בשבע 314: יהודה המכבי זה כאן

דמויותיהם של יהודה המכבי, רחל אמנו ודוד המלך מככבות בקמפיין החדש שהשיקה לאחרונה 'מינהלת ההסברה יהודה ושומרון', אשר יוזמיו במועצת יש"ע מגדירים אותו כ"צעד מהפכני.

חגית רוטנברג , כ' בתשרי תשס"ט

כנראה שיש כאלה שהקמפיין החדש והסנטימנטלי של מנהלת ההסברה יהודה ושומרון כבר הצליח להרגיז אותם. ימים ספורים לאחר שנתלו ברחבי הארץ שלטי הקמפיין החדש, תחת הכותרת 'יהודה ושומרון – הסיפור של כל יהודי', נרשמו השחתות של שלטים באזורי רמת השרון, מחלף אלוף שדה ובני ברק. בחלק מהמקומות רוססו על השלטים כתובות גרפיטי שהצהירו כמובן את "די לכיבוש" השחוק, אבל גם שם חדש התנוסס שם – "נוקמי שטרנהל".


יקיר שגב: "צריך לחזק את האנשים שאיתנו ולתת להם אמצעים ליצור שכנוע בעצמם. אם המסר הזה מרוח על שלט של 80 מטר באיילון ומושמע ברשת ב' ברדיו, אז גם סתם אדם יכול לומר לחבר שלו בבית קפה – אני נמצא בעלי כי שם זו ארץ אבותיי, כי המשכן היה שם. אם לא רק השלטים ידברו כך, אלא גם האנשים – אז ניצחנו"
באחת מתכניות הבוקר של קול ישראל העיר בציניות המראיין האורח, גל אוחובסקי, שאת הכספים החסרים לתקציב החינוך היה צריך לקחת מ"הקמפיין הטיפשי" החדש של מועצת יש"ע. את יקיר שגב, ראש מנהלת ההסברה החדשה, הדברים הללו לא מרתיעים. ההיפך: בתגובה להשחתת השלטים בשבוע שעבר, אמר כי "הקמפיין מרגיז כנראה את הקיצונים משני הצדדים – ובכך תרומתו".

מכת פתיחה

לפני כשבועיים הושקה במסיבת עיתונאים צנועה במרכז מורשת בגין 'מנהלת ההסברה יהודה ושומרון', שליד מועצת יש"ע. באירוע הוצגה הסיסמה החדשה, שמבקשת להחזיר את אזרחי ישראל לשורשיהם ההיסטוריים-תנ"כיים בחבלי הארץ הקדומים, דוגמת דוד המלך בחברון, רחל אמנו בבית לחם, יהודה המכבי בבית חורון ועוד. במועצת יש"ע אומרים שכבר מזמן הבינו שיש לשדרג את מקומה של משימת ההסברה בסולם העדיפויות הביצועי. עם התחדשותה של מליאת מועצת יש"ע, אכן הוחלט רשמית כי זה יהיה העמוד המרכזי עליו תישען פעילות המועצה, מלבד המשך ביסוסה של ההתיישבות בפועל. מהלך הסברה ארוך טווח, מקווים במועצה, אמור לשנות את דעת הקהל באופן שייתרגם לשינוי המפה הפוליטית והזזתה ימינה, ובכך להוריד את מספר האצבעות בכנסת שיתמכו בתכניות נסיגה.

במועצת יש"ע החליטו כי מוטב שהגוף שיעסוק בהסברה יהיה אוטונומי, ולא יושפע מהאג'נדה היומיומית של המועצה. קשר שנוצר עוד קודם לכן בין יו"ר מועצת יש"ע, דני דיין, ליקיר שגב, התממש כעת באמצעות הפיכתו של שגב ליו"ר מינהלת ההסברה. שגב (28), נשוי + 2, הוא צעיר כריזמטי שלראשו כיפת השמיים. עברו הצבאי כולל שירות כקצין מודיעין בסיירת אגוז, על אף היותו קטוע יד, והרזומה הציבורי שלו כולל את כהונת יו"ר אגודת הסטודנטים באוניברסיטה העברית, הקמת תנועת 'רוח חדשה' – גרעיני סטודנטים בשכונות ירושלים, ולאחרונה – מראשי מאבק המילואימניקים בעקבות מלחמת לבנון השנייה. מבחינתו, החיבור ליהודה ושומרון הוא טבעי: "זה אף פעם לא עמד בסתירה לדעותיי", הוא מסביר.    
 
בימים אלו נמצא השלב הראשון של הקמפיין בעיצומו, בדמות שלטי חוצות, פרסום באינטרנט וברדיו ואינסרט שיצורף לאחד העיתונים היומיים, שיהווה גם פלקט לתלייה בסוכה.


דני דיין: "אף פעם לא חשבתי שלהראות את הנורמליות שלנו, להגיד שגב ההר זו ארץ הגבינות והיין, זו האמת וזה מה שיעזור לנו. כי גבינות אפשר להביא גם מהגליל ויין אפשר לייבא מחו"ל. נקודת ההכרעה בקמפיין שלנו היתה בין מוטיבים ציוניים למוטיבים יהודיים. עשינו עבודת מחקר וראינו שמבחינת הבשלות של הציבור הישראלי לקלוט מסר ולהתחבר – הסיפור היהודי הוא המנצח"
בראיון משותף לרגל השקת הקמפיין, מבטיחים דיין ושגב שזו היא רק ההתחלה: "מה שרואים כרגע זו מכת הפתיחה שמבשרת על המסר עם השינוי החד בכיוון. זהו רק צעד ראשון בסדרה רב שנתית של פעולות. יש עוד רעיונות מגובשים לטווח הקרוב ורעיונות כלליים יותר לטווח הרחוק".

בהמשך צפויות פעולות הדדיות של הבאת מבקרים מישראל הקטנה ליו"ש, וגם בכיוון ההפוך. שגב: "אחת ההחלטות האסטרטגיות שקיבלנו היא שיש צורך במפגש פיזי, שאנשים יבואו לראות במו עיניהם. אנחנו מתכוונים לגבש 2-3 אתרים שיוצרים הזדהות חזקה, ואותם בכוונתנו לפתח לאתרי תיירות ברמה בינלאומית, בדומה למה שקורה בעיר דוד. ננסה למשוך מאות אלפי מבקרים לשם".

כאמור, הכוונה היא להביא את ההסברה אל מרכז הארץ גם באמצעות פעולות דוגמת מיצג הגולן המצליח בשעתו, וגם באמצעות הסברה בקרב הצעירים: סטודנטים באוניברסיטאות וחיילים המשרתים באזורי יהודה ושומרון. 

בשלב ראשון, תחל פעילות השטח בחול המועד סוכות, עם הבאת מבקרים ממרכז הארץ אל אתרים נבחרים ביו"ש. כבר עתה, מספרים דיין ושגב, נרשם גידול משמעותי במספר מזמיני המקומות לאותם אתרים, דוגמת סוסיא ותל שילה. שגב מספר על אירוע גדול שמתכננת מינהלת ההסברה לקיים בתל שילה בקרוב. מינהלת ההסברה עצמה היא אמנם גוף בעל צוות מצומצם, אך בכוונתה לנצל פעילויות קיימות כבר ולמנפן, דוגמת פרויקט הסיורים 'ארץ נהדרת' של עוזי לנדאו.  

הציבור צמא ליהדות

שגב מסביר כי רובד הזהות היהודית נבחר לעמוד במוקד השלב הראשון של הפעילות ההסברתית, כיוון ש"זה הרובד הבסיסי והחזק ביותר, ולדעתנו גם המקום הנוח ביותר לאנשים להתחבר אליו, אם עושים זאת נכון. התברר לנו במחקרים שאנשים מרגישים היום הרבה יותר נוח עם זהותם היהודית. מבחינה היסטורית, יש פה תנועת מטוטלת ציבורית – בתחילת הציונות היתה התנתקות וניכור לדת, וכעת יש חיפוש אחרי הדבר הזה".
 
כחילוני שמסתובב בישראל הקטנה, איפה אתה רואה בחברה את אותם גילויי רצון להתחבר לזהות היהודית?

שגב: "רואים את זה בכל מקום. אמנים ומוסיקאים רבים כותבים חומרים יהודיים, ומצליחים. העובדה שהטקסטים היהודיים והפיוטים מתקבלים בציבור הרחב מלמדת על התופעה הרחבה. יש תופעות של בתי מדרש חילונים ומכינות קדם צבאיות חילוניות, יש ביקוש עצום למפגשים, סיורים ופורומים שחלק מהתכנים בהם הם יהודיים. כשהייתי באוניברסיטה הקמנו גרעינים של סטודנטים חילונים בשכונות בירושלים. מעבר לעזרה לתושבי השכונה, חלק מתכני הקהילה הזו היה לימוד משותף סביב חגים וכדומה. אלו אנשים לא דתיים וזה לא מתקרב לחזרה בתשובה, אבל יש רצון ופתיחות לסוג הזה של התכנים, זה לא מאיים עליהם".

מה מביא אותך להתייצב בחזית ההסברה למען יהודה ושומרון?

שגב: "העניין היהודי שאנחנו מעלים חשוב לא רק ליו"ש אלא למדינת ישראל כולה. חשוב לי להחזיר את השיח הערכי לחברה הישראלית, ואנחנו באים עם אמירה ערכית. לי חשוב שהדיון יהיה לא רק מה יותר מסוכן – חמאס או האיום הדמוגרפי, אלא ארץ אבותינו כערך מול ערכים אחרים. ההתחברות של אנשים לדברים יהודיים זה תהליך חשוב, ואני רוצה להיות בצומת בה הוא מתרחש. אנחנו מביאים לעם ישראל משהו שהוא חסר אותו. האמירה הערכית הבלתי מתנצלת על מי אנחנו וזכותנו על הארץ היא 'סופר' חשובה, והציבור הישראלי זקוק לה היום יותר מתמיד".

שגב רואה חשיבות גם בעצם ההחלטה של נציגות המתנחלים להעביר את השיח עם המגזר הכללי לפסים יהודיים ולא ביטחוניים: "מרכז הכובד האידיאולוגי ביו"ש זה הציבור הדתי. העובדה שהם מושיטים יד כזו לציבור הכללי, זה בעיניי מרגש. כשהם השתמשו כל הזמן בטיעוני הביטחון, זה לא היה כי הם חשבו שזה הטיעון הכי יעיל, אלא כיוון שחשבו שהציבור החילוני לא מתחבר לטיעונים ערכיים. לכן עדיף להפחיד אותו בזה שייפול לו טיל על הסושי. ארץ אבותינו זה לא דבר שמדבר אליהם. הירידה מהפטרונות הזו מאוד חשובה לשיח הציבורי".

היתה תקופה שבמועצת יש"ע נקטו בקו שביקש להציג את הפנים הישראליות של האזור– יקבי בוטיק, ייצור שמן זית. עכשיו זה כאילו הפוך: במקום להגיד 'אנחנו ישראלים כמוכם', אתם אומרים לציבור: 'אתם יהודים כמונו'.

דיין: "אין סתירה בין הדברים, אלא שהראשון טפל והשני עיקר. שניהם נכונים, אך בסדרי גודל אחרים.

אף פעם לא חשבתי שלהראות את הנורמליות שלנו, להגיד שגב ההר זו ארץ הגבינות והיין, זו האמת וזה מה שיעזור לנו. כי גבינות אפשר להביא גם מהגליל ויין אפשר לייבא מחו"ל. נקודת ההכרעה בקמפיין שלנו היתה בין מוטיבים ציוניים למוטיבים יהודיים. עשינו עבודת מחקר וראינו שמבחינת הבשלות של הציבור הישראלי לקלוט מסר ולהתחבר – הסיפור היהודי הוא המנצח. לכן אנחנו יוצאים בקמפיין שהוא יהודי וציוני, אך המוטיבים בהם אנו משתמשים הם בעיקר יהודיים".

את ממצאי המחקר מדגים דיין באמצעות שירת הטריבונות של אוהדי בית"ר ירושלים: "הם שרים שם 'אנחנו מאמינים בני מאמינים'. אני לא רואה אותם שרים 'נבנה ארצנו ארץ מולדת', למרות שגם זה נכון, אבל זה הלך הרוח בחברה הישראלית, מה שמציב לנו את האתגר להחזיר גם את השפה הציונית לשיח הציבורי".  
 
לדעת דיין, הצורך לדבר בשפה יהודית ערכית נכון לא רק ברמת האסטרטגיה השיווקית: "כל השנים ניהלנו דו שיח עם החברה הישראלית כשלא אמרנו לה את כל האמת ולכן לא הצלחנו. הסיבה שהביאה אותנו ליו"ש זה לא הטיעון הביטחוני אלא כי זו ארץ אבותינו. גרמנו במו ידינו לכך שהשיח בחברה הישראלית היה רדוד ומזויף. בזה שלא אמרנו את עמדתנו האמיתית תרמנו לכך שקמה תופעה שלילית כמו קדימה, שאין אידיאולוגיה והכל פרגמטיזם. כאשר אתה לא נותן רקע ערכי למדינה היהודית והציונית – אתה תורם לתופעות הללו".

לעצור את הסחף של שרי החינוך

עם כל התקוות הגדולות, מודה דיין כי הקמפיין הראשוני אינו תרופת קסם לניכור שנוצר במשך עשרות שנים בחברה ביחס להתיישבות ביו"ש: "מצד אחד עשינו מהפכה. גוף שאינו גוף שוליים בשיח של החברה הישראלית זורק אל זירת השיח טיעונים כאלה – בעיניי זה לא פחות ממהפכה. אבל במשך 40 שנה בקושי אמרנו את הדברים הללו כטיעון מוביל ועיקרי. האמירה הכי מרחיקת לכת שאמרנו לציבור הישראלי בסגנון הזה היתה 'יש"ע זה כאן'. זה היה מעט מדי. לכן יהיה נאיבי לחשוב שמחר בבוקר המסר נקלט והכל משתנה".

את האשמה לקושי בהחדרת המסרים הללו, מטיל דיין על מערכת החינוך הישראלית לדורותיה: "אין ספק שהתודעה בחברה הישראלית כוסתה משך עשרות שנים בשכבות עמוקות על ידי מערכת החינוך במדינת ישראל. זוהי מערכת שעיקרה את עצמה מערכים יהודיים בכוונת מכוון, על ידי רוב שרי החינוך שהובילו אותה, כדי שהציבור הישראלי לא יסיק מסקנות לא נכונות מבחינתה. לכן המשימה שלנו היא אדירה. הממצאים שגילינו מראים שמתחת לסחף, הדברים הללו מבצבצים בחברה, אך עבודת חישוף השטח הנדרשת על מנת להגיע לשורשים גדולה מאוד".

למה הרצון להתחבר לזהות היהודית יתקשר אצל אנשים למונחים טריטוריאליים?

דיין: "למה באמת שזה יהיה קשור אם לא אמרנו את זה? אם אנחנו לא עשינו את הקישור הזה, למה שהאדם באילת או בקריית שמונה יעשה את זה? זו בדיוק מטרת הקמפיין, להסביר שחלק מהזהות היהודית היא הריבונות שלנו ביו"ש, היכן שהחלה ההיסטוריה היהודית. ויתור על יו"ש פירושו מחיקת פרקים שלמים בהיסטוריה היהודית".

דיין מדגיש כי למרות המילים הנשגבות, לא מדובר כאן במהלך רוחני אלא במהלך פוליטי נטו שמטרתו להזיז את הציבור הישראלי "כמה פעימות ציונה", כהגדרתו. "לכן השמאל אינו קהל יעד למהלך. המטרה היא להעביר את המרכז ימינה ואת הימין הרך יותר לכיוון שלנו. להעביר את כל המערכת הפוליטית כמה צעדים ציונה, במטרה להשפיע על דעת הקהל כך שבכנסת הבאה יהיה לנו שובר שיוויון ויותר נציגים שלנו בכנסת".

הקמפיין הזה נושא אופי סנטימנטלי ולא רציונלי. אנשים יגידו: נכון, זה מעורר הזדהות, אבל כשמדברים על סכנה דמוגרפית, בעיות מדיניות וביטחוניות, אז אפשר להתחבר לדוד המלך גם כשיושבים בתל אביב.

דיין: "יושב מולך יהודי שבאופן רציונלי לחלוטין הגיע לידי הבנה שאם ישראל תוותר על חברון, שילה ובית אל, היא תתרוקן מכל מהותה היהודית והציונית, וכתוצאה מכך צפויה לה סכנת כליה. זה דבר רציונלי – מדינת ישראל שמוותרת מרצונה על חבלי מולדת בהם עוצבה תרבותו של העם היהודי, תהיה כעלה נידף ולא תוכל להחזיק מעמד, כפי שקורה במידה רבה היום. בזה אין ספק וזה רציונלי לגמרי".

מעבר לכך, מוסיף דיין ומספר כי "כשהתחלנו לגבש את הקמפיין, ה'בריף' שלי לאנשים שעבדו איתנו היה – אני רוצה מסרים של חברון בשפה של תל אביב. זה בוודאי לא מכסה את הספקטרום של כל הטיעונים, יש את כל טיעוני השמאל וגם איתם צריך להתמודד ונתמודד, אבל אי אפשר להתמודד אם מסתירים את הבסיס. אחרי שאומרים את הבסיס – נתחבר לשאר הדברים, ונמשיך להסביר למה מבחינה ביטחונית אסור לוותר ולמה ישיבתנו שם מוסרית ביחס לפלשתינים". 

יש משהו שציבור קוראי 'בשבע' יכול לעשות לטובת מהלך ההסברה?

שגב: "שיפיצו את הבשורה. להפיץ את כתובת האתר שלנו לחברים במשרד. לדבר על זה ליד מכונת הקפה בעבודה. פשוט להתחיל לדבר בשפה הזו, לא רק בטיעונים ביטחוניים. צריך לחזק את האנשים שאיתנו ולתת להם אמצעים ליצור שכנוע בעצמם. אם המסר הזה מרוח על שלט של 80 מטר באיילון ומושמע ברשת ב' ברדיו, אז גם סתם אדם יכול לומר לחבר שלו בבית קפה – אני נמצא בעלי כי שם זו ארץ אבותיי, כי המשכן היה שם. אם לא רק השלטים ידברו כך, אלא גם האנשים – אז ניצחנו".