בשבע 317: הטיית דין עולה מן הכיכר

כרמי גילון ועמי איילון יודעים שמרגלית הר-שפי חפה מפשע, אך איש מהם לא טרח לבוא לבית המשפט כדי לוודא שאישה צעירה לא תוקרב על מזבח זעמם של רודפי השלום.

יאיר שפירא , ט"ו בחשון תשס"ט

לעיתים מקדים התאריך הלועזי, לעיתים מקדים העברי, אך תמיד מנוצל הפער ביניהם עד תום. נדמה לפעמים כי קולות ההשתלחות בציבור הדתי-לאומי הולכים ומתגברים כדי לנסות ולהחריש את הדי ההתפוצצויות בירושלים ואת שריקות הפגזים באשקלון. יום השנה להירצחו של יצחק רבין ממונף בכול שנה כדי להשתיק כל ביקורת כנגד מצעד האיוולת והדם אליו נשלחנו לפני יותר משלוש עשרה שנה. ראוי אולי היה ללמוד ממארגני העצרת בכיכר, וממש כמותם להפוך את הקערה על פיה ולהאשים בקול גדול במקום להתנצל בשפה רפה. יהא השבוע שבין התאריך הלועזי לעברי לשבוע בו נזכיר את הקסאמים בשדרות, את הצלפים בגילה, את הטילים על חיפה, את המיליארדים הנשפכים על מיגון מגוחך ואת כל אותם דברים שבאו על עם ישראל בעטיים של רבין וחבריו. כמוהם אסור לשכוח וצריך לזכור את העוול ולתבוע את תיקונו, שנה אחר שנה. ויש הרבה לזכור.

הדברים אמורים בין השאר כנגד מאמר שפרסם הרב יעקב מדן בעיתונות הכללית. דווקא השבוע הוא בחר להעלות לדיון ציבורי את התביעה לערוך משפט חוזר למרגלית הר שפי. לפני למעלה משנה וחצי התבטא עמי איילון, מי שמונה לראש השב"כ לאחר ההתנקשות, ואמר כי הר שפי חפה מפשע. קדם לו ראש השב"כ בעת ההתנקשות, כרמי גילון, שבספר שפרסם הביע דעה דומה. מיותר לציין כי אף אחד משני האישים לא הטריח עצמו לבתי המשפט כדי לוודא שאישה צעירה לא תוקרב על מזבח זעמם של רודפי השלום. עם השנים גילתה השופטת שגזרה את דינה של הר שפי, נירה לידסקי, את דעותיה על צעירי המתנחלים.  נשמעו טענות על התבטאויות עוינות בטרם משפט של ראש הרכב הערעור בבית המשפט העליון, השופט בדימוס מישאל חשין. משפטנים רבים העלו את הרשעתה של הר שפי כמופת  למשפט מוטה בעקבות אוירה תקשורתית עוינת.

הר שפי היתה רק ראשונה בשרשרת. בשלוש עשרה השנים שחלפו הפכו צעירי הציונות הדתית לרושמי תקדימים סדרתיים של הרשעות מופרכות, מעצרים לא חוקיים וענישה דרקונית.  אסור להותיר את העוולות ללא כתובת. צריך לתבוע את עלבונם של אלו כל השנה, אך אולי בעיקר בשבוע שבו מקבלים השופטים והתובעים את הלגיטימציה להטיית המשפט, בעת שהשנאה משתוללת בכיכר.

אנו מצדנו מקפידים לעקוב אחר הענישה על 'סיכון חיי אדם בנתיב תחבורה', סעיף חמור שבעטיו נשלחו שלושה ממפגיני ההתנתקות לשנים מאחורי סורג ובריח. השופט ג'ורג' קרא מבית המשפט המחוזי בתל אביב שלח את אליצור לוינשטיין לשלושים חודשי מאסר ואת אחיו מרדכי לוינשטיין לארבעים חודשי מאסר בפועל על כוונה לחסום את נתיבי איילון ע"י הצתת גרוטאות רכב.  קדם להם השופט זכריה כספי ששלח את אברהם לבקוביץ לשנתיים מאסר בשל כוונה לסייע לאחים לוינשטיין. שופטי בית המשפט המחוזי בתל אביב לא חסו על השלושה למרות עברם הנקי, המלצות שירות המבחן ותרומתם החיובית לחברה. רבים עברו באותו בית משפט מאז, לרובם עבר פלילי של ממש, והרשעה בסיכון חיי אדם ממש בפועל על פי אותו סעיף ממש.

מעטים מצליחים להוציא מהשופטים עונשים דומים לאלו שלהם זכו השלושה. השבוע היה זה ראמזי נאצר, שנסע לפני מספר חודשים ללא רישיון נהיגה בכיכר המזרקה בטירה. משהבחין בניידת משטרה שנסעה אחריו, החל נאצר להימלט תוך שהוא מאיץ את מהירות רכבו, נוהג בפראות  ומתעלם מכריזות השוטרים שקראו לו לעצור. נאצר נסע ברחובות העיר במהירות גבוהה תוך שהוא עולה על מדרכה ונוסע נגד כיוון התנועה, באופן שאילץ מספר הולכי רגל וכלי רכב לסטות מנתיב הדרך על מנת שלא להיפגע מרכבו.

בהמשך, כאשר חסמה ניידת משטרה את נתיב תנועת רכב היונדאי, המשיך נאצר בנהיגתו הפרועה  תוך שהוא עוקף ופוגע בעוצמה בניידת המשטרתית. ניידת שלישית שהשתתפה באותו מרדף אחר הרכב הצליחה בסופו של דבר לגרום לעצירת הרכב. נצאר קפץ מהיונדאי והחל להימלט רגלית, ונעצר רק לאחר כמה מאות מטרים.

בבית המשפט התברר כי נאצר, שמעולם לא היה מורשה נהיגה, הורשע כבר בעבר בבית משפט לתעבורה בעבירות של נהיגה ללא רישיון בשתי הזדמנויות שונות. לחובתו גם הרשעה קודמת הכוללת רשימה ארוכה של עבירות רכוש. עם כל המסכת הזו לא הצליח השופט חאלד כבוב להוציא מתחת ידו גזר דין של יותר מעשרים ואחת חודשי מאסר - פחות משל לבקוביץ שתכנן לסייע לאלו שהתכוונו לחסום כביש, ומחצית מחודשי המאסר שנגזרו על מרדכי לוינשטיין.

הסטטיסטיקה מתעתעת

צעד גדול נעשה לאחרונה בתהליך להגברת שקיפותה של הרשות השופטת. מנהל בתי המשפט, השופט משה גל, קיים מה שגזר על עצמו והוציא דו"ח חצי שנתי של הספקי העבודה בבתי המשפט בישראל. הדו"ח המפורט מספק חתכי נתונים מגוונים על מספר התיקים שנפתחו בבתי המשפט השונים, על מספרי התיקים שנסגרו ועל מלאי התיקים הקיים בהם. הדו"ח עוסק גם במצבת השופטים בישראל.

הפרויקט של גל נסמך לא מעט על חזונו של מנהל בתי המשפט הקודם, בועז אוקון, שקידם מאוד מחשוב משוכלל של המערכת המאפשר הפקת דוחות שכאלה. מכל מקום, הסטטיסטיקה המוצגת בדו"ח אינה משוכללת דיה, דבר שעלול להביא למחמאות שלא במקומן למערכת המשפט בישראל. על פי הדו"ח, הזמן הממוצע לטיפול בתיק בבית המשפט העליון הוא פחות משנתיים לערעור אזרחי, מעט יותר משנה בערעור פלילי ופחות מעשרה חודשים בעתירה לבג"ץ.

לכאורה טיפול מהיר ויעיל. אך אם נביא בחשבון כי תיקים רבים נדחים על הסף, לעיתים בידי הרשם ובטרם דיון, הרי ברור שהיינו שמחים להתוודע לחציון ולסטיית התקן, ולשאר מושגים סטטיסטיים שהיו מאפשרים לצפות את תוחלת חייו האמיתית של תיק במערכת.