בשבע 316: מיקרוסקופ

עדי גרסיאל, חני לוז, ישראל מידד , ח' בחשון תשס"ט

כל אחד והבגין שלו/ עדי גרסיאל

חזרתו המפתיעה של בני בגין לחיים הפוליטיים סיפקה הזדמנות לבחינת ההבדלים בין שני עיתונים יומיים.

בישראל היום אומר בגין ב"ראיון ראשון", כי "ממשלת קדימה, בה משמשת לבני בתפקיד בכיר, פישלה". מן העבר השני, בעיתון הארץ הדברים נראים אחרת לגמרי. אצל שוקן בגין "שובר שתיקה", אבל עם כותרת בדגש אחר לגמרי: "הפעם לא יכנו אותי 'ימין הזוי'".

כתב עם ביטחון עצמי/ חני לוז

כשהוקם ערוץ 10, היו שחשבו שחופש הביטוי יורחב ושאפשר יהיה לראות חדשות קצת יותר מאוזנות. ואכן, בעבר, אפשר היה לרוות יותר נחת מכתב/ת בודד/ת , עלה התאנה שאינו בבראנז'ה השמאלנית שסיקרו מתנחלים בצורה הוגנת.  אך אמילי עמרוסי כבר לא כתבת לענייני התיישבות, וגם ינון מגל עבר ל'מבט'. נכון להיום, לערוץ 10 אין היום כתב לענייני התיישבות.  אך אין זה אומר שאין מי שיעסוק בענייני מתיישבים. לשם כך יש כתב לענייני צבא וביטחון, אור הלר. הוא לא מביא את דעתם ועמדתם. זה אינו תפקידו.

בליל שבת חול המועד חשף הלר את השקפתו על מושאי הסיקור שלו: "חיפשתי לאן לנסוע לטיול בסוכות. רציתי מקום רחוק מהפקקים מקום יפה, מקום ריק מבני אדם. ואז ראיתי את המודעות האלה, מודעות הקמפיין החדש של המתנחלים (ברקע פרסום מועצת יש"ע: "יום אחד שלח אנטיוכוס צבא גדול שיביס את יהודה המכבי וכל המורדים". ..) חבורה של ילדים חמודים לבושים בשמלות הזמינו אותי לבקר בגדה, סליחה ביהודה ושומרון. הנימוק המנצח – זה הסיפור של כל יהודי. הם הזמינו אותי לחברון לראות את אברהם ושלושת המלאכים, אבל אני ראיתי רק את הקבר המפואר של הרוצח ברוך גולדשטיין, את דרך האפרטהייד וארבעה בחורים מצוינים שבועטים בראש למוסק זיתים (ברקע - קטע מסרטון) המתנחלים שינו טקטיקה...

במקום הטיעון הבטחוניסטי הוותיק בסגנון 'אנחנו צריכים את עפרה כדי להגן על ירושלים', הם עברו לטיעון הרגשי – אנחנו צריכים את חברון כי שם – הסיפור של כל יהודי. זה שינוי של טקטיקה לא של אסטרטגיה. הקמפיין בסדר, הילדים בשמלות באמת חמודים. אבל מה לעשות, המתנחלים יורים לעצמם ברגל. זה 2008. לא 68. לרוב הישראלים השמות חברון ובית אל כבר מזמן לא הולכים עם סיפורי התנ"ך, הם הולכים עם הסיפורים שלכם,  המתנחלים (ברקע – צילומים של 'בצלם' בהם רעולי פנים מרביצים באלות לרועה ערבי.) רוצים תנ"ך? אין לנו חלק בקמפיינים משיחיים, הזויים ומנותקים מהמציאות".

עיתונות או פרשנות/ ישראל מידד

במהדורת 'מבט' של יום ראשון השבוע שודרה כתבה על הבחירות בארה"ב ועמדותיהם של שני המועמדים לנשיאות בנוגע למזרח התיכון.  הכתב קבע, הפעם כפרשן, שאם ג'ון מקיין ייבחר בארה"ב והליכוד ינצח בבחירות בישראל, יתרחש "שיתוק מהלכי השלום".

 זה היה ביטוי לא ראוי ומהסיבות הבאות: ראשית, נכון יותר היה להגדיר את המהלכים כ"משא ומתן מדיני".  הרי לא רק שלום אנו מבקשים אלא ביטחון, גבולות והכרה, ובסופו של דבר, קיום.  וגם אם העורך או הכתב העדיף את השימוש במונח "שלום", מדוע ישותקו מהלכי השלום במצב כמתואר?  הוא לא הסביר למה אובאמה יותר טוב. ואולי דווקא השלום האמיתי, הבטוח והצודק יכול להתרחש בתקופת מקיין/ליכוד? הרי הכתב בעצם השמיע תעמולה המזכירה את ה"איומים" מול עלייתו של מנחם בגין ב- 1977.  האם שום דבר לא השתנה ברוממה בשלושים השנים האחרונות?

שנית, אין זה מתפקידו של הכתב לקבוע שאכן יתרחש שיתוק כזה. איך הוא יודע? מה ההצדקה לקביעה זו?  הרי מן הצד השני, גם תחת ממשל ליכודי וגם בזמן ממשל רפובליקני אידיאולוגי, המשא ומתן התקדם גם אם לא הושג שלום.  המחנה הלאומי גם עוסק בעשיית שלום ועל שמאלני התקשורת להתרגל לכך.
 
האם נוכל לצפות שיובהר לאותו כתב שהוא הפר את כללי האתיקה המקצועית של ערוץ תקשורת ציבורי?

שאלות של אחרי בחירות/ עדי גרסיאל

מדוע צריך עיתון הארץ, המקביל בעיני עצמו ל'ניו יורק טיימס' להתלהב מאובמה אפילו יותר מהטיימס, ועוד יום לפני הבחירות?

האם עכשיו, אחרי שקידמה אותו בהתלהבות לבית הלבן תתפנה התקשורת האמריקנית לחקור את מקורות המימון של הקמפיין היקר של ברק אובמה?

איך ייתכן שטרם נמצאה הדרך לשנות את מועד הבחירות בארה"ב, כדי שלא יקלקלו אחת לארבע שנים את פסטיבל הזיכרון לרבין?

האם בני בגין כל כך לא פוטוגני, או שעורכים מודאגים מקפידים לנפות החוצה את התמונות היותר מוצלחות שלו?

חדשות בחדשות/ עדי גרסיאל

שני תחקירני התוכנית 'שומר מסך' בערוץ 10, שביקשו לבחון את מערך האבטחה בטקס האזכרה לרבין בהר הרצל, נתפסו כשברשותם אקדח צעצוע ואיזמל. לטענת עורך התוכנית, הצליח אחד מתחקירניו לחדור את מערך האבטחה של ציפי לבני 

חבר הכנסת גלעד ארדן פנה ליושבת ראש הרשות השנייה נורית דאבוש וליושב ראש רשות השידור משה גביש בדרישה שימנעו שידור ישיר של הנאומים מעצרת הזיכרון לרצח יצחק רבין, מחשש שהנואמים, ביניהן ברק וליבני, ינצלו את הבמה לניגוח פוליטי שיהווה תעמולת בחירות.

קרן נויבך תגיש את "מבט שני", תוכנית התחקירים של הערוץ הראשון, באופן קבוע. נויבך החלה להגיש את התוכנית בשלהי עונתה הקודמת, לאחר שוועדת הטלוויזיה של רשות השידור החליטה כי מנהל מחלקת התעודה של הערוץ איתי לנדסברג לא יוכל להגישה יותר. כך דיווח אתר אנרג'י.