בשבע 316: פרוש יציל את ההתיישבות

מאיר פרוש הוא מועמד שהוכיח נאמנות לארץ ישראל לכל אורך הדרך ● יכולתו להציל את ירושלים מאיום החלוקה, תועיל גם להצלת ההתיישבות ביו"ש.

בועז העצני , ח' בחשון תשס"ט

ניר ברקת הוא מועמד טוב לראשות עיריית ירושלים. אדם צעיר שבנה את עצמו בתחום ההייטק, ולמרות מצבו הכלכלי הטוב הוא מגלה מעורבות ואכפתיות ציבורית בלתי אופייניים ומנסה לתרום לעיר.


לבגידה החרדית בימי ה'התנתקות' קדמה בגידה של המפד"ל והאיחוד הלאומי, שהצטרפו לממשלת שרון ולפיד תוך קבלת הווטו הגזעני המכוער של שינוי נגד החרדים. כעת יש לציבור שלנו בירושלים הזדמנות לשבור את מערכת היחסים העכורה שהתפתחה מאז, וגם לחזק את האגף הקרוב לנו אצל החרדים
עבור מתחרהו, מאיר פרוש, עומדת לרועץ קדנציה כושלת של חרדי אחר, אורי לופוליאנסקי - אדם טוב אך בלתי מתאים בעליל. מחדליו של ראש העיר היוצא גרמו נזקים לעיר בתחומי הפיתוח, התעסוקה, הניקיון ומעל לכל - הפיאסקו האומלל של הרכבת הקלה.

לפני שנכנסים לשיקולים ברמה העירונית, יש לזכור שהשיקול החשוב ביותר בבחירות הפעם אינו מוניציפאלי אלא פוליטי. חלוקת ירושלים עומדת על הפרק, לאחר שהפכה לאבן יסוד במצע של כל מפלגות השמאל. מי שמתנגד לחלוקה מוגדר ע"י תועמלני התקשורת העוינת "ימין קיצוני", "אויב השלום".

חשוב גם להבין את גודל הטירוף והסכנה. אנשי קדימה והעבודה כבר מזמן אינם מתכוונים רק למסירת השכונות הערביות, אלא לחלוקה של העיר העתיקה עצמה תוך מסירת הר הבית והרובע הנוצרי והמוסלמי לשלטון הרש"פ. באמת ובתמים הם מתכוונים לאפשר למחבלים החמושים לשוטט על החומות.

נוכח איום כזה, עם ישראל אינו יכול להשתעשע במועמדים שלא יהיו החזקים, היעילים והנאמנים ביותר. מניעת חלוקת העיר, כפרק החותם הסכם לחלוקת הארץ, צריכה להפוך למטרת על אשר שמה בצד כל שיקול אחר. למזלנו, בירושלים ישנו מועמד המסוגל לעמוד במשימה.

מאיר פרוש, דור שמיני בירושלים, ידוע כאיש מעשה יעיל ומוכשר שגם נאמן לחלוטין לשלמות הארץ. מעולם לא מצמץ, מעולם לא אכזב, תמיד עמד לימין ארץ ישראל. לעתים, כמו בתקופת הגירוש, גם נגד שותפיו למפלגה. בשנתיים שכיהן כסגן שר השיכון הוא בנה ביש"ע יותר ממה שבנו שרים "משלנו" ב-8 שנים, וזאת יחד עם בניה בכל הארץ, כולל באזורים חילוניים למהדרין. לא מדובר רק ברצון טוב, אלא גם בכושר ביצוע יוצא דופן. פרוש זוכה לתמיכה של 9 אדמ"ורים תומכי א"י - הצלחתו תחזק גם אותם. 
 
ראש עיריית ירושלים נמרץ יכול להערים קשיים עצומים על כל משא ומתן של הממשלה על גורל העיר. הרגישות הנפיצה של סוגיית ירושלים אצל הערבים גורמת לכך שכל בנייה חדשה במזרח העיר, כל צו הריסה של בנייה ערבית בלתי חוקית וכל פעולה שלטונית מסוגלים לפוצץ הסכם לגבי כל יו"ש. לופוליאנסקי אכזב גם בכך.

השמאל מודע לכך, וזו הסיבה שהתקשורת נלחמת בפרוש. ראש עיריית ירושלים הבא עומד להיכנס לסיר לחץ חסר תקדים, שכבר החל להתחמם. ההסתה הסטליניסטית הפרועה של השמאל והתקשורת נגד המתנחלים תופנה בעוצמה גדולה יותר נגד ראש העיר במידה ויעז לעמוד בדרכם של החותרים לחלוקתה. פרוש, כחרדי שבוחריו אינם חשופים לתקשורת, ובייחוד כאדם קשוח וחזק, לא 'יספור' אותם. ברקת, לעומתו, לא יהיה מסוגל לעמוד בלחצים גם אם ירצה. השמאל יטרוף אותו 'בלי מלח'.

לבגידה החרדית בימי ה'התנתקות' קדמה בגידה של המפד"ל והאיחוד הלאומי, שהצטרפו לממשלת שרון ולפיד תוך קבלת הווטו הגזעני המכוער של שינוי נגד החרדים. כעת יש לציבור שלנו בירושלים הזדמנות לשבור את מערכת היחסים העכורה שהתפתחה מאז, וגם לחזק את האגף הקרוב לנו אצל החרדים.

הצהרותיו של ניר ברקת לגבי התנגדותו לחלוקת העיר מאוד מעודדות, אך עברו בשמאל וקבלותיו מעודדים פחות. קשה להפקיד את גורל ירושלים בידי מי שיכול היה לעלות על דעתו להיות חבר ופעיל במפלגת 'קדימה' של אולמרט בתקופה שהניפה בגאון את דגל 'ההתכנסות' - הנסיגה החד-צדדית שזמם לבצע ביו"ש. קשה גם לסמוך על חברי רשימתו הנוכחית, שחלקם אנשי שמאל מובהקים. הדאגה מתגברת נוכח הקשר שלו עם האחיתופלים של "פורום החווה". מול כל אלה אנו מקבלים מילים והבטחות של ערב בחירות...

ככלל עלינו לסור מרע - לזכור, להסתייג, להחרים ולא לשתף פעולה עם כל מי שתמך בגירוש, כולל ראשי ערים אחרות שהזדהו וחתמו על גילויי דעת לטובת ה'התנתקות'. לכל אחד מהם יש חלק במצבה האומלל של המדינה ובמצבם הקשה של המגורשים. מי שתומך בהם כעת, מקדם את הגירוש הבא.

בנוסף, אנו מצווים על "עשה טוב" - חיזוק והכרת תודה למי שהיה בעבר נאמן והוכיח את עצמו לכל אורך הדרך, יחד עם בחירה באדם המתאים ביותר לשמירה על שלמות ירושלים בעתיד - שני יתרונות בכרטיס אחד.