בשבע 310:עדות בלי רייטינג

בכל כלי התקשורת העדיפו שלא לדווח על עדותו המביכה של העיתונאי הבכיר יאיר לפיד, בפרשת תביעת הדיבה שהגיש נגדו החייל המצטיין חננאל דיין.

יאיר שפירא , י"ח באלול תשס"ח

לפני שנים קבלתי טלפון מאחת ממערכות החדשות הגדולות בישראל. הם ביקשו להזכיר כי למחרת צפויה עדות מעניינת במיוחד של ג'ודי שלום-ניר-מוזס, בעלת מניות בידיעות אחרונות, בת למשפחת מוזס המחזיקה את השליטה בעיתון רב העוצמה, ואשתו המפורסמת של ח"כ סילבן שלום. הורו להם שלא לשלוח כתב לבית המשפט, והם הניחו כי גם במערכות החדשות הגדולות האחרות התקבלה הנחיה דומה, ועל כן המליצו כי טוב שלפחות עיתונאי ממערכת קטנה יהיה עד לאירוע חדשותי מובהק שכזה.

למרבה ההפתעה, אנשי המערכת דייקו עד כאב. הייתי העיתונאי היחיד שחבש את ספסלי בית המשפט באותו בוקר, וזכיתי לסקר עדות מביכה במיוחד.

בשבוע שעבר שוב קבלתי התרעה, הפעם מהמערכת שלי, על אדם רב השפעה מאנשי העיתון הנפוץ שעשוי למסור עדות מעניינת.  לא הסתייע, ולא הגעתי לבית המשפט. גם למסור דווח מפי מקורות עיתונאיים רציניים לא יכולתי - איש מהם לא סיקר את האירוע.

השבוע קבלתי לידי את הפרוטוקול מאותה עדות שמסר העיתונאי יאיר לפיד, בתביעה שמתנהלת נגדו בבית משפט השלום בירושלים. את התביעה הגיש חננאל דיין, חייל מצטיין שבטקס במעמד נשיא המדינה שהתקיים לאחר הגירוש מגוש קטיף, ביקש מהרמטכ"ל לשעבר דן חלוץ שלא ללחוץ את ידו. חלוץ נענה לבקשה ולא הושיט את ידו, דיין הצדיע וירד מהבמה. מעטים הבחינו במתרחש, וביניהם ראש אכ"א דאז האלוף אלעזר שטרן, שתבע ברוב עם את עלבונו של הרמטכ"ל. דיין הודח מיחידתו, ומאוחר יותר גם משרותו הפעיל.

כנגד דיין פורסמו בעיתונות לא מעט מאמרי שטנה. בתביעה שהוגשה לא מכבר נגד האלוף שטרן, נטען כי שטרן הזין את הכותבים במסמכים צבאיים הנוגעים לדיין שהגיעו לידיו במסגרת תפקידו כראש אכ"א. בראש המשתלחים התייצב לפיד, שבטורו השבועי במוסף 7 ימים הציג את דיין כתימהוני, קיצוני ומטורלל.

עדותו של לפיד בשבוע שעבר היתה קצרה, אך היה בה ללמד לא מעט על דרך עבודתו של האיש, ועל הרצינות שבה מעצבי דעת הקהל מבצעים את תפקידם. לפיד כתב בטורו שדיין אמר לסובבים אותו כי השכינה מדברת מגרונו. התחקיר שביצע לפיד כדי לברר את העובדה הזאת הסתכם בהעתקה מכתבת זוטרה יותר של ידיעות אחרונות, וממספר קטעי אינטרנט שנפלו לידיו. "האם שוחחת עם הכתבת לפני הכתבה?" שאל פרקליטו של דיין, עו"ד יהל מרחבי. לפיד ענה בשלילה. "האם ניסית לבדוק איתה או עם אדם אחר שכתב מאמר האם הנכתב הוא אמת" ? לפיד חזר וענה בשלילה. 

לפיד לא דיבר עם דיין עצמו, כי לדבריו הוא לא נוהג לדבר עם מושא כתבותיו לפני הכתיבה. לפיד כינה את דיין "משתולל" כי את אי לחיצת ידו של הרמטכ"ל הוא רואה כהשתוללות. הוא כתב שדיין התנפל וקילל כי את המהומה שפרצה בעקבות הבקשה הוא רואה כהתנפלות, והפגיעה בכבוד רמטכ"ל נראית לו כקללה.

והדיון בשאלה איזה ערך יש לאופנת הכתיבה של עיתונות הנכתבת ללא כל מקורות, דיוק או אחריות, אופנה ההולכת ופושה במחוזותינו שלפיד הוא אולי אביה מולידה, היה יכול להתקיים אולי בקדמת בימת התקשורת הישראלית, אם מישהו בעיתונות הכללית היה מעז לסקר את עדותו של הכותב הפופולרי.

טומנים יד בצלחת

משטרת ישראל שוב מתגלה בעליבותה אל מול משפחות הפשע. המפכ"ל דודי כהן הבטיח כי משפחות הפשע בנתניה יטופלו באותה מקצועיות שבה טופלה פרשת הילדה רוז פיזם. אמר וקיים.

בפרשה המחרידה ההיא עסקה המשטרה בעיקר בליווי משועמם במבטים בוהים מגדות הירקון של החיפושים שנערכו בידי מתנדבים, בעוד הסב רוני רון מהתל בשוטרים בחדרי החקירה.

בפרשת סכסוך הדמים בין משפחות אבוטבול ושירזי פרשה המשטרה בעיר עשרות שוטרים, שעומדים בפתחי המסעדות של המשפחות המדוברות ומנסים להניס לקוחות מהמקום. אלא שבניגוד לעמידה על שפת הירקון, פעולה מיותרת אך חוקית לחלוטין, ההתנהגות בנתניה היא בריונות שלטונית שספק רב אם תעמוד במבחן בתי המשפט, וספק גדול יותר אם תמוטט ארגונים שעיקר הכנסתם אינו מתחום ההסעדה.

דרומי נח באומן

פסק הדין בעניינו של החוואי שי דרומי עתיד להינתן בקרוב. דרומי, כזכור, הועמד לדין לאחר שירה למוות באחד מתוך קבוצה של בדואים שפשטה על חוותו באישון לילה. המשטרה מיהרה לעוצרו, והפרקליטות מיהרה להעמידו לדין. ארגוני החקלאים מחו על יעילות אוכפי החוק מול אזרחים הגונים המבקשים להתגונן, בעוד הם עומדים חסרי אונים אל מול מעשי הגניבה והשוד הבלתי פוסקים של עבריינים בני מיעוטים נגד המגזר החקלאי.

ההתגייסות לצידו של דרומי הגיעה עד לכנסת, וזה לא מכבר נחקק חוק על שמו אשר מרחיב באופן משמעותי את האפשרות החוקית של אזרח להתגונן ע"י פגיעה בפורץ המבקש לפגוע ברכושו.

השבוע קיבל דרומי אינדיקציה לא רעה לסיכוייה של הפרקליטות להכניסו אל מאחורי סורג ובריח. בית המשפט בבאר שבע התיר לדרומי, הנתון במעצר בית זה שנה וחצי, לעלות אל קברו של רבי נחמן באומן שבאוקראינה בראש השנה הקרוב.
 
לטובת הילדים

שוב נרמסות זכויותיהם של אבות גרושים. באילת פסקה שופטת בית המשפט למשפחה כי ילדים שנהנו מהסדרי ראייה רחבים עם אביהם, ובילו איתו יום יום בשעות אחר הצהריים, ייאלצו להיפרד ממנו לאחר שהאם מצאה זוגיות חדשה בתל אביב.

בניגוד לדעת מומחה, שקבע כי לטובת הילדים יש צורך בהמשך הקשר ההדוק עם האב, חזרה השופטת על תרגיל משפטי עלוב ומקובל הגורס שאם ייאסר על האם לעבור לתל אביב - הרי שתסכולה מהעניין ישפיע על ילדיה, ואשר על כן טובת הילדים היא כי האב ישלם את מחיר קרבתם אליו.

ובירושלים קיצר בית המשפט העליון לשלוש שנים את עונשה של הסבתא אזבלה בלפר, שעזרה לבתה מרינה לחטוף לרוסיה את נכדתה לילך. האב ירון רותם לא ראה את בתו כבר שמונה שנים. שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, עודד מודריק, גזר על בלפר שש שנות מאסר, ורמז כי 'מפתחות כלאה בידיה', וברגע שהילדה תחזור לישראל להתראות עם אביה אזי יימחל לסבתא חלקה בחטיפה.

בלפר, שתקופת ישיבתה במעצר תנוקה משנות המאסר המקוצרות, תשתחרר בעוד מספר חודשים מהכלא. רותם כנראה לא יזכה לראות את בתו עוד שנים רבות, אם בכלל.