גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

רבותיי ההיסטוריה משוכתבת - בגליון השבוע

גישות פציפיסטיות, אוניברסאליות ופוסט-ציוניות של חוקרי היסטוריה בישראל מקבלות ביטוי בספרי הלימוד הנכתבים על ידם ומחלחלות אל תודעת התלמידים דרך שיעורי ההיסטוריה.
05/10/08, 14:14
עדי גרסיאל

לפני כשמונה שנים עורר ההיסטוריון דני יעקובי סערה ציבורית שהגיעה עד לוועדת החינוך של הכנסת. ספר לימוד היסטוריה שערך יעקובי, 'עולם של תמורות', הוקע כמשקף גישות פוסט-ציוניות. בדיקה שערך 'מרכז שלם' העלתה הוכחות לא מעטות לביקורת. כך למשל, בפרק העוסק במלחמת העצמאות מביא ספרו של יעקובי מפה שמתארת את בריחת הפליטים הערבים. בספרים אחרים מופיעה בפרקים מקבילים מפה של פלישת צבאות ערב. המסר של יעקובי הדגיש אפוא את מצוקת הפליטים הערבים, והתעלם מהסבל של היהודים.


"לא כולם מסכימים איתי, אבל אני חושבת שאחד מתפקידנו הוא להעביר ערכים, ולא רק ללמד מיומנויות. לצערי, רוב ספרי הלימוד לוקים בנושא הזהות היהודית, וחלקם גם בזהות הישראלית. מי שמסתפק בקריאה שטחית אולי לא ישים לב לכך, אבל כשמנתחים לעומק, מגלים את הבעייתיות"
לא נכנסה לספר גם התמונה המפורסמת של כניסת מפקדי צה"ל, רבין, דיין ונרקיס, לעיר העתיקה בירושלים במלחמת ששת הימים. במקום זאת פורסמה תמונה של כוחות צה"ל בשדה התעופה קלנדיה, קרי: צה"ל ככובש, ולא כחלק מעם ישראל שחוזר הביתה.

בפרק שעוסק בשואה הוחלפו התמונות ה'מטרידות' של שלדי האדם במחנות ושל ערמות הגוויות בתמונות סטריליות בהרבה - למשל, של ניצולים מחייכים. הספר גם אינו מזכיר כלל את הנשיא הראשון חיים ויצמן, או את פעולתו של דוד בן-גוריון כמנהיג היישוב לפני הכרזת המדינה, ואין בו אפילו את תמונתו. לעומת זאת, הוא מכיל תמונות של היטלר, סטאלין, נאצר ולהקת 'החיפושיות'.

למרות שהספר 'עולם של תמורות' יצא לאור במסגרת האגף לתוכניות לימודים של משרד החינוך, הוא הורד מהמדפים לצורך תיקונים ולא שב מאז. זאת לאחר שנמצאו בו גם עשרות שגיאות עובדתיות.

היסטוריה לדתיים והיסטוריה לחילונים

הפולמוס הנדיר הזה, במקצוע שהוא לכאורה הכי רחוק מאקטואליה, היה אחד הגורמים שדחפו את ד"ר יעל קליין לחקור את הנושא. התוצאה היא עבודת דוקטורט המשתרעת על פני 400 עמודים, כתובים בשפת אמה, צרפתית, שמנתחת בצורה חדשנית את המגמות של ספרי הלימוד בהיסטוריה. על מנת לחשוף את הציבור ואת מקבלי ההחלטות למחקרה, עליו עמלה כארבע שנים, ניאותה ד"ר קליין להתראיין לראשונה. בקרוב היא מתכננת לפרסם מאמרים בעברית שיתבססו על עבודתה רחבת ההיקף.

קליין, העומדת בראש המסלול להכשרת מורים להיסטוריה בבית הספר לחינוך של אוניברסיטת בר אילן, נחשפה במהלך עבודתה לחומרי הלימוד והוטרדה מהמסרים שעברו בהם. "לא כולם מסכימים איתי, אבל אני חושבת שאחד מתפקידנו הוא להעביר ערכים, ולא רק ללמד מיומנויות", היא אומרת. "לצערי, רוב ספרי הלימוד לוקים בנושא הזהות היהודית, וחלקם גם בזהות הישראלית. מי שמסתפק בקריאה שטחית אולי לא ישים לב לכך, אבל כשמנתחים לעומק, מגלים את הבעייתיות".


גם בהתייחסות לאירוע כמו מלחמת העצמאות, בולטים ההבדלים בין האסכולות: בספרי ההיסטוריה שנכתבו בתל אביב המלחמה כבר לא מובאת בפרק משל עצמו, כלומר היא לא נחשבת לאירוע מכונן. מנסים להימנע מתיאור הירואי של המלחמה, להדגיש את הסבל שהיא גורמת, ובעצם לחנך לפציפיזם
קליין (59), אם לשמונה וסבתא ל-32 נכדים, עלתה לארץ מצרפת בזמן מלחמת יום הכיפורים ("היינו אמורים לעלות למחרת יום כיפור, ונאלצנו לדחות את הטיסה בשבוע"). בעלה יעקב הוא איש מחשבים בחיל האוויר. את שני התארים הראשונים עשתה קליין בסורבון בפריז, אצל היסטוריונים צרפתים ידועי שם.

במחקרה בחנה קליין את ספרי לימוד ההיסטוריה מ'הדור השלישי' - אלו שיצאו לפני עשור ויותר, שעד היום משתמשים בהם בבתי הספר הממלכתיים והממלכתיים-דתיים. את תוכנית הלימודים שעליה התבססו הספרים קבעה ועדה שבראשה ישב פרופ' משה צימרמן. כן, אותו צימרמן שהשווה בראיון עיתונאי את ילדי המתנחלים בחברון ל'היטלר יוגנד'. זו היתה תוכנית חדשנית, מסבירה קליין, שמיועדת לתלמידים בבתי הספר הממלכתיים בלבד, כי צימרמן גרס שהפערים בחברה כה עמוקים שכבר אי אפשר לגשר עליהם. עד אז תוכניות הלימודים היו משותפות לשני המגזרים - הכללי והדתי. קליין, כמו לא מעט אנשי אקדמיה אחרים, חולקת על הטענה הזו.

בין לאומי לאוניברסאלי

לא רק ההפרדה בין המגזרים שנויה במחלוקת, גם הפיצול בין היסטוריה כללית להיסטוריה של עם ישראל לא עבר בשקט. עוד כשקמה האוניברסיטה העברית לפני יותר מ-80 שנה הוחלט לאחר ויכוחים סוערים להפריד בין המחלקות להיסטוריה כללית ויהודית. מצב זה קיים רק בארץ, מגלה קליין. "כשלמדתי בצרפת היתה בסורבון רק מחלקה אחת להיסטוריה.

חברה שלמדה בתיכון צרפתי לא-יהודי, סיפרה לי שביום הראשון ללימודים נכנסה המורה להיסטוריה לכיתה והניחה על השולחן גלובוס. אם הייתי מלמדת אתכם היסטוריה מנקודת המבט של הסינים הייתי עושה זאת כך, היא אמרה וסובבה את הגלובוס כך שסין הופנתה לכיוון התלמידים. אבל בגלל שאנחנו צרפתים, נסתכל על ההיסטוריה מנקודת המבט שלנו, והיא הפנתה בחזרה את הגלובוס לכיוון צרפת. בארץ זה כנראה לא כל כך מובן מאליו שצריך להתבונן בהיסטוריה דרך המשקפיים שלנו".

בפועל, בכל האוניברסיטאות בארץ יש הפרדה בין היסטוריה כללית לזו של עם ישראל. התוצאה היא שבמחלקות הכלליות אין התייחסות לערכים יהודיים, ואילו במחלקות להיסטוריה יהודית לא תמיד מתחשבים מספיק ברקע הכללי, טוענת קליין. "מי שמכשיר מורים נמצא בבעיה, כי הוא צריך לעשות את השילוב. אנחנו הרי מקבלים סטודנטים משתי המחלקות להיסטוריה. האם לדבר איתם, במונחים של 'עלייה לארץ' או במונח הכללי 'הגירה'? האם מלחמת השחרור היא מלחמת העצמאות, מלחמת תש"ח, הקוממיות, מלחמת אזרחים או הנכבה? גם כותבי ספרי הלימוד מתחבטים בכך, ובוחרים כל אחד את המונחים על פי השקפת עולמו".

הנרטיב מתחיל מהכריכה

האם חקר ספרי הלימוד לא בוצע בעבר?

מדובר בתחום חדש יחסית. ארגון יונסק"ו, למשל, שם לו למטרה לאחר שתי מלחמות העולם להפחית את רמת האלימות באמצעות פיקוח על ספרי הלימוד. השיטה שפיתחו היתה הורדת המסרים האלימים, והחלפת ספרים עם האויב לשעבר. למשל, ספרי הלימוד של צרפת אחרי מלחמת העולם השנייה הועברו לגרמניה, כדי שאנשי החינוך הגרמנים יבדקו אם אין בהם מסרים נגדם, וכן להיפך. "פרופ' פודה מהאוניברסיטה העברית סיפר שניסו לעשות זאת גם בארץ, אבל להפתעתו הפלשתינים לא שיתפו פעולה...", מספרת קליין.

עד כה בדקו בארץ בעיקר את הנרטיב של ספר הלימוד, כלומר את הטקסט, מסבירה קליין. אך את התמונות, המפות, הכותרות, כיתובי התמונות והמטלות לתלמיד כמעט לא חקרו. ומכיוון שספרי הלימוד החדשים הם הרבה יותר ויזואליים, התייחסות רק לטקסט כבר אינה מספקת תמונה אמיתית.

"החלטתי", אומרת קליין, "לבסס את עבודתי על מודל מחקרי חדיש שנוסה בחו"ל, ובחנתי בכל ספר את ההתייחסות לזהות היהודית, לזהות הישראלית ולזהות האוניברסאלית, ואת מקומה של ארץ ישראל".

את הטקסט בדקה קליין בשתי רמות קריאה: ניתוח הנרטיב וניתוח השיח. לדוגמה: בקריאה שטחית אפשר לגלות שספר מסוים עוסק הרבה בשאלת יחסי הכוחות במלחמת העצמאות, ומנפץ את המיתוס של מעטים מול רבים. קריאה שנייה מאפשרת ניתוח מעמיק יותר שבוחן את השיח: האם המחבר מכניס את דעותיו האישיות, באיזה תארים הוא משתמש, אלו מסמכים היסטוריים הוא מצרף, איזה שאלות הוא מפנה לתלמיד, והאם השאלות יוצרות הזדהות?

קליין בחרה שני נושאים עיקריים לבדיקה - מסעי הצלב ומלחמת העצמאות, ובחנה שישה ספרים לחטיבות הביניים.

"בחרתי דווקא את קבוצת הגיל הזו מכיוון שהערכתי שבכיתות הגבוהות יותר כבר יש לחץ של הבגרויות והספרים יתמקדו יותר בהעברת מידע ופחות בניתוח היסטורי. חלק מהספרים שנבדקו יצאו בהוצאת ספרי אוניברסיטת תל אביב, מה שיכונה להלן "האסכולה התל-אביבית", ולא במקרה. כמו כן נבדקו ספרים של מט"ח (המרכז לטכנולוגיה חינוכית), ששואפים להיות מתאימים לשני המגזרים, והספרים שנועדו ספציפית למגזר הממלכתי-דתי. התבוננות בשמות הספרים כבר מולידה תובנות: 'בין הסהר והצלב', ספר שעוסק בין השאר במסעי הצלב וכלל לא מזכיר את היהודים (מהאסכולה התל-אביבית); 'מסע אל העבר' (שם נייטרלי של הוצאת מט"ח), ו'מדור לדור' - הספר שמיועד לממ"ד ומעביר מסר של המשכיות.

גם כשמתבוננים בכריכה של הספר התל אביבי 'המאה ה-20', קשה למצוא התייחסות לזהות הישראלית. בשביל התלמיד היהודי שלומד במדינת ישראל, פני המאה העשרים הם הביטלס, האדם הראשון על הירח, יהודים בשואה והקומוניזם. מדינת ישראל? צה"ל? הכותל? לא בבית ספרנו.
 
כריכות הספרים לא עוצבו במקרה, מסבירה קליין, שגם ריאיינה את כותבי הספרים. "אייל נווה, שכתב את הספר ה'תל-אביבי' על המאה העשרים, סיפר לי שהוא עיצב את הכריכה באופן אישי, והוא מציע להתחיל את השיעור הראשון בדיון עליה". בספרי הלימוד בחו"ל יש איזון נכון יותר בין האוניברסאליות לפן הלאומי, קובעת קליין.

לשם השוואה, ספר לימוד בריטי שסוקר את ההיסטוריה המודרנית מציג על כריכתו, בין השאר, ג'נטלמן אנגלי, לוחמים בריטיים שלצדם הדגל, פועלים ופועלות, וחייל אמריקני בוויאטנם.

המסר המגדרי של הקינות

ספר לימוד נע בין הרצון להיות סוכן שינוי לצורך להיות מכונן. כך שכל הספרים, כולל התל-אביביים, ניסו להיות בגבולות הקונצנזוס ומהווים מעין אסכולה ישראלית ספציפית, אם כי נמצאו פערים גדולים בין הספרים, אומרת קליין. בתיאור מסעי הצלב, למשל, ממעיטים אנשי תל-אביב מחשיבות המוות על קידוש השם. "הם מעבירים מסר שהקהילות אכן נפגעו קשה, אבל התאוששו מהר מאוד". הם לא מביאים ציטוטים מהקינות הרבות שנכתבו בעקבות גזירות תתנ"ו. בספרי מט"ח, 'הנייטרליים', כבר מובאת קינה אחת, של רבי אלעזר ממגנצא, שמתאר את געגועיו לאשתו שנרצחה ומהלל את מעשיה בהשראת 'אשת חיל'. אבל אחת השאלות שצמודות לה היא 'מה אפשר להסיק מן הקינה על חייהן של נשים בקהילות אשכנז באותה תקופה?', וזה בעצם מוציא מהקינה את כל המסר שלה. זו דוגמה לדרך שבה אפשר לכאורה להיות 'בסדר', אבל לקחת את נושא 'קידוש השם' למקומות אחרים". כשקליין ריאיינה את מחברת הספר, קציעה טביביאן, היא אמרה שהיא לא שמה לב לשאלה הזו. "אני מאמינה לה", היא אומרת, "גם היא הרי מושפעת מהלכי הרוח של התקופה ומההיסטוריונים החדשים".

עוד דוגמה שמביאה קליין היא ההשוואה בין המדינה הצלבנית למדינת ישראל. אחת מהשאלות של הספר 'מדור לדור' למגזר הדתי היא 'מדינאים ערבים בימינו טוענים שלמדינת ישראל צפוי קץ כמו זה שבא על ממלכת הצלבנים. מהי דעתכם על טענה זו'. זו שאלה אמיצה לדיון. אבל בספר התל-אביבי השאלה הופכת לקביעה שמסיימת את הפרק ומשאירה את הקורא עם הטעם הרע: "בעולם המוסלמי נפוץ מיתוס חדש המתקיים עד היום. פולשים זמניים מן המערב יזכו אולי לניצחונות, אולם בבוא השעה יתלכדו צבאות המוסלמים ויגרשו אותם מארצות האסלאם".

גם בהתייחסות לאירוע קרוב הרבה יותר, מלחמת העצמאות, בולטים ההבדלים בין האסכולות: בספרי תל אביב המלחמה כבר לא מובאת בפרק משל עצמו, כלומר היא לא נחשבת לאירוע מכונן. מנסים להימנע מתיאור הירואי של המלחמה, להדגיש את הסבל שהיא גורמת, ובעצם לחנך לפציפיזם. "אייל נווה, המחבר, שלחם במלחמת יום הכיפורים, אמר לי 'מלחמה זה מכוער'", מגלה ד"ר קליין. "בספר שלו כמעט לא נמצא את המונח 'מלחמת העצמאות', שנבלע בפרק של 'הקמת מדינת ישראל'. הוא גם מדגיש את הטענה שלישראל היו יותר כוחות מאשר לערבים. נושא המתנדבים שבאו מחו"ל, ירדו מהאונייה ומיד הלכו לקרב, כמעט לא מוזכר. גם בספר של מט"ח מדגישים את סבלות המלחמה, בעיקר שלנו, כמו פינוי הנשים והילדים מירושלים. גוש עציון, אגב, כלל לא מוזכר".

דוגמה נוספת: בספר של מט"ח מופיעה מגילת העצמאות במלואה. בספר התל-אביבי הסתפקו בחלקים ממנה שנבחרו בקפידה, לאחר שמופו מהם החלקים שלא משתלבים עם המסר האוניברסלי: "מדינת ישראל תהא פתוחה לעלייה יהודית ולקיבוץ גלויות, תשקוד על פיתוח הארץ לטובת כל תושביה, תהא מושתתת על יסודות החירות, הצדק והשלום (...), תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין, תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות, תשמור על המקומות הקדושים של כל הדתות, ותהיה נאמנה לעקרונותיה של מגילת האומות המאוחדות". לציטוטים המגמתיים הללו הוצמדה שאלה מתאימה: "האם לדעתכם מדינת ישראל מגשימה את עקרונותיה של מגילת העצמאות בתחומים השונים?"

ואולי כל אלה הם דקדוקי עניות ובסופו של דבר אין לספרים השפעה רבה?

"מחקרים הוכיחו שבניגוד לדעה נפוצה, ספר הלימוד שומר על חשיבותו גם בעידן החשיפה לטלוויזיה ולאינטרנט. יש לכך שתי סיבות עיקריות: הראשונה, הוא נותן מסגרת שבה אפשר לסדר את הידע שנרכש פה ושם; השנייה, הוא זוכה לאמינות רבה. במגזר הדתי, שפחות חשוף לתקשורת חיצונית זה אפילו חשוב יותר.

"תפקיד ספרי הלימוד בהיסטוריה הוא לשקף את הידע, ולהעניק מיומנויות בניתוח וחשיבה היסטורית. בנוסף, הספרים אמורים לתת זהות לתלמיד ולעצב את הזיכרון הקולקטיבי. זו תמיד היתה מטרת הוראת ההיסטוריה, למרות שיהיו מי שיכחישו זאת. למעשה, אפילו ספרים במתמטיקה עושים זאת. ראיתי מחקר על ספרי לימוד בצרפת שמצא ספר במתמטיקה שהכיל את השאלה הבאה: יהודה איש קריות הלשין על ישו וקיבל על ההלשנה סכום מסוים. הוא הכניס את הכסף לבנק בריבית מסוימת. חשב כמה הוא הרוויח אחרי אלפיים שנה... לאחר שהעניין דלף לעיתונות, השאלה הוסרה מהמהדורות הבאות".

קליין גם ריאיינה את כותבי הספרים. פרופ' קליינברג ואלי נווה, מחברי הספרים התל-אביבים, הודו שהם מייעדים את הספרים בעיקר כ"סוכני שינוי" ולא מבקשים להיות יותר מדי "מכוננים".

מעבודתה של קליין עולה שהפן היהודי לוקה בחסר אפילו בספרים המיועדים למערכת הממ"ד: "הספרים החדשים עומדים ברמה בינלאומית מבחינת מגמות המחקר. הזוויות האוניברסאליות טובות, שיטות הלימוד מודרניות, וגם הפן הציוני מסוקר לא רע. אבל מבחינה ערכית יהודית הם לוקים בחסר".

ומה לגבי המגזר החרדי?

"עבודת הדוקטורט שלי התמקדה בספרי הלימוד של המגזרים הממלכתי והממלכתי דתי, אבל מאז התחלתי לעסוק גם בניתוח ספרי הלימוד של המגזר החרדי. מדובר בספרים שאיכותם המקצועית משתפרת, ושאינם חשופים לכל מיני אופנות חדשות. "מצער אותי מאוד שהנטייה היא להבליט את המפריד על חשבון המאחד, כך שהציבור הדתי-לאומי חש ניכור לציבור החרדי. למרות המכשולים הרבים שבדרך, אני חולמת על כתיבת ספרי לימוד שיתקבלו על כל המגזרים".

"אם אנחנו שואלים את עצמנו למה החברה שלנו נראית כך", מסכמת קליין, "מדוע בני נוער משתמטים מגיוס, אחת הסיבות היא המסרים שעולים מספרי הלימוד שמבליטים את הסכמי השלום ומדגישים את אימי המלחמה. אין זהות יהודית בספרים האלה, אז פלא שאחר כך צעירים יורדים מהארץ?"