חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

כבר לא מנסים להיות נחמדים - בגליון השבוע

ביישוב יצהר משוכנעים שרק הרתעה כוללת כלפי ערביי האזור תמנע פיגועים כמו זה שאירע בשבת האחרונה בשכונת שלהבת, שרק בנס הסתיים ללא אבדות בנפש.
18/09/08, 16:20
חגית רוטנברג

ביום ראשון חזר הילד טוביה שטטמן, בן 9 וחצי, מבית החולים לביתו שבשכונת שלהבת ביצהר. בני משפחתו וחבריו של טוביה קיבלו בתרועות שמחה את הילד הקטן והרזה, שיממה קודם לכן נאבק באומץ מול המחבל שדקר אותו בגבו וביקש להורגו. טוביה, מספרים השכנים, לא סובל מטראומות בעקבות האירוע. להיפך: כששאלו אותו איך היה לו אומץ להילחם במחבל, השיב בפשטות: "מה אני משוגע לתת לו להרוג אותי סתם?".


"יגאל אמיתי, דובר היישוב יצהר: אנחנו לא מוכנים להיות בפוזיציה של הקורבן, גם אם הפוזיציה הזו מביאה המון רווחים מבחינה תדמיתית. המסכן והמותקף תמיד מצטלם טוב יותר. אנחנו מעדיפים להיות מושמצים בעמדת התוקף ולא מוספדים בעמדת הקורבן. הישראליות סירסה את היכולת לשמוח במצב הנורמלי שבו יהודים מנצחים את הגויים. אנחנו רוצים לחולל שינוי מנטלי שבו נחזור למצב הנורמלי שלנו"
את התובנה הקיומית הפשוטה הזו לקחו עימם גם קבוצת תושבים מיצהר, שהחליטו לנקוט בפעולת הרתעה בשבת בבוקר, מייד לאחר הפיגוע. כמה עשרות מהם ירדו אל הכפר עצירה א-קבלייה, הממוקם מתחת ליישוב, ממנו יצא המחבל. משתתפי האירוע מעידים אמנם שהם כלל לא חדרו לכפר עצמו, וכי עיקר החיכוך בכפר התנהל בין הפלשתינים לחיילי צה"ל. אולם העובדות לא בלבלו את מנסחי הכותרות, שהגדירו את ההתרחשות "מסע נקם" ו"פוגרום", ומיהרו לפרט את הנזקים הכבדים לכאורה שנגרמו לפלשתינים, כולל ילד פצוע, תוך אזכור מינורי של הפיגוע ביישוב היהודי שבעטיו החלה כל ההשתלשלות.

מתקפת גינויים

במערכת הפוליטית והצבאית התלקחה במהירות אש הגינויים וההתקפות על תושבי יצהר. גורם בכיר בצה"ל גינה את "השתוללות המתנחלים", כלשונו, ואמר כי "אם רוצים לטפל בתופעה שבה אזרחים לוקחים את החוק לידיים, צריך להגדיל את מספר השוטרים שפועלים בגזרה".

בפתיחת ישיבת הממשלה ביום ראשון, שדנה אגב בחוק פינוי-פיצוי לתושבי השומרון, זעם ראש הממשלה באומרו: "התופעה של נטילת החוק, התפרעויות אלימות וברוטאליות - זו תופעה בלתי נסבלת", ואיים: "היא תזכה לטיפול מיידי מצד גורמי החוק". בסיכום הודיע אולמרט כי "במדינת ישראל לא יהיו פוגרומים נגד תושבים לא-יהודים". גם שר הביטחון הצטרף לדברים, והבטיח כי מדינת ישראל תפעל בנחישות נגד הטרור, ובאותה מידה תפעל גם לאכיפת שלטון החוק והסדר הציבורי ביהודה ושומרון.

בישיבה סוערת שקיימה ועדת הפנים של הכנסת ביום שני, אמר סגן שר הביטחון, מתן וילנאי: "יש צורך לתגבר את מחוז ש"י והמערך המודיעיני", והדגיש: "לא מול האויבים אלא מול המתנחלים".

מחבל מאחורי התריס


"אלוף הפיקוד גדי שמני היה יותר מדי שנים מזכירו הצבאי של ראש הממשלה המושחת ביותר, אריאל שרון. כנראה שמשהו מזה נדבק בו, והוא מערב שיקולים פוליטיים ושחיתות בצעדים שלו. הוא מוציא צווים מנהליים בניגוד להחלטת הכנסת מלפני שנתיים וחצי. הזיתים של הערבים חשובים לו יותר מדמו של הילד טוביה שטטמן"
וכעת לעובדות: שבת, 6:30 בבוקר. מחבל בן 17 מטפס מהכפר הערבי השכן עצירה א-קבלייה לכיוון שכונת שלהבת ביצהר. הוא מצליח לחדור ליישוב בלי שאף חייל עוצר אותו בדרך. המחבל פונה לביתה של משפחת בן-שלמה. הדלת לא היתה נעולה והוא חודר פנימה. משגילה כי הבית ריק מיושביו, שבדרך נס נסעו לעשות את השבת אצל ההורים, ואין לו את מי לרצוח שם, הצית המחבל אש באחד החדרים ויצא לתור אחר יעדים נוספים. הוא ניגש לבית הסמוך, ביתה של משפחת אופן. כשהגיע למרפסת הבית, ניסה לפתוח את התריס בחלון חדר השינה, על מנת לפרוץ פנימה. הרעש והאור שבקע לחדר עם הזזת התריס, העיר את בעלת הבית, רויטל אופן. היא קפצה ממיטתה לראות מה אירע, ומול עיניה ראתה את המחבל כשהוא מנסה לפתוח את התריס בחדרה. אוטומטית היא גללה את התריס כלפי מטה וסגרה אותו. לאחר מכן ניגשה לבדוק שדלת הבית נעולה, על מנת למנוע את כניסתו של המחבל.

בינתיים, בבית הסמוך לביתה של משפחת בן-שלמה הרגישו השכנים, משפחת שטטמן, בריח של עשן שבוקע מהבית, והבינו שמדובר בשריפה. ההורים סברו שמדובר בתוצאה מקצר חשמלי, ולא ידעו עדיין שמחבל מסתובב בין הבתים. הם שלחו את בנם, טוביה, להזהיר את השכנים מפני האש ולהזעיק אותם לסייע בכיבוי. טוביה הגיע לבית משפחת אופן בדיוק ברגע שבו רויטל ניגשה לבדוק את הדלת. "סליחה, יש פה אש", ביקש להזהיר את הצעיר שעמד במרפסת, בגבו אליו. הצעיר הסתובב, שלף סכין והחל לדקור את טוביה בגבו. טוביה, על אף ממדיו הקטנים, נאבק בכל כוחו במחבל ואף הצליח לחטוף מידו את הסכין ולזרוק אותה למרחק. רויטל שמעה את צעקותיו של טוביה מתוך הבית, ומיהרה לצאת לקראתו. כשיצאה מהבית, ראתה את המחבל משליך את טוביה מעל למעקה המרפסת, מגובה של כ-4 מטרים. משראה כי התגלה, ברח המחבל למטה לכיוון הכפר. גם את הדרך הזו עשה בקלות, ללא כל עיכוב מצד החיילים הצופים על האזור. למרבה המזל נחת טוביה על שיח ולא על הסלעים החדים שמתחת למרפסת של משפחת אופן. הוא התרומם, מחשש שהמחבל עדיין באזור, ורץ לאביו. משם הועבר לטיפול בבית החולים.


רויטל אופן, שכונת שלהבת: "האירוע מחזק את הידיעה שאנחנו צריכים לדאוג לבטחוננו בעצמנו. אנחנו יודעים שאין לנו על מי לסמוך אלא על אבינו שבשמים ועל עצמנו. זה מביש שכוח ההרתעה שלנו כל כך עלוב - כל ערבי יודע שאם יבצע פיגוע לא יעשו לו כלום. מקסימום הוא ישוחרר בעסקת המחבלים הקרובה"
בינתיים עלה ביתה של משפחת בן שלמה באש, כאשר כל ניסיונות הכיבוי של התושבים עלו בתוהו. רק מכבי האש שהגיעו מאריאל הצליחו לעצור את האש, אך עד אז נשרף הבית כליל על תכולתו. כששבה משפחת בן שלמה לביתה לאחר השבת, גילתה שבעצם אין לה כבר לאן לחזור. בני הזוג לא מעוניינים להתראיין, אך נראה כי התמונות הקשות מדברות בעד עצמן: הבית שרוף כולו, עומד בסכנת קריסה. כל תכולתו: ריהוט, מכשירי חשמל, ספרים, צעצועים וזכרונות משפחתיים - הכל נמוג בעשן. לעת עתה מקצה היישוב בית חלופי למשפחה, וגם ריהוט וציוד נדרש מגיע בזכות תרומות והצעות סיוע שזורמות אל היישוב מאז תחילת השבוע. 

איך הוא יצא חי?!

בשכונת שלהבת שוררת מאז השבת האחרונה תחושת תסכול ואכזבה: "אנחנו פשוט מתביישים", אומרת רויטל אופן. "לבושתנו הרבה המחבל הצליח גם לחדור לכאן וגם לצאת מכאן חי. החיילים אמנם ראו אותו, אך לא הבחינו שיש אירוע, לא דיווחו, אף אחד לא ירה אליו. מדהים".

יש תובנות חדשות בעקבות הפיגוע?

"זה בעיקר מחזק את הידיעה שאנחנו צריכים לדאוג לבטחוננו בעצמנו. אנחנו יודעים שאין לנו על מי לסמוך אלא על אבינו שבשמיים ועל עצמנו. זה מביש שכוח ההרתעה שלנו כל כך עלוב - כל ערבי יודע שאם יבצע פיגוע לא יעשו לו כלום. מקסימום הוא ישוחרר בעסקת המחבלים הקרובה".
 

סא"ל (מיל') יצחק שדמי, יו"ר ועד מתיישבי בנימין: "אם מישהו חושב שהוא יעשה משהו נגד המתיישבים והם יישבו בשקט - הוא טועה. כך היה ביצהר, כך בטלמונים, כך יהיה בבית אל ובכל מקום. נגמר הסיפור שעושים למתנחלים מה שרוצים והם יושבים בשקט. אנחנו לא מנסים יותר להיות נחמדים ויפי נפש"
שכונת שלהבת הוקמה לפני שמונה שנים, בעקבות הירצחם של שלמה ליבמן והראל בן נון הי"ד. בשכונה מתגוררות כיום עשר משפחות במבני קבע. לאחרונה הוצא צו הרחקה מיו"ש למשך שלושה חודשים לאחד מתושבי השכונה הוותיקים, עקיבא הכהן. בשכונת שלהבת רואים קשר בין האירועים: "הצבא והמשטרה נזעקים לפה רק כשחבר'ה שלנו יורדים לכפר, ולא כשהערבים עושים לנו הצתות. רואים פה מגמתיות ברורה, וזה מחליש את המעמד שלנו. צריך לחשוב איך להחזיר את כוח ההרתעה שלנו בדרכים יצירתיות", מציעה אופן.

ויש כבר מי שמצאו דרך 'יצירתית' להשבת כוח ההרתעה: בשבת בבוקר, עם תום האירוע ולאחר שהמחבל נמלט, התכנסה קבוצת תושבים מיצהר וחשבה על תגובה נאותה לשריפה ולניסיון הרצח שנכשל. "הצבא היה עסוק באותו זמן בניסיון ללכוד את המחבל, אבל מבחינתנו המטרה היתה לומר לכפר הזה ולכל ערביי האזור שעל כל פעולה שיעשו נגדנו, הם ייאלצו לספוג פעולה יותר כואבת. זה אולי יגרום להם לחשוב פעמיים לפני שיוציאו את המחבל הבא", מסביר אחד מחברי הקבוצה. "לתפישתנו, אותה גם הסברנו למח"ט, לכידת המחבל היא רק חלק קטן מהפעילות הנדרשת אחרי אירוע כזה. העיקר הוא פעילות להורדת המוטיבציה אצלם לביצוע הפיגוע הבא".

הקבוצה התארגנה ספונטנית, ללא החלטה מסודרת של מזכירות היישוב. על פי גרסתו של אותו חבר בקבוצה שנכח במקום, התאפיינה הפעילות בחיכוך ויידוי אבנים בין המתיישבים לפלשתינים בעצירה א-קבלייה. הוא מבקש להדגיש כי בניגוד גמור למה שהצטייר בתקשורת, "האווירה בגדול היתה של הידברות בינינו לבין החיילים, לא של חיכוך מולם, למרות שהם לא אהבו את זה שאנחנו שם. נהגנו בצורה מכובדת כלפי הצבא, וגם הם כלפינו, למעט מג"בניקים שהגיעו מאוחר יותר ויצרו עימותים מולנו בשולי האירוע".

למעשה, מתאר חבר הקבוצה, המתיישבים הגיעו רק לשולי הכפר ומשם יידו חלקם אבנים אל הכפר. הוא מכחיש את השמועות על ריסוס גרפיטי על קירות הבתים, ומסביר כי מבחינת הפעולה של התושבים נזקי האירוע לכפר הערבי הסתכמו בכמה חלונות מנופצים ומכונית ריקה אחת שדורדרה לתהום. הוא אינו בטוח באשר לפציעת הילד הפלשתיני, ולגבי ירי בכלל הוא אומר כי למיטב ידיעתו הכדורים שנורו באירוע היו מקני רוביהם של חיילי צה"ל, שנאבקו במתפרעים הערבים בכפר. "צה"ל הטיל עוצר על הכפר והם הפרו אותו. היה המון ירי של הצבא לעבר הערבים שזרקו אבנים וסיכנו חיים ממש. כיוון שהחיילים מילאו את הכפר, ברור שלא ייתכן שאנחנו ירינו לשם. אם מישהו היה יורה - אני בעצמי הייתי עוצר אותו".

על פי גרסה זו ספק רב אם האירועים עולים לכדי "מסע נקם" או "השתוללות מתנחלים" ברחובות הכפר. אבל אותו תושב יצהר שנכח במקום אומר כי "אני לא מוטרד מכך שיצא לנו שם של משוגעים. אלה סוג הפעולות שלהן אנחנו זקוקים היום".
השיקול של קדושת השבת לא היווה בעיה כשקיבלתם החלטה לצאת לפעולה שכוללת מן הסתם גם חילול שבת?
"מבחינתנו מדובר באירוע מלחמתי ואנו דנים כאן בדיני מלחמה, ולכן לא שייך לדון בדיני שבת. זה כמו חייל דתי שנלחם בשבת. ההחלטה שזה מצב מלחמה היא שאלה של השקפה, ואפשר לחלוק עלינו, אבל מבחינתנו משפחה נרצחה. זה שהמחבל לא הצליח להרוג אותם זה נס, אבל תיאורטית - משפחה נרצחה. באותו בוקר, האפשרויות שעמדו בפנינו היו או ללכת כרגיל לבית הכנסת לתפילת שחרית של שבת ולאכול אחר כך את הצ'ולנט כאילו לא קרה כלום, או לצאת ולהגיב. כמו שהמח"ט מבין שהוא צריך לתפוס את המחבל, לי ברור שאני צריך לדאוג למנוע מהמחבל הבא להגיע לפה, מדין הצלת נפשות". 
 
אז אתם מנסים בעצם להשיב את כוח ההרתעה שאבד בשל התנהלותו הפסיבית של צה"ל?

"אני בכלל לא בא מהמקום של התבכיינות על ההתנהגות של צה"ל. אני פשוט מראה למדינה איך באמת צריך להילחם: לא לרדוף נקודתית אחרי מחבל כדי לשחרר אותו בעסקה הבאה, אלא לפגוע במוטיבציה של האויב להילחם. ככה נלחמים באמת".

כניסה לכפר פלשתיני עוין לא עלולה להביא דווקא לתסיסה וליצירת סיכון נוסף כלפי היהודים?

"יש גם צד כזה", הוא מודה, "אבל החוכמה היא שהאויב יבין שהוא משלם מחיר גבוה. אנחנו בודקים כל הזמן היכן הגבול הדק שאותו אפשר לעבור".

מה דעתך על הגינויים שהטיחו בכם ראש הממשלה והשרים השבוע?

"יש לי הרבה דברים בבטן לומר על זה, אבל האמת היא שזה פשוט לא מעניין אותי. אני לא עוסק בזה".

לא מתרגשים מהגינויים

גם דובר היישוב יצהר, יועץ התקשורת יגאל אמיתי, לא מתרגש מהגינויים וההתקפות. בימים האחרונים הוא הספיק לקבל כמה תגובות חמות ומילות עידוד דווקא מחילונים המתגוררים בתוככי הקו הירוק. יש לו גם הסבר מעמיק מה גורם לחילונים לשמוח על הפעולה בעצירה א-קבלייה, ומדוע ביצהר לא חוששים מנקיטת פעולות כאלו: "יצהר תמיד משלמת מחיר ציבורי, תדמיתי ותקשורתי בטווח הקצר והבינוני, כיוון שהיא רוצה לקדם תובנות לטווח הארוך, כמו שראינו בנושאי הר הבית ועבודה עברית. אנחנו, בניגוד לתפישה הישראלית-ממסדית הרווחת כיום, לא מוכנים להיות בפוזיציה של הקורבן, גם אם הפוזיציה הזו מביאה המון רווחים מבחינה תדמיתית. המסכן והמותקף תמיד מצטלם טוב יותר. אנחנו מעדיפים להיות מושמצים בעמדת התוקף ולא מוספדים בעמדת הקורבן. הישראליות סירסה את היכולת לשמוח במצב הנורמלי שבו יהודים מנצחים את הגויים. אני חושב שהפעם האחרונה שזה קרה היתה בשושן הבירה. אנחנו רוצים לחולל שינוי מנטלי שבו נחזור למצב הנורמלי שלנו. זה אמנם לא ייקח יומיים, אבל אפשר לראות ש-70 אחוז מהטוקבקים שהתקבלו במהלך השבת על הידיעות שנכתבו באינטרנט על יצהר - כלומר מדובר באנשים חילונים - היו ברוח של 'כל הכבוד לכם'".

אמיתי מזכיר את מה שעומד ברקע של הפיגוע האחרון: בשלושת החודשים האחרונים סבלו תושבי יצהר מ-7 הצתות מכוונות בידי הפלשתינים. זאת מלבד ההצתות החוזרות ונשנות מדי קיץ, ונזקים שנגרמו לציוד חקלאי, כאשר במצטבר נאמד הנזק לחקלאי יצהר במאות אלפי שקלים - נזק שעדיין לא שולם במלואו. כמובן, אומר אמיתי, שאף ערבי לא נעצר ונחקר כתוצאה מאותן התנכלויות. "נגד אף אחד מהם לא הוצא צו הרחקה מביתו, מה שאי אפשר לומר על עקיבא הכהן, החקלאי שנפגע הכי הרבה מאותן הצתות. דווקא אותו החליט אלוף פיקוד המרכז, גדי שמני, להרחיק".

שמני, אגב, מיהר לתקוף את המתיישבים לאחר אירועי השבת, אולם אמיתי לא מתפלא על התנהלותו זו, לאחר שהלה הוציא את צווי ההרחקה למתיישבי יו"ש: "גדי שמני היה יותר מדי שנים מזכירו הצבאי של רה"מ המושחת ביותר, אריאל שרון. כנראה שמשהו בזה נדבק בו והוא מערב שיקולים פוליטיים ושחיתות בצעדים שלו. הוא מוציא צווים מנהליים בניגוד להחלטת הכנסת מלפני שנתיים וחצי. הזיתים של הערבים חשובים לו יותר מדמו של הילד טוביה שטטמן".

גם יו"ר ועד מתיישבי השומרון, בני קצובר, מצדיק את פעולתם של תושבי יצהר: "אפשר להבין את מה שהם עשו. כאשר מחבל חודר לבית ושורף אותו, מבצע ניסיון רצח, חולף מול עמדה צבאית כאשר אף אחד לא עוצר אותו בדרכו פנימה והחוצה, ולאחר כל זה מטילה התקשורת את כל האשמה על המתיישבים, ואילו הממשלה משחררת מחבלים ומדברת על פינוי פיצוי במקום לחזק את הביטחון - כל המציאות הזו מביאה את האנשים להערכת מצב לפיה אין מנוס אלא ליצור פעולות הרתעה משל עצמם.

"הפכו את המותקפים למתקיפים ללא פרופורציה. כשאלוף פיקוד המרכז התראיין לראשונה, היה מוזר לראות שלמול הפגיעות הפיזיות של אנשי השמאל הקיצוני בחייליו, ולמול ההטרדות היומיומיות של נשות 'מחסום ווטש' במחסומים, הוא ראה לנכון להתקיף דווקא את תושבי יצהר".

האם ועד המתיישבים מגבה את קו הפעולה שנקטו התושבים, אולי גם מאמץ אותו?

"ברור שזה לא מצב אידיאלי, היה עדיף שהמדינה תעשה את זה, אך לא נותרה ברירה. בפעולות שאנו יוזמים כוועד, איננו מנחים אנשים להיכנס לכפרים ומשתדלים להימנע מפגיעות פיזיות. יחד עם זה, כל יישוב רשאי להחליט לנקוט במדיניות עצמאית, לא נכתיב לאף אחד מה לעשות. במיוחד על רקע התחושה הקשה וחוסר האונים שהביאה את התושבים לכך".
ראש המועצה האזורית שומרון, גרשון מסיקה, אמר בתגובה לאירועים ביצהר כי "הפיגוע והאירועים שבעקבותיו היו יכולים להימנע". לדבריו, מזה תקופה ארוכה נמנע צה"ל מלהשלים את מערכת ההגנה האלקטרונית סביב יצהר בגלל מריבות עם היישוב, למרות ההתרעות על סכנת חדירת מחבל ליישוב. "אנו בזים למקהלת הצבועים מהשמאל הקיצוני, שלא נזעקים על דקירת ילד וניסיונות לרצח, אך זועקים בכל כוחם על כמה חלונות שבורים", מוסיף מסיקה.

במוצאי שבת תקיים המועצה וגופים נוספים אירוע הזדהות עם תושבי יצהר ביישובם. 

אורחים לא קרואים

גם בגזרת המועצה האזורית בנימין התרחשו בשבוע שעבר אירועים סוערים ופעולות אקטיביסטיות של התושבים. המאחז יד-יאיר שבגוש דולב-טלמונים סובל כבר תקופה ארוכה מהצקות של המנהל האזרחי וביקורי פתע של צה"ל, המשטרה והיס"מ. הנקודה, שהוקמה בעקבות רצח תושב דולב יאיר מנדלסון בניסן תשנ"א, ננטשה לפני כמה שנים על ידי צה"ל, וכעת מאזרחים אותה תושבי האזור. במקום מתגוררת באורח קבע משפחה, וכן קבוצת תלמידים מהישיבה בנחליאל. הקרקע במקום נרכשה, אולם המנהל האזרחי מסרב לרשום אותה מסיבות פוליטיות, אומרים התושבים. הם מציינים גם כי השהות במקום והכנסת המבנים אושרה על ידי צה"ל וגורמים נוספים, אולם במנהל האזרחי מתעלמים מכך, אוסרים על בנייה במקום ומוציאים למבנים הקיימים צווי הריסה.

לאחר תקופה ארוכה של הצקות, ביקשו התושבים להגיע להסכמה מול המנהל האזרחי והמח"ט כי כל הגעה של מי מנציגי הרשויות למקום תתואם מראש, על מנת למנוע את העימותים שנוצרו במקום עם כל ביקור שכזה. התיאום אמור למנוע מהתושבים במקום להידרך מחשש לפעולת פינוי או הריסה פתאומית. אחד מנציגי הנהגת היישובים אמור להיכנס עם המבקר למאחז בצורה מסודרת.

בבוקר יום ד' האחרון הודיע פקח המנהל האזרחי לאנשי המקום כי הוא מגיע ליד-יאיר. דא עקא, שההודעה נשלחה 10 דקות בלבד לפני ביקורו, כשהוא היה כבר בכביש המוביל למקום. הודעתו של הפקח לא הספיקה להגיע ליעדה, כך שעם בואו למקום, בליווי שני ג'יפים צבאיים, פרצה מהומה בין הפקח והחיילים לבין המתיישבים במקום. איריס זנגי, תושבת דולב המלווה את הנעשה ביד-יאיר מקרוב, מספרת כי הנערים ניסו למנוע את כניסת הפקח והחיילים שליוו אותו, והללו בתגובה החלו להכות את הנערים. לדבריה, אחד החיילים אף שלף אולר ונופף בו, והנערים נאבקו עימו. "כשהגענו למקום, ביקשנו מהחיילים להתרחק כדי שנוכל להרגיע את הרוחות, אך הם סירבו.

בינתיים הם הפיצו גרסה שקרית כאילו שברנו למישהו את היד ושכלב שלנו נשך חייל. המח"ט, במקום להרחיק את הכוחות שלו כדי להוריד את מפלס האלימות, התלהם עוד יותר וצעק שתקפנו חיילים שלו, ולאחר מכן קרא לכוחות יס"מ ומשטרה שיגיעו לתגבר אותו. הצעירים התפזרו להרים מסביב. נכנסנו עם הפקח, שביצע כמה צילומים במקום ותלה צווי הריסה. בסוף הוא גם לקח את עוקב המים שלנו וגנרטור, למרות מחאותינו. הוא השאיר את המקום ללא מים וחשמל". 

מי שמך לעצור את התנועה?

בערבו של אותו יום החליטו תושבי האזור לצאת לפעולת מחאה נגד ההתנהגות האלימה וגזילת הרכוש של תושבי המאחז. כמה עשרות מתושבי הגוש התייצבו מול המוצב בחורש ירון, בו שוהים חיילי המילואים שהשתתפו בעימות בבוקר. הם קראו קריאות חריפות כנגד החיילים. "ההפגנה היתה אמנם סוערת, אך בשליטה", מספר יו"ר ועד מתיישבי בנימין, איציק שדמי. "אז מה? זו מדינה דמוקרטית ומותר לצעוק דברים קשים נגד מי שהרביץ ושיגע אותך. המ"פ החליט להעניש את המפגינים: הוא חסם את הציר שעליו התקיימה ההפגנה משני צדיו, כך שאי אפשר היה לצאת ולהיכנס ליישובים. כתוצאה מכך נוצרה מהומה נוספת, שהתפתחה לתגרה בין המפגינים לחיילי המילואים במוצב".

שדמי, סא"ל במיל', זועם על התנהגות המ"פ: "מי שמך לעצור את התנועה כאן? אתה צריך לבוא לפה כדי להגן על יהודים ולא להעניש אותם". הוא גם מגנה את הפרת ההסכמה ביד-יאיר והגעתם של הפקח והחיילים ללא תיאום: "לא ייתכן שמישהו ייכנס לבית של מישהו אחר ללא תיאום ובקשת רשות מבעל הבית. אם יש בעיה חוקית - שיאשימו אותם, אבל זכותו של כל אדם להחליט מי נכנס לו לבית. באיזו זכות הם נכנסים בלי צו? אנשים לא יכולים להיכנס סתם לבית שלי, ומי שיעשה זאת יחטוף ממני מכות ככל שאוכל. לובשי מדים לא עומדים מעל לחוק".

מה לגבי הפגיעה הפיזית בחיילים, כפי שטוענת גרסת הצבא?

"זו גרסה שקרית", קובע שדמי "זו היתה תגרה. כמו שחבר'ה שלנו חטפו מכות, גם הם חטפו מכות. אף אחד לא בא בכוונה תחילה לשבור יד לחייל".

שדמי אומר כי פעולות המחאה במהלך יום רביעי כנגד האירועים ביד יאיר בהחלט מממשות את קו הפעולה שמתווה ועד מתיישבי בנימין. "אנחנו חושבים שהם עשו מעשה נכון ואנו תומכים בו. אם מישהו חושב שהוא יעשה משהו נגד המתיישבים והם יישבו בשקט - הוא טועה. כך היה ביצהר, כך בטלמונים, כך יהיה בבית אל ובכל מקום. נגמר הסיפור שעושים למתנחלים מה שרוצים והם יושבים בשקט. אנחנו לא מנסים יותר להיות נחמדים ויפי נפש".

נכון לעכשיו נמשכת הנוכחות היהודית ביד-יאיר. אדם אחד נתון עדיין בהארכת מעצר, ונגד הרב אלעד מאיר, תושב חרשה שהשתתף בהפגנה, הוצא צו הרחקה מיו"ש למשך 45 יום, עד להגשת כתב אישום נגדו.

"שיטת 'תג מחיר' – עליית מדרגה"

על רקע האירועים האחרונים ביצהר וביד יאיר, ובעקבות צווי הרחקה מנהליים מיו"ש שהוצאו לאחרונה, מציגים גורמי ביטחון תמונה כוללת של השנה האזרחית האחרונה, לפיה חלה עלייה משמעותית בתקריות אלימות בין תושבים יהודים ביו"ש לבין צה"ל וגורמי האכיפה האחרים, וכן מול הפלשתינים.

מדובר בין השאר באירועים של תקיפת פלשתינים בנשק קר, שימוש הרתעתי בנשק חם, וכן פגיעות בחקלאים. במקביל, מציינים הגורמים אירועים של תקיפת פקחי המינהל האזרחי או חיילים בעימותים שנגרמו כתוצאה מניסיונות פינוי במאחזים.

כמו כן רואים גורמי הביטחון בחומרה את שיטת התגובה החדשה שפועלת בשטח לאחרונה המכונה 'ערבות הדדית' או 'תג מחיר'. לדבריהם מדובר בעליית מדרגה מסוכנת, שכן השיטה משאירה מרחב לכל תושב לנהוג ככל העולה על רוחו במסגרת צעדי תגובה בעת פינוי מאחזים. כזכור, דיווח 'בשבע' בעבר על שיטת הפעולה החדשה שבמסגרתה מתבצעת פעילות מחאה במספר מוקדים שונים ביו"ש בתגובה ובמקביל לביצוע פינוי באחד המאחזים. לדברי גורמי הביטחון, שלושת צווי ההרחקה שהוצאו לאחרונה למאיר ברטלר, עקיבא הכהן ודוד ליבמן באו על רקע הפעילות בשיטת 'תג מחיר'.
בתגובה לטענות כוחות הביטחון נגד המורחקים אומר מאיר ברטלר: "מדובר בחבורת אנשים פחדנים ומוגי לב שאין להם יכולת להכיל את הציבור האידיאולוגי ואת העבודה המעשית למען בניין א"י, קרי הקמת הגבעות. בע"ה נמשיך לעסוק בפיתוחה של א"י". 

מורחק נוסף, דוד ליבמן, אומר: "השב"כ, יחד עם גופים נוספים שמנהלים את מדינת ישראל, מנהלים בשנים האחרונות מדיניות של פינויים ונסיגות. הם מתכננים את זה גם ביחס ליו"ש, וממש לא מתאים להם שיש יהודים שמקימים גבעות חדשות ופועלים למען א"י. הם מעדיפים יהודים שיושבים בשקט ומחכים לפינוי הבא".