בשבע 309:נכשלה בבחינה

ציפי לבני מוכנה לבחון את רעיון פינוי פיצוי, אך האם בחנה את שאר ההשלכות המסוכנות של הנסיגה?● קשה שלא לשמוח לאידו של אולמרט, שממשיך לעסוק בגירוש למרות שגורש מזמן ממשרתו.

אליקים העצני , י"א באלול תשס"ח

שרת החוץ, כשנתבקשה להתייחס ליוזמתו של חיים רמון לחוקק 'חוק פינוי-פיצוי' ליהודים היושבים בארצם ממזרח ל'גדר ההפרדה', השיבה שהיא "תומכת בבחינת הרעיון, אבל יש לקיימו רק לאחר שקובעים את קו הגבול".

לא נתווכח עימה על הרעיון המרושע הזה לגופו, ונסתפק בשאלה: האם רק את רעיון-העיוועים הזה צריך "לבחון"? ואת כל יתר ה"רעיונות" הכרוכים בתכנית לתת לערבים 93% מיהודה ושומרון כבר בחנת?

למשל, את "המעבר הבטוח" האמור לחבר את הרצועה עם יו"ש. לפי הפרסומים, מוכנה ישראל למסור לערבים פרוזדור חוץ-טריטוריאלי, אשר יבתר את דרום הארץ והנגב. קחו מפה והביטו בערים ובכפרים על ציר יד מרדכי-אשקלון-צומת פלוגות-קרית גת-בית גוברין ותראו מדינה  נחצית לשניים.

מן המו"מ החשאי דלפה ההצעה הישראלית, שהפרוזדור הערבי הזה ייחשב כפיצוי תמורת חלק מן ה-7% של יו"ש שחבורת אולמרט-לבני מבקשת להשאיר בידיה. מכאן למדנו, שהקשר בין עזה לתרקומיה לא יהיה במנהרה תת-קרקעית או ברכבת עילית כפי שהציעו בעבר, אלא בפרוזדור יבשתי שלישראל לא תהיה בו  שליטה.

• האם בחנה לבני את ההשלכות על היישובים משני צידי המעבר? האם כבר שריינה תקציב לתושבי חבל לכיש וקרית גת שידרשו להכליל גם אותם בתכנית "פינוי-פיצוי"?

• האם בחנה לבני את ההשלכות המדיניות והביטחוניות של "חוק הכלים השלובים" בין עזה לחברון, שיביא להשתלטות חמאס על כל יהודה ושומרון?

• האם בחנה לבני את סכנת שינוע המחבלים, הנשק וחומרי הנפץ דרך "המעבר הבטוח" לעבר חברון, ירושלים, שכם וג'נין?

• האם בחנה לבני את ההיבט הדמוגרפי-פוליטי של זרימת מאות אלפי עזתים חסרי כל לתוך היישובים הערבים ביו"ש, הנהנים מרמת חיים גבוהה הרבה יותר – עם הפיצוץ החברתי הצפוי בוודאות ועם ההשלכות על בטחון ישראל?

• האם בחנה לבני את הצפי הוודאי שכל ערי וכפרי השפלה, השרון, עמק -חפר, עמק יזרעאל ועמק בית שאן יחוו את מה שחוו שדרות ויישובי-התפר בעוטף-עזה?

• האם בחנה לבני את החיים ב"מדינת-עוטף" ו"מדינת-תפר" שכזאת, וכמה אידיאליסטים מן הסוג של חברי 'קדימה' עוד ירצו לחיות כאן בכלל?

כל זה היה רק צרור אקראי של "רעיונות לבחינה", המתבקשים ממכה אחת בלבד מבין עשר המכות המזומנות לנו מידיה של המדינה הפלסטינית, אם תקום חלילה - כמו התמרדות ערביי ישראל, כמו חורבן ממלכת ירדן וסיפוחה ל"פלסטין הגדולה", כמו העברת נמה"ת בן גוריון, שטילי קרקע-אוויר יאיימו עליו, מאזור בית אריה לנגב, כמו הופעת "משמרות המהפכה" האיראנים מול נתניה ופתח תקווה, לאחר שתיכרת ברית הגנה צבאית בין פלסטין לאיראן.

ישפטו הקוראים איזה "רעיון" דחוף יותר "לבחון" – איך לשחד יהודים לנטוש את המשלטים בהר, המגנים על מדינת-העמקים, או איך לחשוב קדימה (כן – קדימה!) למנוע את האסון שתוכניות הנסיגה, "ההתנתקות" ו"ההתכנסות", עלולות להביא עלינו.

דון ג'יובני לעניים

כמובן שאהוד אולמרט הוא שיזם את "יוזמתו של חיים רמון" להעלות בממשלה את הצעת חוק-שוחד-נסיגה,  ואולמרט גם נימק את יוזמתו בציניות ובקור רוח: "בשעה שמתקיים מו"מ מדיני רציני, מתמשך, אשר ברור לכולם שיגיע לכלל גיבוש ושיהיה צורך לקבל החלטות שיהיו כרוכות בפינוי תושבים ממקומות שהם גרים בהם – ראוי שנתחיל לחשוב על המשמעויות, על ההיבטים ועל הנושאים השונים..". "...(בהתנתקות מעזה) נגרם עינוי מיותר להרבה מאד אנשים. אני מניח שעכשיו אחדים טוענים שזה מוקדם מדי, אני חושב שטוב להתחיל לחשוב על הנושאים האלה ולראות איך נערכים אליהם בצורה הנכונה" (שלמה צזנה, 'ישראל היום', 8.9.08).

שני דברים מרתיחים את הדם בטקסט המקומם הזה: הניסוח היהיר והמתנשא, כאילו "ברור לכולם" שהמו"מ עם הערבים "יגיע לכלל גיבוש" (וגירוש) וההתקלסות המתחסדת, כאילו יוזמת השיחוד השפלה נעשית בכלל מתוך רגשות חמלה, שלא ייגרם חס וחלילה "עינוי מיותר" לקרבנות. תליין רחום יש לנו.

ומי הוא שמדבר בשעה זו על "פינוי תושבים"? האיש הכי מפונה בארץ ישראל, שלמעשה כבר התפנה מכיסאו והוא כבר בחזקת "מי שהיה"! ובכל זאת, הוא עדיין "נחוש בדעתו לפעול כרגיל", ועל פי "סדר היום של הנושאים החשובים שחייבים להיות נדונים". זה, אם כן, מה שחשוב לדעתו בשעה זו, הטיהור האתני של לב ארץ ישראל מיהודים ולא הגרעין האיראני, שביו של גלעד שליט, חוסר האונים של המדינה מול האיומים הקיומיים הסוגרים עליה מכל צד.

שמחה לאיד היא מידה מגונה וראוי לדבוק בפסוק "בנפול אויבך אל תשמח", גם כשמדובר בשליט העושה ברצינות גמורה את כל ההכנות לגרש מבתיהם רבבות רבות מבני עמו. עם זאת, צריך להיות צדיק גדול במיוחד כדי שלא לחוש סיפוק מהעובדה שעצם גירושו ממשרתו מציל המוני יהודים מגירוש מר וקשה פי כמה. ונחוצים כוחות נפש גדולים כדי שלא לחוש הודיה על קיצו של רוע, שאפילו תוך כדי הנפילה ממשיך לחרף ולגדף משטרה ופרקליטות שרק עשו את חובתם, וגם אינו חדל מלרקום מזימת חורבן וגירוש.

דבריו ומעשיו האחרונים של אולמרט מזכירים את הסיום הדרמטי לאופרה הנפלאה 'דון ג'יובני' של מוצרט, סיום שתמיד נראה מלאכותי במקצת. לא סביר, אמרתי, שאותו חוטא סידרתי, מפתה הנשים הציני והאכזר שגם הרג את הנפש, בראותו את פסל ה'קומנדטורה', המפקד הזקן שהרג, צועד לעברו וקורא לו שוב ושוב בקול מקפיא דם לחזור בתשובה ולחיות – לא סביר שימשיך גם על פיתחו של גיהנום להתעקש ואף לחרף ולגדף עד זעקת השבר האחרונה,  ברדתו לבור. גם לא השלמתי בנקל עם קטע הסיום שבא מייד אחרי סצינת השאול המחרידה - נעימה שמחה, עליזה וחסרת-דאגות, כאלו ביקש מוצרט לומר "באבוד רשעים רינה".

קשה להתחבר הן אל הרשע המוחלט והן אל השמחה קלת הדעת, בעקבות הסוף המר. ובכל זאת התגנבה ללב המחשבה, שלו ידע אולמרט לשיר, הוא היה יכול לשחק דון ג'יובני לא רע...

ראי אחורי (מדור חדש)

בנימין נתניהו, בנאום בכנס הרצליה: "הגעה להסכם שלום מחייבת ויתורים משני הצדדים, כולל ויתור על שטחים מצידנו".
"נהיה מוכנים לעשות פשרות של ממש. לא נחזור לשלוט על ריכוזי האוכלוסייה הפלסטינית ואין לנו   כוונה לספח שטחים".
"כראש ממשלה אחתור לחידוש המו"מ להסדר קבע. זאת העדיפות הראשונה שלי".

"גבולות ישראל חייבים לכלול את בקעת הירדן, מדבר יהודה, ירושלים רבתי, גושי היישובים וכן את השטחים החולשים על גוש דן ושפלת החוף". "הרוב המכריע של הפלסטינים יהיו תחת שלטון פלסטיני" (אריאלה רינגל-הופמן ויובל קרני, ידיעות אחרונות, 23.1.06).

זמן קצר לפני כן, ב-18.11.05, כתב אמנון לורד, שופרו הנאמן של נתניהו ב'מקור ראשון': "נראה שגם הימין יצטרך להתרגל לפשרה המגולמת במהלך ההתנתקות בשלביו הבאים... הנהגה בראשותו של נתניהו תוכל לממש את מלוא הריבונות... באותם חלקים שעליהם הצביע יצחק רבין בנאומו האחרון בכנסת לפני הרצח: הבקעה במובנה הרחב ביותר, ירושלים, גושי ההתיישבות ואי-חזרה לקו הירוק".

על כך העיר הפרופ' אהרון בן עמי, איש השמאל הסהרורי, באותו הגיליון של 'מקור ראשון': "מה פירושה האידיאולוגי של סיסמת נתניהו 'ייתנו יקבלו; לא יתנו, לא יקבלו'? מה בדיוק הם יקבלו אם לא טריטוריה, ומהי טריטוריה אם לא מדינה? במלים אחרות: מהו ההבדל המהותי בין נתניהו לבין שרון?".

ב-21.6.07  פרסם יצחק בן חורין ב-Net-Y מוושינגטון הצעה שהציע שם נתניהו, לפרוס ביהודה ושומרון דיוויזיה פלסטינית של הצבא הירדני, ונימק:

"איננו יכולים לשמור על הנשיא הפלסטיני מחמוד עבאס בכוחות פלסטינים בלבד. נחוצה מעורבות מצרית וירדנית... ירדן יכולה וצריכה לתמוך במאמץ ע"י תרומה ביטחונית בגדה המערבית".

שלושה ימים אחר כך הגיע ההד אל דפי 'מקור ראשון' (29.6.07), בטורו הקבוע של אמנון לורד 'נגד הרוח':
 "נראה שאולמרט נוטה לקבל את הרעיון שזרק לחלל האוויר בנימין נתניהו לפני שבוע בארה"ב, להביא לשילוב של הירדנים בשליטה על יהודה ושומרון".

מוסר השכל: מי שרוצה לדעת מה יהיה כתוב בעיתוני העתיד, מוזמן לדפדף בעיתוני העבר.