גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

שאלת השבוע - דעות

04/09/08, 19:45
אנשים שהמערכת בחרה

השבוע חל ג' אלול, יום פטירתו של הראי"ה קוק זצ"ל. תורת הרב קוק, ממנה התפתח הזרם הציוני-דתי, ממשיכה להילמד גם היום, מאה שנה לאחר שנכתבה. מאידך, מתגברות לאחרונה מגמות של לימודי פנימיות וחסידות במוסדות הדתיים, והופכות לדומיננטיות יותר מבעבר. האם מאבדת תורת הרב קוק ממרכזיותה לטובת החסידות, או שהיא ממשיכה לשמור על מקומה כבעבר?

שאלת השבוע: לנוכח העיסוק המתרחב במגוון כתבי הגות וחסידות, האם חל שינוי במקומה המרכזי של תורת הראי"ה קוק בהכוונת הדור?

התשובה לבעיות הדור/ הרב אליעזר ולדמן, ראש ישיבת ההסדר 'ניר', קריית ארבע

לא. איני חושב שחל שינוי ביחס למרכזיותה של תורת הרב. עובדה היא שבכל הישיבות, המכינות וכדומה, מי שרוצה לעיין לעומק בהשקפת עולם לאומית מתוך מקורות של אמונה וגדלות בתורה, ובעיקר מי שרוצה למצוא תשובות לבעיות הדור ולהתרחשויות המיוחדות של הגאולה עם כל הקשיים והסיבוכים – המקור היחיד שבו יש התייחסות לדברים אלה הוא בתורת הרב קוק. מה גם שהרב קוק עצמו ינק ממקורות חסידיים: ברסלב, חב"ד ועוד, והדברים בוודאי אינם סותרים, אלא יש לדעת לכוון אותם לעניינים האקטואליים של הדור.

אמנם נכון שיש התעוררות ותחייה מסוימת לתורת החסידות על גווניה ויש רצון ללימוד פנימי של התורה ולשילוב שמחה של תורה ויהדות, אבל כל אלה גם נמצאים בתורת הרב, ועל כן כאמור עובדה היא שממשיכים לעסוק בתורת הרב בישיבות.

אני יכול להעיד על עצמי, שכשבדור שלי היינו עוסקים בישיבה בתורת הרב, לא התעסקנו בלימוד רבות כל כך כמו שעוסקים היום, ובטח שלא בכל הישיבות כמו המצב היום. בזמנו גם הציבור הכללי לא עסק בתורת הרב כמו שהיום עוסקים בה. ההתמצאות בתורת הרב היום גדולה ורחבה, ואפילו תופעה של חילוקי דעות בפירושם של דברי הרב מעידה על העיסוק המרובה בתורת הרב.

בסופו של דבר תורת הרב, על פי כל המקורות התורניים שמהם ינק הרב: התורה שבכתב, התורה שבעל פה, תורת הנגלה והנסתר, כל אלה מהווים את גילויה המיוחד של תורת ארץ ישראל בדורנו. הרב היה נשמה של תשובה, הוא נולד בט"ז באלול ונפטר בג' באלול. כל תורתו מתרכזת בעניין התשובה: תשובה עולמית, לאומית, תשובה שנבראה לפני בריאת העולם, תשובה המתגלית בעצם תהליך הגאולה ועוד. בדור היום רואים מפורשות את הצד האקטואלי של דברי הרב ואיך שדבריו מתגלים דווקא בתקופה הזאת של ייסורים פנימיים ושבה יש בלבולים וחולשות. הארת הדרך שלנו היום באה מתורת הרב קוק.

התוכן רלוונטי מתמיד, הסגנון יתחדש/ הרב חגי לונדין, ר"מ בישיבת ההסדר חיפה, מחבר הסדרה 'מאמרים נבחרים במשנת הראי"ה'

כדי לענות על שאלה זו יש לבחון שני היבטים במשנת הרב קוק: התוכן והסגנון.

מצד התוכן – אבחנתו של הרב קוק כי תנועת הכפירה המודרנית איננה תוצר תרבות נחשלת אלא באה מתוך התעוררותם של כוחות מדע, מוסר חברתי, גבורה וכו', כוחות חיים שאינם מוצאים מענה בתורת ישראל כפי שהיא מוצגת כעת – אבחנה זו נכונה בימינו יותר מאי פעם. מכאן שאף דרך הרפואה אותה מציע הרב קוק, קרי: חשיפת ממדי העומק התורניים שיתנו מענה לכל הדרישות הללו, נותרת הנתיב המרכזי של עבודת השם אף בדורנו. כתבי ההגות והחסידות הצוברים פופולריות בשנים האחרונות, עם כל חשיבותם, אינם עוסקים בשאלות הללו ואינם מספקים משנה רוחנית המלמדת כיצד ניתן לנהל חיי חברה כוללים מתוך קדושה. הכתבים הללו מתמקדים בחוויה הרוחנית-פרטית. זהו דבר המתלכד עם תביעות האינדיבידואליסטיות והניו-אייג'יות הרווחות כעת בתרבות וזהו סוד קסמם, ואולם תפישה כללית המאגדת את התורה והחיים על כל מרחביהם – כלל ופרט, שכל ורגש, קודש וחול, דת ומדינה – לא מצויה בהם.

מצד הסגנון והדגשים – כאן אכן לא ניתן להתעלם מכך שחל שינוי מאז כתב הרב קוק את כתביו לפני כמאה שנה. השינוי מתבטא בתביעה המתגברת בתרבות הנוכחית לעיסוק בענייני פרט, בחוויה רגשית וכדומה; נושאים הבלועים במשנת הרב קוק אולם בוודאי אינם הבלעדיים בה. מעבר לזאת קיימת בעיה "טכנית" והיא שהרב כתב את דבריו בסגנון ספרותי שהיה מקובל לפני כמאה שנה, אך כעת הינו זר למרבית הקוראים. כתבי החסידות וההגות הרווחים כיום אינם סובלים משתי הבעיות הללו, אם כי חלק מהם נכתב אף הוא לפני כמה דורות, אך הסגנון הסיפורי/משלי המצוי ברובם מגשר על פערי השפה. על קשיים אלה בכתבי הרב קוק ניתן להתגבר: א. על ידי "תרגום" כתבי הרב לשפה בהירה, מפעל שכבר מצוי בעיצומו. ב. על ידי הבלטת המקומות בהם הרב קוק עוסק אף הוא בענייני פרט אולם באופן כזה המקושר אל הכלל.

העיסוק בפרט שיבוא מתוך משנתו הכוללת של הרב, ייתן את העוצמה שבחוויה האישית ללא ניכור למערכות חיים נוספות הנלווה לעתים ללומדי הכתבים האמורים לעיל.

תורה שמחזירה את השכינה לציון/ הרב יהודה מלמד, ר"מ בישיבת רמת גן

התשובה היא שעדיין תורת הרב נחוצה לנו כאוויר לנשימה. בלי הרב לא היינו מעלים על דעתנו שאפשר להיות גם דבק בהשם וגם עוסק בענייני חול ובענייני עם ומדינה. בלי הרב היתה השכינה נשארת בבעלז, בברסלב, בווילנא ובחלב, ויושבי ארץ ישראל היו נזכרים בה בגעגועים בהזכירם שמות אלו על שפתיהם.

רק בזכות הרב חזרה השכינה לציון והריהי מעטרת בחן וביופי מיוחד את מפעל ההתיישבות, את הצבא וכיוצא באלו. הרב לימד שהעיסוק בענייני עם ומדינה לא מחליש אלא מחזק את הדביקות בד'. הוא לא רק לימד אלא גם חשף את הלך הנפש העמוק שבו הדברים מתחברים.

ישיבת רמת גן בה אני לומד ומלמד בעזרת השם היא ישיבה ציונית, המיוחדת בקשר ללימודי החסידות ולעבודת השם על פי דרך החסידות. בלי הרב לא יכולנו בשום פנים להחזיק בשני הדברים יחד. היינו צריכים לבחור או בהתוועדויות שיש בהן חום, דיבוק חברים, מאמרי חסידות עמוקים, געגועים וכיסופים להשם יתברך, או בעוז וגבורה לאומיים המתבטאים בלבישת מדים, נשק וחגור. רק הרב מאפשר לנו להחזיק בשניהם יחד.

וכדברי הרב עצמו, "עבודת הקודש של סלילת הדרך ועשיית הגשרים בין התהומות המפרידים, זאת היא העבודה שהייתי חפץ שתהא חביבה על כל העוסקים בנשמתא דאורייתא כמו שהיא חביבה עלי עד לאחת. ובדורות האחרונים יפה לנו מאוד כל שיחתם של תלמידי הגר"א יחד עם תלמידי הבעל שם טוב".

מכל מקום, רגילים אצלנו בישיבה לומר: אלו ואלו דברי אלוקים חיים והלכה כהרב הראי"ה, ובשלושה דברים יש הכרעה על פי דרך הרב לעומת דרך החסידות הקלאסית.

א. העמדת לימוד התורה במרכז, כאשר לימוד זה כולל גם את תורת גדולי החסידות. תיקון הדור וליבו של הדור יבוא על ידי תיקון הדעת, כדברי הרב במאמר הדור ועוד.

ב. הערך של חירות האדם וחירות המחשבה של האדם, בניגוד ל'ביטול' המופרז שיכול להיות בחסידות. עניין זה קשור לעניין הקודם.

ג. המרכז איננו הצדיק אלא כלל ישראל, כאשר זכותם של הצדיקים היא הגילוי בפועל של נשמת הכלל. גם עניין זה קשור לשני העניינים הקודמים.

ואעפ"כ יש כל כך הרבה דברים נפלאים בעבודת השם שאפשר לקחת מן החסידות, ודווקא לאור תורתו של הרב הם מקבלים את המרחבים הראויים להם. עתידים בתי כנסיות ובתי מדרשות שבחוץ לארץ שייקבעו בארץ ישראל.        

התלמידים הפכו את תורת הרב לשמרנית/ פרופ' תמר רוס, המחלקה לפילוסופיה, אוניברסיטת בר אילן

לפני העיסוק הניו אייג'י בהגות חסידית, הידועה כיום כ'חבקו"קיות', ובכל מיני זרמים הגותיים אחרים הנחשבים לחופשיים ועשירים יותר מהחשיבה ההלכתית הטהורה, סימן הרב קוק, עבור כמה צעירים, ברירה אנטי ממסדית חיונית הבאה להרוות את הצימאון הרוחני של הנפש.

כיום, עיסוק חדש זה במידת מה מקבע את חשיבת הרב קוק בצד שמרני יותר, ותורתו נתפשת על ידי כמה מבקרים כגורם סגור וריאקציונרי לעומת רוחות פרוצות יותר.
 
שינוי זה בהבנת תורת הרב קוק חל בעיקר בעקבות הפרשנות הזהירה המוענקת לתורתו על ידי אלה המזדהים כתלמידיו וכתלמידי תלמידיו המובהקים. כמה מאלה נרתעים מלשייך אותו למגמות חדשניות ואמורפיות, המרוחקות לדעתם ממורשת ישראל סבא ומסכנות את יציבותה. מגמה זו היא הפוכה למצב שהסתמן כאשר הרב קוק עצמו עלה ארצה והחל להפיץ את דבריו אל מול היישוב הישן, וגם למצב ששרר בשנות ה-60 כאשר ישיבת מרכז הרב החלה להרחיב את מעגלי השפעתה, ואף באקדמיה התעורר העניין בתורתו. באותן תקופות הרב קוק נתפש כהוגה מקורי המציג אידיאולוגיה ייחודית המאפיינת את 'תורת ארץ ישראל', ואשר באה למלא חיסרון שנוצר במשך אלפיים שנות גלות.

בין השאר, אידיאולוגיה זו הצטיינה בהענקת חשיבות רבה יותר למאוויים אישיים, לכוחות יצירה פרועים, ובפתיחות וקשב להלכי-רוח של העולם הגדול. היום סממנים אלה מאפיינים יותר את הגורמים הניו אייג'ים שניכסו את תורתו לצרכיהם, כמו גם את הזרמים ההגותיים החדשים הקמים בחלקם כתחליף לה.