חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

שאלת השבוע - דעות

12/10/08, 13:15
אנשים שהמערכת בחרה

שאלת השבוע: האם נכון להגביל בחוק את גובה שכר הבכירים בחברות ציבוריות?

שיקולים זרים בדירקטוריון/ הרב שלמה אישון, ראש מכון 'כת"ר – כלכלה על פי התורה"

המנהלים בחברות ציבוריות נחשבים שליחים של בעלי המניות על מנת שינהלו עבורם את עסקי החברה. מובן ששליחים אלו זכאים לשכר עבור עבודתם בהתאם למה שיקבעו בעלי המניות. מכאן שאם בעלי המניות הסכימו פה אחד על גובה השכר שיקבלו מנהלי החברה, אין מקום להתערב בהסכמתם, גם אם מדובר בשכר מופלג ביותר (כל עוד אינם מבקשים סיוע מהמדינה בהצלת החברה).

אלא שבפועל לא זהו המצב. השכר נקבע ע"י קבוצה מצומצמת שהיא בעלת השליטה בחברה, ובמצב זה יתכנו מקרים שבהם צריכה המדינה להתערב. כך למשל, כאשר מצבה הכלכלי של החברה לא מאפשר שכר כה גבוה, או כאשר מתברר שרמתם המקצועית של הבכירים לא הצדיקה שכר כזה. במצבים אלו נפגעים בעלי המניות הקטנים מכוחם של בעלי השליטה, ועל כן יש מקום על פי ההלכה לבטל את החלטתם.

זאת ועוד, כשליחו של בעלי המניות חייב הדירקטוריון לראות את טובת בעלי המניות בהחלטותיו. מחקר שנערך בזמן האחרון בארה"ב העלה כי במקרים רבים אין הדבר כך.  עפ"י המחקר, אחד המשתנים העיקריים המשפיעים על שכר הבכירים הוא היכולת של המנהל לאכוף על הדירקטוריון חוזי שכר המשרתים אותו אישית. יכולת זו נובעת בין השאר מן העובדה כי למנהלים, ובעיקר למנכ"ל החברה, יש השפעה רבה על המנויים לדירקטוריון והוא אף משמש לעיתים גם יו"ר הדירקטוריון. במצב כזה, לא טובתם של בעלי המניות עומדת לנגד עיני הדירקטוריון בקביעת גובה השכר. ועל זה נאמר "לתיקוני שדרתיך ולא לעוותיה" ועל כן החלטתם בטלה.

עוד נקודה נוגעת לפער השכר בחברה עצמה. הרב עוזיאל זצ"ל כתב שעל פי ההלכה מצווה בעל הבית לשלם לפועליו שכר בשיעור שיוכלו לפרנס עצמם. מכאן שאין לקבוע שכר מופלג לבכירים כאשר הזוטרים בחברה משתכרים משכורות רעב. במילים אחרות: אם יש לחברה די כסף לתשלום שכר, יש ראשית להעלות את שכר הזוטרים.

לסיכום: במצב אידאלי שבו שיקולי הדירקטוריון הם טובת בעלי המניות וצורכי העובדים כולם,  כולל הזוטרים – אין מקום להתערבות בחקיקה. דומה, שלא הגענו למצב זה ועל כן נכון להגביל בחוק את גובה השכר.

פיקוח ממשלתי רק יזיק/ ערן בר-טל, עורך ראשי 'ביזנסוויק' ישראל

הרעיון של הגבלת שכר הבכירים הוא רעיון אווילי מכמה סיבות, ולא מהסיבה המוסרית. ראשית, מעטות הן ההגבלות על השוק שבאמת ניתן לאכוף אותן על ידי רגולציה. בעיית הפיקוח היא בעיית מפתח של כל שוק. קל מאוד לשכנע את הציבור להסכים להטלת פיקוח על כל דבר. לעתים קרובות הציבור עצמו דורש פיקוח והממשלה מנדבת ברצון את האשליה שהיא תמלא את רצון האזרח. מי יתנגד לפיקוח ממשלתי על מזון, על מסעדות, קיוסקים, כלי רכב, משחקים, בגדים, תרופות, בנייה, שכר ומה לא? הכול טוב, נכון ואפילו הכרחי. אך מי באמת משלה את עצמו שניתן לבלום על ידי חקיקה את תיאבונם של בעלי חברות ומנכ"לים? אין זה המקום לפרט כיצד בעלי זכות חתימה יכולים למשוך כספים שלא בדרך של שכר, אך כל קורא יכול לחשוב על כמה דרכים כאלה.

ובכלל, ממשלות העולם לדורותיהן צברו רקורד מרשים ביותר של כישלון בפיקוח. די אם נזכיר את הכישלון שמככב כעת בכותרות – כישלון הפיקוח על מוצרים פיננסיים סולידיים. רשויות הפיקוח הנמרצות והמנוסות בארה"ב אישרו לשיווק מכשירים פיננסיים שממשלת ארה"ב רכשה בתיאבון רב וכעת אותן רשויות מאשימות את הבנקאים, כאילו הם שיווקו משהו שלא קיבל מהן רישיון.

הגיע הזמן שנכיר במוגבלות השלטון המרכזי ונאמין יותר בעצמנו. אם הציבור חושב שהשכר של מנהלים מסוימים מוגזם, שהציבור יעניש את אותן חברות על ידי החרמת המניות שלהן והחרמת מוצריהן. הגיע הזמן גם שנכיר במחיר של הפיקוח – איש אינו מדבר על המחיר של האשליה הזו. כל תקנת פיקוח כזו דורשת כוח של מאות פקידים, משרדים ומשאבים המועמסים על הוצאות הממשלה – עלינו. הפיקוח הזה יוצר אשליה כאילו הכול בסדר, כאילו הפער בין שכר המנהלים לשכר הזוטרים צומצם. מדיניות ה'כאילו' מנקה את החברות, עולה לנו משלמי המיסים ממון רב ובכך מכשירה את השרץ.

טוב יותר שלא ניתן לחברות סיבות להסבות את השכר האמיתי של המנהלים ושאנחנו, הציבור, נלמד להסיק מסקנות אמתיות. כספי המסים שלנו צריכים להיות מופנים למספר מצומצם ביותר של משימות: ביטחון, חינוך, תשתיות, חוק ואכיפה – כל אותן משימות שהממשלות בישראל נכשלות בהן כישלונות מבישים. הוספת משימות חדשות לממשלה לא משפרת את ביצועיה ומקהה את ההבדלים בין ממשלה כושלת לממשלה מתפקדת.

לקשור בין השכר להשקעות הציבור/ ד"ר ירון זליכה, לשעבר החשב הכללי במשרד האוצר

יש להפריד בין נכון במובן של צדק, לבין נכון המובן של יעיל. מובן שפערים גדולים בחלוקת ההכנסות בין מנהלים לבין עובדים זוטרים אינה בהכרח צודקת, ויש לבחון כיצד לפקח על העניין ולמנוע תופעות פסולות של עושק חברות ציבוריות. מנגד, אסור להתבלבל ולחשוב שהפיקוח הוא חזות הכול, או שהוא יכול להיות אמצעי יעיל ואופטימלי.

 למה הדברים דומים? למי שזוכר את הפיקוח שאסר ייבוא מכשירי טלוויזיה צבעוניים בשנות ה-70, ואף הטיל חובה בדמות 'מחיקון', תקנה שהמתוחכמים בציבור עקפו באמצעות 'אנטי מחיקון'. לפיכך, מי שחושב שחקיקה שתגביל את שכר הבכירים בחברות פרטיות שאינן ממשלתיות היא יעילה, אינו אלא משלה את הציבור. רק בזמן האחרון ראינו איך חוק הפיקוח על העמלות אשר התחיל בקול תרועה רמה הסתיים בייקור העמלות הבנקאיות במקום בהפחתתן. לסיכום נקודה זו אני סובר כי החקיקה אולי מוצדקת מוסרית, אך אינה יעילה כלכלית, וכמו בכביש – מוטב להיות חכם מאשר להיות צודק.

אם כך, מה כן יש לעשות? יש ליישם מנגנונים אשר מגבירים את הקשר שבין השקעותיו של הציבור באמצעות קרנות פנסיה, קופות גמל, קרנות נאמנות וכדומה, לבין גובה שכר המנהלים. במילים אחרות, יש לחייב גופים המנהלים גופי ציבור להעלות לראש סדר שיקולי ההשקעה שלהם את השאלה האם שכר המנהלים הוא פונקציה אמיתית של רווחי החברה, האם יש קשר בין השכר לבין הרווחים, או לחילופין האם אין מדובר בניצול של ציבור משקיעים תמים. אם בעלי השליטה והמנהלים הבכירים הנהנים מאופציות וממניות ישלמו בכיסם דרך ירידת שווי החזקותיהם יהיה בכך אמצעי אפקטיבי יותר מהגבלות משפטיות שקַל לכתוב בחוק אך קשה מאוד ליישם.