בשבע 309:מיוזיקל יהודי

חזנים, שחקנים וזמרים משתפים פעולה ביצירה מקורית המשלבת קטעי וידאו, חזנות ומוסיקה יהודית.

אמציה האיתן , י"א באלול תשס"ח

אינפ': חלומו של הרבי, מפיק: לוי כנס

איך אפשר לשלב יחד מופע חזנות, הצגת תיאטרון וסרט? את התשובה ראיתי השבוע בנתניה. כבר בשלב הראשון ניתן היה להבחין במהפכה הקטנה שהחלה: במזנון של היכל התרבות מכרו בייגלה בהכשר הבד"ץ, ואחת השפות שנשמעה במסדרונות היתה יידיש. אני מתנצל מראש על הבוטות, אבל אפילו בשירותים, בזמן ההפסקה, שמעתי את המנגינה של 'מכניסי רחמים', מתנגנת בפיו של אחד האורחים. אך אלו רק סימפטומים חיצוניים, המהפכה האמיתית היא במופע עצמו – חזנים ושחקנים, מהשורה הראשונה, מופיעים יחד על במת תיאטרון, במופע מוסיקלי יהודי אותנטי.

למהפכה הזו אחראי המפיק לוי כנס, שהגשים חלום ישן, וגרם למאות האורחים במופע הבכורה להתרגשות של ממש.
סיפור המסגרת, שנכתב ע"י ענבל לורי, מתאר את חיבוטי הנפש של שמואל שירן (זינגר לשעבר), המקבל את הצעת חייו – לגלם את התפקיד הראשי במחזה 'החזן מברלין', האמור להופיע בכל העולם. ההצעה, אמנם מפתה, אך במחזה משולבות שחקניות ורקדניות, ושמואל מרגיש שמשהו פה לא ממש בסדר. הוא בא להתייעץ עם הרבי, ובמשך כל המופע הוא נמצא בדיאלוג עם אביו, שכבר נפטר. הדיאלוג עם האבא נעשה דרך מסך וידאו, המשולב בצורה יפה בתוך התפאורה, וכאן המקום לציין את השחקן מולי שולמן, שמשחק נהדר את שני התפקידים – האבא שנפטר, ובנו שמנסה לרצות אותו. הדיאלוג בין הבמה לבין מסך הווידאו עובר נהדר, משימה לא פשוטה לגמרי.

במהלך המופע אנחנו נחשפים לסיפורי הילדות של שמואל, בהם מופיע ילד הפלא אורעד כץ. למרות גילו הצעיר (10) נשמע אורעד כבקי ורגיל, ומנצל היטב את המתנה הגדולה שהעניק לו הבורא.

הרבי, הלא הוא החזן יעקב רוזנפלד, מתגלה כשחקן נהדר, וכחזן בעל נשמה חסידית אותנטית. הבימוי של משה אלפי הביא אל הבמה, לצד תזמורת של כלים יהודיים אותנטיים, את ה'טיש' המפורסם של ליל השבת, כשמסביב לשולחן יושבים חסידיו של הרבי ושותים בצמא את דבריו. אני ממש התמוגגתי כששמעתי אותם שרים את 'כל מקדש שביעי', במנגינה שעליה גדלתי בבית אבא. נדמה לי שכל אחד מהצופים התחבר במיוחד לקטע אחד או יותר מתוך היצירות הרבות, את זאת יש לזקוף לזכותו של יותם סגל, המנהל המוסיקלי של כל המופע. תוכלו לשמוע כאן יצירות חזנות קלאסיות, לצד שירי נשמה עדכניים, ואפילו את פרנק סינטרה, המבוצע ע"י החזן משה שולהוף, בעל הקול העמוק מים המלח.

את ההצגה גנב, ללא ספק, החזן צדוק גרינוולד, שהדהים את הקהל ביכולות הקוליות שלו. מזמן לא שמעתי חזן עם כאלה עוצמות, בעל מנעד ארוך כאורכו של פסנתר, ועם חיוניות שופעת לאורך כל המופע. זה התחיל כבר ב'נתנה תוקף' של קיבוץ בית השיטה – התחלה נהדרת ומרגשת למופע, והגיע לשיא ב'טיהר רבי ישמעאל' המפורסם, שהעלה אותנו הצופים, למקומות שלא חלמנו להגיע אליהם, בערב כזה.

במיוחד נהניתי מהעיבודים של יותם סגל, שהוציאו מהכלים ומהנגנים את המקסימום האפשרי. סגל, מעבד ומלחין, מורה לחזנות ומנצח על מקהלות, ידוע כמי שאינו כפוף לכללים הקלאסיים והשמרנים של המנגינות. הוא מצליח ליצור אווירה, בעזרת עיבוד מקורי, משתנה מרגע לרגע, ולעיתים אפילו משעשע. על הבמה הוא ניצח על הכלים הרבים, ליווה בקלידים, וכשהיה צריך, אף השמיע את קולו במיקרופון, זאת בעיקר במהלך המחרוזות, כשהחזנים לא זכרו במדויק את הסדר. וזה המקום לציין כי יש מקום לשיפור הדיוק, ולהשקעה יותר גדולה במקהלה המלווה את החזנים, אך כאן גם ישנה בשורה לצופים. המופע נמצא ממש בימים אלה במהלך של אימון ממוקד, ובליטוש נוסף של הקטעים, דבר שיביא אל הבמה תוצאה עוד יותר מוצלחת ומרגשת.

העלילה, והטקסטים בפי השחקנים, מעלים ניחוחות של עיירה יהודית תוססת, ומחשבות עמוקות על שליח הציבור ותפקידו בעולם. הבדיחות על חזנים, גבאים ומה שביניהם, מתקבלות בברכה ע"י הקהל, ובסה"כ, מדובר במופע מקורי, מעמיק ומהנה.

לסרטים חדשים, או לסתם ברכת שנה טובה – seret@etrog.tv