בשבע 309:הגינות בפוליטיקה הפנימית

תרגילים פוליטיים שימזערו את כוחו של המחנה הימני, רק יגרמו נזק לרשימה הדתית-לאומית המאוחדת.

עמנואל שילה , י"א באלול תשס"ח

האם הציבור הדתי צריך להיות מיוצג בכנסת על ידי אישי ציבור ישרים כסרגל, דוברי אמת שפיהם וליבם שווה, רחוקים ממניפולציות ומעקמומיות הפוליטיקה, מין בני בגינים שכאלה? או שמא ברומא יש לנהוג כרומאי, ובג'ונגל הפוליטי הישראלי גם האינטרסים הפוליטיים שלנו זקוקים לא רק לאריות אלא גם לשועלים פוליטיים, וכלשון הכתוב "עם עיקש תתפל"?

במישור האישי, הדרישה שלנו לניקיון כפיים חוקי ומוסרי היא כמובן בלתי מתפשרת. ברוך השם, כבר שנים רבות לא הוטל חשד על מי מנבחרינו ולא נחקר אחד מהם במשטרה על אחת מעבירות השחיתות שעליהן נחקרים חדשות לבקרים ח"כים ושרים מהליכוד, מש"ס, מהעבודה או מהמובילה התורנית בליגת השחיתות - מפלגת קדימה. אבל כשמדובר בתרגילים פוליטיים, בטריקים ושטיקים, בהטעיות, בהפרת סיכומים והבנות, בהתחמקות ממילוי הבטחות - לא לבוחריך אלא לפוליטיקאים ממפלגות האחרות - האם גם אז אנו מצפים מנבחרינו לשמירה בלתי מתפשרת על נורמות אחרות, נקיות יותר?

אין ספק שההעדפה היהודית הטבעית נוטה לדרישה של יושר וישרות,  של פוליטיקה נקייה. למרות זאת, אני יכול לקבל גישה שגורסת שבזירה הפוליטית הדמוקרטית בכלל, ובישראל ספציפית - אי אפשר להגיע להישגים ללא עורמה ומניפולציה.

אנשים שתודעתם הפוליטית היתה פעילה כבר לפני 20 שנה לא ישכחו את ההסכם הקואליציוני שחתם יצחק שמיר עם תנועת 'התחיה', במהלך שבדיעבד התברר שנועד רק ללחוץ על מפלגת העבודה להצטרף לקואליציה שלו, תוך השארת חבריו מהימין באופוזיציה. ומה נעשה עם ההסכם שחתמת איתנו, שאל יו"ר התחיה יובל נאמן את שמיר, וראש הממשלה ענה לו: אתה יכול לתלות אותו על הקיר. ואם כך נהג יצחק שמיר, שדווקא נחשב לפוליטיקאי ישר, מה נאמר על אזובי הקיר, אולמרט ורמון וצחי הנגבי וחבריהם? הרי גם יעקב אבינו, כשהוטל עליו להתעסק עם טיפוסים מפוקפקים, השיג את הבכורה המגיעה לו בדרך של תחכום ועורמה, ואף הזהיר מראש את לבן כי "אם ברמאות הוא בא - אחיו אני ברמאות".

אבל מה שבעיני בלתי נסבל זה המחזה של אנשי ציבור ופוליטיקאים משלנו שמבזבזים את כל עורמתם ורמאותם על עימותים בתוך המחנה, ולא משאירים כלום למאבקים שמכוונים החוצה. כדי להגיע להישגים פוליטיים עבור עצמם בקטטות פנימיות - הם נמרים. אבל במאבק על האינטרסים האידיאולוגיים של כולנו, כשמולם פוליטיקאים מתוחכמים של המחנה היריב - כל עורמתם נמוגה, והם נהפכים לפתע לחתולים. ממש כמו גבאים נצחיים שתמיד מנצחים את יריביהם במאבקי השליטה על הנהלת השטיבל, אך נותרים חסרי כל השפעה על הצביון היהודי של רשות הרבים בעיר.

למי בדיוק אני רומז? למי שחושב שאליו רמזתי. זכרו רבותיי: ניצחון ערמומי בזירה הפנימית מוליד שנאות וסכסוכים שעולים ביוקר לכולנו.

ההתיישבות והזהות היהודית

בימים אלה מתקרבים לסיום מוצלח הדיונים על הקמת המפלגה המאוחדת של הימין הדתי. ראשי המפד"ל, מולדת ותקומה כבר הגיעו להסכמה, וכעת מנסים לצרף גם את תנועת 'אח"י' של אפי איתם והרב יצחק לוי.

בעקבות טריפת הקלפים הפוליטיים על ידי ביטול הקיום הנפרד של המפלגות, עומדת להיווצר מציאות פוליטית חדשה. תכניתם של ראשי המפד"ל, מולדת ותקומה לדלג על הליכים דמוקרטיים רבי-משתתפים, ולהרכיב את הרשימה המאוחדת במועצה ציבורית של עשרות חברים ממונים בלבד, יש לה יתרונות שיכולים להצדיק אותה. אך בין השאר היא גם מספקת הזדמנויות לפוליטיקאים משופשפים וממולחים לקדם את מעמדם האישי ואת עמדותיהם מעבר לתמיכה האמיתית שיש להם בציבור. ואכן, הרכבה של רשימת 20 האישים הראשונים, שנבחרו בידי המפלגות, מעלה חשש להטייה ברורה לצדם של מי שמבקשים להוריד לחצי התורן את דגל המאבק על ארץ ישראל. אם התוצאה תהיה רשימה שאינה משקפת את השקפתו של הציבור הדתי-לאומי, שרובו הגדול בעל דעות ימניות חד-משמעיות - הפגיעה האלקטוראלית תהיה בלתי נמנעת.

בדברי הסבר שונים שמלווים את מהלך האיחוד, חוזר על עצמו שוב ושוב המסר בדבר הצורך להרחיב את מעגלי התמיכה במפלגה המאוחדת סביב דגל הזהות היהודית והחינוך היהודי. אנשי מקצוע אובייקטיבים, שבמקרה תוצאות מחקריהם וסקריהם תואמים להפליא את דעותיהם האידיאולוגיות, מבטיחים לנו שדווקא כאן טמון מאגר אלקטוראלי בלתי נדלה.
אין ספק שהזהות היהודית והחינוך הם ערכים שעומדים בראש מעיינינו, אבל הניסיון להדגיש אותם על חשבון ערך ההתיישבות הוא פסול אידיאולוגית וגם שגוי אלקטוראלית.

במישור המהותי, ברור שפגיעה בהתיישבות ביהודה ושומרון היא גם פגיעה אנושה בחינוך היהודי ובזהות היהודית של המדינה. לא במקרה מחזיקה ההתיישבות ביהודה ושומרון באחוז גבוה מאוד, ללא שום פרופורציה, של מוסדות חינוך מובילים של הציונות הדתית. לא במקרה התפתחו בעיקר שם יוזמות חינוכיות חדשות כמו מכינות קדם-צבאיות ומדרשות לבנות מצד אחד, ותלמודי תורה וישיבות קטנות מצד שני. לא במקרה התגבשו דווקא ביו"ש מוסדות חשובים ופיתוחים חדשניים של חיי תורה מודרניים, ממכון 'צומת' ו'התורה וארץ' ועד למפעל החקלאי של ירקות ללא תולעים. לא במקרה נוצרו בעיקר שם זרם חדש של מוסיקה חסידית אלטרנטיבית מצד אחד, ושיבה אל עבודת כפיים חלוצית בחקלאות ובבניין מצד שני. לא במקרה יודעות כל עמותות הצדקה שהתרמה טלפונית הכי משתלם לערוך עם כרך 'דפי זהב' של ההתנחלויות.

כל זה מתאפשר במסגרת הקהילות הדתיות החזקות שהתפתחו ביהודה ושומרון אשר נהנות מרוח של עצמאות, יוזמה ויצירתיות, ומשלטון מוניציפאלי דומיננטי שנתון בידיים דתיות - תופעה שכמעט לא קיימת בשום מקום אחר בארץ. במקום להצניע את ההתיישבות עלינו להתגאות בה ובהישגיה. במקום לדבר על חינוך וזהות יהודית כתחליף לדגל ההתיישבות, צריך לדבר על תרומתה המכרעת של ההתיישבות לא רק לביטחון ולירושת הארץ אלא גם לטיפוח החינוך היהודי והזהות היהודית.

וזו גם האמת האלקטוראלית: האגף הימני של המפה הפוליטית בישראל נותר כעת ריק לחלוטין. מלבדנו אין שם איש. ליברמן התמרכז. נתניהו מקיף את עצמו באנשי שמאל מסוגם של עוזי דיין ודן מרידור, ואפילו לא טורח לאזן אותם עם דמויות מהימין. הציבור הימני, דתיים וחילונים, נותר ללא כתובת מלבדנו. לאחר שכל טענותינו נגד הנסיגות למיניהן הוכחו כנכונות, אין סיבה שלא נקצור את הפירות האלקטוראליים. הבלטת החינוך היהודי בלבד תביא אולי קולות מהשמאל הדתי, אבל תפגע באיסוף הקולות של הימין החילוני.