חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

המנכ"ל לא נח - בגליון השבוע

שרון הראה לנו שעם הכוח שבנה השמאל בתקשורת, בתרבות ובמערכת המשפט הוא יכול להחריב את כל מה שבנינו תוך שלושה ימים", מסביר נחי אייל.
11/09/08, 17:04
חגית רוטנברג

קצת אחרי שהראיון החל, נחי אייל עוצר לרגע ואומר: "בואו ניקח הפסקה לרגע. אני רוצה שתשמעו את השיר הזה". הוא שולף דיסק בשם 'שרים מאהבה' - אוסף שירים שנכתבו למען גוש קטיף זמן קצר לפני הגירוש. הוא בוחר להשמיע את שירה של אתי לוי 'ארגזים', למילותיו של אורי אורבך. כשצלילי השיר המסתלסל גוועים לאיטם, נראה שמשהו מציף את עיניו של אייל. האיש בעל החזות הקשוחה והנמרצת בדרך כלל לא מתאפק ומגלה: "תמיד כשאני שומע את השיר הזה, אני פשוט מתחיל לבכות".


"לפעמים אלך לבג"ץ גם אם אני יודע שאפסיד, כי חשוב לי שהעתירה תירשם, בין אם מצד המחאה ובין אם בגלל רווחים אחרים שאני מקבל מהעתירה. לפעמים יש אמירה של שופט ששווה לי שתירשם. בעתירה נגד פרס ישראל לפרופ' שטרנהל ידענו שנפסיד, אבל לפחות בסופו של דבר הוא לא נאם את הנאום המרכזי בטקס"
את סיפורו של השיר בוחר איל לגולל כהקדמה לעיקרו של הראיון. מאחורי הרעיון של כתיבת השיר, הוא מסביר, גלום הגרעין האסטרטגי של פעילותו הנרחבת על ענפיה השונים.

איפה השירים שלנו?

הימים ימי טרום הגירוש, המאבק של המחנה הכתום בעיצומו. אמוץ, בנו של אייל שהיה אז בן 18, פונה לאביו ברעיון: להוציא דיסק של שירים שיעסקו בנושא התחושות ביחס לגוש קטיף על רקע אותם ימים. הרעיון הפך למציאות, ומתוך מאה שירים ששלחו כותבים שונים מהארץ ומהעולם למשרדו של אייל, נבחרו כעשרה להשתלב בדיסק 'שרים מאהבה', כשעל הביצועים אחראים אמנים ישראלים שונים.

הדיסק יצא לאור רק בשבוע שבו החל כבר הגירוש, אבל מבחינתו של אייל, אלמלא האיחור הקריטי, דיסק כזה אמור היה להיות כלי משמעותי במאבק. "כשרזי ברקאי ראיין אותי על הדיסק, סיפרתי לו שאחד הדברים שגרמו לי לחוש קשר חזק לצפון השומרון היה דווקא שיר של דליה רביקוביץ'. כולם יודעים מי זאת דליה רביקוביץ' - שמאלנית קיצונית, אבל היא כתבה את השיר 'עמק דותן', שיר שאיתו גדלתי. השיר הזה, שמדבר על הקשר שלנו לאזור, חיבר אותי לעמק דותן. אז הבנתי ששירים הם כלי הסברה. מה שמעיק עליי היא העובדה שאין שירים כאלה על עפרה או פסגות. למה כשאנחנו יושבים בערב הווי מסביב למדורה ושרים משירי א"י הטובה, אין לנו שירים על עצמנו?", הוא מקשה.

אייל סבור שאם השיר 'ארגזים' למשל, היה זוכה להשמעות רבות ברדיו ומחולק לאלפי חיילים בתחנות המרכזיות, זה היה יכול לשכנע אותם יותר מכל שיחה בסגנון 'פנים אל פנים'. אבל בקונספציית המאבק של אייל, השירים הם רק ביטוי אחד למימוש תכנית רחבה יותר: "במהלך השנים התנהלו אצלנו המאבקים באופן סכמטי: שתדלנות פוליטית, ואם היא נזקקה לסיוע - היו הפגנות. אלא שעיקר השתדלנות הפוליטית רוכזה בידי גורם מרכזי ששמו אריק שרון. הוא היה הגורם הדומיננטי שמולו פעלה מועצת יש"ע. כצל'ה, אורי אריאל, משה מרחביה - כולם היו נעריו של שרון. הוא היה הבולדוזר שהקים, עליו היה מבוסס המאבק על א"י הרבה שנים. בשיטה הזו אמנם נבנתה התיישבות לתפארת, אבל הזנחנו את השפלה. היתה לנו סברה ששום דבר לא יכול להזיז בית שבנינו על גב ההר. אבל בינתיים למטה השמאל בנה את הכוח שלו בתקשורת, בתרבות, בבית המשפט, ואנחנו מידרנו את עצמנו משם. ואז בא שרון והראה לנו שעם מה שהשמאל בנה למטה הוא יכול, למרות כל התיקים והחקירות שלו, להחריב את כל מה שבנינו תוך שלושה ימים. הם נתנו לו את הכוח לזה. במכתב שפרסמתי שנה וחצי לפני ההתנתקות כתבתי שאנחנו חייבים להכניס את הכוח שלנו למגרשי הכוח שלהם, אחרת אין לנו סיכוי. גם אם אנחנו חלשים מולם, לפחות נתעמת איתם במגרש שלהם ולא נשאיר אותו רק בידיהם. זה הוליד אצלי את הרעיון להקים מוקדי כוח שיביאו את הנציגים שלנו לזירות שלהם".

יזמות וביצוע בע"מ


"הייתי רוצה לעשות קורס הכנה לגל"צ לשמיניסטים שלנו. להסביר להם את חשיבות העניין, לתת להם כלים להתמודד בבחינות. נכון שבגל"צ מסננים אותנו בבחינות, אבל לסנן מועמד אחד מתאים מתוך עשרה דתיים שבכלל ניגשו, זה יותר קל להם מאשר אם ייגשו מאה חבר'ה משלנו לבחינות. לסנן עשרה מתאימים זה כבר יהיה להם יותר קשה"
המשרד הירושלמי הצנוע אך שוקק החיים בו ממוקמת לשכתו של אייל משקף אולי יותר מכל את עשייתו הרבגונית של אחד המנועים החזקים שעומד מאחורי לא מעט פרויקטים. במשרד הזה, סמוך לתחנה המרכזית בירושלים, מרוכזת פעולתן של עמותות הפועלות במגוון תחומים, החל מ'אורות חסד' דרך 'קוממיות' ו'הפורום המשפטי למען א"י' וכלה ב'ירוק עכשיו'. פעילים צעירים שיוצאים וחוזרים מפעילויות ברחבי הארץ עושים תחנת ביניים במשרד, מתעדכנים, מתייעצים, וממשיכים הלאה - בין אם לחיזוק ההתיישבות היהודית ביפו ובין אם לחיזוק האחיזה בקבר רחל.

את נחי אייל עצמו, תושב פסגות ואב לשבעה, קשה להגדיר בכותרת אחת. תפקידיו העיקריים כיום הם מנכ"ל מפלגת 'תקומה' וראש 'הפורום המשפטי למען ארץ ישראל', אך תחומי פעילותו כוללים עוד אי אלו תפקידים, כפי שעוד יפורט. יכולותיו בתחום היזמות והביצוע יצאו לפועל כבר בגיל צעיר יחסית: לאחר תקופת שירותו בצה"ל, במהלכה יצא במסגרת גרעין נח"ל לאזרח את שדמות מחולה שבבקעה, יצא אייל לעבודה מחוץ למשק ועבד כרכז מחוז ירושלים בבני עקיבא וכמנהל העיתון 'נקודה'. במשך תקופה מסוימת, שבמהלכה למד ב'מכון מאיר', הקים גם עסק עצמאי יחד עם חברו הטוב, דורון שורשן הי"ד, שנרצח בכפר דרום. לאחר כמה שנים חזר לעבוד בשדמות מחולה והקים את המדרשה במקום, מה שלא הפריע לו ליטול על עצמו במקביל תפקידים נוספים במשק. בהמשך עבר אייל עם משפחתו ליישוב פסגות, שם החלה ההיכרות עם חנן פורת, אשר תוצאותיה מניבות פירות עד היום.

"פנה אליי חיים פלק, שעבד אז עם חנן בעמותת 'מעגלי אורות'. הם קנו את העיתון 'אותיות', שעמד בפני פשיטת רגל וסגירה, וביקשו שאקח על עצמי את הניהול". תשע שנים ניהל אייל את 'אותיות', שנים שבמהלכן חבר לפרויקטים נוספים שהוביל חנן פורת: הקמת הישיבה בקבר רחל, המכינה הקדם צבאית 'אלישע', והישיבה בבית הכנסת 'שלום על ישראל' ביריחו. כיום פועלת ישיבת יריחו ביישוב 'מבואות יריחו', אולם אייל מספר שבביקור שערך בבית הכנסת העתיק, גילה כי כל הציוד של הישיבה עדיין עומד על מכונו בקומה הסגורה למבקרים. פעילותו של ה'כולל' בקבר רחל התפוגגה ככל שמתחם הקבר התבצר והתמגן.

במהלך פעילותם המשותפת בעשור הקודם, ביקש פורת מאייל לשמש כעוזר פרלמנטרי שלו בכנסת. עם פרישתו של פורת מהמפד"ל נוסדה מפלגת 'תקומה', אליה חברו פורת וצבי הנדל, מאוכזבי המפד"ל. אייל עבר כמובן עם פורת למפלגה החדשה, ותוך זמן קצר קיבל את תפקיד מנכ"ל 'תקומה', המהווה חלק מסיעת 'האיחוד הלאומי'. המוטיבציה להקמת 'תקומה', כאמור, היתה יצירת לחץ מימין על המפד"ל – מהלך לו היו שותפים כמה מוותיקי ההתיישבות. בפועל, 'תקומה' מעולם לא רצה לבדה, אלא רק תוך חיבור למפלגות ימין נוספות כמו 'מולדת', 'חירות' ו'המפד"ל'. המפלגה פועלת בדומה לתנועת ש"ס, מסביר אייל, כאשר המרכז המצומצם שלה מונה 26 חברים ואילו החלטות עקרוניות מתגלגלות לפתחם של רבני התנועה - הרב דב ליאור, הרב זלמן מלמד והרב חיים שטיינר. הרבנים גם מאשרים את מועמדי הרשימה לכנסת. "החיסרון המרכזי בשיטה הזו הוא חוסר דמוקרטיה", מאשר אייל, "אבל מאידך, לא ראינו שבמפלגות בהן הדמוקרטיה חגגה היו תהליכים נקיים ואמיתיים יותר. 'תקומה' מתנגדת לפריימריז למיניהם משום שזהו פתח לשחיתות גדולה. שם משחקים כוחות אחרים של 'דילים' ו'מפקדי ארגזים'. למה שלא נלמד ממה שקרה במפלגות אחרות? הרי כל השחיתות בליכוד נבעה מזה. לדעתי, תהליך הבחירה האמיתי הוא כשאדם בא להצביע בבחירות, ואז הבוחר לא מתעניין איזה מרכז בחר את המועמדים לרשימה, אלא האם ברשימה יש דמות שמייצגת את האג'נדה שלך. שיטת הוועדה המסדרת יכולה לקלוע יותר לצרכי הציבור בזמן הזה".

שחיתות שמובילה לנסיגות


"גורמי שמאל מממנים סמינרים לאנשי תקשורת בגרמניה, מפגישים אותם עם שועי עולם ומטפטפים להם את נושא השלום. עיתונאי שנתת לו מלון בחו"ל וטפטפת לו את האג'נדה שלך, עם זה הוא חוזר לארץ. אני רוצה לעשות אותו דבר: לקחת את העיתונאים לסמינר של כמה ימים במלון באילת, להפגיש אותם עם דמויות מהאג'נדה הצודקת ולחשוף אותם לנקודת המבט שלנו"
בשונה מהמצופה ממנכ"ל מפלגה, אייל לא מקדיש את כל זמנו ומרצו לקידומה של המפלגה שאותה הוא מנהל. את שעותיו הוא מחלק בין המפלגה לבין ניהולן של עמותות נוספות, חלקן קשורות למפלגה וחלקן לא. את הקרדיט הוא נותן לח"כים שלו: "אנשי המפלגה שלי מעריכים את הפעילות שאני עושה, ומכיוון שהם אנשים לא אגואיסטים אלא טובת הכלל עומדת לנגד עיניהם, הם מאפשרים לי לעסוק בדברים אחרים שנועדו לקדם את טובת המדינה". 
         
בחוד החנית של אותם "דברים אחרים לטובת המדינה" מציב אייל את 'הפורום המשפטי למען ארץ ישראל'. הפורום, שבו פעילים כיום קרוב ל-200 עורכי דין ואנשי מקצוע מתחומים נוספים, החל את דרכו ממודעה לקונית שפרסם משרד המשפטים. "כשמשרד המשפטים פרסם מודעה שמזמינה כל מי שיש לו השגות על חוק פינוי פיצוי לבוא ולהגיש אותן, פניתי לזמביש והצעתי שייקח את זה על עצמו", משחזר אייל. "הוא אמר שהם לא עוסקים בדברים האלה. לא נרגעתי. פרסמתי מודעה בה אני מבקש עורכי דין שיסייעו בהתנדבות למאבק בגירוש. קיבלתי פניות, והעסק צבר תאוצה. עורכי הדין שלנו פעלו לאורך זמן בשני מסלולים: השתתפות בדיונים בוועדות הכנסת במסגרת המאבק בחוק עצמו, ע"י עו"ד יוסי פוקס, ודיונים בנושא מזעור הנזקים כתוצאה מהחוק". אייל מציין את עו"ד יצחק מירון, שהוביל את הפעילות לטובת המיועדים לגירוש, תוך שהוא משקיע מאונו ומזמנו בהתנדבות מלאה, ומניח את ענייני משרדו למשך כשנה לטובת פגישות עם התושבים, מנהלת סל"ע ונציגי הממשלה. במקביל, הגיש הפורום עוד כעשרים עתירות לבג"ץ בנושאים שונים הקשורים לגירוש, כמו למשל תיאום העתקת הקברים עם בני המשפחות.

לאחר הגירוש החליט הפורום להמשיך את פעילותו המשפטית, תוך התמקדות בשלושה תחומים: תקינות שלטונית, זכויות אזרח ו'פרויקטים לאומיים' - כותרת שנועדה לכסות למעשה כל תחום שהפורום ירצה לעסוק בו.

בשביל מה צריך גוף נוסף שיעסוק בתקינות שלטונית? לשם כך יש כבר עמותות שפועלות בשטח, כמו אומ"ץ או התנועה לאיכות השלטון?

אייל משיב בחצי רמיזה: "אנחנו פועלים היכן שאחרים לא פועלים. ובתחום הזה יש מקומות בהם הגופים הנ"ל לא פועלים. הם לא מוחים נגד כל בעיה". והוא מדגים: "בט"ו בשבט האחרון החליטה יו"ר הכנסת, דליה איציק, שיהיה זה הליך יפה אם ביום הולדתה של הכנסת ייתנו כל הח"כים שיעורים בבתי הספר. חיים רמון היה אמור ללמד בתיכון 'פירסט' ברעננה. כתבנו למשרד החינוך, לחיים רמון ולארגוני הנשים: מה המסר שהתלמידים אמורים להבין מכך שעבריין מורשע כמו רמון, שנואם לפניהם, מכהן בתפקיד משנה לראש הממשלה? האם זה שהורשעת מזכה אותך בקידום? הודענו שנגיע למקום ונפגין נגד כניסת רמון. באורח מפתיע, השתנה סדר יומו של רמון והוא לא הגיע לשיעור. בכלל, אם היו לי יכולות, הייתי דואג לשלוח צוות של כמה בנות שיעקבו אחרי רמון לכל מקום, ויעמדו עם שלט 'לא רוצים אותך בממשלה'. זה תחום שהגופים האחרים לא פועלים בו".

אייל מציג מקרים נוספים בהם הועלו דרישותיו של הפורום מהממסד לזרועותיו השונות, כמו מניעת מינויו של ניצב יעקב גנות למפכ"ל המשטרה, פרישתו של שר האוצר לשעבר אברהם הירשזון מתפקידו, ועוד. הפורום אינו בוחל גם בעיסוק בשחיתויות ברמה המוניציפלית.

יש היום תופעות של שחיתות כמעט בכל גוף ציבורי בישראל. אתם מסוגלים לתת מענה לכל זה?

"בוודאי שאנחנו בודקים בכל מקרה מה היכולת שלנו לפעול ולהשפיע. יש גורמים שונים שמשפיעים על ההחלטה שלנו במה לעסוק, בין אם זה חומרת הדברים או זמינותן של העובדות. אנחנו מתכנסים לישיבה שבועית, במהלכה אנחנו דנים במידע שהצטבר אצלנו ומחליטים באיזה תחומים לפעול". חברי הפורום מגישים את פניותיהם בין השאר למבקר המדינה ולוועדות האתיקה וביקורת המדינה בכנסת, וכן מניחים עתירות על שולחנו של בג"ץ בשעת הצורך. חלק מהצעותיהם הופכות להצעות חקיקה שכבר מונחות על שולחנן של ועדות הכנסת.

מדוע בחרת לשים את המאבק בשחיתות בראש סולם העדיפויות שלך?

"השחיתות היא היום האויב מספר אחת שלנו", משתלהב אייל. "זה שיושב אדם על משרה ממשלתית בכירה ויודע שהוא יכול לעשות מה שהוא רוצה למי שהוא רוצה - זו שחיתות. זה הכי בלט אצל שרון: היו נגדו תיקים וחקירות, התנגדות מוסרית במשאל המתפקדים, הוא לא מכבד את מילתו - זו שחיתות במיטבה. זה פשוט לשקר ולגנוב. יש מי שמחקים אותו היום: אולמרט עם ההתכנסות, הקמת הגדר, הבריחה מלבנון, הגירוש - זה לא שחיתות? זה לקחת את הסמכות שלך ולהשתמש בה בצורה שרירותית תוך שאתה פוגע בביטחון המדינה, בכל דבר".

המאבק על א"י לא נראה בעיניך יותר קריטי נכון לעכשיו?

"בלי ספק זה חלק מהסיפור. הרי אם יהיה לי עימות אידיאולוגי עם מישהו והוא זוכה דמוקרטית לאהדה - אז בסדר, אנחנו צריכים להתמודד עם זה. אבל אם הם משתמשים בכלים שלהם באופן מושחת - אנחנו בכלל לא יכולים להתמודד עם זה. הכלים שמשתמשים בהם פה הם כלים דמוקרטיים, אז כדי שהדמוקרטיה תהיה הוגנת צריך קודם כל להסיר את השחיתות. הדמוקרטיה היום היא מלאכותית. כשיהיה משחק הוגן - נוכל להתחיל לשחק".

לשמור על כלב השמירה

בחזונו של אייל נוכחים נציגיו של הציבור הדתי לאומי בכל מוקדי הכוח וההשפעה במדינת ישראל, והופכים לחלק רלוונטי בדיון הציבורי. הוא רוצה לראות את חובשי הכיפות בזירה המשפטית, התקשורתית, התרבותית, השלטונית ואפילו בתחום איכות הסביבה. בסופו של תהליך, הוא משוכנע, זה גם מה שיכריע את המאבק על שלימות הארץ. "ברור שלא מחר בבוקר אני מציל את המדינה", הוא מודה, "זה גדול עליי. אבל אנחנו צריכים להתחיל להיכנס לשדות שלא נכנסנו אליהם. אני בונה על מהלך לטווח ארוך".
  
כאמור, תחום התקשורת מהווה גם הוא יעד מבחינתו של אייל. כרגע פועל בחסות הפורום המשפטי מדור 'תדמי"ת', שאת מתכונת פעילותו הנוכחית מגדיר אייל כ"כלב שמירה". חני לוז, בעבר בעלת טור לענייני תקשורת ב'הצופה' ו'מקור ראשון', עוסקת בשליחת מכתבי תלונה לנציבי קבילות בתחנות שידור שונות וכן לוועדת האתיקה של מועצת העיתונות.

אתה באמת מאמין שעם כמה תלונות אפשר להשפיע על התקשורת, שמוטה ברובה לשמאל?

אייל מספר על תלונה שהגישה 'תדמי"ת' נגד עיתונאית שפרסמה כתבה שקרית ברובה, לטענת 'תדמי"ת', אודות עימות בין יהודים לערבים בשמחת תורה בעכו. "בסוף זיכו אותה", מספר אייל, "אבל היא התעמתה איתנו משפטית חודשים ארוכים. אני מעדיף שהיא תבזבז את הזמן בלריב איתנו ולא בלכתוב כתבות כאלה. אני גם מעריך שהיא לא תרצה לעבור את התהליך הזה שוב, ובכך הפעילות שלנו אפקטיבית".

מדור 'תדמי"ת' פועל גם בתחום החקיקה, כמו למשל ניסיון להשפיע ולשנות את חוק רשות השידור החדש, אשר עלול להפוך את השידור הציבורי לליברלי יותר ויהודי פחות. בימים אלו מונחת על שולחן בג"ץ עתירה מעניינת של הפורום הדורשת להפסיק את פעילות החיילים בגלי צה"ל בשבת.

אבל אייל לא מתכוון לפעול רק בשיטת 'סור מרע' אלא גם ב'עשה טוב': "הייתי רוצה לעשות קורס הכנה לגל"צ לשמיניסטים שלנו. להסביר להם את חשיבות העניין, לתת להם כלים להתמודד בבחינות. נכון שבגל"צ מסננים אותנו בבחינות, אבל לסנן מועמד אחד מתאים מתוך עשרה דתיים שבכלל ניגשו, זה יותר קל להם מאשר אם ייגשו מאה חבר'ה משלנו לבחינות. לסנן עשרה מתאימים זה כבר יהיה להם יותר קשה".

כיוון אחר שלדעתו יש לפתח הוא הזרמת מידע חדשותי מבית היוצר של הימין אל מערכות החדשות: "עורך חדשות אחד אמר לי פעם: 'אני מוצף כל היום בעשרות ידיעות שמגיעות אליי מארגוני שמאל. מארגוני הימין לא מגיעה אליי אפילו ידיעה אחת! אני רוצה לקדם אותם, אבל אני לא יכול. כעורך חדשות אני לא מחזר אחרי מידע, אז שייתנו לנו משהו!'. למה אנחנו לא שם?" תמה אייל.

האמצעים המוגבלים שבידי אייל לא מאפשרים לו לממש את כל תכניותיו, אך הרעיון שהוזכר לעיל דווקא החל להתממש באמצעות קורס צלמים שנוסד בחסות הפורום. במסגרת הקורס למדו כ-15 צעירים את יסודות הצילום העיתונאי. המטרה היא להכשיר צלמים שיתעדו אירועים רלוונטיים הן לשם 'זיהוי פלילי' של שוטרים אלימים והן לשם העברת החומר למערכות החדשות. "לא מעט פעילויות בימין יוצאות במישרין או בעקיפין מהמשרד הזה. הדבר הכי טבעי הוא שנייצר סוכנות ידיעות משלנו. למשל, צלם שלנו עולה לחומש והתמונות יהיו בלעדיות לנו. את התמונות נמכור למערכת החדשות ונתנה באיזה אופן הן ישודרו, ומי שיפר את התנאים לא יקבל מאיתנו חומר. כשיש לך חומר בלעדי התקשורת רודפת אחריך, ולכן צריך שצלמים שלנו יהיו בכל מקום ויעבירו לנו חומרים, כך שנוכל לכוון את אופן שידורם. אני חושב שיחידת הצילום שלנו היא שלד טוב ליצירת סוכנות ידיעות כזו". בקרוב אמור לצאת לדרך קורס צלמים נוסף. 
 
אייל רוצה לראות את ההתמודדות מול התקשורת לא רק בעימות אלא גם בדרך של חיבוק: "נקודת המוצא שלי היא שלא כל העיתונאים שמאלנים, אלא שהם מיישרים קו עם המערכת. ויש גורמים שמשפיעים על הקו של המערכת. אותם גורמי שמאל מממנים סמינרים לאנשי תקשורת בגרמניה, מפגישים אותם עם שועי עולם ומטפטפים להם את נושא השלום.

עיתונאי שנתת לו מלון בחו"ל וטפטפת לו את האג'נדה שלך, עם זה הוא חוזר לארץ. אני רוצה לעשות אותו דבר: לקחת את העיתונאים לסמינר של כמה ימים במלון באילת. להפגיש אותם עם דמויות מהאג'נדה הצודקת ולחשוף אותם לנקודת המבט שלנו. צריך גם ליזום סיורי שטח לכתבים, כי כשרואים בעיניים זה סיפור אחר לגמרי. אם אנחנו עב"מים בשבילם, ככה הם מתייחסים אלינו".

ללמוד מעמותות השמאל

אחת הסכנות הגדולות שמולן מנסה אייל להתמודד בפעילותו היא מעורבותן של קרנות שמאל שונות במתרחש בישראל. המחולל העיקרי מבחינתו היא הקרן החדשה לישראל, גוף שמזרים מיליוני דולרים בשנה (באמצעות הזרוע הביצועית שלו המכונה 'שתיל') לכמעט 1600 ארגונים בישראל, רובם בצד השמאלי של המפה הפוליטית. "לקרן הזו יש מטרה להקים שתי מדינות בין הירדן לים: מדינה פלשתינית ומדינת כל אזרחיה. לצורך כך הם תומכים ומקימים גופים ועמותות רבים במטרה מוצהרת לעודד מנהיגות ולהוביל שינויים, כאשר אותם שינויים הם שינוי הצביון היהודי של המדינה. אני חושב שגם אנחנו צריכים ללמוד להקים עמותות וארגונים שיקדמו את האג'נדה שלנו. צריך בשביל זה כסף, אבל גם מודעות לחשיבות העניין, שחסרה בציבור שלנו. יש אצלנו אנשים עשירים ומבריקים שתורמים לבניית עוד מקווה או כיתה, במקום ליצירת יחידות לוחמות על ההוויה הישראלית".

לקראת סוף הראיון שולף אייל לוח גדול עליו רשומים תכנונים ומשימות, מחולקים לתחומים שונים: משפט, כלכלה, ביטחון, חברה, משפט ועוד. המטלות הרבות שרשם נמצאות כנראה בשלבי פיתוח ויישום שונים, ובשל קוצר היריעה לא ניתן לפרוש את מגוון תחומי פעילותו של הפורום. נציין רק כי הפורום מטפל גם בתחומי איכות הסביבה תחת הכותרת 'ירוק עכשיו', בתחומי צרכנות ואיכות חיים - כולל גם טיפול בספקים וחברות שמסרבים לתת שירות בשטחי יו"ש, אכיפת המלצות שנרשמו בדו"ח מבקר המדינה, פעילות מעקב באמצעות סניפים בחו"ל ועוד. 

"בשלוש שנות קיומו הפורום המשפטי תפס", קובע אייל בשביעות רצון. "אנחנו זוכים לחשיפה בתקשורת. היום הפורום הוא כלי עם כוח. לא שאפשר לשנות כל מה שקורה, אך יצרנו כלי להתמודדות. אם אתה עושה דברים אמיתיים, אי אפשר להתעלם ממך. הרי מי הם? זה לא אנשים יותר חכמים וחזקים מאיתנו. אם אנחנו נהיה שם נהיה טובים מהם, אבל צריך שפשוט נהיה שם".

אתם פועלים הרבה מול בג"ץ. עצם הפנייה שלכם לערכאה הזו נותנת להם בעצם את הלגיטימציה שהם מבקשים מהימין. אתם ההוכחה שבג"ץ זוכה לאמון כל שדרות העם.

"אנחנו לא מחזקים את בג"ץ בפניות שלנו, משום שבמקביל לפניות אנחנו מקיימים פעילות שמטרתה להחליש את בג"ץ. ברור שצריך להחזיר את בג"ץ לממדיו הטבעיים כמרכיב אחד של הממשל ולא העליון שביניהם, כפי שעשה אהרון ברק. אנחנו בהחלט פועלים בתחום הזה".

הפנייה לבג"ץ בנושאים רגישים, כמו הבג"ץ על חוק פינוי פיצוי, טומנת בחובה סכנה של קביעת הלכות או פרשנות של החוק, שאחר כך תהיה בלתי הפיכה, ולאו דווקא לטובת האג'נדה שלכם.

"צריך להיות חכם. לראות מה הנושא, מה התועלות ומה הנזקים. היו לנו הרבה הישגים בבג"ץ, אבל יש דברים שלא אעתור נגדם אם אני יודע שזה יזיק. מצד שני, לפעמים גם אם אני יודע שאפסיד אלך כי חשוב לי שהעתירה תירשם, בין אם מצד המחאה ובין אם בגלל רווחים אחרים שאני מקבל מהעתירה. לפעמים יש אמירה של שופט ששווה לי שתירשם. בעתירה נגד פרס ישראל לפרופ' שטרנהל ידענו שנפסיד, אבל לפחות בסופו של דבר הוא לא נאם את הנאום המרכזי בטקס. חוץ מזה, הרעש התקשורתי שהיה סביב זה יגרום אולי לאנשים אחרים שרוצים לחקות אותו, לחשוב פעמיים".

נראה כי הגוף הציבורי היחיד בימין בו אייל אינו מעורב עדיין הוא מועצת יש"ע. שאלה בעניין מבהירה כי הוא פשוט לא הוזמן לכהן כחבר במליאה, אולם "גם אם הייתי מוזמן, לא הייתי הולך", הוא מודיע.

למה לא?

"כשדיברתי על זה עם עדי מינץ, שיזם את המהלך של 'יש"ע המתחדשת', אמרתי לו שכל עוד הדמויות הדומיננטיות בסיפור הזה הן אותן דמויות וכל עוד המשאבים נשארו אצלן, לא יהיה שום שינוי. כשנפגשתי עם דני דיין עם כניסתו לתפקיד אמרתי לו שאני מייחל שהוא יתפוס מעמד, אבל הייתי סקפטי. דני הוא אדם חיובי עם רצון טוב, אבל לצערי יכולותיו להוביל שם שינוי - זה דבר שלא קיים. כך שחששותיי התאמתו ומה שהיה הוא שקיים גם עכשיו. לדעתי, מועצת יש"ע צריכה לפעול באפיקים אחרים, כלפי פנים ולא רק כלפי חוץ. יש דברים שהפורום המשפטי עושה בהתנדבות, כמו קידום הרדיו האזורי ביו"ש, שזה דבר שמועצת יש"ע היתה צריכה לטפל בו".  

דור ההמשך

כשנחי אייל חוזר הביתה, הוא יכול להתרווח בכורסה ולרוות נחת מהדור הבא שגידל: שניים מבניו הגדולים התפרסמו, כל אחד בדרכו, בשל פעילויות שלא מביישות את דרכו של האב. בנו הגדול, אמוץ, יצא השנה לצעדת מחאה רגלית מהבקו"ם לירושלים עם שחרורו מצה"ל, תחת הכותרת "מושחתים נמאסתם". הוא גם ייסד עמותה בשם 'אחים לדרך' שמבקשת להחזיר את הציונות לאופנה, כהגדרתו.

"הוא גדל בבית בו קיבל מודעות לפעילות ציבורית וחושים מחודדים לנושאים שאני עוסק בהם", נותן האב את ההסבר הצפוי.

הבן הצעיר יותר, יחיעם, היה הפצוע הקשה ביותר באירועי עמונה. חייו ניצלו בנס לאחר ששכב מחוסר הכרה בבית החולים. "עוד כששכב עם התחבושות והכול כאב לו, הוא אמר שהיה הולך לשם שוב", נזכר אייל. אבל הוא בהחלט לא היה רוצה לראות את הילדים חשופים שוב לאלימות כזו. "צריך לא להגיע למצב שבו מתרחשת עמונה כזו. צריך לעצור את זה קודם, ויש פעולות שצריך לנקוט לפני שנעמוד מול הדחפור". לדעתו, אכן הושג מחיר של הרתעה בעמונה, אולם הוא אינו מקדש מאבק בשטח בכל מחיר. הוא מעדיף את הפעולות המקדימות בשדות הפעולה השונים ומול מקבלי ההחלטות.
יחיעם, אגב, תלמיד י"ב, מתכוון להתגייס לצה"ל, ולולי הפרופיל שנפגע אצלו בשל מכותיהם של השוטרים, היה מתגייס למסלול הקרבי ביותר.

ולשאלה מה חוללו בנפשו אירועי עמונה משיב נחי, אביו של יחיעם: "לי זה פשוט נתן מוטיבציה חזקה יותר להמשיך לעסוק במה שאני עוסק".