חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

"מכל החרבה תבוא הרחבה" - בגליון השבוע

כאילו לא די בצעד המסוכן והמקומם של הכנסת 500 שוטרים פלשתינים לאזור חברון, הוחלט במערכת הביטחון להוסיף לכך פעולת הריסה ברוטאלית במיוחד של מאחז שקיים כבר 10 שנים, בשטח מועצת קרית ארבע.
30/10/08, 13:58
חגית רוטנברג

"בשום אופן שלא ייצא בכתבה שאנחנו מסכנים", מזהירה אותי רבקה תור כשהיא ניצבת על חורבות ביתה, מתחתיהן קבורים כל הרהיטים, החפצים והציוד האישי של משפחתה. "המסר שלנו הוא שמכל החרבה תבוא הרחבה", היא אומרת בתוקף. בעלה, הזמר והמלחין הידוע סיני תור, משוטט בינתיים בין ההריסות, לבוש עדיין בפיג'מה שלא הספיק להחליף מאז הושלך מביתו עם אשתו וילדיו באישון לילה. כשראשו עטוף בבנדנה המסורתית שלו והגיטרה הנצחית חגורה על שכמו, הוא מנגן ומפזם לעצמו את שירו 'אמא אדמה'. "הבית בשבילנו הוא רק אמצעי כדי להיאחז באדמה הקדושה הזו", הוא מסביר.

יהיה בית יותר יפה

במוצאי שבת האחרונה, באחת וחצי אחר חצות, פשטו מאות חיילי יס"מ ומג"ב לבושי שחורים על חוותו של נעם פדרמן, הממוקמת בשטחה של קרית ארבע. בחווה התגוררו משפחות פדרמן ותור, על ילדיהן המרובים, בשני בתי קבע פסטורליים, כולל פינת חי ואטרקציות נוספות. "שמענו דפיקה בדלת, ולפני שהספקנו לפתוח כבר פרצו פנימה קלגסים שחורי מדים", משחזרת רבקה תור את אירועי הלילה, הטריים עדיין בזכרונה. "הם אמרו שיש לנו חמש דקות להתארגן ולצאת, אבל אז הבנתי שאני לא מתארגנת ומהבית שלי לא אצא. ביקשתי מהם לעזוב והם כמובן סירבו. אמרתי להם דברים שכנראה עצבנו אותם, והם התחילו לגרור אותי בברוטאליות לניידת. בחמש בבוקר חזרתי לכאן", היא מצביעה על מה שהיה פעם בית עץ מטופח. "הם לא הותירו כאן אבן על אבן. בעלי והילדים פונו מכאן חסרי כל. אבל אני גאה ושמחה שנפל בחלקי להילחם על פיסת האדמה הזאת".


רבקה תור שולחת מסר משלה, למי שחשב שהריסת הבית תשבור את הרוח של יושביו: "אנחנו נילחם נגד הגדרות המטופשות הללו שמכניסות אותנו לגטו. אנחנו נבנה עוד בתים, נביא עוד ילדים ונגדל פה דור שלא מתנצל על זה שהוא גדל בארץ אבותיו
סיני, בעלה, שומר גם הוא על אופטימיות אופיינית: "הנה, מצאתי את הנעליים של הבת שלי, מיה-עדן", הוא מכריז. בשעת צהריים זו של יום ראשון הוא מנסה, בסיוע בני נוער שהתקבצו במקום, ללקט לתוך ארגזים פיסות ציוד שנותרו לפליטה אחרי מסע ההרס המשטרתי.

אתה מסוגל לראות את הטוב במצב הזה?

"ברוך ה', ה' רוצה שיהיה לנו בית יותר יפה", מחייך תור. "עכשיו יש פה קצת לכלוך שכמה יצורים שמו פה", הוא רומז בלשונו הציורית לשוטרים, שהוא מתאפק לא לדבר נגדם, "אבל יהיו פה 'זולות' מדהימות. עוד לא חישבנו בדיוק את הזוויות, אבל ה' יבנה לנו פה דברים גדולים ויפים". תור פורש בינתיים יריעות פלסטיק לכסות על הציוד מפני הגשם, ומסכם: "הקב"ה יארגן אותנו גן עדן. אנחנו שמחים על האדמה הזו, ומי שהשתתפו בפינוי יותר מסכנים מאיתנו".
רבקה מוסיפה מסר משלה, למי שחשב שהריסת הבית תשבור את הרוח של יושביו: "אנחנו נילחם נגד הגדרות המטופשות הללו שמכניסות אותנו לגטו. אנחנו נבנה עוד בתים, נביא עוד ילדים ונגדל פה דור שלא מתנצל על זה שהוא גדל בארץ אבותיו".

מסע נקמה

כמה פסיעות מחוותם של התורים יושבת אלישבע פדרמן וצופה גם היא בבני הנוער העמלים על פינוי ההריסות ואיסוף הציוד המפוזר במקום. במהלך הלילה פוזרו תשעת ילדיה בידי המשטרה למקומות שונים, בתה התינוקת נחטפה מידיה, היא עצמה הוכתה מכות נאמנות בידי השוטרים, ובעלה נועם נאזק ברגע שיצא מפתח הבית וזכה אף הוא למטר מכות עז. למרבה הגיחוך, עמלה כעת המשטרה על השלמת תיק נגדו בעוון שבירת רגל לשוטר והכאת שוטר אחר באלה. כל זאת, כמובן, כשהוא אזוק בידיו ורגליו. עם שחרורו אומר פדרמן ל'בשבע' ש"שלומי מצוין". "נשארנו בלי כלום, אבל אנחנו אנשים מאמינים", הוא מסביר, "התחלנו כבר לשפץ מה שאפשר". גם משפחת פדרמן מתכוונת להתחיל מייד בבניית הבית בשנית, תוך כדי רכישת כל הריהוט והציוד הביתי מחדש. פדרמן לא מתפלא על הפשיטה האלימה - "הם מסוגלים לדברים כאלה, ולדברים גרועים יותר" - אולם את חיצי ביקורתו הוא מפנה אל מפקד האוגדה, תא"ל נעם תיבון: "נעם תיבון, המתכנן של המבצע, ידוע כאדם רשע ביותר, שכבר עשה מעשה דומה בפינוי אלמנתו של נתי עוזרי בגבעה 26". פדרמן מציין גם מעשים של חילול הקודש שהתרחשו במהלך הפשיטה בביתו: "הם דרסו ורמסו תפילין, מזוזות וספרי קודש. דרכו עליהם כאילו היו רצפה".

רעייתו, אלישבע, לא נרגעה עדיין מהמראה של שני ילדיה הקטנים צועדים יד ביד באישון ליל "כמו פליטים", נמלטים למצוא מחסה בקריית ארבע הסמוכה. השוטרים לא נתנו לה זמן אפילו להעיר את ילדיה ולהסביר להם מה מתרחש. הם פשוט פרצו פנימה והחלו לנתץ ולשבור כל מה שנקרה בדרכם, ולגרור החוצה במכות את אלישבע וילדיה. "ברור שזהו מסע רשע נקמני וחסר מעצורים", היא אומרת. "הרי על הקרקע הזו יש נוכחות יהודית כבר 10 שנים. עבדנו והזענו על המקום הזה, השקענו בו את מיטב כספנו, זהו שטח של הקריה. אולי רצו לפגוע דווקא בנעם כסמל למה שיקרה למי שנאבק על א"י, אבל זה לא יצלח בידם". אלישבע מבטיחה להחזיר את המקום להיות פנינת החן שהיה, ו"מתפללת לקב"ה שייתן לנו כוחות לעמוד גם בדבר הזה".

אפליה גזענית באכיפה


אורית סטרוק, הארגון לזכויות האדם ביש"ע: "בכנסת דיברו על כך שצריך לתת למשפחה די זמן להתארגן, לשמור על הרכוש שלה ועוד. סביב הנוהל הזה היה קונצנזוס גורף. במקרה האחרון הם עשו את כל החריגות האפשריות. התירוץ שלהם היה שחששו מהתנגדות. אז מה? הנוהל כולל גם מתן לגיטימציה להתנגדות לפינוי, והכוח המפנה צריך להתמודד איתה"
ביום ראשון בצהריים, כשפעולת ההריסה המקוממת עדיין חרותה היטב בלב תושבי קרית ארבע, התכנסה המועצה המקומית לישיבת חירום. משתתפי הישיבה לא הסתירו את זעמם על התנהגותם הברוטאלית של גורמי האכיפה. בחלל האוויר ריחפו הצעות שונות לתגובה, מבנייה מיידית של הבתים שנהרסו ועד לחסימת הקריה לכניסת שוטרים, חיתוך הגדרות ופריצה להתיישבות בגבעות הסמוכות לקריית ארבע.

יו"ר מועצת קריית ארבע, צבי קצובר, סיפר לערוץ 7 השבוע כי לשתי החוות אמנם הוצאו צווי הריסה כבר לפני זמן רב, אך התרעומת הגדולה של המועצה היא כנגד חוסר השיוויוניות באכיפת החוק, שלדבריו מגיעה לכדי "אפלייה גזענית". "אם יהודי בונה שלא כחוק יש אמנם לטפל בו, אבל את זה צריך לעשות גם כנגד הערבים באותה מידה. סך הכל מדובר בכמה חושות שלא נמצאות על קרקע ערבית פרטית אלא על מה שנקרא 'קרקע לא מוסדרת'. לא רחוק משם בנה ערבי, לא חושה קטנה אלא בית מידות, על אדמות מדינה של קרית ארבע, ולא נפלה שערה משערות ראשו". גם קצובר מבטיח שהחוות יוקמו מחדש.

בועז העצני, תושב קרית ארבע שהשתתף בישיבת המועצה, מדגיש כי חוות פדרמן אינה כלולה ברשימת המאחזים של טליה ששון. "מדובר בהתנכלות מכוונת מטעמי בחירות של אהוד ברק, שרוצה להפוך לאתרוג על חורבות ציפי לבני. הוא בחר להתנכל דווקא לנועם פדרמן כי סבר שבגלל היותו כהניסט לא יזכה לגיבוי הציבור. אני מודיע בזה שלנועם יהיה גיבוי מוחלט מכל הציבור, הן לבנייה והן לשיקום הציוד. הפעולה הזו נועדה להרוס את כל ההתיישבות ולהפוך 300 אלף תושבים לגוש קטיף 2. החווה הזו תיבנה בגיבוי כל תושבי יו"ש". העצני מבטיח כי הזעם שעוררה התנפלות המשטרה על חוות פדרמן רק ימריץ את התושבים להיאחז ולבנות בעוד ועוד גבעות. במשטרה, אגב, מסרבים לקחת אחריות על מעשי הוונדליזם והשחתת הרכוש, ומסבירים כי הפעולה כולה הינה באחריות המינהל האזרחי.

חזרה לימי אוסלו

ביום ראשון בערב כבר עמד מבנה זמני חדש בחוות פדרמן, שנבנה באופן מאולתר על ידי הצעירים במקום. תגובה מסוג אחר נרשמה כבר במהלך הלילה הקודם, כאשר ברחבי חברון התבצעו זריקות אבנים על בתי הערבים, שכתוצאה מהן נופצו שמשות ודודי שמש. כמו כן נגרם נזק לכלי רכב פלשתינים רבים, הן בחברון עצמה והן לכאלו שנעו על ציר ירושלים חברון. בחלק משכונות חברון גם הובערו צמיגים. ברוך מרזל, פעיל 'חזית יהודית לאומית', אומר כי בשל סדרת עימותים שהתרחשה לאחרונה בין גורמי הביטחון למתיישבים באזור חברון, שהאחרון שבהם הוא הרס חוות פדרמן, הופרו היחסים החיוביים ששררו בין המתיישבים לצה"ל, ולכן מתפשטת כעת מדיניות 'תג מחיר' גם לאזור זה.  
   
רכבי משטרה ובילוש נצפו ביום שני גם במאחז 'גבעת גל' סמוך לקריה וכן במאחז 'מצפה יאיר' בהר חברון. ההערכות הן כי חרב הפינוי עדיין מונפת קרוב מאוד לבתי המאחזים. אורית סטרוק, ראש 'ארגון זכויות האדם ביש"ע', סבורה כי סיורי המשטרה הללו מוכיחים את הקשר שבין הכנסת 500 שוטרים פלשתינים במהלך השבת האחרונה לחברון לבין מימוש צווי ההריסה במאחזים. "הלוואי שאני טועה, אבל זה נראה יותר מדי כאילו הם מנצלים את העובדה שיש משטרה פלשתינית בחברון שדואגת לביטחון, כדי שהם יוכלו לעסוק במשימות פינוי". סטרוק מסבירה שהכנסת 500 השוטרים הפלשתינים לחברון מחזירה את ישראל למצב הביטחוני המפוקפק ששרר בערי יו"ש בתקופת אוסלו, בטרם ימי 'חומת מגן'. "צה"ל נמצא כיום בעומק הערים ואחראי לבדו על הביטחון.

המצב הזה, כפי שטוענים ראש השב"כ ובכירי צה"ל, הוא שגורם למניעת הפיגועים, ולא הגדר. שר הביטחון החליט כעת לקחת מודל קטן שהחל לאחרונה בג'נין, של העברת סמכויות מצומצמות לפלשתינים, ולהעתיק אותו בהגדלה לחברון". לדברי סטרוק, מדובר במהלך מסוכן שאסור שיחליטו עליו רק שר הביטחון עם עוד כמה קצינים: "העברת הביטחון בחברון לידי הפלשתינים היא שינוי מהותי במקום רגיש שמשפיע על כל הארץ. מחברון יוצאים רוב המחבלים. גם צה"ל לא מעוניין שמודל ג'נין ייושם קודם כל בחברון. זוהי פשוט כניעה לרצון הערבים".

כל החריגות האפשריות

ובחזרה לכובע של 'זכויות אדם ביש"ע', סטרוק קובלת על כך שהרס חוות פדרמן התבצע בניגוד מוחלט לכל כללי נוהל פינוי מאחזים, שאושר בכנסת ואומץ בשעתו על ידי צה"ל והמשטרה. על הנוהל הוחלט בעקבות הפינוי הברוטאלי של לבנת עוזרי ומשפחתה מגבעה 26 לפני מספר שנים, והוא זכה לגיבוי של ח"כים מכל רחבי הקשת, כולל יולי תמיר וזהבה גלאון. "דיברו על כך שצריך לתת למשפחה די זמן להתארגן, לשמור על הרכוש שלה ועוד. סביב הנוהל הזה היה קונצנזוס גורף. במקרה האחרון הם עשו את כל החריגות האפשריות. התירוץ שלהם היה שחששו מהתנגדות. אז מה? הנוהל כולל גם מתן לגיטימציה להתנגדות לפינוי, והכוח המפנה צריך להתמודד איתה". 
   
ובכנסת, בצל הבחירות וההתפתחויות הפוליטיות המרעישות, ינסו ח"כי הימין להעלות בכל זאת את הפרשה לדיון דחוף בוועדת הפנים, ולהיפגש עם הגורמים הרלוונטיים במטרה לבדוק עד כמה חוקית או לא היתה התנהלות המשטרה והגורמים האחראים בפרשה. ח"כ אורי אריאל מציג את השתרכות הגורמים המשפטיים והאזרחיים כנגד ארבעת בתי המחבלים בירושלים, אל מול פעולת ההרס הזריזה של בתי מתיישבים: "מה שלא נעשה למחבלים, נעשה ועוד איך למתנחלים", הוא אומר "כי בעיני קבוצה קטנה, שחצנית אך שולטת היטב, מתנחלים הם לא ממש בני אדם. הם חרקים שצריך לרמוס אותם.

"מה שלא מעוללים כאן למחבלים, מה שלא מעזים לעשות לאיש בישראל – מעזים לעשות למתנחלים: משמיצים אותם, רודפים אותם, מוציאים נגדם צווי הגבלה והרחקה מהבית, מעלילים עליהם, מכלילים אותם. הגיעה העת שהמתנחלים יפסיקו להיות פראיירים".