בשבע 317: מצלמים באמונה

למרות היעדר בליטוש, ואולי דווקא בגללו, סרטי בית הספר לקולנוע 'תורת החיים' מביאים רוח מרעננת של אמונה, תום ועומק ומצליחים לעורר עניין גם בלי להתעסק בגבולות.

אמציה האיתן , ט"ו בחשון תשס"ט

החורף כבר דופק על דלתנו, וזה הזמן לחפש מתכון מחמם לימים קרים. ימים שהגשם מכה על הגג, התנור מכלה את מעט הנפט שנשאר במיכל, ואתה מהדק את אצבעותיך לכוס תה מהבילה. הנה לכם הצעה למתכון מחמם לב, שהולך מצוין עם התה והביסקוויט: סרטי הסטודנטים של בית הספר לקולנוע יהודי – תורת החיים. כן, יש דבר כזה, והוא נושם ובועט כבר יותר משנתיים ביישוב יד בנימין. רבים מאיתנו שמעו על ישיבת תורת החיים של הרב טל, שגורשה ממקום משכנה בנוה דקלים, אך בית הספר לתקשורת שליד הישיבה, עדיין מפלס את דרכו בשבילי התודעה של הציבור התורני.

מחוויית הצפייה במספר גדול של סרטי הסטודנטים, אבקש לציין בעיקר את הרוח. זו הנושבת מכל סרט וסרט, החל מכתוביות הפתיחה, ועד לרול הסיום. גם ממרחק ניתן להבחין באותה אש שבוערת בלבם של התלמידים, שבאו ללמוד קולנוע על מנת להגדיל תורה ולהאדירה. זה אולי נשמע כמו מילות פרסומת מתוך האתר של בית הספר, או מגב הקופסה של הדיסק, אבל מדובר באמת בהרגשה שעלתה בי כשצפיתי בסרטים.

יש צופים שיקראו לזה נאיביות, אני מעדיף לקרוא לזה תמימות. המשל הכי קרוב שעולה בדעתי הוא צפייה בציורי ילדים, תינוקות של בית רבן, שעדיין לא נפגעו מנזקי העולם הזה, והם מציירים פרחים, פרפרים ובתים אדומי גגות. הציור עוד לא מעוצב בקפידה. הקווים לא ממש ישרים, לעיתים אפילו קשה לזהות את השם של הילד שחתם בגב הציור, אבל התום שעולה מהיצירות האלה יכול להמיס את לבו של הצופה. כך גם סרטי הסטודנטים של תורת החיים -  הצילומים עדיין אינם מהוקצעים, תנועות המצלמה לא ממש חלקות, והסאונד לעיתים טעון שיפור, אך הנושאים והסיפורים שהם מביאים מעידים על רוח גדולה ועל מוטיבציה עצומה ליצירה תורנית אמיתית.

אם אתם רוצים לשמוע על סיפורי ניסים מהמלחמה האחרונה, על מלמד בתלמוד תורה שרואה בילדים את כל עולמו, או על גרעין תורני באופקים שעושה מהפכה בתחום הרוח, תוכלו לפגוש אותם בסרטי תורת החיים. דרך הסרטים הכרתי דמויות ואנשי מופת מהדור שלנו ממש, ולמדתי על תופעות מבורכות שאפשר להיות גאים בהם. אז מי אמר שסרטים צריכים להביע בעיקר מחאה או אלטרנטיבה מחשבתית? היכן נפסק שסרט שאין בו בעיית צניעות הוא פחות מעניין?

אחד הסרטים המעניינים פותח צוהר לתופעה שלא מרבים לדבר עליה – מצבם הרגשי של זוגות צעירים ללא ילדים, בתוך קהילות מגובשות וחמות. בסרט 'הבה לי בנים' אנחנו פוגשים זוג צעיר ונחמד, שמתארים בפתיחות את הלחץ החברתי וחוסר הרגישות של הסובבים אותם, מה  שהוביל אותם, בסופו של דבר, לעזוב את היישוב בו גרו ולעבור לקהילה עירונית. אל דאגה, כיום הם חובקים ילד חמוד ועירני, אך כדאי ללמוד מניסיונם ולדעת כיצד להתייחס לאלה שעדיין לא הגיעו אל המנוחה והנחלה.

אני לא מצפה מבוגרי תורת החיים להגיע לרמה המקצועית של בוגרי 'מעלה' למשל, ולו בגלל תקופת הזמן הקצרה של הלימודים (יום בשבוע למשך שנתיים), אך אי אפשר לפספס את הרוח הרעננה הנושבת מבית מדרשם. המורים שבינינו ודאי מכירים את אותה כתובית מפורסמת, שנמצאת בדרך כלל בסוף סרטי מגמות תקשורת, בתיכונים הדתיים – "ותודה לה' שהביאנו עד הלום" או "אין עוד מלבדו", "ה' הוא המלך" וכדומה. אם בתיכון מדובר, פעמים רבות, בטרנד כיתתי או סתם הצהרה ריקה, כאן, בסרטיהם של אנשי "תורת החיים", אתה מרגיש שהכתובית הזו מבטאת עולם פנימי עמוק ואמיתי, וזוהי כבר תחילתה של מהפכה תקשורתית.

לסרטים חדשים, הגיגים או אירועי תרבות יחודיים – seret@etrog.tv