בשבע 317: גרמניה קצת אחרת

ממשלות גרמניה עשו מאמצים ניכרים להחזיר את היהודים אל מדינתם, ובעקבות פתיחת מסך הברזל עודדו קליטה המונית של מאות אלפי יהודים ממזרח אירופה.

עפרה לקס , ט"ו בחשון תשס"ט

בתחילת השבוע שעבר הותקפו הרב יהודה טייכטל, שליח חב"ד, ושמונה מתלמידיו בברלין, בירת גרמניה. לפי דיווחי המשטרה, האירוע התרחש כאשר המותקפים נסעו ברכב ולידם נסעה מכונית ובה צעירים מקומיים. הנוסעים האלמונים בלמו באופן פתאומי, קראו קריאות אנטישמיות ואף השליכו חפץ על הרכב.


אביתר אביעד, שליח בני עקיבא בגרמניה: "באחת השבתות האחרונות היינו בקהילה קטנה ליד ברלין. בסעודה השלישית החל מטר של שאלות על כל נושא יהודי בעולם, השאלות הבסיסיות ביותר. אחד שואל וכולם מקשיבים לתשובה, וממשיכים ושואלים. בני הנוער בהחלט מתעניינים, הם מחפשים זהות"
התקרית הזאת מתחברת לאירוע אחר שאירע לפני כחודשיים, אז רוססו צלבי קרס על האנדרטה לזכר קורבנות השואה בעיר. מספר האירועים האנטישמיים שנרשמו מתחילת השנה במדינת סקסוניה שבגרמניה, מתקרב בצעדי ענק ל-100.
הנתונים האלה מדאיגים את הממשלה הגרמנית. בשנה שעברה, כך מסר משרד הפנים, היתה עליה של תשעה אחוזים בגילויי אנטישמיות במדינה. בתחילת השנה האזרחית הנוכחית נרשמה עלייה נוספת. העלייה באירועים האנטישמיים אמנם איננה תופעה בלעדית לגרמניה - היא מתרחשת בכל מערב אירופה, בעיקר בשל גידול באוכלוסיה המוסלמית במדינות אלו. אבל כשגרמני מקלל יהודי, בואו נודה, זה נשמע מדאיג יותר.

על התקיפה השבוע מסר מרכז רבני אירופה: "אנו נדהמים לקרוא בכל פעם מחדש, כי דווקא במקום אשר ממנו היתה צריכה לצאת בשורה של סובלנות לכל אירופה, ישנם עוד ועוד מאורעות אנטישמיים חמורים". המרכז דרש ממשלת גרמניה "לשים קץ להתארגנויות הלאומניות והניאו-נאציות במדינתה". אחרת, מסרו הרבנים, "אין לנו כל ביטחון כי ההיסטוריה לא תסטור שוב על פנינו".
 
גרמניה מייבאת יהודים

ביום שישי זה יציין העולם היהודי 70 שנה לליל הפרעות, המוכר יותר בשמו המכובס 'ליל הבדולח'. בלילה ההוא הועלו באש למעלה מאלף בתי כנסת ברחבי גרמניה ואוסטריה, וכתוצאה ממנו קיפחו את חייהם כאלף ומאתיים יהודים. 

יחסם של היהודים החיים היום בגרמניה לשואה הוא מורכב. בסך הכול מדובר במדינה שבה בחרו לחיות את חייהם, והם חשים גם כגרמנים. יחסי היהודים עם גרמניה במאה השנים האחרונות ידעו שינויים ותהפוכות. בתחילת שנות ה-20 של המאה הקודמת חיו במדינה חצי מיליון יהודים. עד פרוץ מלחמת העולם השנייה נותרו בה 250 אלף יהודים. השואה הותירה שרידים מעטים לפליטה.

ואולם היו יהודים שבחרו לחזור אל האדמה שהקיאה אותם. בסוף שנות ה-80 חיו בגרמניה כ-25 אלף יהודים, מרביתם היגרו אליה מארצות מזרח אירופה אחרי השואה. עם פתיחת מסך הברזל הזמינה גרמניה את יהודי חבר העמים אליה, תוך שהיא מבטיחה מענקים ותמיכה כלכלית ליחידים ולמוסדות. כ-300 אלף יהודים קיבלו עד כה את ההזמנה הזאת, וכך יוצא שמדובר באחת הקהילות הגדולות באירופה. הכמות העצומה הזאת מתחלקת ל-120 אלף יהודים על פי ההלכה, הרשומים בקהילות השונות, ועוד כ-200 אלף אחרים שמידת יהדותם אינה ברורה. חלקם נמצאים במעגלים הסמוכים לקהילות, אחרים לא.

נוער מחפש זהות

אביתר אביעד ואליוס פז מהיישוב מצפה יריחו הם שניים מעשרת השליחים של תנועת בני עקיבא העולמי בגרמניה. בגרמניה פועלים גופים יהודיים נוספים כגון חב"ד, הקרן הקיימת לישראל, קרן לאודר ולאחרונה ממש גם תורה מציון. שליחי בני עקיבא העולמי, מביאים למדינה את בשורת הציונות הדתית: קירוב ליהדות ולציונות. בתום שמונה שנות פעילות ניתן להצביע על טפטוף ראשוני של עולים חדשים לארץ. העובדה שרוב מניינה של הקהילה היהודית מגיע מרקע של חינוך קומוניסטי רב שנים, מותיר מקום רב לפעולה בשדה הזהות היהודית. 

אביעד ופז החלו את שליחותם לפני שבועות אחדים, וכבר ידיהם מלאות עבודה. הם מתגוררים בברלין, אך אינם מסתפקים בקהילה שבעיר, אלא מגיעים לקהילות רבות גם מסביב לעיר הבירה. בגלל המורכבות ושיתוף הפעולה עם ארגון הגג של הארגונים היהודיים (z.w.s.t.) ועם הסוכנות היהודית, תנועת בני עקיבא בגרמניה מכונה 'להבה'.

עבודתם של השליחים מתבצעת בכל ימי השבוע. בשבתות (אמו של אלעד עדיין מסרבת להאמין) השליחים מבשלים לכ-50 בני נוער וצעירים המתארחים אצלם כדי להכיר את היהדות. השליחים ואורחיהם מקיימים תפילה כהלכתה, וסעודת שבת הכוללות זמירות ושיחות. בשבתות אחרות נוסעים השניים לקהילות אחרות, ומעבירים פעילות לבני הנוער במסגרת תנועת הנוער היהודית המקומית. "באחת השבתות האחרונות", מספר אביעד, "היינו בקהילה קטנה ליד ברלין. בערב הפעלנו את בני הנוער ובבוקר הם הביאו את אחיהם הקטנים שישתתפו. בסעודה השלישית החל מטר של שאלות על כל נושא יהודי בעולם, השאלות הבסיסיות ביותר. אחד שואל וכולם מקשיבים לתשובה, וממשיכים ושואלים. בני הנוער בהחלט מתעניינים, הם מחפשים זהות".

לא מפריע לכם לחיות בגרמניה?

"בארץ זה נשמע ברור שההימצאות על האדמה הזאת תציק לנו, אבל ביומיום הגרמנים הם האנשים הכי נחמדים בעולם. קשה להאמין איך אנשים כאלה עשו דבר כל כך נורא. ברלין היא העיר היפה ביותר באירופה ובכלל, המדינה הזו מלאה מקומות יפים לטיול". אביעד ופז חוו כבר אמירות אנטישמיות - "בקושי מגרמנים בעיקר מערבים" מבהיר אביעד, וניכר שהדבר איננו מרתיע אותו. הם הולכים חבושי כיפה, שמוחלפת בכובע רק כאשר יש משחק כדורגל והם בדיוק נוסעים ברכבת ,או בלילה.

השיחה עם אביתר אביעד מתקיימת מ'באד זוברנהיים', עיירה קטנה במרחק שעה נסיעה ממינכן, שם התקיים לפני שבועיים סמינר לשליחי בני עקיבא מכל אירופה. חסידה פינצ'וק, ראש דסק גרמניה בבני עקיבא העולמי שהגיעה גם היא לסמינר, מספרת על המתח בין זכרון העבר לכורח לפעול בהווה.

פינצ'וק היא נכדה של ניצולי שואה. כף רגלם של בני המשפחה לא דרכה מעולם על אדמת גרמניה, "והיא גם לא תדרוך בעתיד אם לא בשביל הדברים האלה", היא מבהירה. פינצ'וק החלה את דרכה בתנועה כמלווה שליחים באופן כללי, והיה לה קשה מאוד לצאת לגרמניה. אבל היא הגיעה, הציצה ונפגעה. "זה אחד המקומות המשמעותיים ביותר שבו אנחנו פועלים", היא אומרת. "אני רואה אנשים שבגלל שהם ראו את השליח, שוחחו איתו ורקדו איתו הם הפכו להיות שונים, עם גישה אחרת ליהדות, עם תודעה".

הידיעה של מה שאירע לבני עמה על אדמת גרמניה איננה מניחה לפינצ'וק. הדברים נמצאים באופן תמידי ברקע.

"בסמינריון הזה, למשל, הגענו לקראת סוף שבת למבנה שחולל בליל הבדולח. אתה מביט עליו, מקבל הסבר על מה היה שם, שומע את פעמוני הכנסייה ברקע ושר 'מזמור לדוד, ה' רועי לא אחסר' - יש לזה משמעות שעם ישראל חי'".
 
הצהרת הגינוי נגנזה

בני בלוך הוא מנכ"ל אירגון ה z.w.s.t המאגד סביבו את כל הקהילות היהודיות. בלוך עצמו גדל בישראל עד גיל 10 לערך, אז עברה משפחתו לגרמניה ומאז הוא שם. העברית שבפיו שוטפת. הארגון שאותו מנהל בלוך מקיים פעילויות רבות לבני הקהילה, כולל טיפול בניצולי שואה, השתלמויות לאנשי חינוך, סיורים בישראל, מחנות לבני הנוער, ותנועת נוער ענפה של הקהילות היהודיות.

שאלה על מצב האנטישמיות בגרמניה אינה גורמת לבלוך להתבלבל: "אנטישמיות קיימת היום כמו שהייתה קיימת תמיד", הוא אומר. "מחקרים מראים שרבע מהאוכלוסייה היא אנטישמית לטנטית, כלומר יש לה גישה אנטי יהודית. גם אם יש ירידה בארגון אחד, יש עלייה בפעילותו של ארגון אחר". בלוך טורח ואומר שהאנטישמיות במדינתו פחותה כיום מזו שבשאר מדינות אירופה, כמו צרפת למשל. הוא אומר את דבריו, אבל אז שואל בעצמו "איזו נחמה היא זו?" ארגון הגג של הקהילות היהודיות פועל גם בכיוון של מיגור האנטישמיות דרך הגברת התודעה. לפני שבועיים ערך הארגון, בתמיכה כלכלית של השלטונות, סמינר לאישים בולטים מן המדינה המקומית שדן באנטישמיות ובשנאת הזר.

אגב, היתה יוזמה של הבונדסטאג להוצאת הצהרת גינוי משותפת לאנטישמיות, לרגל 70 שנה לליל הבדולח, אבל היא נכשלה בשל מחלוקות פוליטיות על ניסוח. בלוך, שארגונו נשען גם על כספים ממשלתיים, מתחמק מן השאלה האם השלטון עושה מספיק כדי למגר את נגע האנטישמיות, ומסתפק באמירה שהכרזת גינוי משותפת היתה צריכה לצאת כי הדבר הוא "מעל מחלוקות פוליטיות".

בימים אלה אנו מציינים 70 שנה לליל הפרעות. האם אתה חושב שדבר כזה לא יכול לחזור על עצמו שנית?

"אין דבר שלא יכול לקרות שוב. אבל כרגע לא קיימת סכנה כזאת".  

האמת על 'ליל הבדולח'

הכינוי 'ליל הבדולח' הומצא ככל הנראה על ידי המון העם. הממשל הגרמני השתמש במושגים אחרים כמו 'מבצע היהודים', 'מבצע נקמה' ודומיו. ב'בית אשכנז', מוסד החוקר כבר מספר שנים את שאירע סביב הלילה ההוא, מעדיפים לקרוא לו 'פרעות נובמבר', באופן הממחיש שלא מדובר בלילה בודד אחד. בכל אופן, בט"ז במרחשון תרצ"ט, נשרפו וחוללו למעלה מ-1550 בתי כנסת ונרצחו או איבדו עצמם לדעת 260 יהודים. 7500 בתי עסק של יהודים נפגעו ואלפים נשלחו למחנות ריכוז, מתוכם נהרגו 1000 איש תוך חודש. אבל הפרעות היו לפני התאריך הנקוב וגם אחר כך.

למרות מרחק השנים, המחקר על מה ואיך התרחש ליל הפרעות ההוא טרם הגיע למיצויו. ברור כי 'הזעם הספונטאני של ההמון' כפי שכונה בידי השלטון הנאצי, תוכנן זמן רב מראש, מחנות ריכוז הורחבו ובתי עסק של יהודים סומנו. בשבוע שעבר פרסמה חוקרת גרמנייה, אנג'לה הרמן, כי פיענחה מספר פסקאות מיומנו של שר התעמולה ג'וזף גבלס, מהם עולה כי היטלר עצמו הוביל בפועל הרס של אחד מבתי הכנסת. עדויות קודמות מדברות על כך שגבלס הוציא אל הפועל את מה שהיטלר תכנן. הוא הורה לכנס באותו לילה אסיפות של המפלגה בכל עיר ועיירה, הכוללות דברי הסתה נגד היהודים. המשטרות המקומיות ומכבי האש לא הורשו לפעול.

גם העילה ה'רשמית' לליל הפרעות ההוא, הירצחו של מזכיר השגרירות הגרמנית בפריז ארנסט פום-ראט בידי צעיר יהודי בשם הירשל גרינשפאן, אינה ברורה עוד. במשך שנים היה מקובל לחשוב שגרינשפאן רצח את פום-ראט על רקע כעסו על גירושם של בני משפחתו מגרמניה לפולין יחד עם עוד אלפי יהודים. סברות אחרות דיברו על רצח על רקע סכסוך אישי ולא לאומי. עובדות חדשות שנחשפו מדברות על כך שרופאו האישי של היטלר, ולא גרינשפאן, הוא שרצח את פום-ראט. המכתבים של גרישנפאן לבני משפחתו, המספרים על צורך בנקמה, פוברקו בחלקם. ייתכן ששוב בלעו ההיסטוריונים את הסיפור שיצרה המפלגה הנאצית, והולכו שולל.

ממדי ההרס בליל הפרעות נמצאים גם הם עדיין בתהליכי מחקר. ב'בית אשכנז' עמלים פרופ' מאיר שוורץ ועמיתיו על חשיפת שמותיהם של הנרצחים וזיהויים של בתי הכנסת שהיו ואינם עוד. הנתונים הנמצאים בידם ואשר צוטטו לעיל גדולים לאין ערוך ממה שהיסטוריונים התרגלו לחשוב, משום שהסתמכו על גבלס. שוורץ וחבריו חושפים צעד אחר צעד את המימדים המפלצתיים של הלילה ההוא, שהיווה ירידת מדרגה ראשונה ומשמעותית בדרך לתהום שנקראת 'שואה'.

בליל שבת פרשת 'וירא' נקרא הציבור להדליק נר זיכרון בבתי הכנסת, לזכר בתי הכנסת שנשרפו, נבזזו וחוללו בט"ז במרחשוון, לפני 70 שנה בדיוק.

ofralax@gmail.com