גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

הפסיקו מייד - דעות

הנחת המטען בחצרו של שטרנהל והפגיעה בחיילי צה"ל בגוש דולב-טלמונים כורתת את הענף שעליו יושבת ההתיישבות.
05/10/08, 14:14
עדי מינץ

למען ה', הרפו!

אני לא מכיר אתכם, אני לא יודע מי אתם, ואין בכוחי לעצור אתכם. אבל אני מתחנן: חדלו, חדלו, חדלו.

בשם מי אתם פועלים? מי נתן לכם רשות להרוס את מפעל ההתיישבות? מניין לכם העוז והחוצפה לקדוח חור בסירה הקטנה שבה כולנו שטים?


כשליחים נאמנים, אל לנו לנתק את עצמנו משולחינו, ובכל עת נקשור את עצמנו בעבותות של אהבה לעם ישראל, וגם לאלו המתנגדים לדרכנו. קל וחומר שעלינו לשמור על כבודם של חיילי המילואים, שעוזבים את ביתם ואת מקום עבודתם לשבועות ארוכים ובאים להגן עלינו ולשמור על יישובינו
הנזקים שגרמתם להתיישבות ביהודה ושומרון בשבועות האחרונים עצומים. קשה לתאר איך מתקנים נזקים כאלו.

רבות דובר בשנים האחרונות על שינוי התודעה הלאומית, על פנייה אל ליבו ונפשו של עם ישראל, אל הגב' רובינשטיין ואל הגב' ניסימוב, אל מר כהן ואדון רחמים. האם נתתם את דעתכם מה חושבים בחדרה ובחולון על דולב וטלמון בעקבות הפורענות 'רעולת הפנים' שחוללתם? האם מבינים אתם מה הנזק שגרמתם עם אותו 'מטען צינור' אצל פרופ' שטרנהל (הדברים אמורים תחת הסתייגות שאכן לא מדובר בפרובוקציה, והמטען הונח על ידי אנשים המגדירים את עצמם כתומכי ההתישבות ביש"ע).

מה יועילו כל עשרות הגרעינים התורניים בערי ישראל, כשהציבור יראה בהם את נציגיהם של הפורעים מחצרו של שטרנהל?

אני כבר לא מדבר על הנזק המוסרי, וההיתר ההלכתי שנטלתם לעצמכם לפגיעה ביהודים, להכאת חיילי צה"ל ופציעתם (לצורך עניין זה ממש לא משנה 'מי התחיל'). אני מדבר על הנזק שאתם גורמים לכלל ההתיישבות, לנזק להמשך האחיזה של עם ישראל בחבלי המולדת.

השמאל הקיצוני ותומכיהם בתקשורת רק ממתינים למעידות הללו. אותם מעשי פורענות הם הדרך הטובה ביותר לצייר את כלל מתיישבי יש"ע ככת סהרורית הפועלת נגד המדינה ונגד צה"ל, ואת ההתנחלויות כולן כ'מאחזים בלתי חוקיים'. בשבילם 'זאת ההוכחה' שהאינטרס של המדינה ותושביה הוא 'להיפטר מהמורסה' ששמה ההתישבות ביש"ע. הם הרי יודעים שכל פגיעה בתדמית המתנחלים תקל מאוד להעביר בציבור תוכניות גירוש והתכנסות חדשות.

אחריותם של ראשי הציבור

עיקר פנייתי, בדחילו ורחימו, היא למורי ההוראה, לאנשי הרוח ולמנהיגי הציבור.

קראנו בשבת שעברה בפרשת ניצבים "אתם ניצבים היום כולכם לפני ה' אלוקיכם, ראשיכם, שבטיכם, זקניכם ושוטריכם, כל איש ישראל". כותב על כך רבי חיים בן משה בן עטר ב'אור החיים', שהברית הזו היא ברית הערבות ההדדית בין כל בני ישראל, ומשמעותה של הערבות הזו היא האחריות "להשיב רבים מעוון": "שכל מי שיש בידו למחות באנשי עירו ניתפס על אנשי עירו ..." "שכל אחד יתחייב כפי מה שיש בידו; 'ראשיכם' הם הגדולים שבכולם, שיכולים למחות בכל איש ישראל, אלו יתחייבו (ייענשו) על הכל... 'זקניכם ושוטריכם' - כל זקן יתחייב על משפחתו ..."

נדמה לי שדבריו של 'אור החיים' הקדוש מדברים בעד עצמם. איש אינו יכול להישאר ספון בביתו כשמתרחשים דברים כאלו, ולומר שלום עליך נפשי. כל אחד מהרבנים, מראשי הקהילות וממנהיגי הציבור, כל מי שיש בידו מיקרופון או עט ויכול לדבר אל הציבור ואל הקהילה, צריך בשעה כזו לקחת אחריות ולהפסיק את הטרוף הזה שפשה בקצות מחננו, שמא ייתפס ויתחייב גם הוא בעוון הערבות ההדדית של כולנו, ומתוך אחריות להמשך מפעל ההתיישבות כולו - ומי יודע אם לא גורל שיבת ציון - שמא יתגברו שורפי אסמי התבואה במחננו.

אין בדברים אלו שום הבנה וקבלה של מעשה הנבלה שעשתה מערכת הבטחון בהריסת 'יד יאיר' עד היסוד, תוך שיתוף פעולה עם הרשות הפלשתינית והובלת האנדרטה לזכרו של יאיר הי"ד בחוצות רמאללה. הנבזות התקשורתית, שפצחה בתזמורת הסתה מאורגנת, הזכירה את הימים השחורים שאחרי רצח רבין, ורק הוכיחה שהשמאל הקיצוני יודע לנצל היטב את המעשים המטופשים הללו. שוב ניתנה במה לדברי השטנה של שטרנהל. אולם אין בכל אלו שום הצדקה לפגיעה פיזית.

להתחבר ולא להתנתק

בימים אלו של בין כסה לעשור, עלינו לשוב ולהזכיר לעצמנו שבאנו להתיישב בחבלי המולדת כשליחיו של עם ישראל, שהפקיד בידנו את הפיקדון הנפלא של מימוש חזון הנביאים "ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל..." (יחזקאל לח). כשליחים נאמנים, אל לנו לנתק את עצמינו משולחינו, ובכל עת נקשור את עצמנו בעבותות של אהבה לעם ישראל, וגם לאלו המתנגדים לדרכנו.

קל וחומר שעלינו לשמור על כבודם של חיילי המילואים, שעוזבים את ביתם ואת מקום עבודתם לשבועות ארוכים ובאים להגן עלינו ולשמור על יישובינו. היעלה על הדעת שנפגע בהם? האם יתכן שנקרא להם בקריאות גנאי "נאצים", או נחתוך את צמיגי מכוניותיהם הפרטיות?

במהלך הגירוש, שאותו כינה שרון 'התנתקות', החלטנו שעלינו לעשות 'התחברות', שעלינו להלחם על נפשו של העם. חלק גדול מהציבור מבין היום יותר מבעבר את שגיאת ההתנתקות. הציבור מבין היום טוב יותר מה יקרה בנתב"ג ובתל אביב אם חלילה תיהרס ההתישבות ביו"ש. אבל הציבור הרחב עדיין לא מבין שאי אפשר לחזור לארץ ישראל בלי ליישב את לב הארץ ואת מחוזות החפץ שלה, ובשום פנים לא מקבל פגיעה בבניו ובחייליו הנשלחים להסתכן על מנת לשמור על ילדינו ביישובי יש"ע. התוצאה תהיה שתושבי ישראל הקטנה יאמרו: "אם לא רוצים - לא צריך", שיסתדרו הם לבד על הגבעות שלהם.

אנו חייבים לצאת בתביעה חדה וברורה: חדלו! אין שום היתר ושום גיבוי לפגיעה פיזית או מילולית, לא באנשי שמאל ובוודאי לא בחיילי צה"ל. אנו דורשים מכם, הפסיקו מיד!

הכותב, תושב דולב, הוא חבר ההנהלה המצומצמת של מועצת יש"ע המתחדשת.