בשבע 311: כמה מעלות טובות

הסרט 'שיר המעלות' המלווה את העצור המנהלי נריה אופן ואת משפחתו, הוא מסמך דוקומנטרי חשוב, למרות שהעריכה לא הדוקה מספיק.

אמציה האיתן , כ"ה באלול תשס"ח

אינפ': 'שיר המעלות', הפצה - קרן 12 השבטים לתרבות יהודית, בימוי – צבי שפירא

נסו לדמיין את הסצינה הבאה: אתם צופים בסרט וכתובית הפתיחה נראית בערך כך – הסרט מוקדש לע"נ פלוני בן פלוני, שהלך לעולמו בר"ח אלול תשנ"ג. אפשרות אחרת, אופטימית יותר – הסרט מוקדש לזכות הילדים החמודים פלוני ופלוני, שיגדלו בבריאות וביראת שמים עד מאה ועשרים. אפשר גם הרבה יותר פשוט: הסרט תרומת הנדיב, ר' פלוני אלמוני, וזהו.

נראה לכם מופרך? לא בגלל שאין בזה היגיון, אלא כי עדיין לא הורגלנו לתופעה כזו. הרי לכולם ברור שהעוצמה החווייתית שנוצרת אצל הצופה, היא יותר משמעותית, מאשר בצורות אחרות של הסברה או למידה. גם הרבה יותר קל לשכנע מישהו לצפות בסרט, מאשר לגרום לו לקרוא ספר עב כרס. אז אם הכל כל כך ברור, אין סיבה שלא נתחיל להשקיע בסרטים, ולתרום את מיטב כספי הנדיבים עבור הפקות מקצועיות. כוונתי היא לסרטים למבוגרים, כאלה שפחות נמכרים בחנויות, וחשיבותם ההיסטורית והלאומית רבה יותר. למשל, סרטים תיעודיים על דמויות משמעותיות, על תופעות או על תהליכים היסטוריים. או סרטים עלילתיים, שיציגו את דמותו של היהודי שומר המצוות והמסור לארצו, לא כקונילמל מגוחך, אלא כאדם ערכי, הגיוני וישר.

ב"ה, כמות היוצרים מהזן הנדיר הזה הולכת וגדלה. בתי הספר לקולנוע וטלוויזיה מוציאים אל השוק מדי שנה במאים, צלמים ועורכים, שאלה הם ערכי היסוד שלהם. ואפילו שחקנים יראי שמיים כבר לא קשה למצוא. אלא ששם המשחק הוא – תקציב. ללא תקציב מכובד אי אפשר להפיק סרט מקצועי, וסרט שאינו מקצועי לא יוכל להשפיע באותה מידה, שיעשה זאת סרט מושקע ואיכותי.

רוצים דוגמה לסרט תיעודי חשוב מאין כמוהו? בבקשה. בימים אלה הגיע לידי הישר מחדר העריכה הסרט 'שיר המעלות'. צבי שפירא החליט ללוות את משפחת אופן באחת התקופות הקשות בחיי המשפחה הצעירה הזו. לקראת יישום תכנית הגירוש ('ההתנתקות') הוצאו צווים רבים של מעצר מנהלי, ואחד הבולטים שבהם היה נריה אופן מיצהר. נריה מוכר לציבור הרחב מפעילותו למען הר הבית, וארגון סיבוב השערים. הוא בוגר יחידה מובחרת בצבא (את זה למדתי מהסרט) ואף פעם לא הסתיר את דעתו באשר להעדפה של יהודים על פני הערבים. כנראה שהעדפה זו הפריעה לאנשי השלטון הצבאי ביש"ע, ואלוף הפיקוד, יאיר נוה, הוציא נגדו צו מעצר מנהלי, ללא נימוק וממילא, ללא אפשרות לערעור מהותי.

הסרט מלווה את נעמי אופן וילדיה בתקופת המעצר, ובתקופת הריחוק מהבית. שפירא החליט לבנות את הסרט סביב סיבוב השערים, שנריה הוא אחד ממארגניו. העריכה מחזירה אותנו כל הזמן אל התהלוכה הססגונית, כש'שיר המעלות' מלווה את הסרט לכל אורכו. 

אחד הדברים שמחזיקים את הסרט (יותר נכון, את הצופה) הוא דמותה של נעמי אופן, אישה חזקה ומרשימה, שלא חוששת מלדבר על הדברים האמיתיים, מתראיינת בטלוויזיה מבלי לכופף את ראשה, ומחזיקה לבדה משפחה צעירה ותוססת.

אך כיצד זה רואים את נריה מסתובב ביצהר, בעוד שמשפחתו מצולמת לבד, מייחלת לשחרורו? לעורך פתרונים. נדמה לי שציון זמני הראיון והצילומים, בתוך הסרט עצמו, היה יכול להקל על הצופה בהבנת המתרחש.

גם קיצור של הסרט, בצורה משמעותית ביותר, היה יכול רק להועיל. נראה שהיוצר 'התאהב' בחומר הגלם, תופעה די מוכרת אצל במאים דוקומנטריים, התוצאה היא סצינות ארוכות מדי של הילדים, ושל המשפחה, בסיטואציות שונות. אבל אל דאגה, קיבלתי הבטחה אישית שהסרט ייכנס שוב לחדר העריכה, יעבור קיצור והידוק, כך שאני מאמין שהתוצאה הסופית תהיה יותר קצבית וקולחת.

לסיכום, מדובר בסרט חשוב ואקטואלי, ששוב מדגים לנו כמה יש להשקיע בהשגת תקציב מכובד ובהפקות איכות בנושאים הנוגעים לליבנו.

בהזדמנות זו, אבקש לאחל שנה טובה ומבורכת לכל הקוראים, סליחה מכל הלב אם פגעתי במישהו במהלך הכתיבה (וגם סתם בחיים). ואם בא לכם להגיב, הנה הדרך – seret@etrog.tv