בשבע 310:סימן חיים

עודד מזרחי , י"ח באלול תשס"ח

אליהו נתן את הנשמה באימונים המפרכים בגולני. באחד האימונים נפלט כדור מרובהו וחדר לבוהן רגלו. הוא אושפז, ולאחר שהשתקם, נשפט והורשע בגין "פגיעה ברכוש צה"ל", וישב חצי שנה בכלא 4. האסירים נהנו להתעלל בבחור נמוך ורזה כמוהו. כשהשתחרר, לא הצליח להסתגל לשום בסיס, עד שהוחלט לשחררו באמצע השירות.


הקול בתוכו לעג: הנה הישועה שלך!... עכשיו תתנדנד ותצעק 'רבנו', תעשה פרצוף כמו הקופים האלה, ותסתובב כמו משוגע סביב הקבר. מהפח אל הפחת... קול נגדי התקומם: אתה אומר שהם משוגעים, אבל הם שרו בשמחה כל הדרך, ואילו אני מת מבפנים... כל הזמן אתה מייאש אותי ולועג לכל ניסיון שלי לחיות. מה יש לך להציע לי חוץ מחבל תליה?
הוא החל לעבוד בכמה מקומות ולא נקלט באף אחד, וכך הפך חסר בטחון ומיואש. אליהו היה צמא לטיפת אהבה וחום, עד שהתחבר לאנשי שוליים שעישנו סמים. חברי ילדותו החלו להתבסס בחיים, ואילו הוא הלך מדחי אל דחי. הבריות התרחקו ממנו והוא חש מנודה, הרגיש שחבל על העפר שנושא אותו.  

פעם הלך בשוק ומרוב תשישותו מעד ליד קבצן, שהגיב בבהלה. פקח עירוני סבר שאליהו ניסה לשדוד את הקבצן, והחל להכותו. אליהו התגונן, ופקחים נוספים התנפלו עליו ושברו את צלעותיו. לאחר טיפול רפואי נכנס למעצר.

בלילה בבית המעצר ראה בחלומו את סבו המנוח, שאמר:
"אליהו, לאן הגעת?! תרים ראש ותתפלל לאלוקיך!"
"אבל אני לא זוכר איך מתפללים..."
"'שמע ישראל' אתה יודע לומר?! תגיד כמה מילים מהלב. מה יש לך כבר להפסיד?!"

הוא זוכה מאשמה לבסוף, אבל כוחותיו הנפשיים אזלו. באותה עת אביו פוטר מעבודתו וקיבל פיצויים. אליהו הציע שיפתח עסק והוא יעזור לו, אבל האב העדיף להשקיע את כספו בטיפה המרה. ייאושו של אליהו גבר. הוא ראה שעתידו יורד לטמיון, חש שהכל בוגד בו: הצבא, הממסד, החברה, ועכשיו גם האב. קול בתוכו אמר: הפתרון היחיד שלך הוא לשכב מתחת לאדמה...

הוא עלה לביתו, ניצב ליד אדן החלון, ונשא את ראשו השמיימה: "בורא העולם, איני יכול לסבול יותר! איני יודע אם אתה קיים, אבל אם כן, תדע שאני הולך לתלות את עצמי... אתה רואה באיזה מצב אני נמצא, ואל תבוא אלי בטענות אחר-כך... עוד מעט ארד לרחוב, ואם אתה רוצה שאחיה, אני מבקש שתשלח לי, תכף ומיד, סימן מוחשי שיהפוך את חיי ב-180 מעלות..."

אליהו ירד למטה בתקווה שמשהו יקרה. עבר שם בחור עם פאות מסולסלות, זקן וכיפת קטיפה, בשם מרדכי. אליהו עצר אותו ושאל: "אתה מכיר רב שיכול לעזור לי?"
"כבודם של הרבנים במקומם מונח", ענה, "אבל אני מציע לך לחכות הערב ברבע לתשע ליד דוכן מפעל הפיס במרכז. תביא איתך עשרים שקל... אני ממהר מאוד, להתראות..."

"לאן הוא מזמין אותי?", השתאה אליהו, "אולי זה הסימן מלמעלה?"...

בערב יצא מביתו והגיע בזמן אל דוכן הפיס עם שטר ירוק ותקווה אחרונה בלב. קיווה שהאיש לא ישכח אותו כמו כולם. היה לילה סוער וגשום. קול בתוכו אמר: צא מהאשליות, הוא שכח אותך, לך הביתה!...

הוא רעד מקור ומפחד. ידע שאם יחזור, מצפה לו החבל. הגיעה תשע ורבע, תשע ועשרים... ייאושו גבר: עוד נדמה לך שאלוקים חושב עליך?!...

הגיע תשע וחצי. בני זוג שהכיר חלפו על פניו והביטו בו בתימהון. לאחר רבע שעה נוספת החליט לחזור הביתה. לפתע נעצר רכב טרנזיט מהעבר השני. מישהו צעק: "בוא הנה! בוא!..."

הרגיש שהרכב הינו אור גדול, ורץ לעברו כמו אדם שרץ לקראת חייו. לא שם לב לגשם השוטף ולשלוליות. כשנכנס פנימה ראה עשרה חסידי ברסלב, והתיישב ליד מרדכי. מישהו התלונן על הצפיפות. מרדכי חיבק את אליהו ואמר: "חבר'ה, זה אח שלנו. הוא נשמה אחת איתנו. בואו נצטופף".

כולם הסכימו והחלו לשיר. לא היה אכפת לאליהו להיכן הם נוסעים, העיקר שאינו מוכרח לחזור הביתה. הגיעו לקבר שמואל הנביא בירושלים ונכנסו למבנה הקדום. חסידים התפללו שם בהתלהבות וערכו הקפות סביב הציון.

הקול בתוכו לעג: הנה הישועה שלך!... עכשיו תתנדנד ותצעק 'רבנו', תעשה פרצוף כמו הקופים האלה, ותסתובב כמו משוגע סביב הקבר... מהפח אל הפחת...

קול נגדי התקומם: אתה אומר שהם משוגעים, אבל הם שרו בשמחה כל הדרך, ואילו אני מת מבפנים... כל הזמן אתה מייאש אותי ולועג לכל ניסיון שלי לחיות. מה יש לך להציע לי חוץ מחבל תליה?

בדרך חזרה אמר לו אחד החסידים: "אנחנו לומדים כל ערב. אתה מוזמן לבוא לדירה שלנו. אל תעזוב אותנו! רבנו יוליך אותך במסעות נפלאים, יראה לך את החיים וייתן לך כוחות".

הוא נפתח לאנשים היחידים בעולם שלא דחו אותו, אלא חיבקו ואימצו אותו. מאותו יום הגיע ללמוד עמם, שתה כוס תה והרגיש רצוי ואהוב. באותה שנה נסע לאומן בראש השנה. לאחר מכן פתח חנות לתשמישי קדושה, הפך לסופר סת"ם, מגיה וחזן והצליח בכל מעשיו. כעבור זמן-מה התחתן עם מיכל. יש להם היום ארבעה בנים ובית יהודי שוקק חיים.

יצירת קשר לסיפור בעל מסר יהודי שחוויתם odedmiz@actcom.co.il