בשבע 309:לבת שלי זה לא יקרה

כשיואב ללום היה ילד, בבית ספר חרדי סירבו לרשום אותו ללימודים, בטענה שהמוסד החינוכי אינו מיועד ל'שחורים'.

עפרה לקס , י"א באלול תשס"ח

יואב ללום היה בן 8 כאשר הודיעו לאביו שאין לבנו מקום בתלמוד התורה משום שהוא 'שחור'. 20 שנה מאוחר יותר, כאשר בתו של יואב נדחתה מכיתה א' ב'בית יעקב', המנהלת אמנם כבר לא דיברה באופן כל כך בוטה, אבל הקו התחתון היה זהה: הבת היתה בחוץ. ללום החליט שהפעם, כאב, הוא לא שותק. מבחינתו נחצה קו אדום.


ללום: "אם רוצים להקים בתי ספר נפרדים לכל תרבות ועדה - בבקשה, אבל לא מכספי המדינה. מדינת ישראל מממנת את החינוך המוכר שאינו רשמי ב-70 אחוז, והעירייה מספקת להם מבנה ושירותי מזכירות, אב בית וכו'. מי שרוצה להקים בית ספר לעדה שלו, שיעשה את זה על חשבונו ולא מהכסף שלי. בינתיים זכותי לשלוח את הילדים שלי למוסד הקרוב לבית"
במאבקו הפרטי ללום ניצח, אך ריבוי המקרים גרם לו להקים עמותה שנאבקת באפליה, וכבר שנתיים וחצי שהוא עוסק בתנאי הקבלה הלא ברורים לבתי הספר של החינוך העצמאי. אתר העמותה, כמה לא מפתיע, נקרא 'פרנקים' סי או איי אל. ללום, אגב, מתעקש שלא מדובר רק באפליית ספרדים, אלא בכוח אדיר שנמצא בידי מנהלי בתי ספר עד שאפילו גדולי התורה לא יכולים להם.

בעיית הדחייה של תלמידים ותלמידות מן המוסדות 'הנחשבים' של החינוך החרדי הולכת ומחריפה, אבל נראה שה'דחויים' מתחילים לעמוד על שלהם. דוגמאות? לפני שבוע דן בית המשפט העליון דן באפליית הבנות הספרדיות ב'בית יעקב' שבעמנואל, ולפני יומיים פסק בית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב שעל 'בית יעקב' באלעד לקבל לשורותיו ילדה לכיתה א', שנדחתה בעקבות מוצאה העדתי. ללום טוען שהתופעה מקיפה אלפים, ובמגזר החרדי סופרים כבר שני נפגעים בנפש מעוגמת הנפש הנגרמת למשפחות.

הפיתרון לפי ללום הוא הקמת בתי ספר אזוריים, שיקבלו תלמידים לפי איזור רישום. המפתיע הוא שגם חבר הכנסת משה גפני מיהדות התורה, שלא מוכן אפילו לשמוע את שמו של ללום, תומך בדיוק באותו פיתרון. נשמע טוב? הדרך עוד רחוקה.

ההיסטוריה חוזרת

הוריו של יואב ללום בן ה-29 עקרו לירושלים לפני 20 שנה. הם התקרבו לתורה ומצוות בכרמיאל, והחליטו לעלות לעיר הקודש כדי להגדיל תורה. לקראת שנת הלימודים לקח אביו של יואב את בנו בידו, והשניים הלכו יחדיו לחדרו של מנהל תלמוד התורה האשכנזי. עם היכנסם פנימה אמר להם המנהל שאמנם יש עוד מקום בכיתה, אבל הם שחורים "והמקום הזה לא מיועד לשחורים".


ח"כ גפני, יהדות התורה: "יש שלושה סוגי בתי ספר - של ש"ס, של ליטאים ושל חסידים, וביניהם יש מקום לכולם. אנשים מעדיפים לשלוח לחינוך הליטאי משום שהוא הכי טוב, ובמגזר הזה חינוך הוא הדבר הכי חשוב. אני אישית מנסה להכניס פנימה את כל מי שרוצה ללמוד במוסדות האלה ולא מתקבל"
האב לא התווכח. העלבון שפשה בכל אחד מאיבריו גרם לו לקום ולצאת מן המקום בלי לדעת לאן. הבן הקטן שחזה באביו מושפל ודומע הביט והפנים והזיכרון, כך נדמה, חי וצורב אותו עד היום. סיפורו האישי הסתיים בכי טוב. הם פגשו בדרך אישה שהציעה את עזרתה, והיא ליוותה אותם אל מנהל התלמוד תורה והרימה עליו את קולה. בתום שיחת הנזיפה הזאת ללום התקבל, ושם הוא למד עד תקופת 'הישיבה הקטנה'.

מאז האירוע הזה חלפו שני עשורים, וללום חווה חוויה דומה בתכלית כאשר ביקש לשלוח את בתו לאחד מבתי הספר של 'בית יעקב' בעיר. בתו של ללום למדה בגן חרדי. חברותיה התקבלו לבית הספר, אבל היא נתקלה בסירוב. התירוץ לא יכול היה להיות שמדובר במשפחה 'מתחזקת' - הרי ללום הוא חרדי מגיל 8, ואף שימש תקופה מסוימת כראש לשכתו של הרב הראשי לישראל, הרב בקשי דורון. פרט אחד ויחיד לא השתנה ב-20 שנה האחרונות: העדה של ללום.

ללום ואשתו עשו את כל מה שהורים חרדים מתבקשים לעשות. הם הגיעו עם בתם לראיון אצל המנהלת. לאחר הראיון הקצר "שאחר כך נתגלה לנו רק ככסות, כי כבר אמרו לנו שחקרו עלינו קודם", כך ללום, הודיעו להם שבתם לא התקבלה.

הטענה הרשמית היתה שאשתו של ללום איננה צנועה מספיק. "הסברנו שבוודאי נפלה כאן טעות, והכול פתוח ואפשר לבוא ולבדוק. אך נענינו שזה לא בית הספר החליט, אלא ועד הורים של שלושה אברכים שהחליט לעשות סדר. כשביקשנו את שמות האברכים כדי לשוחח איתם, נאמר לנו שאי אפשר לחשוף את האברכים להתנהלות כמו שלי", אומר ללום.

ה'התנהלות של ללום' היתה תכתובת מול כל הגורמים האפשריים כדי לספר את סיפורו ולחפש פיתרון לבתו. זה כלל את כל חברי מועצת העיר ירושלים, מבקרת העירייה ומבקר המדינה, הנהלת זרם החינוך העצמאי, משרד החינוך ואישי ציבור. מנהל האגף לחינוך חרדי כתב לללום, בין היתר, שהמנהלת יכולה לקבל או לא לקבל תלמידים כהבנתה. ללום הבין שהוא לבד במערכה עם בת שלא מתקבלת ואישה שמוציאים עליה שם רע, כגון "שפאותיה קצרות עם קוצים וחצאיותיה ארוכות וצמודות".


בזמנו של אריה דרעי כמנהיג המפלגה, מספר ללום, יצאה הנחיה שכל עובדי ועסקני ש"ס צריכים לשלוח את בנותיהם ל'בית מרגלית' - בית ספר של החינוך העצמאי שיועד לבנות ספרדיות. ההחלטה החלה להתבצע עד שהדברים הגיעו לנכדותיו של הרב עובדיה יוסף, ושם היא נעצרה. לפי סקירה של 'ידיעות אחרונות', איש ממנהיגי ש"ס איננו שולח את ילדיו לבתי הספר של רשת החינוך המפלגתית. אריה דרעי היה היחיד ששלח חמישה מילדיו למוסדות כאלה, אך גם לו נמאס 'לרוץ מרתון לבד' כפי שהוא מנסח זאת
"כל המכותבים, מלבד מבקר המדינה ומבקרת העירייה, ענו בסגנון של 'מכתבך התקבל והעניין יטופל' ולא עשו דבר. שני הגורמים הנזכרים עשו משהו".

בצר לו פנה ללום לרבנים שלו. "הרב יעקב יוסף שאל אותי שאלה אחת: אתה תלך עם זה עד הסוף? וכשעניתי שכן, הוא דחף אותי חזק קדימה". ללום עתר לבית המשפט לעניינים מנהליים, ובסופו של דבר בתו נכנסה לבית יעקב בשכונה אחרת. "לא רציתי שהיא תלמד אצל אחת כזאת" הוא אומר.

המנהלת, לא מיותר לציין, היא כלתו של אחד מגדולי הדור, וללום חושב שזו אחת הסיבות לכך שכל המערכת יצאה להגן עליה.

טלפונים ללא הפסקה

יואב ללום עומד בראש 'נוער כהלכה', עמותה קטנה שבמסגרתה פועלים משפטנים מתנדבים, חלקם עורכי דין, חלקם סטודנטים למשפטים בקריה החרדית, כמוהו. ללום בכלל לא התכוון להקים עמותה, אבל כשהוא גולל את סיפורו בתכנית של מרדכי לביא ב'רדיו קול חי' בלי שיוסגרו פרטים מזהים, אחיו לצרה מצאו אותו מהר מאוד.

"השאירו הודעה 'תחזור בקשר לבן, תחזור בקשר לבת', אנשים מצאו אותי ב-144 והטלפונים הפכו למבול". אגב, גם כעת, שבוע לאחר פתיחת הלימודים, הטלפון של ללום לא שותק ליותר מ-3 דקות רצופות. "לקראת תשס"ז היו לנו למעלה מ-100 בנות שלא היה להן מוסד לימודי לכיתה א', ולמעלה מ-320 בנות שלא היה להן מקום בסמינר (מוסדות לבנות בגיל תיכון). ברמה הארצית מדובר באלפים".

עוגמת הנפש שבדחיית הילדים, כך מוסכם היום בציבור החרדי, משפיעה על כל הבית. שני סיפורים מסתובבים היום במגזר. האחד הוא אודות ילדה שנדחתה מגן ילדים, למרות שאחיותיה למדו באותו אשכול גנים, בטענה שאמה איננה צנועה. הילדה ישבה בבית 8 חודשים בלי ללמוד. לא הרבה אחר כך היא לקתה בסרטן ונפטרה מן המחלה. משפחתה אומרת שהרופאים קשרו את הדיכאון והבדידות להתפרצות המחלה. מקרה אחר אירע כאשר אברך הגיע לועדת ערר שהקים הרב אלישיב, שם ניסה לשכנע את היושבים כי הסיבה שבגללה נדחתה בתו מן הסמינר היא שקרית. כשהגיע הביתה מן הוועדה, לקה בדום לב ונפטר.  

המקרים הנזכרים הם מקרי קיצון. אך בפועל קיים יחס שונה לספרדים ולאשכנזים בתוך חלק מבתי הספר של החינוך העצמאי, שמתבטא בקריטריונים לקבלת תלמידים או במדיניות בתחומים אחרים. הסיפורים בעמנואל ובאלעד שהתפרסמו בשבועות האחרונים רק מחזקים את התחושה שהאפליה היא מנת חלקו היומיומית של ציבור רחב.

בעיתונות הכללית ממלאים המקרים האלה את משבצת הפיקנטריה במקרה הטוב, ואת הלעג התורן לחרדים במקרה הרע. עבור החרדים עצמם מדובר בתפוח אדמה גדול ולוהט וללום, שיזם למשל את הבג"ץ על הפרשה בעמנואל, מושך אליו הרבה אש. לדבריו, אפילו רבנים שלו מהישיבות שבהן למד שוחחו איתו וטענו כלפיו שהוא עושה יחסי ציבור גרועים למגזר.

בדרך כלל מעדיפים לסגור עניינים בבית פנימה. אתה לא רק מכבס את הכביסה המלוכלכת בחוץ, אתה אפילו פונה לערכאות.

"אני מודע לזה, אבל כבר ניסינו לסגור את העניינים 'בתוך המשפחה'. חבר הכנסת משה גפני יודע את הטלפון שלי והכתובת, ועם הרב ליזרזון, מנהל החינוך העצמאי, ניסינו לדבר כמה פעמים, אבל זה לא הלך. הם חשבו שנמשיך להיות הספרדים הכנועים שמקבלים כל קפריזה.

יש מאחוריי רב מאוד חזק שלא נותן לי להישבר. אני יודע ששילמתי מחיר ושאני משלם ועוד אשלם מחירים על מה שאני עושה, אבל אני לא מתכוון לוותר".

רבנים רבים כמו הרב שך בזמנו והרב אלישיב היום תומכים בהכנסת ספרדים לבתי הספר הליטאיים.

"נכון, אבל המנהלים לא מקשיבים להם. הגעתי כמה פעמים עם אנשים לביתו של הרב אלישיב, ובני ביתו שאלו אותי: 'למה הבאת את האנשים האלה? אתה רוצה לצער את הרב? המנהלים לא שומעים לו'. כשתבענו מנהלים לדין תורה והם לא הגיעו, הדיינים חששו לתת מכתבי סירוב, משום שהמנהלים והמנהלות הם בנותיהם, כלותיהם וקרובי משפחתם". ללום אף מספר על אדם מפורסם בציבור החרדי שבשל עיסוקו לא קיבלו את בנו לתלמוד התורה בשכונתו. האיש, בעל קשרים ענפים, פנה עם רעייתו לרב קנייבסקי, ובעודם אצלו בחדר התקשר הרב למנהל תלמוד התורה. המנהל הבטיח שיהיה בסדר. אך למחרת, כשההורים שבו ששים ושמחים לרשום את הילד, אמר להם המנהל: "נראה לכם שהפנייה לרב קנייבסקי תעזור לכם? אני זה מחליט כאן".

"הרב שך כבר אמר כבר לפני הרבה שנים שהפיתרון זה ספרדים אצל ספרדים ואשכנזים אצל אשכנזים", מזכיר ללום, "ואני אומר שאם לא בתי ספר אזוריים, אז אכן כך צריך להיות. אי אפשר באמצע. המצב היום הוא בלתי אפשרי".

ואכן ש"ס, שקמה על רקע האפליה העדתית במגזר החרדי, הקימה רשת חינוך שהיתה אמורה להיות אימפריה. אלא שהצמרת הפוליטית והרוחנית של המפלגה על שלל מנהיגיה לא מבטאת אמון רב במערכת החינוך שהקימה מפלגתם, ושולחת את ילדיה למוסדות חינוך אשכנזיים.

בזמנו של אריה דרעי כמנהיג המפלגה, מספר ללום, יצאה הנחיה שכל עובדי ועסקני ש"ס צריכים לשלוח את בנותיהם ל'בית מרגלית', בית ספר של החינוך העצמאי שיועד לבנות ספרדיות. ההחלטה החלה להתבצע עד שהדברים הגיעו לנכדותיו של הרב עובדיה יוסף, ושם היא נעצרה. לפי סקירה של 'ידיעות אחרונות', איש ממנהיגי ש"ס איננו שולח את ילדיו לבתי הספר של רשת החינוך המפלגתית. אריה דרעי היה היחיד ששלח חמישה מילדיו למוסדות כאלה אך גם לו נמאס מ'לרוץ מרתון לבד' כפי שהוא מנסח זאת. 
  
החינוך הליטאי מבוקש

הנהלת החינוך העצמאי העדיפה שלא להגיב על אמירותיו של ללום, וכל ניסיון להעלות את שמו במהלך שיחה עם חבר הכנסת משה גפני מ'דגל התורה' נתקלה בהתנגדות. "תשאלי אותי את מה שאת רוצה, אל תצטטי אותו", הוא אומר בתוקף. לדבריו, ללום איננו מדייק, בלשון המעטה, ומסב נזק רב לישיבות המגזר כשהוא מגיע לדיונים של ועדת החינוך בכנסת.

לפי גפני, התופעה של בנים ובנות שאין להם איפה ללמוד איננה קיימת. "יש שלושה סוגי בתי ספר - של ש"ס, של ליטאים ושל חסידים, וביניהם יש מקום לכולם. אנשים מעדיפים לשלוח לחינוך הליטאי משום שהוא הכי טוב, ובמגזר הזה חינוך הוא הדבר הכי חשוב. אני אישית מנסה להכניס פנימה את כל מי שרוצה ללמוד במוסדות האלה ולא מתקבל".

גפני מאשים במצב את צמרת ש"ס, ובכך מסכים מבלי משים עם ללום: "הם שולחים את ילדיהם לבתי הספר האשכנזיים. אני אישית ביקשתי להכניס תלמידה לאחד הסמינרים, אבל אמרו לי שהמקום היחיד הפנוי שמור לבת של איש ש"ס מאחת העיריות".
  
"הציבור הליטאי" ממשיך גפני ואומר "רוצה ללמוד עם הציבור הספרדי. יש מעלות גם במנהגים הספרדיים ואנחנו מודעים לכך. אנחנו לומדים יחד בישיבות, בבתי הספר ובסמינרים. אבל הולכת ונוצרת התמרמרות גדולה משום שלמוסדות שלנו נכנסים דתיים יותר 'מודרניים' וגם אנשים ממוצא ספרדי, ובתי הספר שלנו הופכים לספרדיים. אגב, הראשונים שלא רוצים שבתי הספר יהיו ספרדיים לגמרי הם הספרדים עצמם, משום שאם הם היו רוצים בית ספר ספרדי לילדיהם, הם היו שולחים לבית הספר של מעיין החינוך התורני', אבל הם בחרו שלא לעשות זאת".

קיימת טענה שלמנהלי בתי הספר שלכם יש המון כוח ביד ואיש לא יכול להם.

"יש בעיה בשל התחרות. כל מוסד רוצה להיות הכי טוב, אז הוא מסנן תלמידים. אם בתי הספר היו אזוריים, הבעיה לא היתה נוצרת בכלל" יוצא גפני במסר אינטגרטיבי דה לוקס, "כל העניין מתחיל כשנהיו בתי ספר סקטוריאליים".

לדעתו של גפני, החיצים מופנים לכיוון הלא נכון. בתי הספר של החינוך העצמאי מכילים היום אחוז גבוה של ספרדים. המוסדות היחידים בהם לא דורכת כף רגלו של מי שאינו מתת המגזר הספציפי הם המוסדות החסידיים, שאגב, לא יקבלו אפילו חרדים-ליטאים. היום קיימים 22 מוסדות לימוד כאלה המשתייכים לחינוך העצמאי: 18 של גור, 3 של ויז'ניץ ו-9 כלל חסידיים.

גפני כמעט נאנח: "אנחנו נושאים על גבינו את משא התורה והחינוך של הדור, ובסוף אנחנו יוצאים הגזענים".

שימור התרבות הייחודית

בוקר בני ברקי מצוי של שנת הלימודים. אתם יושבים באוטובוס של חברת 'דן' שלוקח אתכם לקופת חולים בעיר. אל האוטובוס עולים גם ילדים חמודים עם תיקים גדולים ופאות עד הכתפיים, מגישים לנהג את הכרטיסיה ומתיישבים. אחרי 4 תחנות יורדת קבוצה אחת, שתי תחנות אחר כך יורדת הקבוצה השנייה. כן, הם נראים אותו דבר: החולצות המשובצות והילקוטים הלא מודרניים במופגן על הגב, ואפילו הסלנג הוא אחיד. ההבדל הקטן שבקושי נראה לעין הוא צבע העור.

הדיון המועלה בכתבה הזאת, כמו המושגים המוזכרים בו, הם לזרא לאוזן ישראלית מצויה. זאת גם הסיבה שקשה להתייחס לדברים מנקודת המבט של האשכנזים המקפחים. מי שמבהיר היטב את התמונה כפי שהיא נראית מן הזוית הליטאית, הוא פרופ' מנחם פרידמן מאוניברסיטת בר- אילן.

"אנשים רוצים שילדיהם ילמדו במסורת שלהם, בתפילה, בצורת הלבוש, בשיח ובשפה שלהם, ואומרים להם - לא! אתם צריכים להכניס גם אחרים. אם מדינת ישראל היתה מכירה רק בסוג אחד של בתי ספר שבו ילמדו על פי תרבות נייטרלית, כגון נוסח תפילה אחיד – ניחא. אבל המדינה החליטה להכיר בשלל תרבויות, וזאת התוצאה".

פרידמן מפליג לעשורים הראשונים של המדינה, אז בבתי הספר הממלכתיים דתיים התפללו בנוסח התפילה האחיד. "הדור של ההורים שלי ויתר במודע על העברת התרבות של בית הכנסת שלו לילדיו. במהפכה הציונית היה גם עומק של מהפכה תרבותית". לדברי פרידמן, הנוסח החדש, שבו התפללו הילדים, השאיר את ההורים מחוץ 'לבית הכנסת' של הילדים, אבל הוא זה שאיפשר לאנשים מעדות ומוצאים שונים לבוא זה בקהלו של זה.

"כעת בא דור חדש ואמר שזה לא ראוי ויש לתת מקום לתרבות של ההורים, ואז נוצר מצב שנותנים מקום לשימור התרבות החסידית והליטאית. אחר כך אומרים להם 'תכניסו גם ספרדים'. בית הכנסת במובנו הרחב תופש מקום מרכזי מאוד במגזר החרדי. אז מה יעשו בבית הספר, יפתחו בית כנסת נוסף?"

לטעמו של פרידמן, זו היא התוצאה של הפלורליזם התרבותי.

לגבי הציבור הש"סניקי אומר פרידמן שהוא רוצה מצד אחד שבית הספר יצלם את התרבות שלו, ולכן יש לו בתי ספר משלו, ומן הצד השני הוא מבקש ללכת וללמוד בבתי הספר האשכנזיים. "אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלימה - אין גם וגם".

במישור הפרקטי מסביר פרידמן שהמגזר החרדי 'נלחם בשיניים' מול התרבות המודרנית הפורצת את חומותיו מכל הכיוונים. במצב כזה קשה לשמר תרבות, והנטייה היא להתכנסות. זהו הגורם גם לדחיית ילדים 'מתחזקים' מבתי הספר, אם משום שהם מכירים גם תרבות חילונית ואם בגלל קרובי משפחה או שכנים. 

בחסות בית המשפט

"היום כל ההבדל ביני לבין אברך ליטאי הוא קטניות בפסח, חודש של סליחות באלול במקום שבוע, ושהוא אומר 'בורוך אותו' ואני 'ברוך אתה'", משיב ללום על טענותיו של פרידמן. "ההלכה מתמודדת עם הסוגיה הזאת וסוברת שאני לא צריך להחליף את נוסח התפילה שלי לפי החזן. לא איכפת לי לשלוח את הילד לבית ספר שבו, לפי התקנון, התפילה בנוסח אשכנזי. אז הבן שלי לא יעלה חזן ואני אספוג את זה. הבעיה מתחילה כשמכריחים אותם להתפלל באשכנזית. 

"מבחינת לימוד הלכה, אני לא מבין מה האסון הגדול בכך שילד אשכנזי ישמע הלכה של הבית יוסף. כשאני לומד שולחן ערוך אני שם קו שחור על הרמ"א? מה זה, גלעד קריב של הרפורמים? ב'בית יעקב' שנקרא 'בית מרגלית' בירושלים לומדות רק בנות ספרדיות. מלמדים שם הלכות לפי הרמ"א. למה? לבנות הספרדיות יש שרירי לב חזקים יותר? מה יקרה לילד אשכנזי שישמע הלכה ספרדית?"

"אם רוצים להקים בתי ספר נפרדים לכל תרבות ועדה - בבקשה, אבל לא מכספי המדינה. מדינת ישראל מממנת את החינוך המוכר שאינו רשמי ב-70 אחוז, והעירייה מספקת להם מבנה ושירותי מזכירות, אב בית וכו'. מי שרוצה להקים בית ספר לעדה שלו, שיעשה את זה על חשבונו ולא מהכסף שלי. בינתיים זכותי לשלוח את הילדים שלי למוסד הקרוב לבית!".

ללום טוען שבמשרד החינוך יושבים פקידים שאחראים על החינוך העצמאי, אך הם מתרשלים בתפקידם: "אבא אחד, מנהל חברת מזגנים, מספר לי שאמרו לו 'נקבל את הבת שלך, אבל אנחנו צריכים פה מזגנים' וכך הוא נאלץ להתקין להם שני מזגנים בחינם. מותר שכזה דבר יקרה?! איפה המפקחים?! בשביל מה הם קיימים, בשביל להיכנס לכיתה ולשאול את הילדים שתי שאלות בתורה?! משרד החינוך נהיה רציני רק בדיונים בבית המשפט. גם הנהלת החינוך העצמאי מתרככת כשהיא מגעיה לדיונים מול המדינה. רק אז הם מנסים להגיע לפשרה".

המצב המשפטי היום הוא שבית המשפט נתן תוקף של פסיקה להנחיות של משרד החינוך בכל הנוגע להליך קבלה מסודר לבתי הספר. לפי ההנחיות הללו, אל לבית הספר לחקור את מוצא המשפחה (בוטלו השאלות על שם משפחתה של האם מלפני הנישואין, באיזה בית כנסת מתפלל האב ודומיהן). ההנחיות גם מכריחות את בית הספר להעניק למועמדים תשובה בכתב עד סוף מאי. הנחיה נוספת, אותה רואה ללום כחזות הכול, היא הקמת ועדת ערר שבה יושבים נציגי משרד החינוך. הנציגים בוחנים מדוע הילד או הילדה לא התקבלו, ויש להם יכולת לכפות על בית הספר לקבלם. "היום אני והמתנדבים האחרים בעיקר מנחים את ההורים מה זכויותיהם ואיך לפנות לועדת הערר. אגב, המתנדבים בארגון שלי הם חבר'ה ליטאים שאומרים 'למה שהילדים שלנו לא ילמדו ביחד'?"

בניגוד לללום, פרופ' פרידמן מאוד סקפטי. הוא לא חושב שפסיקת בג"ץ תשנה משהו בבתי הספר, משום שלבג"ץ אין מעמד של ממש בקרב הציבור החרדי.

גם ללום איננו תמים. הוא לא חושב שאת המידע על משפחת המועמדת משיג בית הספר מן השאלון. "כבר בראיון הם יודעים לספר לך מי אתה ומה עשית במסיבת סוף השנה של הילדה בגן חובה. יש להם סוכני חרש שנכנסים למסיבות של הגנים שמהם מגיעים הילדים". ואולם, ללום טוען שבניגוד לרבנים, למשרד החינוך ולבית המשפט יש יכולת 'לסגור את הברז' ולכן החינוך העצמאי יציית להנחיות האלה.

ומה קורה לילדה שדחו אותה מהמוסד הלימודי, הוריה ערערו והיא נכנסה כך, בדלת האחורית?

"הניסיון שלי מראה שככל שאתה אמיץ יותר ולא מוותר, כך המערכת מכבדת אותך. הבת שלי מקבלת יחס של כבוד, כי יודעים שאני לא אדם מצוי שאפשר לירוק עליו. אני לא אשתוק".

תגובות:

במשרד החינוך העדיפו להיתפס לדוגמה ספציפית ולהתעלם מטענותיו הכלליות של ללום אודות פיקוח לא ראוי על מוסדות ה'מוכר שאינו רשמי': משרד החינוך מגנה כל גילויי גזענות, וכל טענה בדבר אפליה לכאורה נבדקת באופן קפדני. במקרה של בית יעקב בעמנואל מונה בודק חיצוני למשרד על מנת להגביר את הפיקוח למתרחש בבית הספר. לאחר שנבחנו מסקנות הבוחן והמצב בשטח, נמצא כי על מרכז החינוך העצמאי להכניס תיקונים בתקנון בית הספר על מנת שיאושר" .
מפלגת ש"ס העדיפה שלא להגיב לטענותיהם של ללום וגפני.

ofralax@gmail.com