בשבע 311: להמליך את ה' בעולם

התורה מדריכה כיצד לעצב את כל תחומי חיינו. ובכל מקום בו מתקיימות פקודות המלך, שם מופיעה מלכותו.

עמנואל שילה , כ"ה באלול תשס"ח

בראש השנה אנו מרבים לבקש על הופעת מלכות ה' בעולם. "אלוקינו ואלוקי אבותינו, מלוך על כל העולם כולו בכבודך... והופע בהדר גאון עוזך על כל יושבי תבל ארצך". מהי אותה הופעת מלכות ה' שאנו מתפללים עליה?

קיים כמובן ההיבט המובהק ביותר של הופעת מלכות ה' בעולם, על ידי בניין בית המקדש, חידוש סדר העבודה וחזרת השכינה לשרות בו. כנבואת ישעיהו: "והיה באחרית הימים, נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים, ונישא מגבעות, ונהרו אליו כל הגויים". כאשר העמים כולם יכירו את ריבון העולם, יאמינו בו וינהרו אל המקום שבו תתגלה שכינתו - זהו המובן הראשון של הופעת מלכות ה'.

במובן אחר וקרוב יותר אלינו, נכון לומר כי כל חלק של העולם שממלא את ייעודו, כל מערכת שמתפקדת על פי רצון ה' כפי שנמסר לנו בתורתו, יש בכך משום גילוי מלכות ה' בעולם. במקומות עבודה מתגלה מלכות ה' בהפסקה שמוכרזת באמצע הכל כדי להתפלל מנחה לפני שהזמן עובר. היא יכולה להתגלות גם בהקפדה על תשלום שכר בזמן, על פי מצוות "ביומו תתן שכרו", או בזהירות מפני הונאה במשא ומתן.

בצבא מתגלה מלכות ה' באחוות הלוחמים ומסירותם ההדדית, וגם בהתרחקות מניבול פה, מהטרדות ומפגיעה בצניעות. היא מתגלה גם במדיניות ביטחונית נכונה של "א-ל נקמות השם" בזמן הנכון, ושל "וקראת עליה לשלום" בזמן הנכון. בציות ומשמעת לפקודות הצבא והמפקדים עד כדי מסירות נפש, אבל גם בקווים אדומים שאותם יש להציב מול הפעלה פסולה של סמכות הפיקוד הצבאית בניגוד לפקודת מלכו של עולם.

לבורא העולם ומנהיגו יש הדרכות שמעצבות את חיינו על כל צעד ושעל, ובכל מקום שפקודותיו של המלך מתבצעות, שם מתגלה מלכותו. כחלק משאיפתנו לראות בהופעת מלכות ה' - שאיפה שהיא גם משימה - יש לחתור לעיצובן של עוד ועוד ממערכות חיינו על פי חוקי התורה ורוחה. רפואה, כלכלה, תרבות, תקשורת, מחקר מדעי, משפט, מדיניות סוציאלית, מדיניות חוץ וביטחון - על כל התחומים האלה ועל עוד תחומים רבים אחרים צריכה להופיע רוח מלכו של עולם.

את ההדרכה המפורטת כיצד לעשות זאת נמצא בתורה. בהלכותיה המפורטות, במידות שאליהן היא מחנכת, וברוח הכללית של דבקות בה' שהיא נוסכת בתוכנו. לימוד תורה הוא הבסיס לכל.

ימים ספורים לפני ראש השנה, כשאנו מחפשים משהו שיוביל אותנו יותר למעלה, אל מלכות ה' קודם כל בתוך כל אחד ואחד מאיתנו, אין ספק שקבלה בתחום של התחזקות בקביעת עיתים לתורה היא יסוד שעליו אפשר לבנות בניינים גדולים. שנזכה.

תוגת שאול

כלי התקשורת נטו חסד אל שאול מופז המאוכזב, וקיבלו באמפתיה את הודעתו על צאתו לפסק זמן מהפוליטיקה. נטייתן הברורה של רוב מערכות התקשורת לצדה של לבני, שהגיעה לשיאה בפארסה של הסקרים המדגמיים המוטים והמוטעים שפורסמו עוד בטרם נסגרו הקלפיות, הותירה את העיתונאים בתחושות של מבוכה וייסורי מצפון. וכך אין כמעט מי שיזכיר לשאול מופז את דרישתו הנחרצת מלבני במהלך הקמפיין להכריז שלא תפרוש גם אם תפסיד. רק מעטים הצביעו על דפוס פעולה חוזר ובלתי אמין של מופז, שמזכיר את מכתבו המביך שהופץ ימים ספורים לפני שערק לקדימה ובו הבטחה כי הליכוד הוא ביתו הפוליטי ואין בלתו. מופז מקבל כעת חבל ארוך להתלבט ולהחליט כרצונו אם להיענות להפצרות ולבטל את פרישתו תמורת ג'וב מיניסטריאלי משודרג, או להמשיך להתבצר בעמדת הנעלב שנעשה לו עוול.

אפשר להבין את עלבונו של מופז. זה אכן מקומם לראות כיצד התקשורת, שאמורה לסקר את ההתמודדות שלך באובייקטיביות נטולת פניות, לוקחת צד באופן ברור לטובת היריב. זה מעליב כאשר במקום להציג באופן ענייני את אישיותך ואת עמדותיך, אתה רואה כיצד מנסים להטיל דופי בניקיון כפיך ולזלזל בכישוריך. זה מרתיח כאשר בתוכניות סאטירה בטלוויזיה אתה הופך, ללא כל סיבה, לדמות קריקטוריסטית נלעגת. היריב שלך הוא אחד משלנו, ואתה הזר, האחר.
קשה להישאר שווה נפש כאשר עשרות שנים של עשייה למען הציבור, לעיתים תוך תשלום מחיר אישי כבד וסיכון חיים, מושלכות הצידה בזלזול רק משום שברגע נתון מצאת את עצמך בצד הלא רצוי של הזירה הפוליטית. ולבסוף, התחושה הקשה הזאת כי לאחר שהגעת אל פסגת ההר בתום עמל סיזיפי, בא מישהו ודחף אותך משם בכוח, גזל את ניצחונך בניגוד לכללי המשחק. חברי המפלגה שלך נטו לצדך, אבל מישהו בא ובסיועו של מנגנון מוטה ואינטרסנטי ובתמיכתם של משפטנים משוחדים גנב מהמצביעים את זכות ההכרעה ההוגנת וממך את זכות הניצחון, ועשה צחוק מכל ההליך הדמוקרטי.

קל להבין את שאול מופז, כי זה בדיוק המקום שבו היינו לפני כשלוש וחצי שנים, לאחר משאל מתפקדי הליכוד. כל כלי התקשורת התגייסו בבוטות לטובתו של אריאל שרון וההתנתקות שלו. מתיישבי גוש קטיף - חלוצים שמסרו את נפשם והלכו בשליחות לאומית להפוך מדבר לגן פורח - מצאו את עצמם מוצגים פתאום כגזלנים, קיצונים, מסוכנים, תאבי בצע, דתיים משיחיים, מפקירי ילדיהם, מה לא. דמותן של נשות ההתיישבות הושמצה על ידי סטיריקנים שמאלנים שהציגו אותן בדמויותיהן המעוותות של 'מוריה סרק' ו'נחמה בת יפונה'.

הכתומים נאבקו בתוך מציאות בלתי אפשרית ויכלו לכל אלה, הביסו את הסקרים שניבאו להם תבוסה מוחצת וזכו לניצחון גדול בקלפי. ואז באו אריאל שרון וחבריו וגזלו מהם את הזכות להתמודדות הוגנת ואת ניצחונם.

בין השרים שהלכו אז עם שרון למהלך האנטי-דמוקרטי של התכחשות לתוצאות ההצבעה היה גם אחד, שאול מופז, שר הביטחון. האיש שתחת אחריותו המיניסטריאלית ביצע צה"ל את הגירוש האכזרי והאווילי. קשה לרחם על מופז על שהוא סובל כעת מעוול דומה. ערב יום הדין, יש לקוות שהוא וחבריו יפיקו את הלקח המוסרי.