפועל בצורה האופטימלית? אעשה זאת באופן טלגרפי, מחמת קוצר המצע.

באשר למינהלות, הצנטרליזם של המערכת הוא בעוכרינו. השיקולים הביורוקרטיים בד"כ חוסמים את דרכן של יוזמות שונות, ואת הקמתם של מוסדות. ישנה הורדה של הרף משיקולים פוליטיים (הצלחת שר החינוך נמדדת באחוזי המצליחים בבגרות) או אופנתיים (שוויון). כמעט אין איתור וקידום שיטתי של בעלי יכולת, אלא ע"י כמה גורמים פרטיים.

לכן הייתי מפריט את המערכת מבחינה תוכנית: כל אחד יקבע את אופי החינוך של ילדיו, במקום המצב הנוכחי בו מערכת החינוך היא מגרש למאבק פוליטי-אידיאולוגי, בו כל צד מנסה לכופף את השני לכיוון שלו (בנושאים כמו יהדות, ליבה, וכדו').
ביחס לשני המישורים האחרים, חינוך וערכים הם תחומים אמורפיים, אין לגביהם קונצנזוס, ואני מניח שרבים יעסקו דווקא בהם. לכן אני בוחר להתמקד בלמידה. אמנם למי שאמון על המרכזיות של מצוות תלמוד תורה ברור שגם בלמידה יש ערך חינוכי.

חלק ניכר מהתפישות של מערכת החינוך כיום הן שארית אנכרוניסטית של המצב מלפני כמה עשרות שנים, כשרוב התלמידים הגיעו לכל היותר לבגרות. כיום המצב הוא שונה, וביה"ס אמור להתמקד בפיתוח מיומנויות למידה, והשכלה כללית (דווקא בתחומים שהתלמיד לא יפגוש בהמשך), ופחות בידע ובמיומנויות טכניות ספציפיות. על כן הייתי מבטל כמעט לחלוטין את המגמות השונות, ומלמד את כל התלמידים מכלול רחב של נושאים ברמות בסיסיות יותר. הבעה בכתב ובע"פ, רטוריקה ולוגיקה, קריאה וצפייה ביקורתית, קריאה לימוד וארגון עצמאי של חומר. במישור הידע, יש להתמקד בעיקר במבואות. כל תלמיד יכול ללמוד פיסיקה, אם לא יציקו לו עם בעיות טכניות מסובכות ומיותרות. באוניברסיטה הוא יעשה זאת ברבע הזמן וברמה גבוהה יותר, ושם זה יהיה רק למי שמעוניין בכך באמת. על גבי זה ניתן לתת תוספות למעוניינים.

ככלל, ההוראה צריכה להתנהל באופן יחידני, בדומה לאוניברסיטה הפתוחה, מספרים ו/או באינטרנט, כשהמורה הוא המנחה, והקצב נקבע על פי התלמיד. כך איכות ההוראה אינה תלויה באופן קריטי באיכות המורים (שפרקטית קשה לשנות אותה), והתכנים הנלמדים נערכים על ידי כוחות ההוראה הטובים ביותר.

מדדי ההצלחה לא צריכים להיקבע דרך ממוצעים ארציים (שמעמידים אותנו ליד העשירונים התחתונים של חוף השנהב). מי שנדרש למיומנויות מתמטיות של ממש הוא אחוזון זעיר באוכלוסייה, שאותו יש לאתר ולפתח. השאר יכולים לדעת שברים ואחוזים, ולהבין באופן כללי מהי מתמטיקה (כיום, דווקא בגלל הדגשים הטכניים, גם הטובים לא ממש מבינים זאת).

הצעדים הללו עשויים להקרין גם על איכות המחקר האקדמי אצלנו, שסובל משטחיות ורמה אינטלקטואלית ירודה ביותר, וממדדים מעוותים להצלחה ולקידום. אבל זו כבר אופרה אחרת.