בשבע 317: מכהנא ועד מימד - קריאה לאחדות המחנה

המטרה של כולנו משותפת, גם אם חילוקי הדעות לגבי הדרך להשגתה הם קוטביים. כדי לקרוא בשם ה' בגדלות וכדי לחזק את בטחון תלמידנו בצדקת הדרך, עלינו להחזיק יד ביד ולא לעזוב זה את זה.

הרב זלמן ברוך מלמד , ט"ו בחשון תשס"ט

לכולם מטרה גדולה משותפת. כולם קוראים בשם ד', כולם נאמנים לתורה לעם ולארץ, כולם שואפים לקיבוץ גלויות, להשבת כל העם לדרכה של תורה ולהשבת כל הארץ לעם ישראל.

יש חילוקי דעות קוטביים בין הקצוות מכאן ומכאן, אך אין חילוקי דעות על המטרה, אלא רק על הדרך - איך להגיע למטרה המוסכמת.

יש חילוקי דעות על הדגשים במטרה עצמה, אך הכול שואפים לקיום כל השאיפות, ועל חילוקי דעות בהדגשים - כבר אמרו "מיניה ומיניה יתקלס עילאה".

אמנם הדעות על הדרך רחוקות זו מזו, ובכמה נושאים מרכזיים הן סותרות ומנוגדות זו לזו, ואעפ"כ כיוון שהכול שואפים לאותה מטרה, וכיוון שיש דברים רבים, חשובים ומוסכמים - עלינו להתגבש לגוף אחד גדול שיקיף ויכלול את כל הנאמנים למטרה הגדולה, הנאמנים לד', לתורתו, עמו וארצו.

איחוד זה לא אמור לטשטש את הדעות. כל זרם ימשיך לחתור לדרכו המיוחדת, וימשיך להיאבק על אמונתו. אך נשלב כולנו ידיים בכל העבודה המשותפת לנו, למאבק על דמותו של העם  ודמותה של המדינה. נתאחד במאבק על חיזוק החינוך הדתי והתורני הלאומי, נתרכז במאבק על שמירה וחיזוקה של ההתיישבות ביהודה ושומרון. במה שמוסכם על כל הגוונים נאבק ביחד, ובמה שהדעות חלוקות ייאבק כל גוון על דרכו.

הערך של הגיבוש הזה בראש ובראשונה הוא בקריאה בשם ה' בגדלות - כבוד שמים מתעלה על ידי כך. הערך של הגיבוש הוא בהגדלת הביטחון של תלמידינו בדרך, בראותם כי יסודות משותפים יש לציבור גדול. כל אחד יחנך את בניו לפי הדרך שלו בבריאות כזו שלא יזדקק לפסול טוטאלית את האחר כדי לחזק את האמונה בדרכו. הוא יחנך לראות את המשותף הכללי בלי לטשטש את המיוחד לו.

הגיבוש מביא להגדרות נכונות - מה משותף ומה שונה. הגדרת הגבולות תיתן את האפשרות לעבוד יחד במה שכולנו מסכימים, ולעבוד בנפרד על מה שאנו חלוקים.

אין ספק שחילוקי הדעות בין הקצוות חריפים וקשים, הוויכוחים ירקיעו עד שחקים, כל צד יאמר על השני שאולי כוונתו רצויה אבל מעשיו איומים ומקולקלים, אך למרות כל זאת עלינו להחזיק יד ביד ולא לעזוב זה את זה. עלינו ללכת יחד מאחר שכולנו בשם ד' אלוקינו נדגול, כולנו מצהירים על נאמנות לתורה ולארץ, כולנו מסכימים שאנחנו נמצאים בתהליך של גאולה ושהקמת מדינת ישראל היא שלב משמעותי בדרך הגאולה.

ואולם אני תוהה בעצמי האם הציבור שלנו בשל למהלך גדול כזה. היילכו יחד אלו שסבורים שחייבים לסרב לפקודת גרוש יהודים ועקירת ישובים, עם אלו הסוברים שאסור לסרב פקודה כי זה יהרוס את הצבא לדעתם? אכן הקושי לחבר את הקצוות הוא עצום, אך לא בלתי ניתן להתגבר עליו.

איחוד הקצוות יהיה מלווה בכאבים כדוגמת השתלת אברים בגוף. הכאבים גדולים, וכגודל הכאב כך גודל הסיכוי וההצלחה של ההשתלה.

האחדות תצליח רק אם היא תלווה ברוח גדולה של רצון להתרומם אל המשותף הכל-כך גדול, ולא תהיה כעין הכרח שמאלץ את הצדדים לוותר וללכת יחדיו.

הבחירות בפתח. אם תקום רשימה שלכל חלקי הציבור יהיו בה נציגים, זו תהיה בשורה גדולה. אמנם מחד לכל צד יהיה קשה להצביע לנציגי הצד האחר, אך מאידך לכל צד יהיה נציג שמייצג אותו. אני מדגיש שוב שחייבים לתת נציגות גם לעומדים בקצוות - מכהנא ועד מימד. 

המשימה הזו מוטלת על מנהיגי הרוח, גדולי התורה של הציבור שלנו לגווניו, עליהם מוטל להתקבץ יחדיו ולהוביל את המהלך האחדותי הזה.