גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

מכתבים - מכתבים למערכת

04/09/08, 19:45
קורא העיתון

להשוות פחות, להתקרב יותר (בתגובה ל'שולחן עורך', גיליון 308)/ יחיאל לוק, אפרת

במאמרו עוסק עמנואל שילה במערכת החינוך הדתית, בהצלחותיה ובמה יש לשפר. אני מסכים עם כמעט כל מה שהוא אומר, אך יש בעיה עקרונית בקו המחשבה של הכותב ,שעולה גם בכתבות של כתבים אחרים בעיתונכם (ואני מעריך עד מאוד את הכותב הנ"ל ואת העיתון): למה כל הזמן צריך להשוות בינינו לבין החברה החילונית? מדוע צריכה להיות הפרדה כל כך חזקה? יש הרגשה בין השורות שהדתיים, אנחנו, הם  ה'טובים' והחילונים – ה'רעים', אנחנו ה'איכותיים' והם ה'רדודים'. זה לא נכון! כמישהו שמכיר אנשים רבים, דתיים וחילוניים, אני יודע שיש אנשים איכותיים רבים גם כאן וגם כאן, ואין צורך לעשות הפרדה כל כך חזקה. בפתיחת המאמר מושוות החברה הדתית לחילונית 3 פעמים(!) - בסוף כל פיסקה.

האם אין כאן הגזמה? וכשמדברים על הצעות לשיפור - הייתי מצפה שהדבר החשוב ביותר יהיה לשפר את האינטגרציה בין הדתיים לחילונים, ולנסות להתמודד עם הבעיות שבחינוך הכללי. רק אח"כ, הייתי מוסיף את ענייני הכסף, הרפורמות והמצוינות.

תסמונת שריד (בתגובה למכתב 'ומה עם כבוד התנ"ך', גיליון 308)/ גדעון  ארליך, נגוהות

במכתבו רואה עמיחי אליאש ב"הזמנת יוסי שריד מכחיש התנ"ך לסימפוזיון התנ"ך בכפר עציון עניין צורם". ראוי להבין צרימה זו. יוסי שריד הכריז בכנסת: "אני לא טועה אף פעם". הכרזה זו לא הופכת אותו למומחה תנ'ך או נושא אחר כל שהוא. שריד לא הגביר לימוד תנ"ך, אך הכניס את דרוויש למערכת החינוך. דווקא לכן הוא מושא לחנפנות במגזר מסוים אצלנו. בהצופה (כ"ד חשון תשס"ד) הופיעה הידיעה: "שריד איים על שר הביטחון להדליף מידע סודי באיזה נשק נעשה שימוש בהתנקשויות בעזה, ולא הוא יחשוף זאת בעצמו... יצוין שלאורך דרכו של יוסי שריד בפוליטיקה הוא מעולם לא הסתיר את דעותיו. דבר שעורר ביקורת אך גם הערכה". תוספת דברי החנופה אינה צורך עיתונאי אלא צורך נפשי-מגזרי.

אופייני לתופעה זו מכתב של מ.ר. מקיבוץ דתי בצפון שהופץ לאחרונה באינטרנט. מכתבו (החיובי כשלעצמו) למגרשת יהודים שהתעוררה והבינה שעשתה פשע נורא מסתיים כך : "אנחנו גרים בקיבוץ ... בדרך לצפון ... את מאוד מוזמנת לבקר כאן. אפשר בהחלט גם להיכנס גם במהלך השבת". מ.ר. הוא ממכבדי השבת, אך החובה להפגין בעיני החילונים שגם אנחנו מבזים את עצמנו גוברת על כל מכשול. הכל בכמיהה לרגע בו החילוני יגיד שלמרות שאנחנו דוסים אנחנו קצת בסדר כזה, כאילו.  

בלוף שבע השנים/ אדוה נוה, שערי תקוה

עם פתיחת שנת הלימודים בעוטף עזה התגאה ראש הממשלה, כי מזה שבע שנים לא נהנו תושבי עוטף עזה משקט כזה. אולמרט סומך כנראה על זכרונו הקצר של  הציבור, ומאמין שאם חוזרים הרבה פעמים על שקר הוא נתפש כאמת.

האומנם הציבור אינו זוכר את ההבדל המהותי במציאות שהייתה בעוטף עזה לפני ההתנתקות ואחריה? אישור לכך ניתן למצוא באתר הרשמי של השב"כ המנתח את ירי הטילים מאז שנת  2002 בה נורה הקאסם הראשון. בשנה זו נורו 17 רקטות, מספר הרקטות עלה בהדרגה והגיעה ל-286 בשנת ההתנתקות. לאחר ההתנתקות חלה עלייה דרמטית במספר הטילים: בשנת 2006 נורו 1244 טילים, והשנה עד אוגוסט, 881.

עד ההתנתקות נפלו רוב הקאסמים בגוש  קטיף, בודדים נפלו בשדרות ובקיבוצים הנמצאים ממש על גבול הרצועה. לאחר ההתנתקות  כל מערב הנגב עד אשקלון, נכנס לטווח הקאסמים וחיי התושבים הפכו גיהינום. 

קשה להשתחרר מהרושם שמטרות התבטאויותיו של ראש הממשלה הן , ניסיון להעלים את העובדה שהרגיעה מנוצלת על ידי החמאס להתעצמות אדירה, להשכיח את התוצאות הרות  האסון של ההתנתקות, והעיקר, להכין את הקרקע לנסיגות הבאות.

הירקון כמשל/ דוד קשני, תל אביב

צוללנים מחפשים מזה זמן את הילדה רוז פיזם במימיו העכורים של שפך הירקון. ליבי עם כל עם ישראל, אשר כואב את כאב המשפחה ויותר מכך, את מר גורלה של הילדה. אבל אני רוצה להסתכל באור אחר על הירקון. לפני כארבעים שנה, כאשר טיילתי עם תלמידיי לאורך נהר הירקון, המים הגיעו מראש העין, ממי מעיינות זכים ונקיים, והנה למרבה הצער, במקום שהמדינה תמשיך להזרים את המים הנקיים והזכים ממעיינות בראש העין לעבר חוף הים בת"א, היא מזניחה כבר שנים את מימי הירקון. אולי עם מעט יותר תשומת לב היינו חוסכים היום הרבה עבודה של צוללנים על מנת למצוא את הילדה. אולי הגיעה העת לרחם גם על בעלי החיים והדגים בירקו, שלא לדבר על שאר הנחלים במדינה הסובלים ברובם מהזנחה רבתי.

צימוקים לשבת/ משה טאו, רחובות

* טיפסו על עמוד ,תלשו מודעה וצנחו ארצה.
המה קרעו ונפלו.

* עבריין מסוכן יוסגר לארה"ב לצורכי חקירה.
כליאה למטרה.

* משרד הקליטה:רבים מהעולים עוזבים את הארץ.
בורחים הבאים.