בשבע 311: סוף חוב הכל טוב

מצוות שמיטת כספים גוועה באופן מעשי עם תקנת הפרוזבול, אך בימים אלו מאפשרת קרן 'נדיבי ארץ' מיסודם של 'מכון התורה והארץ' וארגון 'פעמונים' להחיות את המצווה מחדש, ואולי גם לחולל מהפכה חברתית ברוח התורה.

ישי פרידמן , כ"ה באלול תשס"ח

"לא מדובר בעוד גמ"ח", אומר הרב יגאל קמינצקי, מ'מכון התורה והארץ', כאשר הוא מסביר את ההבדל בין צדקה וחסד למצוות שמיטת כספים, "אנחנו מדברים על מהלך הרבה יותר גדול, הרבה יותר מקיף וכולל, מהלך שמסוגל לחבר חילונים ודתיים עם ארגונים חברתיים ולהפוך למהלך חברתי-כלכלי כלל ארצי".


"מדובר על לקיחת אחריות על כלל עם ישראל", אומר הרב יגאל קמינצקי לגבי משמעות המהלך "בשנת השמיטה יש לנו אפשרות למנף את מצוות שמיטת הכספים לעשייה חברתית לאומית. צריך להבין, אנחנו עוסקים בתורה שלימה ואנחנו צריכים לראות איך לראות בסופו של דבר אנחנו מציבים את התורה בלב ההוויה הישראלית בכלים הכי מודרניים שיש"
מצוות שמיטת כספים יכולה להיות מהפיכה חברתית-לאומית-יהודית, טוען הרב קמינצקי. המצווה, שעניינה לשמוט חובות של לווים, נוהגת כיום מדרבנן ונדחקה הצידה בגלל תקנתו של הלל הזקן - הפרוזבול. כאשר ראה הלל שנמנעו העם מלהלוות זה לזה, תיקן את תקנת הפרוזבול כדי שימשיכו להעניק הלוואות לנזקקים. אמנם גדולי ישראל המריצו תמיד שלא לעבור על מצוות ההשמטה אבל הגלות והרדיפות הקשו על קיום המצווה, ובזמננו בגלל אופי העסקאות הכספיות והבנקאיות אנו נדרשים לערוך פרוזבול, כך שמצוות שמיטת כספים נשארה בצל ולא באה לידי ביטוי ממשי.

עכשיו, הרב קמינצקי יחד עם רבנים נוספים מ'מכון התורה והארץ' ויחד עם ארגון 'פעמונים' - נחושים להחיות מחדש את מצוות שמיטת הכספים. את זה הם מתכוונים לעשות לא רק במובן של קיום מצווה שנדחקה הצידה עם השנים, אלא מינוף מצוות ההשמטה, שעניינה תיקון העיוותים הכלכליים-מעמדיים בחברה, למהלך תרבותי, חברתי וכלל ישראלי. הם מעוניינים לגייס את הבנקים, רשויות הרווחה והרשויות המקומיות יחד עם הארגונים החברתיים ובעזרתו של הציבור, כדי לבסס מנגנון חדש שיחזיר את בעלי החובות הנאנקים תחת מכבשי הנושים בחזרה למעגל החיים היצרני, בדיוק כמו הרעיון המקורי של המצווה - להוציא את החייבים מן המיצר.

הרעיון הוא פשוט: מי שמצטרף ל'קרן נדיבי ארץ' חותם על פרוזבול, בו הוא מקנה את חובותיו לבית הדין הגדול בראשות הרבנים (הרב יעקב אריאל, הרב דב ליאור, הרב זלמן נחמיה גולדברג, הרב שמואל אליהו והרב יהודה עמיחי) פרט להלוואה אחת אותה הוא נותן לקרן 'נדיבי ארץ' ומתנה שהלוואה זו תישמט. הלוואה זו תופנה אל משפחות שנפלו לחובות אחרי שוועדה ציבורית של הקרן תקבע שהכסף צריך להגיע ליעד הזה. ארגון 'פעמונים' ילווה את המשפחה בתהליך השיקומי עד שהמשפחה תצליח לעמוד על רגליה מחדש. אנשי 'פעמונים' יחד עם בעלי החוב ייפגשו עם הבנקים, שגם להם יש חלק חשוב בתהליך מצוות השמטת הכספים. הבנקים יקבלו מהחייבים את החוב, כאשר הם מצידם יוותרו על הריביות או על ההצמדה, ומניסיון של אנשי 'פעמונים', לפעמים הבנקים מוותרים גם על חלקים מהקרן.  


ד"ר אבי שמחון, ראש החוג לכלכלה באוניברסיטה העברית: "בזמנו בנו את מנהלת הסדר הקיבוצים ומנהלת הסדר המושבים. מה עשו שם עשו בדיוק? שמטו חובות. אמרו: הקיבוצים מסכנים, לקחו הלוואות ולא מסוגלים להחזיר, בואו נעזור להם. המדינה שמה משהו כמו 30 מיליארד שקל בהסדר הקיבוצים והמושבים. מדוע המדינה לא יכולה לדאוג לאנשים שהם לא קיבוצים ומושבים בסכומים יותר קטנים?"
"מדובר על לקיחת אחריות על כלל עם ישראל", אומר הרב קמינצקי לגבי משמעות המהלך "בשנת השמיטה יש לנו אפשרות למנף את מצוות שמיטת הכספים לעשייה חברתית לאומית. צריך להבין, אנחנו עוסקים בתורה שלימה ואנחנו צריכים לראות איך לראות בסופו של דבר אנחנו מציבים את התורה בלב ההוויה הישראלית בכלים הכי מודרניים שיש", אומר הרב קמינצקי, ומיד מבדיל בין רעיון הצדק החברתי היהודי לתפישות חברתיות ודתיות אחרות: "התפישה של התורה היא לא סוציאליסטית ולא קפיטליסטית אלא תפישה מאוד גלובלית שנובעת לא רק מתוך רגש חמלה, כמו שקיים אצל הנצרות, אלא מתוך חיוב, כיוון שהכסף שלך הוא של ריבונו של עולם, וגם כי כל ישראל ערבים זה בזה. וכשהוא חסר, אז אתה חסר וכולנו חסרים". 

החילונים מגלים את השמיטה
 
הרעיון של שדרוג מצוות שמיטת הכספים החל לתפוס תאוצה על ידי רבני 'מכון התורה והארץ'. הצורך במעבר לשלב המעשי הביא באופן טבעי את רבני המכון להיפגש עם ארגון 'פעמונים', שעסוקים בשיקום משפחות המצויות במשברים כלכליים.

יו"ר ארגון 'פעמונים', אוריאל לדרברג, נכנס לעובי הקורה, וביחד עם רבני המכון החלו מיד בתוכנית פעולה ובקידום הפרויקט של קרן 'נדיבי ארץ'. בשיחה עם לדרברג, קשה שלא להבחין שהוא ממש להוט על הפרויקט של חידוש שמיטת הכספים, והנושא בוער בעצמותיו. הוא מדבר בלהט על חשיבות המהלך, ועל ההשלכות של המצווה על החברה הישראלית.

"שמיטת כספים היא חלק ממצוות מתנות לעניים, אותן מצוות של ערבות הדדית ועזרה לחלש. עניינה סיוע לעניים. מה זה אומר לסייע? לסייע זה לפתוח דף חדש. לבוא ולסייע לאדם שהזדקק במשך 7 השנים לקחת הלוואות להתרומם ולפתוח דף חדש", אומר לדרברג.

גם לדרברג חושב שצריך לקחת את מצוות שמיטת הכספים ולהפוך אותה לחלק מהתרבות הישראלית כפרויקט לאומי. "כאדם מאמין הרואה בתורה גם הדרכה וגם הבנה כיצד לכלכל חיים חברתיים נכונים עם ערבות הדדית, אסור לנו להשאיר את המצווה המדהימה הזאת של שמיטת הכספים, רק במגרש של המהדרין במצוות - במגרש של הדתיים. חובה עלינו להפוך את הציווי הזה למשהו ישראלי-ציבורי עם אמירה חברתית, עם דגש שהקול המוסרי שלנו, הערך החברתי שלנו, לא מגיע משדות זרים אלא הוא בא מתוך התורה ממסורת ישראל".


פרופ' אסא כשר: "הפרוזבול שהתקין הלל הוא סוג של השלמה עם החולשות האנושיות כיוון שרבו אלו שמעמידים פנים. יש איזה אי אמון שמקבלים אותו כנתון ועושים לו מיסוד, ממסדים את האי אמון על ידי הפרוזבול. אבל אני בעד ניסיון לסובב את הגלגל אחורנית ולחדש את יחסי האמון בין בני אדם"
אחרי הפעילות של 'מכון התורה והארץ' עם ארגון 'פעמונים' הגיעה הקריאה לבוא לקראת בעלי החובות, על ידי שמיטת הכספים, גם לזירות נוספות בציבוריות הישראלית. פרופסור אסא כשר חבר לאנשי 'פעמונים' וקרא "להשליך את אלילי הכסף" ולבוא לקראת בעלי החוב. פעילים חברתיים מהשמאל הישראלי כדוגמת יובל אלבשן והמשורר רוני סומק ביחד עם כלכלנים ואנשי עסקים הצטרפו לקמפיין של 'נדיבי ארץ'.

לדרברג אומר שהחיבור בין פעילים חברתיים כמו סומק ואלבשן לרעיון העקרוני של מצוות שמיטת כספים היה מיידי. "כאשר התחלנו לגלגל את הרעיון עם אנשים שאינם מכונים דתיים, אמרו לי ששמיטה זו מחלוקת של כשרויות בין רבנים מצוהר לרבנים אחרים על מחירי ירקות וכל מיני דברים כאלה. לא ידעו שיש לשמיטה גם ערך מוסרי משמעותי ענק, שאם מבינים אותו לעומק אנשים פשוט נמסים מהתפישה המיוחדת שתורת ישראל מנחילה. ואז מגיעות השאלות והתביעות איפה אתם הדתיים, למה אתם לא מרימים את הדגל הזה, למה מעולם לא נפגשנו עם תורה כזאת. לכן, עלינו יש חובה כאנשי אמונה להעביר את ערכי התורה בצורה כוללת ואמיתית וכאן יש לנו הזדמנות לחבר ציבורים נוספים".

גם הבנקים ישתתפו

השאלה הגדולה היא האם הרעיון הגדול יכול להתממש במציאות הקונקרטית? האם הבנקים יהיו מוכנים ללכת לקראת בעלי החוב ולוותר להם על חלק מהחוב? ללדרברג אין ספק שהבנקים יהיו מוכנים לעזור למשפחות שנקלעו למצוקה כלכלית שלא באשמתן. לדבריו, אותן משפחות שרוצות לצאת ממעגל החובות, לחזור לעולם יצרני ולקחת אחריות על גורלן, הבנק יבוא לקראתן.

"אנחנו לא באים לבנקים ואומרים להם: תעשו מחיקה קולקטיבית לכל החייבים בסוף שנת שמיטה", מבהיר לדרברג, "הרי בשביל זה הלל תיקן את הפרוזבול. אנחנו רוצים שהבנקים יהיו שותפים במהלך הגדול שאנחנו עושים - להחזיר אנשים לעצמאות כלכלית, למעגל חיים יצרני, שזה אינטרס חברתי כלכלי. הרי מה ייצא לכלכלה אם ירדפו אחרי החייבים האלה עד סוף ימי חייהם? אנחנו באים ואומרים לבנקים: בואו נחשוב ביחד, בואו נחשוב על קריטריונים מסוימים שעניינם הוא שיקום והחזרת משפחות למעגל המשלמים, למעגל האנשים הלוקחים אחריות על עצמם. כתוצאה מזה גם הבנקים מרוויחים, כיוון שחלק מהחוב משולם להם על ידי החייבים".

ד"ר אבי שמחון, ראש החוג לכלכלה באוניברסיטה העברית, טוען שהפתרון שמציעה 'פעמונים' לבנקים הוא הפתרון המוסרי והרווחי ביותר לחברה הישראלית וגם לבנקים.

"יש פה שני אפקטים", אומר שמחון, "מצד אחד אנשים ששרויים בחוב לא יכולים לעבוד ולהוציא את המיטב מתוכם מפני שהם יודעים שמלכתחילה חלק גדול מההכנסות שלהם יילך להחזר חובות, אז הם משקיעים משאבים בלברוח מהחוב וזה יוצר בזבוז גדול אפילו מבחינת היעילות הכלכלית הפשוטה. יש גם את הנקודה שאנחנו כחברה רוצים שאנשים יגיעו לרמת חיים מסוימת ואנשים ששקעו בחובות לא יכולים להגיע לאותה רמת חיים, וזה רע לחברה וליעדים שהיא מציבה לעצמה.

"מצד שני, אם היינו שומטים את החוב כל שבע שנים אנשים היו מוכנים לקחת הלוואות אבל אף אחד לא היה מוכן לתת הלוואה. הלל תיקן את אותה תקנה כיוון שהוא הבין שאם תהיה שמיטת חובות גורפת אף אחד לא ירצה להלוות, ואז דווקא אותם אנשים שזקוקים באופן נואש להלוואות לא יקבלו אותן. אבל בעצם התקנה של הלל חיסלה את המוסד כולו באופן אפקטיבי. אז נוצרה פה דילמה. מצד  אחד, אנחנו לא יכולים להשתמש במוסד הזה מפני שהוא יגרום לכך שלא יהיו הלוואות. ומצד שני, היעדרו של המוסד הזה גורם לחוסר יעילות חברתית משוועת. אז כיצד אנחנו יוצאים מתוך הפלונטר הזה?", שואל שמחון ומיד נעזר בפתרון של 'פעמונים':

"הרעיון של פעמונים אומר שלא ניתן את השמיטה באופן גורף לכולם. השמיטה תיועד לאנשים ומשפחות שעמדו בקריטריונים מסוימים. האחד, כאשר השתכנענו שהמשפחה הזאת לקחה את ההלוואה כדי להחזיר אותה, מתוך רצון ואמונה שהם יהיו מסוגלים להחזיר. השני, יהיה שיתוף חיצוני של איזו שהיא מערכת שתתרום משאבים וגם המלווה ישתתף. עכשיו המלווה יידע שכאשר הוא נותן הלוואה הוא לא יפסיד את כולה, אלא שבמקרה שבניגוד לציפיות אותו אדם הגיע למצב שהוא לא מסוגל להחזיר את ההלוואה, הוא יודע שהמלווה יתרום משהו ויש מישהו אחר שגם יתרום משהו. לכן מלכתחילה הוא יסכים לתת את ההלוואה. מצד שני, אם הלווה יודע שהוא לא צריך לשלם, אז הוא ייקח סתם הלוואות וגם זו בעיה. לכן אנחנו בודקים שאנשים לא לקחו את ההלוואה מתוך מטרה לא להחזיר, אלא כיוון שנקלעו לאילוצים שלא באשמתם. אני חושב שההצעה הזאת היא הצעה מצוינת. היא טובה לחברה, היא טובה לאנשים, היא גם טובה למלווים. נקודת המפתח היא שיהיה איזה שהוא מנגנון שיעשה סינון למי מגיע ולמי לא מגיע ולא איזה משהו אוניברסלי, כי כמו שהלל הבחין, הדבר האוניברסלי לא עובד".

האם תיתכן הקמת מנגנון לאומי שישמוט חובות ויוציא משפחות ממעגל החובות?

ד"ר שמחון סבור שבהחלט כן, והמדינה אף הקימה מנגנון יוקרתי כזה בעבר כדי לשמוט את חובותיהם של אנשי הקיבוצים והמושבים: "בזמנו בנו את מנהלת הסדר הקיבוצים ומנהלת הסדר המושבים. מה עשו שם עשו בדיוק? שמטו חובות. אמרו: הקיבוצים מסכנים, לקחו הלוואות ולא מסוגלים להחזיר, בואו נעזור להם. המדינה שמה משהו כמו 30 מיליארד שקל בהסדר הקיבוצים והמושבים. אז אם המדינה היתה יכולה לשים בהסדר הקיבוצים 30 מיליארד שקל, ואם יש מנהלות כאלה שדואגות להסדר הקיבוצים והמושבים, מדוע המדינה לא יכולה לדאוג לאנשים שהם לא קיבוצים ומושבים בסכומים יותר קטנים? למה דואגים ל-150 אלף חברי קיבוץ עם 30 מיליארד שקל, ולא דואגים ליותר מ-200 אלף עניים שנקלעו למצוקה שלא באשמתם עם סכומים הרבה יותר קטנים מאלה?".

באופן עקרוני, אומר ד"ר שמחון, הרדיפה אחר בעל החוב איננה יעילה מבחינה כלכלית. בארה"ב למשל, כבר לא רודפים עד חורמה בעלי חובות, כי זה לא יעיל כלכלית. "החוק היום הוא מספיק ליברלי. פעם אנשים שהיו חייבים כסף נכנסו על זה לכלא, היום כבר לא מכניסים אף אחד לכלא. בארה"ב הקפיטליסטית בן אדם יכול להכריז על עצמו כעל חדל פירעון ובזה זה נגמר, לא עושים לו שום דבר. אין שום סנקציה נגדו פרט לעובדה שבמאגר כלשהו יהיה כתוב שהוא שמט את חובותיו וחברות האשראי לא ייתנו לו יותר אשראי. בחברה של היום לא מלקים אנשים שלא משלמים את חובם ובדרך כלל לא יורדים לנכסיהם אלא אם כן הם שמו משהו כעירבון. האמריקנים הבינו שיותר יעיל לשמוט את חובותיהם של אנשים מאשר לרדוף אותם, ולכן החוק האמריקני מאוד ליברלי ביכולת של אנשים לשמוט את חובותיהם באופן עצמי. הנקודה החשובה היא שגם הם הכירו בכך שזה לא יעיל לרדוף אנשים בגלל חובם. זה לא טוב לחברה ולא טוב לכלכלה".

יושלכו אלילי הכסף

פרופ' אסא כשר, מומחה בתחום האתיקה, טוען שמצוות שמיטת כספים ראויה גם בלעדי הטיעון הכלכלי, כיוון שהמצווה הזאת "תחזיר את האמון שאבד בין בני אדם". לדבריו, הרעיון של ויתור על חלק מהחוב ושיקום בעלי החובות והחזרתם למציאות בריאה, שווה את הוויתור הכספי.

"יש ביטוי בנביאים, כמדומני, 'אשר ישליך האדם אלילי כספו'. זה ביטוי מצויין", מתענג כשר על הפסוק בישעיה, "צריך להבין, אנחנו  מדברים פה על הלוואות של מיליונים. מדובר על סכומים קטנים ואנשים שנתנו אותם יכולים לעמוד בוויתור על חלק מהם. אני לא ממליץ לוותר בצורה לא אחראית. צריך לוותר למי שבאמת מאוד קשה לו וזה למעלה מכוחותיו. אני גם חושב שאותו אדם שוויתרו לו, לא הולך הביתה אחרי שוויתרו לו אלא הוא צריך להתאמץ ללמוד מהניסיון ולהפיק לקח. לכן הקשר עם 'פעמונים' הוא קשר נכון. הלווה צריך ללמוד לא לחזור עוד פעם למצבים כאלה. אני גם זוכר שנאמר שדעת חכמים נוחה ממי שלווה והחוב שלו נשמט ובכל זאת הוא מחזיר את החוב. גם זה דבר שחשוב שיקרה, וצריך להגיד את זה ללווים. אם לימים תוכל להחזיר את החוב למרות שהוא נשמט, זה יהיה מעשה נכון וגם יעודד אנשים נוספים לא להשתמש בפרוזבול אלא להשתמש בנדיבות".

פרופ' כשר מעניק היבט נוסף לחשיבות המצווה, ומסביר כי "הפרוזבול שהתקין הלל הוא סוג של השלמה עם החולשות האנושיות כיוון שרבו אלו שמעמידים פנים. יש איזה אי אמון שמקבלים אותו כנתון ועושים לו מיסוד, ממסדים את האי אמון על ידי הפרוזבול. אבל אני בעד ניסיון לסובב את הגלגל אחורנית ולחדש את יחסי האמון בין בני אדם. לא רוצה לסמוך על אלה שבגללם יש פרוזבול אלא רוצה להאמין בבני אדם. ולהאמין בבני אדם אפשר כשיש הסדרים חדשים. יש לשקם את יחסי האמון בין בני אדם, ואני חושב שחובה לעשות זאת".