חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

'על דעת עצמי' - על דעת עצמי

13/11/08, 14:22
אבי סגל

שני חברים יצאו לשתי דרכים

שני כוכבים חדשים-ישנים יתמודדו על מקום ברשימת הליכוד לכנסת: בני בגין ודן מרידור. נקיי כפיים, עדיני נפש, מורמים מעם, חברים משכבר הימים. השניים שקשרו גורלם זה בזה בבחירות הפנימיות בליכוד ב-1988, וגם בכניסה לממשלת נתניהו ב-1996. השניים שאפילו התגעגעו יחד לעמדות ההשפעה בממשלה וחזרו יחד לעמוד פעם נוספת מאחורי בנימין נתניהו. צמד נסיכים שהם אחד, עדיין חברים, דומים באופיים ומשלימים בעמדותיהם הפוליטיות, הרכש המושלם של הליכוד המתחדש.

ובכל זאת, איזה הבדל בין השניים. בני בגין הסתפק בתיק המדע בממשלת נתניהו. מרידור לא הסתפק בפחות מתיק בכיר. בגין פרש מאותה ממשלה על רקע אידיאולוגי-מדיני חשוב כמו הסכם חברון. מרידור התפטר על נושא כלכלי שולי ובעיקר על רקע משטמה אישית כלפי ראש הממשלה. בגין עזב את הליכוד כדי להנהיג מפלגת ימין מצומצמת וחסרת יצר שלטון אך מגובשת אידיאולוגית. מרידור פרש בתקווה לרוץ לראשות הממשלה, ולבסוף התחבר לאוסף של אנשים שרק שנאתם לנתניהו הפכה אותם למפלגת המרכז. בגין לקח אחריות על כישלונו והלך הביתה. מרידור הביע תמיכה בקדימה המושחתת וקיווה לקבל תיק בממשלת אולמרט. בגין תמיד התייחס לשלטון החוק ביראת כבוד תמימה (מדי). מרידור היה שותף מלא להידרדרות אמון הציבור במערכת המשפט.

בגין נותר ימני ואידיאליסט, מרידור זיגזג בדעותיו ובמפלגותיו והתגלה כאופורטוניסט. בגין התנגד להתנתקות. מרידור טוען כעת שגם הוא התנגד ליציאה חד-צדדית מעזה, אך כבר ב-2002 יזם תוכנית ליציאה חד-צדדית מיו"ש. המציאות הוכיחה שבגין צדק, ושמרידור טעה. הבחירות הבאות יוכיחו אם בנימין נתניהו צדק או טעה כשהחזיר את השניים. אבל דבר אחד ברור: אותי לא תראו מצביע למפלגתו של בני בגין, אלא אם אוכל למשוך את הפתק חזרה בגלל דן מרידור. 

תגלית ארכיונית

פרשנים פוליטיים רבים נוטים לסמוך על זכרונו הקצר של הציבור. ברוב המקרים הם יכולים לטעות בלי הגבלה, משום שמעטים יזכרו או יזכירו להם את ניתוחיהם הכושלים ונבואותיהם ההזויות. חנן קריסטל אינו אחד מאלה. קריסטל השיג את תהילתו המקצועית דווקא בזכות נבואה פוליטית מוטעית שלו הזכורה לרבים. ב-1986 הימר קריסטל כי בנימין נתניהו ואהוד ברק יתמודדו לראשות הממשלה עשר שנים מאוחר יותר. העובדה שברק התמודד רק בבחירות 1999 לא הפריעה לקריסטל לבנות את המוניטין שלו על גבי ההימור הבלתי מדויק.

לזכותו ייאמר, כי ההימור על נתניהו וברק היה הבזק של גאונות לעומת ההימור הבא שלו. נישא על גבי ההצלחה המפוקפקת של בחירות 96', הימר קריסטל באותה שנה על מתמודדי הבחירות של העשור הבא. מעל שני עמודי המוסף '7 ימים' של ידיעות אחרונות, ערך קריסטל ניתוח מקיף ומסובך, ובדיעבד גם מופרך ומשעשע, ובו הימר כי רוני מילוא וחיים רמון הם שיתמודדו על ראשות הממשלה "ב-2004, מקסימום 2008".

מילוא היה אז ראש עיריית תל אביב, ורמון – יו"ר ההסתדרות. קריסטל לא ידע אז כי מילוא לא ישוב לליכוד, ואילו רמון יפרוש מהעבודה בפעם השנייה. הפרשן החביב גם התבסס על הנחה שגויה, שלפיה כל הממשלות הבאות ישלימו קדנציה מלאה של ארבע שנים. הוא גם לא ניבא את ביטול הבחירה הישירה, את אהבתו של הציבור למנהיגים שכבר נכשלו, את הקמת מפלגת המרכז וקדימה, ואת המתלוננת ה'. מן הסתם קריסטל גם לא ניחש כי עיתונאי דתי אחד יחפש בדיוק השבוע כתבה ישנה בארכיון העיתונות – ובמקרה ייתקל בתחזית הכושלת שלו מ-1996.

ומצד שני, שנת 2008 תסתיים רק בעוד מספר שבועות. אז אולי בכל זאת יש סיכוי כלשהו לרמון ומילוא. לא?

חמסה עלינו

א. במהלך היממה שקדמה לכתיבת מדור זה, הספיק אולמרט לאחל הצלחה לאחלמה פרץ, לראשי הערים הנתמכים על ידי קדימה, ולראש הממשלה הנבחר של ניו זילנד. אם נביט לאחור על הקריירה שלו כראש ממשלה, נגלה לא מעט איחולי הצלחה שלו לכל מיני אנשים, מחיים אורון ועד אברהם גרנט, מאברהם הירשזון ועד יוצרי הסרט 'בופור'. טיפוס חברתי הוא היה מאז ומתמיד, חייבים להודות. רק שלא יצליחו כמוהו.

ב. כותרת מוזרה הופיע השבוע ב-ynet: "הלשכה החדשה של קצב: בקומה ה-49". זה רק אני, או שעורך האתר מנסה לרמוז משהו לנשיאנו לשעבר?

ג. שלוש תובנות על רונה תמיר, השמאלנית התורנית החדשה בתוכנית 'המלה האחרונה' בגל"צ: 1. לפחות רדיופונית - היא הופרדה בלידתה מהמגישה האחרת בתוכנית, דפנה שפיגלמן. 2. בטבילות האש הראשונות היא היתה שנונה, מצחיקה ומוצלחת למדי. 3. עדיין חסרה לי ההתלהמות המכוונת והרוח השטותניקית של עירית לינור.

ד. האגו שלי קפץ אתמול פלאים, בעת שגיליתי את עצמי כערך בוויקיפדיה – האנציקלופדיה השיתופית באינטרנט. אמנם התיאור שלי מכיל ארבע טעויות עובדתיות בחמישה משפטים (שכולן החמיאו לי, ובכל זאת) אבל תודה למי שטרח וכתב ועשה לי את השבוע.

ה. מבזק DVD: בסרטו מ-2005 'כשתראי נמר בשלג', מנסה הבמאי-שחקן האיטלקי רוברטו בניני לשחזר את הצלחת סרט השואה שלו 'החיים יפים'. אבל הניסיון המחודש לשלב קומדיה פנטסטית-רומנטית עם זוועות אנוש, הפעם בסרט המתרחש בבגדד בתקופת מלחמת המפרץ השנייה, לא עולה יפה. את המינון הנכון של הומור ודמע ב'החיים יפים' מחליפה קומדיה מייגעת, פטפטנית וחסרת קסם, למרות שיש פה ושם גם סצנות מוצלחות. מעניין היכן יתרחש סרטו הרומנטי הבא של בניני – אולי בבורסה.

יודע את מקומי

תעמולת הבחירות הראשונה שבאמת השפיעה עלי היתה של מפלגת חד"ש. באחת ממערכות הבחירות הראשונות שלי כאדם בגיר, נראה בתשדיר של חד"ש טור של מצביעים-שחקנים הנכנסים לקלפי עם אטב כביסה על האף, כביכול בגלל הסירחון. ביום הבחירות עצמו אימצתי את הרעיון ונכנסתי לקלפי כשאפי לחוץ בתוך אטב. אם להתרשם מתגובותיהם של חברי ועדת הקלפי, אין לי ספק שזה היה הרגע המעניין ביותר אצלם מרגע פתיחת הקלפי.

ככל שהתבגרתי, הפסקתי להתרשם מתשדירי תעמולה, וגם הפרסומאים עצמם איבדו את חדוות היצירה. במערכת הבחירות האחרונה לרשויות המקומיות, המועמדים לא דילגו על שום סיסמה נדושה או ג'ינגל ברמה מתחת לבסיסית, תוך שימוש מושכל בשטיפת מוח קולקטיבית. למעשה, המשימה הראשונה שלי מהיום היא לגרום לבני בכורי להפסיק לשיר את הג'ינגל של אחד המועמדים - דווקא אחד שהבטחתי להצביע לו - שאותו שמע מהמגאפון שהסתובב ברחובותינו. פשוט לא נעים לי מהמועמדים האחרים שהבטחתי להצביע להם.

מודעות התעמולה של המועמדים השונים נראו כמו העתקים של אותה מודעה. רק שהפרסומאים לא מבינים כי בוחרי 2008 שבעים מהבטחות וסיסמאות. מבטיחים לקדם את העיר? כן, גם קדימה הבטיחה לקדם, אז מה. מבטיחים מנהיג חזק? אנו לא רוצים מנהיג חזק, אלא מנהיג חלש שלא יקדם עצמו על גבנו. מבטיחים השקעה בחינוך? קודם כל תפסיקו לכנות זה את זה שקרן וסחטן, ואז נדבר על חינוך. מבטיחים להחזיר את העיר לאזרחים? חס וחלילה. אני מכיר טוב מדי חלק מהאזרחים שלנו.

גם התמונות של חלק מהמתמודדים ראויות יותר לכותרת "מבוקש" מאשר "הפעם בוחרים". פנים יכולים להטעות, אבל העיניים אומרות הכול, כולל סכום השוחד ששילם או קיבל המועמד ביום הצילומים. עם כל הכבוד לתמונות ולסיסמאות, עדיין לא נמצא התחליף לרזומה הגלוי של המועמד. מערכות הבחירות הן כבר מזמן חגיגה לבתי הדפוס ולפחי המיחזור, סבל גדול לעובדי הניקיון ואפס תועלת לדמוקרטיה. מה עוד שבמקרים רבים, למרבה הצער, פני המועמד שנבחר הם כפני הקמפיין שלו.