גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גול עצמי - סיפור לילדים

05/10/08, 14:14
חגית רוטנברג

הכדור כמעט נכנס לשער, וברגע האחרון אמיר זינק עליו ועצר אותו: "יש!!" שאגו חבריו לקבוצה, "הוא גדול, הוא גדול!", שרו מהיציע האוהדים מהשכבה שלו בבית הספר. אמיר מחה את הזיעה ממצחו. המשחק נמשך, ולפתע בעט שוקי מהקבוצה היריבה את הכדור ישר וחזק לתוך השער של אמיר הנדהם. "יש! ניצחנו!!" שאגו שחקני הקבוצה היריבה, כשהסתבר שנותרו עוד שתי שניות לסיום המשחק והם היו ביתרון. פניו של אמיר האדימו והכעס התחיל לצוף לו במעלה הגרון: "לא נכון! רמאים! אתם עשיתם עבירה, אסור היה לכם לבעוט ככה את הכדור!" החל לריב בקול רם עם שחקני הקבוצה היריבה וגם עם השופטים. זרם המילים שיצא מפיו הפך בהדרגה לכינויי גנאי וקללות. לא עזרו הניסיונות של חבריו להרגיע אותו ולהסביר לו שזה רק משחק בבית הספר ולא אליפות המדינה. אמיר קילל עוד ועוד, והחברים לידו נאלצו לסתום את האוזניים. אחרי דקות ארוכות הוא נרגע והלך הצידה לשטוף פנים, וגם את הפה.

זו לא היתה הפעם הראשונה שזה קורה לו. בעצם, זה קרה לו תמיד, ובמיוחד במשחקי כדורגל. אמיר היה שוער מצטיין וחבר מרכזי בקבוצת הכדורגל, אבל כשהיה קורה משהו במשחק שלא היה לרוחו, הכעס התלקח בתוכו במהירות וה"פנינים" שיצאו לו מהפה גרמו לו להרגיש אחר כך לא נעים במשך כמה ימים.

"אבל אני פשוט לא מצליח להתגבר על זה", היה מצטער מאוחר יותר באוזני אחיו הגדול, דורון.

אחרי המשחק של היום אמיר הרגיש ממש גרוע. הוא ידע שהפעם שוקי ממש ממש נעלב מהמילים שאמר לו. "והאמת שבכלל לא התכוונתי, סתם כעסתי שהפסדנו בשנייה האחרונה", סיפר בבית לדורון. אמיר ישב על המיטה בראש מורכן, וחיכה לשמוע איזו מילת עידוד מאחיו הגדול. "טוב", פתח דורון אחרי שיעול קצר, "אתה יודע שעכשיו אלו ימים שמיוחדים לתשובה, שצריך להשתדל לתקן בהם את הדברים שאנחנו חלשים בהם במהלך השנה. אז אולי תיקח על עצמך בתור משימה להתגבר על המילים האלה במשחקי הכדורגל?". אמיר הניף בידו בביטול: "אין מצב, אני פשוט לא מצליח, זה יוצא לי בלי לחשוב. האפשרות היחידה היא שאני מפסיק לשחק בקבוצה. רק אם אני לא אהיה חלק מהמשחק, כולל לא בתור קהל, אז לא אגיע למצב שאני מרגיש צורך לקלל מישהו".

דורון הביט באחיו הצעיר, שלף ספר מהמדף שמעליו, דפדף בו ואמר: "אתה יודע, תשובה גמורה זה לא לברוח מהמצב שבו יש לך בעיה, אלא דווקא לעמוד במצב שבו אתה יודע שאתה נכשל, להתגבר ולעמוד בניסיון. אם תברח ממגרש הכדורגל, תמצא מקום אחר שבו תכעס על מישהו ותרצה לקלל אותו, לא ככה?". אמיר שתק לרגע. כן, דורון צודק, חשב לעצמו, אין לי ברירה אלא לחזור למגרש ופשוט להתאפק...

שבוע מאוחר יותר התקיים משחק חשוב שקבע מי תהיה אלופת בית הספר. אמיר השתתף באימונים רבים לקראת המשחק, אבל התאמן גם בלנשוך את השפתיים או להכניס את האגרוף לפה בכל פעם שרצו לקפוץ לו החוצה מילים לא יפות. זה היה קשה, ולפעמים הוא נכשל, אבל המשיך לנסות. 'במשחק הזה לא ישמעו ממני מילה', הבטיח בליבו.

המשחק התחיל. האוהדים ישבו ביציעים מסביב, שרקו והריעו לשחקנים. אמיר התייצב בשער, לועס מסטיק גדול שאמור היה לעזור לו גם בלחסום מילים לא יפות בדרך החוצה מהפה. שריקת הפתיחה נשמעה והשחקנים התחילו לרוץ ולבעוט בכדור מצד לצד במגרש. אמיר הבחין בשוקי מתקרב אליו עם הכדור. הוא נעמד מתוח בשער, מתכוון לעצור את הכדור בטרם יבקיע גול. שוקי בעט ישירות אל השער, אמיר ידע שהוא לא יצליח לתפוס את הכדור שעף לו ממש מעל הראש. שוקי כבר הכין את עצמו למטר הקללות שייצא מפיו של אמיר. "כל הכבוד, שוקי", שמע את אמיר, וחשב לרגע שהוא חולם. גם אמיר הרגיש שהוא בחלום, חלום שהתגשם.