בשבע 311: אכיפת חוק בלתי חוקית

דחפורי המינהל האזרחי רמסו לא רק את המבנים במאחז 'יד יאיר', אלא גם את צו בג"ץ ואת החוק ● התנגדותה של בייניש למינוי שופטים בימי ממשלת מעבר היא נימוק ראוי גם לעתירה נגד המאמץ המדיני האחרון של אולמרט.

יאיר שפירא , כ"ה באלול תשס"ח

הרטוריקה המקובלת כנגד המאחזים ביו"ש מעדיפה להוציא את המאבק על קיומם מהמישור של ויכוח אידיאולוגי ולהעבירו למישור של שמירת החוק. מדובר בחלק מתופעה רחבה יותר של דה-לגיטימציה משפטית של הפעילות למען שלמות הארץ, שבמקרה של המאבק כנגד ההתנתקות למשל עלתה עד כדי עונש מאסר של שנים שנגזר על שניים מהפעילים.

שני פנים יש לצביעות שבהתייחסות אל אנשי המאחזים כפורעי חוק.  הפן הצבוע האחד הוא שמאבקים דומים אחרים, כמו פעילות לשמירת החופים של ארגונים ירוקים, או התיישבות לא מוכרת של בדואים בדרום תוך קביעת עובדות בשטח, נחשבת מעשה נסבל ולפעמים אפילו הרואי. הצד השני של הצביעות בולט לעין כאשר במאזן הפרת החוקים בין הנאחזים בקרקע לבין אלו המבקשים לפנותם, לא פעם האחרונים מתגלים כפשרנים הרבה יותר בשמירת החוק.

דוגמה קיצונית לפריעת החוק של הרשויות נרשמה בהריסת המאחז 'יד יאיר' בראשית השבוע. במקום הוקמה לפני למעלה מעשור אנדרטה לזכרו של יאיר מנדלסון הי"ד, שנרצח באינתיפאדה הראשונה. בית כנסת שהוקם בסמוך הוצת מספר פעמים בעבר על ידי הפלשתינים. בעת האחרונה התעבה המאחז ונוספו לו ארבעה מבנים. נגד שניים מהם הוציא המנהל האזרחי צווי הריסה. אנשי המאחז פנו לוועדת הערר, ונקבע דיון בערעורם על הצווים.

אלא שבשבוע שעבר התנהל מאבק בין תושבי המאחז לקבוצת חיילים שביקשו להיכנס בכוח למקום. יד המתיישבים היתה על העליונה ובצה"ל, כך נראה, היה מי שהפגיעה בכבודו העבירה אותו על דעתו ועל הנאמנות לחוק. ביום ראשון נודע למתיישבים כי כוחות צבא, משטרה ומנהל אזרחי מתקדמים בדרך למקום ומתכוונים להחריבו. פנייה מהירה הוגשה לבג"ץ והשופטת מרים נאור, שנוכחה כי הצבא מבקש לעקוף את ההליכים המשפטיים, הוציאה צו ביניים המורה לצבא שלא לבצע את ההריסה. הצו נשלח במהירות ללשכה המשפטית במינהל, ועותק ממנו הוגש למפקד האוגדה תא"ל נועם תיבון, שפיקד על ההריסה. המפקד סירב לקבל את הצו מידי אנשי יד יאיר, והורה להרוס את ארבעת המבנים במקום - השניים שהמתינו לדיון בוועדת הערעור, וגם השניים שכנגדם כלל לא הוצא צו הריסה.

מייד כשדווח על סיום הריסת המבנים התקשרו אנשי המנהל למועצה האזורית בנימין, ובציניות מרשימה התנצלו ואמרו כי הבחינו בצו בג"ץ רק זה עתה. בצו, אמרו אנשי המנהל, נכתב שאל להם להרוס את המבנים, אך אלו כאמור כבר נהרסו. לעומת זאת לא נאמר דבר לגבי האנדרטה, ולכן הם הודיעו כי הם ניגשים מיד להריסת האנדרטה לזכרו של מנדלסון הי"ד, הניצבת כבר שנים רבות על מכונה. 

בייניש נגד מחטף

ישיבת הוועדה לבחירת שופטים פוצצה השבוע בידי נציגי בית המשפט העליון בוועדה, בראשות נשיאת בית המשפט, השופטת דורית בייניש. החשבון הפשוט של בייניש הוא שכסאו של פרופ' דניאל פרידמן מתנדנד, ויתכן שכבר בקרוב יתמנה שר משפטים חדש, נוח יותר מבחינתה, שיחדש את ימי נשיאות בית המשפט העליון כקדם, ויניח לה לבחור שופטים ככל  שתאווה נפשה.

הסיבה הרשמית שהוצגה כזו שגרמה כביכול לשופטים לסרב ולבחור היא שמדובר בממשלה בערוב ימיה, ולפי פסיקה של בית המשפט העליון בעבר – ממשלה כזו אינה רשאית לבצע פעולות חשובות ובלתי הפיכות שעלולות להיראות כמחטף.
האמת ניתנת להיאמר כי במציאות הפסיקה היתה מורכבת יותר, אך לא מורכבת מידי. על ממשלות ימין נאסר לקראת סוף כהונתן לבצע מהלכים כמו סגירת האוריינט האוס או סיפוח שטחים ממזרח לירושלים. אך לאהוד ברק למשל אפשרו לנסות ולסגור הסכם עם ערפאת בשעה שממשלתו עמדה לנפוח את נשמתה.

השר פרידמן העיר יפה כי בייניש עצמה מונתה לבית המשפט העליון במסגרת מחטף שבוצע בזמן ממשלת מעבר, בחסות ההלם הציבורי לאחר רציחתו של ראש הממשלה דאז, יצחק רבין.

אך מה לנו לחפור בעבר כשעינינו צופות פני עתיד. יתכן שגורל ההתיישבות ביהודה ובשומרון ייקבע בהשפעת התנגדותה העזה של בייניש למינוי השופטת יהודית צור לבית המשפט העליון. ראשי הימין חוששים ממחטף מדיני של אולמרט טרם הסתלקותו הסופית מהחיים הפוליטיים. במקרה שכזה, יתקשו כעת שופטי בג"ץ לדחות עתירה שתטען כנגד מהלכים מדיניים משמעותיים בממשלת מעבר. או לפחות ייאלצו לגייס מטען צביעות כמעט בלתי אנושי כדי שיוכלו לעשות כן.

תפוח בדבש

לא יכולתי השבוע שלא לחייך כשנודע שדוד דבש מבת עין השלים את מאבקו המשפטי ויצא מבית המשפט עם פיצוי כולל של 400 אלף שקלים. הטרובדור הברסלבי העניק לכולנו ניצחון קטן, כשלימד שני גופים חזקים שיעור חשוב. חברת הביטוח וחברת הפרסום לא היו מעיזות לשאול ללא רשות את דמותו של ידוען מיוחצן מתל אביב, אך מוניטין של אומן פריפריה עני מהרי גוש עציון הם מבחינתם לא יותר מהלצה טובה לפרסומת.  בבית המשפט הוכח כי דמותו של דוד הכי-טוב החינני, בגילומו של השחקן משה איבגי, נבנתה על דמותו של דבש, דמות שהובילה קמפיין פרסומי מהרחבים והמוצלחים שהיו בישראל. 

דבש יודע כי הכסף שקיבל אינו אלא שפע שנמשך עליו מלמעלה. אך שניים מהצינורות לשפע היו בוודאי השופט יוסף שפירא מבית המשפט המחוזי בירושלים, שלא התבלבל מהפער בין דמותו ההזויה משהו של התובע ובין עורכי הדין המעונבים של הגופים בעלי העוצמה הכלכלית המוחשית מאוד, וגם בא כוחו של דבש, עו"ד גלעד קורינאלדי, שלימד כי אמונה אינה סותרת מקצועיות, והכי טוב כששתיהן חוברות להן יחד.

ארגון לא מוכר

בית הדין הארצי לעבודה קבע השבוע כי ארגון הגננות החרדיות אינו ארגון עובדים בעל מעמד חוקי, מאחר ולא הצטרפו אליו מספיק גננות. הסתדרות המורים של אגודת ישראל אינה הסתדרות, כי אינה מגינה על עובדיה ומפלה נשים לרעה. אם לפחות העיתונות החרדית היתה עיתונות, אז אולי מישהו היה משמש פה לגננות ברשת הגנים של אגודת ישראל, שזכויותיהן נרמסות זה שנים בידי הנהלת הרשת.

הנשיא סטיב אדלר, שבפני הערכאות הכפופות לו מתגלה מידי פעם קצה קצהו של המתרחש ביחסי העבודה בארגון, המליץ לגננות פשוט להצטרף לארגון המורים הארצי. לו היה זה כל כך פשוט לגננות החרדיות לעשות כן, סביר שהיו עושות זאת מזמן.