בשבע 316: שבים לגבול

מאז חתימת הסכמי אוסלו, הלכה ונשמטה האחיזה היהודית במתחם קבר רחל, ורק בכיו של הרב מנחם פרוש הציל את העברתו הרשמית של המקום לידיים פלסטיניות.

עפרה לקס , ח' בחשון תשס"ט

לבניה של רחל אימנו שיבקשו לפקוד את קברה ביום פטירתה, שיחול ביום ראשון, צפויה הפתעה נעימה. מתחילת חודש אלול פתוחה הדרך לנסיעת רכבים פרטיים, וחניון מוסדר ממתין לבאים. אמנם הדרך לביקור רגלי במתחם עוד ארוכה וכך גם מימוש החלום לחדש את ההתיישבות במקום, אך השחרור מן התלות באוטובוסים הוא צעד ראשון בדרך לשובם של הבנים הביתה.

***
הבכי שהפתיע את רבין


"יש שיפור גדול והוא נראה בשטח", אומרים הפעיל עדיאל יום טוב, "ואולם היעדים טרם הושגו. המטרה היא שההליכה לקבר תהיה חופשית ברגל. האבטחה במקום היא מעל ומעבר, יש פטרולים, מצלמות ובטונדות. ואם בכל זאת יש בעיה, צה"ל והשב"כ יודעים לטפל בה, אנחנו מכירים אותם, אז שלא ימכרו לנו סיפורים"
יום הזיכרון העברי של ראש הממשלה לשעבר, יצחק רבין, חל בדיוק ביום פטירתה של רחל אימנו. אולי משום כך העובדה שרבין כמעט מסר את קברה של רחל לידי הרש"פ במסגרת הסכמי אוסלו ב', הופכת למעט אבסורדית. מי שמנע את הצעד הזה ברגע האחרון ממש היה מנחם פרוש, אביו של מאיר פרוש, אז חבר כנסת.

פרוש סיפר לא מזמן על הקשר שלו עם קבר רחל לאחד מעלוני השבת. בתחילה תיאר את הגעתו למקום לאחר שחרורו במלחמת ששת הימים, עם הרב אריה לוין ורבי חיים שמולביץ: "לקחתי קרטון וכתבתי עליו 'כאן קבר רחל'. במקום היו בכיות נוראות", סיפר. "רבי אריה לוין צעק בבכי: 'מאמע רחל', ורבי חיים שמולביץ אמר בבכיות נוראות: 'אמא רחל, כתוב בפסוק 'מנעי קולך מבכי', ואני אומר לך המשיכי לבכות כי יש שכר לפעולתך'".

בהמשך נזכר הרב פרוש בשיחתו עם רבין, אשר הצליחה במקום בו נכשלו רבים אחרים, ואשר שכנעה אותו שלא למסור את המקום לערביי יו"ש. "תפסתי את רבין והתחלתי לבכות, ואי אפשר היה לעצור את זה" סיפר "רבין עמד דום והיה נבוך. הוא אמר לי: 'הרב פרוש, עד כדי כך אתה נרגש?'. אמרתי לו: 'קבר רחל זה הנשמה שלנו', והבכיות הלכו וגברו. לא הצלחתי לעצור את עצמי. עוד באותה פגישה, הודיע לי איתן הבר ששינו את ההחלטה למסור את קבר רחל לרשות הפלשתינית".

מקרה רבין לא היה הפעם האחרונה שקבר רחל היה אמור להיפלט מחוץ לקונצנזוס של מדינת ישראל. כששורטט תוואי עוטף ירושלים, המתחם תוכנן להישאר בחוץ. מי שעמד אז בראש המערערים על ההחלטה היה ראש עיריית ירושלים, אהוד אולמרט, ובתום מאבקים משפטיים הוחלט כי הקבר ייכלל בתוך העוטף.

הרב פרוש, נדרש שוב לעניין קבר רחל בחודש אלול השנה, עת נפתח המקום לכניסת כלי רכב פרטיים. הרב פרוש שהגיע למקום הזדעזע מכך שהכניסה למתחם מוגבלת בשעות ואמר "הוציאו את הנשמה מהגוף". הוא הביע את תקוותו שרחל אימנו תצא מבדידותה וכי תוקם במקום שכונת מגורים יהודית.


המכוניות מגיעות

"בראש חודש אב קיבלתי טלפון מחבר הכנסת אורי אריאל שזימן אותי לפגישה איתו ועם הרב חנן פורת בעניין המצב בקבר רחל", מספר עדיאל יום טוב, יו"ר הנוער של 'האיחוד הלאומי'.

ה'מצב' בקבר רחל הוא שהכיפה המפורסמת מעל הקבר, שבנה משה מונטיפיורי, נעלמה. כלומר, היא לא נגנבה או נותצה חלילה, אלא רק נבלעה בתוך חומות המיגון ושמלות הבטון. יהודים הורשו להגיע רק בתחבורה ציבורית, ישיבה שהיתה במתחם ליד סולקה ולא הורשתה לחזור, ובכלל, עירם של דוד וישי, רות נעמי ובועז נותרה שוממה מנוכחות יהודית.

שלושת המתכנסים החליטו לקדם את הנושא במשהו. הם קבעו לגייס כמה שיותר אנשים שיצעדו למחרת  משכונת גילה לקבר רחל, מרחק של 460 מטרים בדיוק. במקום התייצבו 40 איש, רובם בני נוער, והתחילו לצעוד. כשהגיעו למחסום עצרו אותם כוחות הביטחון בתואנה שהדבר מסוכן. "יש שם קירות עבים בגובה של 10 מטרים", אומר יום טוב, "המשטרה נושאת את שמו של הביטחון לשווא. אף ערבי לא מסוגל לעשות שם פיגוע וגם אם הוא יזרוק משהו מעבר לחומה הוא לא יצליח להגיע".

למחרת התקיימה פגישה של השלושה עם ניסו שחם הזכור לטוב, היום סגן מפקד מחוז ירושלים. שחם שזימן את הפגישה אמר לפורום שהדברים בעצם לא בידיו וכי המפכ"ל הוא זה שקובע. בסופו של דבר הוחלט שתתקיים צעדה מצומת גילה ועד המחסום ברגל, ומשם באוטובוסים. "המשטרה נכנסה להסטריה", משחזר יום טוב, "כוחות גדולים מאוד ליוו אותנו".
בהמשך התקיימה פגישה עם סגנו של המפכ"ל, ניצב אילן פרנקו, וכתוצאה ממנה הוחלט על חודש ניסיון במהלכו יוכלו להגיע ישראלים למקום הקדוש ברכבם הפרטי. במגרש יש מקומות חנייה ל-50 רכבים, וניתן להגיע אליו כמעט 24 שעות ביממה. עם ישראל הצביע בגלגליו. בחניון תמיד נמצאים כמה עשרות רכבים וכך הניסיוני הפך לקבוע. האוטובוסים, אגב, ממשיכים לזרום במקביל.

"זה שיפור גדול והוא נראה בשטח", אומר יום טוב, "ואולם היעדים טרם הושגו. המטרה היא שההליכה תהיה חופשית ברגל. האבטחה במקום היא מעל ומעבר, יש פטרולים, מצלמות ובטונדות. ואם בכל זאת יש בעיה, צה"ל והשב"כ יודעים לטפל בה, אנחנו מכירים אותם, אז שלא ימכרו לנו סיפורים".

 

מתיישבים ולומדים ליד אימנו

בסמוך למתחם הקבר מצוי מבנה גדול הנקרא 'בית המכולות', על שם חמשת בתי המכולת שפעלו בקומת הקרקע שלו. מעל קומת הקרקע מתנשאת קומה שנייה גדולה, ומתחת למבנה קיים מרתף גדול. 'בית המכולות' נגאל מידיים ערביות לפני 7-8 שנים. מי שניהל את התרומות היה חיים סילברשטיין, ומי שרכש אותו בפועל היה צחי ממו. הרעיון היה להקים יישוב יהודי ליד קבר רחל, כמו שנעשה ליד קברים אחרים של האבות והאימהות.

אחרי רכישתו שימש המבנה למגורים עבור החיילים. הצבא, לפי מקור בקבוצת הרוכשים, הבטיח כי "אנחנו נהנה מזה וגם אתם", ואולם המגורים המתמשכים של החיילים גרמו למבנה נזק "ועד היום לא התקבל כל פיצוי". אבל סיפור איננו כלכלי אלא אידיאולוגי.

פסח תשס"ב היה רווי בדם. פיגועים רבים התרחשו ברחבי הארץ וגבו את חייהם של רבים, בניהם רחל לוי, נערה שנרצחה בפיגוע במרכול בקרית יובל. הדבר הביא לדחיפה לפעולה במתחם הקבר והוקמה ישיבה שהחזיקה מעמד יום אחד בלבד בשל התנאים הפיזיים הגרועים. מקימי הכולל אמרו לצבא שהם רוצים להמשיך את הנוכחות במקום, אך אינם יכולים וכי הם מבקשים היתר לשהות בבית המכולות. הצבא התנה את קיומה של הישיבה במיגון החלונות ובבניית שרוול שיחבר בין הקבר ובין הבית. בעלי הבית הסכימו ובנו וכך החלה לפעול שם ישיבה, עם בית מדרש מאובזר.

אבל כאן לא הסתיים הסיפור. תלמידי הישיבה הוצאו מן המקום בתואנה ביטחונית ולאחר פרק זמן הורשו לחזור. לפני מספר שנים הם שוב הורחקו בתואנה שבמקום נבנית חומת 'עוטף ירושלים' וכי השהות לתלמידים מסוכנת. "אבל מאז עברו למעלה משנתיים ולא הורשינו לחזור", אומר המקור ומתאר את הפינג-פונג בין רשויות הצבא השונות, שאיש מהן אינו מאפשר את החזרה. אגב, במהלך העבודות נהרס שרוול הבטון ובעלי 'בית המכולות' מסכימים לבנותו מחדש בכספם, אך הצבא איננו מאשר.

ואולם, אי מתן האישורים איננו עוצר את סילברשטיין מלחלום ולפעול. הוא איננו מתכוון להסתפק בישיבה, אלא מייעד את המקום לעריכת שמחות כגון בת מצוות ברוחה של רחל אימנו, אכסניה לאירוח וכן מרכז מבקרים.

חבר הכנסת אורי אריאל אמר השבוע ל'בשבע' כי לאחר מספר פגישות הותר לקיים במקום לימוד בי"א במרחשוון. "אנחנו מקווים כי הדבר יתפתח בהמשך לישיבה של קבע". ואילו המקור בקבוצת הרוכשים אומר "את המשפטים האלה שמענו הרבה. נקווה שהפעם זה אמיתי". 

במשך הדורות נהג עם ישראל לפקוד את קבר רחל אימנו בכל ימות השנה ובי"א במרחשוון המקום המה במיוחד. גם השנה, מבקשים הפעילים למען חזרתו של הקבר לחיקו של עם ישראל, שהבנים יגיעו לפקוד את אימם היום פטירתה בלי לחשוש מהצפיפות המבורכת. "ככל שיגיעו יותר יהודים למקום זה יסייע לפיתוח המקום. נוכחות של יהודים רבים יוצרת לחץ ציבורי", אומר יום טוב ומבטיח שנוער ה'איחוד הלאומי' עובד על קיום הדרכה לבאים ביום היארצייט. ומי שלא רוצה לסמוך על ההבטחה שישנן בבית מספר עובדות על המקום, ייקח ליד את ספר רות או שמואל או ספר היסטוריה, ויאללה לדרך.