גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

סלע המחלוקת - סיפור לשבת

05/10/08, 14:14
עודד מזרחי

ראובן ושמעון שירתו בהנדסה קרבית, וקיבלו משימה לפתוח ציר תנועה בשדה מוקשים ברמת-הגולן, בגבול עם סוריה. שניהם לבשו בגדי חבלה מיוחדים ומסורבלים ונשאו בידם דֶּקֶר שנועד לנעיצה בקרקע. הם נכנסו בבוקר לתוך השדה והתקדמו באיטיות. לפני כל צעד בדקו היטב אם אין מוקש לפניהם. חלפו שעות ארוכות של מתח, ופלגי זיעה ניגרו מגופם. 

שניהם ישבו עם רגליהם כלפי המדרון. ביניהם היתה אבן ענקית, סלע באורך וברוחב של יותר ממטר. שמעון הצביע על האבן, הביט השמיימה ואמר: "א-לוהים, אתה רוצה שאהיה דתי?! יאללה, בוא נראה אותך! אם תרים את האבן הזאת באוויר ותפיל אותה לתהום, אהיה דתי!"
לאחר שסיימו את מלאכתם המסוכנת, הגיעו השניים לקצה גבעה שלמרגלותיה השתרע תהום, נפלו עם כל ציודם על האדמה, שכבו והביטו בשמיים.

הם חשו מאושרים על שנותרו בחיים. לפתע שמעון פתח ואמר: "בכל אופן אני לא מאמין בא-לוהים..."
ראובן, שומר התורה והמצוות, התפלא על דבריו. הרי לא דיברו על כך כלל. הוא הבין שהרהורי אמונה צצו במוחו של שמעון בהיותם בשדה המוקשים, ורק כשיצא מכלל סכנה, חזר לכפור.
"למה אתה חושב שאין?"
שמעון, שהיה אדם משכיל מאוד, ענה: "אלה סיפורי סבתא. כשאנשים היו פרימיטיביים ולא ידעו כלום על כוחות הטבע, הם המציאו כל מיני בדיות. היום התפתחנו, ואנחנו יודעים שאין אף אחד בשמיים".
"זאת אמונה חילונית שלך. הרי אינך יכול לדעת. אתה פשוט חילוני חשוך ופאנאטי".
שמעון התגונן: "לא נכון, זו דעה ולא אמונה!"
"כשמדובר בדעה, עליך לומר שאם יקרה כך וכך, אשנה את דעתי. אבל אתה לא תשנה את דעתך לעולם...".
"אתה טועה, אם תוכיח לי אחרת, אאמין!"
"מה צריך לקרות שיוכיח לך שיש אלוקים?"
"רק נס גלוי וברור נגד חוקי הפיזיקה. אבל לא נס שבא משמיים, אלא נס שאזמין אותו בעצמי".
"תן לי דוגמא".

שניהם ישבו עם רגליהם כלפי המדרון. ביניהם היתה אבן ענקית, סלע באורך וברוחב של יותר ממטר. שמעון הצביע על האבן, הביט השמיימה ואמר:
"א-לוהים, אתה רוצה שאהיה דתי?! יאללה, בוא נראה אותך! אם תרים את האבן הזאת באוויר ותפיל אותה לתהום, אהיה דתי!"
ראובן אמר לו: "אני בטוח שגם אם זה יקרה, תישאר חילוני".
"למה?"
"מפני שאתה מאמין שאין אלוקים. להאמין באלוקים זו התאבדות עבורך. הרי לא תוכל ללכת לים ולאכול כל מה שתרצה ותהיה מוכרח להניח תפילין. היית ממציא כל מיני תירוצים כדי להסביר איך האבן התרוממה באוויר ונפלה לתהום".
שמעון התקומם: "מה פתאום?! הייתי חוזר בתשובה על המקום, מגדל זקן ופאות ולובש בגדים הכי שחורים! אם א-לוהים קיים, צריך להיות משוגע כדי לא לעשות בדיוק מה שהוא אומר".
"אני לא מאמין לך".

השניים המשיכו להתווכח. שמעון נשבע באמו, בעיניו ובכל היקר לו שיחזור בתשובה אם א-לוהים יעשה לו נס פרטי כפי שביקש. הם עברו לצעקות ואז - - -
הסלע זז לפתע לעבר פי התהום, נפל והתגלגל במדרון עד שנעצר למטה...
ראובן ושמעון הזדעזעו. שניהם הביטו בחלל הריק שהותיר הסלע ושתקו. ראובן התאושש ראשון, ועשה לשמעון סימנים של פאות ארוכות ומסולסלות...
"נו?..."
שמעון הזדעק: "אבל האבן לא התרוממה באוויר. היא רק נפלה... לא! נכון שהיא לא התרוממה באוויר, נכון?..."
"נכון, היא לא התרוממה"...
"בדיוק! זה שום-דבר... סתם אבן נפלה... אז מה?! זה לא מוכיח כלום..."
"אבל האבן הזאת שוקלת כמה טונות. איך היא נפלה ככה במקרה?!"
"אני אסביר לך. נגענו באבן ואתה אפילו נשענת עליה וככה היא התקדמה קצת... חוץ מזה גם להד יש כוח... יש מקומות בהרי האלפים שבהם תלויים שלטים שכתוב עליהם שאסור לצעוק, מפני שזה עלול לגרום למפולת שלגים... גם פה יש הרים... שנינו צעקנו, והאבן זזה קצת עד שנפלה... אבן נפלה ברמת-הגולן, ביג דיל!... תסתכל למטה ותראה כמה אבנים ישנן. זה לא מוכיח כלום...".

ראובן הצביע על האבן הענקית שרבצה בתהום ואמר: "מה אתה מדבר שטויות?! תרד למטה ותנסה לדחוף את האבן בכל הכוח. נראה אם היא תזוז מילימטר אחד...".
שמעון ניסה כיוון נוסף: "המדענים אומרים שבכל מאה אלף שנה, כל יבשת בעולם זזה מילימטר אחד. וככה גם האבן הזאת. היא היתה פה כמה מיליוני שנה והתקדמה מילימטר אחרי מילימטר, ועכשיו במקרה ישבנו פה ודברנו, והאדמה התקדמה עוד קצת, וככה האבן זזה ונפלה... בשביל זה לחזור בתשובה?!..."
ראובן הביט בעיניו ואמר: "נכון, נגענו באבן, השמענו קולות, היבשות זזות... הכל נכון, אבל תגיד לי את האמת עם יד על הלב - קרה עכשיו משהו?"
שמעון שתק במבוכה זמן מה, השפיל את עיניו והשיב:
"כן, אתה צודק, קרה משהו..."

יצירת קשר לסיפור בעל מסר יהודי שחוויתם  odedmiz@actcom.co.il