גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

חזרה בתשובה כלכלית - שולחן עורך

עזבו אותנו מרווחי הון, תנו לנו השקעות סולידיות ● האם הציבור הדתי-לאומי יכריע את הבחירות בירושלים?
12/10/08, 13:15
עמנואל שילה

לא רוצים לשמוע מהבורסה. לא מעוניינים ברווחי הון מנופחים. תנו להתפרנס מכסף שעמלנו עליו. עזבו אותנו מניסיונות הרפתקניים להרוויח מעמלם של אחרים, להתעשר בזכות ציפיות ספקולטיביות שמזניקות את שווי השוק של חברות הרבה מעבר לערכן האמיתי. תנו לנו אפיקי השקעה בטוחים כדי לשמור על ערך הכסף שהרווחנו - אם אפשר בתוספת צנועה וסולידית של אחוזים בודדים.

תפסיקו לספר לנו סיפורים על חיי הפאר והבזבוז של בעלי ההון. לא רוצים להשתתף ברווחיהם העצומים, ולא ליפול איתם כשהם מתרסקים. לא רוצים לדעת מה גודל היאכטות שלהם, מאיזה פירמה המטוס הפרטי שקנו, ומה מחירו המדויק של הבית האחרון שרכשו בעשרות מיליוני דולרים.

שימרו לעצמכם במערכת את מוספי הכרומו המלוקקים שמדרגים בכל שנה את מאה העשירים הגדולים. הפסיקו להאדיר את מי שבעצמם עשו חלק גדול מנכסיהם בעסקאות הרפתקניות. תנו לישון בשקט, לדעת שהכסף ששמנו בקופת פנסיה או בקרן השתלמות יימצא שם כשיבוא הזמן לקחת אותו.

לשון המאזניים

לאחר שבית המשפט הותיר מחוץ לתמונה את אריה דרעי, מסתבר שההתמודדות על ראשות עיריית ירושלים עומדת ללבוש אופי של קרב חזיתי בין המועמד של החילונים למועמד של החרדים. בתווך יעמוד הציבור הדתי-לאומי, ושני הצדדים ינסו לזכות בתמיכתו, שעשויה להכריע את המערכה.

אלא שבין אם תיפול ההכרעה לכאן או לכאן, עצם הניצחון של אחד משני הקטבים עלול להזיק להתפתחותה העתידית הרצויה של ירושלים.

שלטון שבסיס התמיכה בו הוא חילוני מובהק עלול לפגוע בצביונה המיוחד של ירושלים עיר הקודש, שבה צריך להמשיך ולהתבסס מקומם של עולם הקודש וחיי התורה והמצוות בראש כל הערכים. מצד שני, ניצחון מובהק של הצד החרדי עלול לשחק לידיהם של משמיצי ירושלים, הטוענים כי דומיננטיות חרדית בעיר ובהנהגתה משמעותה קופה עירונית מדולדלת מתשלומי מסים, רמת שירותים עירוניים נמוכה, מחסור בתעסוקה, עוני ועזובה.

כמה מנציגי החרדים בפוליטיקה הארצית חטאו בתרומה לגיבוש הדעה הגורסת כי איש הציבור החרדי שם בראש מעייניו את צרכי המגזר שלו, במקום לבוא מתוך גישה ממלכתית שדואגת לכלל הציבור. נכון שהתפיסה הזאת עושה עוול לרבים מהפוליטיקאים החרדים, אך גורמים ציבוריים ותקשורתיים שכבר היום מעודדים את בריחת החילונים מירושלים, ישתמשו בניצחון הצד החרדי כדי להעצים את תעמולתם. 

פתרון ראוי ורצוי שכל הצדדים יכולים לחיות איתו בשלום היה יכול להימצא אילו הציג הציבור הדתי-לאומי מועמד ראוי ומקובל מטעמו לראשות העיר. קשה להבין מדוע לא השכילו ראשי הציבור הזה, מהפוליטיקה המקומית ומהפוליטיקה הארצית, לאתר מועמד מתאים שיתמודד על התפקיד.

ירושלים, העיר הגדולה בישראל (750 אלף תושבים, עשירית מאזרחי המדינה, כמעט פי שניים מתל-אביב, העיר השנייה בגודלה), היא במידה רבה מודל מוקטן של ישראל כולה. ניהול עיר הבירה חורג מהמציאות הרגילה של שלטון מוניציפאלי, ויש בו היבטים של פוליטיקה ומדינאות במישורים לאומיים ובינלאומיים. גם מי שמובטח לו מקומו כחבר כנסת ואפילו כשר לא אמור לראות את התפקיד הזה כקטן ממידתו. אדרבה, כמו שהוכח במקרה של אולמרט, תפקיד ראש עיריית ירושלים עשוי להתגלות כמקפצה עד לצמרת הפוליטיקה הארצית.

מועמד דתי-לאומי בקליבר של זבולון אורלב, למשל, היה נתפש כמי שמצד אחד יטפח את המקומות הקדושים ואת מוסדות התורה ויעשה כמיטב יכולתו כדי למנוע את מצעד הגאווה, אך מצד שני גם ידאג לכלכלת העיר, יימנע מכפייה דתית, וייתן מקום גם לערכי תרבות, סביבה ומנהל תקין. אגב, המועמד לא חייב להיות דווקא מישהו מתושבי העיר. עמרם מצנע עבר לגור בחיפה רק כדי להיבחר לראשות העיר, וכמוהו עשה גם יעקב טרנר בבאר שבע. גם אפי איתם יכול. ניר ברקת מבקש ליצור גוש פוליטי משותף עם הציונות הדתית, בטענה שבירושלים צריך להיות ראש עיר ציוני. על בסיס אותו נימוק אפשר היה לצפות שהמצביעים החילונים יתמכו במועמד דתי-לאומי, אילו היה אחד כזה שמסוגל לדבר גם אל הציבור החילוני.

על ההחמצה שבהיעדר מועמד דתי-לאומי מפצה קצת העובדה שבכל מקרה מדובר בשני מועמדים טובים וראויים למדיי. המועמד החילוני ניר ברקת הוא אדם ערכי ואכפתי שלאחר שצבר עושר ונכסים החליט להקדיש את זמנו וכישרונו למען הציבור. ברקת אמנם אינו חובש כיפה, אך הוא מקורב לאנשי תורה ומכבד את היהדות וערכיה. הוא שייך אמנם למפלגת 'קדימה', אך הוביל בתוך מפלגתו מאבק גלוי נגד מדיניות חלוקת ירושלים של אהוד אולמרט. המועמד החרדי ר' מאיר פרוש הוא אדם בעל ניסיון מוכח בפוליטיקה ובעשייה ציבורית, אשר הוכיח אהדה ויכולת שיתוף פעולה עם הציבור הדתי-לאומי ועם מפעל ההתיישבות ביש"ע ובמזרח ירושלים.

בהיעדר מועמד משלו נותר כעת הציבור הדתי-לאומי במעמד של לשון המאזניים. כל אחד מהמתמודדים כבר עובד על מנת לגייס לצדו רבנים, אישי ציבור ופעילי שטח מהציבור הדתי-לאומי, כדי שהללו יסייעו למשוך אליו את קולות המגזר. ומכיוון שהציבור הזה נתון כבר כמה שנים במשבר מנהיגות חמור, הוא עלול לפצל את קולותיו, ובכך להוסיף החמצה נוספת על ההחמצה של הוויתור מראש על ראשות העיר. אם ראש העיר הנבחר לא יהיה חובש כיפה סרוגה, מן הראוי שלפחות יהיה ברור שהוא חב את נצחונו לציבור הדתי-לאומי, כמו שהיה ברור שאולמרט בשעתו חב את נצחונו על טדי קולק לציבור החרדי, שברגע האחרון בחר בו בהמוניו, בהוראת גדולי רבניו.

על ראשי הציבור הדתי-לאומי לנהל משא ומתן פרטני עם הצדדים השונים, שיתייחס גם לצרכים המגזריים וגם לנושאים עקרוניים כמו דמותה היהודית של העיר או מדיניות ההתיישבות היהודית ואכיפת חוקי הבנייה במזרח העיר. במהלך המשא ומתן יש לתת משקל לא רק להצהרות והבטחות אלא גם להערכת הכנות, האמינות והרצינות של נותניהן. על הציבור הדתי-לאומי לנצל את מעמדו כלשון מאזניים ולהציב דרישות משמעותיות גם בתחומים כמו זהותם של הרבנים הראשיים העתידיים של העיר.