בשבע 317: הקהילה הפתוחה עושה עלייה

הרב רונן נויבירט רוצה לראות הרבה חילונים בתפילות שבת, כמו שראה בקהילות חו"ל, ומצפה שמתפללי בית הכנסת יקבלו אותם באהבה גם אם רבים מהם יגיעו במכונית.

עפרה לקס , ט"ו בחשון תשס"ט

מי שרגיל להביט על יהודי חוץ לארץ מלמעלה למטה, כדאי שיקרא את השורות הבאות. כן, יש שם דברים טובים, ומי שאומר את זה הם דווקא רבנים ציונים דתיים, שמתכוונים להעתיק מיהודי הגולה ולהביא את הטוב הזה לכאן. לא מדובר במתכון להתעשרות, וגם לא בגילויים חדשים לגבי יתרונות הגולה, אלא בדגם הקהילתי שלפיו מתנהלות הקהילות היהודיות מעבר לים.


מי שהכיר את הרב נויבירט בצעירותו לא האמין שבסוף הוא יהיה רב. אפילו אשתו המיועדת לא חשבה שכך יהיה. "לפגישה הראשונה עם אשתי הגעתי עם מעיל עור, שביל באמצע וקוצים, ואמרתי לה שאני הולך להיות רב. היא חשבה שאני מקשקש שטויות, אבל זה אכן מה שהיה"
אחד הרבנים שדוחפים את המיזם הזה הוא הרב רונן נויבירט, איש מחשבים, רב ב'צהר' ועד לא מזמן רב של קהילת 'מוריה' בכפר גנים.

איש לא חשב שרונן נויבירט יהיה רב, גם לא הוא עצמו, אבל כך התגלגלו הדברים. כעת הוא פועל במלוא המרץ להביא את הציונות לקהילות בחו"ל ואת הפתיחות הקהילתית לישראל.

אתה תהיה רב

הרב רונן נויבירט (38) גדל ברמת חן ולא היה 'ישיבה בוחער' קלאסי. שנות העל-יסודי עברו עליו בתיכון הטכנולוגי של גוש דן. לאחר מכן הוא פנה לעתודה הצבאית ולמד מחשבים באוניברסיטת בר אילן. דווקא בתקופה הזאת התחיל להשתנות אצלו משהו. הוא החל להעביר פעולות בבני עקיבא ושיעורים במסגרות שונות, וראה שהמסרים מוטמעים אצל שומעי לקחו. העיסוק בתורה ובחינוך נתן לו סיפוק.

מה שחיזק אותו עוד ללכת בכיוון התורני היה מפגש אקראי עם רב מארצות הברית שהיה בביקור בישראל. "אני לא יודע איך הוא קלט אותי", משחזר היום הרב נויבירט, "אבל הוא אמר לי שהתפקיד שלו בעולם זה לתפוס חבר'ה ולתת להם את הכיוונים שלהם. הוא תפס אותי לשיחה ארוכה על המצב של עם ישראל היום בהיבטים שונים, ואמר: 'אין לי ספק שאם תלך לעולם המחשבים אתה תצליח מאוד ותהיה איש עסקים טוב, אבל זה לא הייעוד שלך. התפקיד שלך זה להיות בעולם התורה, להיות רב ולהנהיג ציבור'. הוא עשה לי שטיפת מוח רצינית וזה מאוד נגע לי. הרגשתי שהוא צודק".

מי שהכיר את הרב נויבירט באותן שנים לא האמין שבסוף הוא יהיה רב. אפילו אשתו המיועדת לא חשבה שכך יהיה.
"לפגישה הראשונה עם אשתי הגעתי עם מעיל עור, שביל באמצע וקוצים, ואמרתי לה שאני הולך להיות רב. היא חשבה שאני מקשקש שטויות, אבל זה אכן מה שהיה". במהלך שנות האוניברסיטה הוא התחיל ללמוד בכולל. את ההסמכה לרבנות עשה אחר כך בישיבת חיספין, והשלים אותה ברמת גן.

שנותיך התיכוניות והעל-תיכוניות לא עברו עליך ב'פס הייצור' הסטנדרטי של רבני הציונות הדתית - ישיבה תיכונית ואחר כך ישיבה גבוהה או הסדר. 


"אנחנו מכינים שיעורים יחד, אני משתמש בשיעורים שפנינה מכינה וכן להיפך, למרות שאם שנינו ניקח את אותו דף מקורות עם אותה כותרת אנשים יגידו שהשיעור היה שונה לחלוטין, כי כל אחד מוסיף את הכיוון שלו. אנחנו משתפים פעולה ויש עבודת צוות. כך עשינו כשהיינו בשליחות וכך אנחנו פועלים בעשייה הרבנית"
"נכון. אני תמיד מתקנא במי שעבר את המסלול הסטנדרטי, כי אני חושב שאם בצעירותי היו לי עוד כמה שנים בישיבה ללמוד בנחת רוח ובלי טרדות, הייתי שמח. גם היום אני לומד כל הזמן, אבל זה לא אותו דבר. מצד שני, אני חושב שהמסלול שעברתי נותן לי יתרונות ביכולת להבין גם את הציבור הכללי. להבין מה הוא מחפש, להתחבר אליו ולחבר אותו לערכים, וגם להתחבר לציבור ה'בעלבתים' לא מלמעלה אלא בחיבור אמיתי. לכן לפעמים אני רואה במסלול שעברתי יתרון מסוים".

בכל זאת מעיר הרב נויבירט שישנם לא מעט רבנים שלא עברו את 'פס הייצור' של הציונות הדתית, ביניהם חותנו, הרב פרופ' דני הרשקוביץ, רב ראשי של שכונת אחוזה בחיפה ופרופסור למתמטיקה, ממנו הוא שואב השראה רבה, בין השאר בעניין שילוב עולם התורה עם עולם העבודה. אצל הרב נויבירט מדובר בעיקרון: "אני מאוד מקפיד לעבוד במחשבים. אני מאוד מאמין בתורה ועבודה לכתחילה. אני משתדל כמה שעות בשבוע לתת לטובת העניין הזה, לבטא את זה שתורה ועבודה זה מסר שלא שייך רק לבעלבתים אלא גם לרבנים".

בין המדרשה לכביסה

אשתו של הרב נויבירט, פנינה, היא עורכת דין במקצועה וגם רבנית בזכות עצמה. היא מעבירה שיעורים והרצאות במדרשות לבנות ומעל במות שונות. הרבנית נויבירט, שספגה הרבה תורה בבית שבו גדלה, היא גם אחותו של הרב צחי הרשקוביץ. שיעוריה, מעדות אישית, הן חוויה ממלאה ומרתקת.

בית שיש בו שניים שיודעים ומלמדים תורה יכול להיות מפרה, אך יכול גם להפריע.

הרב נויבירט בוחר באופציה הראשונה: "אנחנו מכינים שיעורים יחד, אני משתמש בשיעורים שפנינה מכינה וכן להיפך, למרות שאם שנינו ניקח את אותו דף מקורות עם אותה כותרת אנשים יגידו שהשיעור היה שונה לחלוטין, כי כל אחד מוסיף את הכיוון שלו. אנחנו משתפים פעולה ויש עבודת צוות. כך עשינו כשהיינו בשליחות וכך אנחנו פועלים בעשייה הרבנית".
אתה מלמד במסגרות תורניות גבוהות לנשים. יש המתנגדים לעצם קיומן של המדרשות, משום שהן מייצרות מציאות מלאכותית שמתרסקת אחר כך לעולם של כלים-כביסה-עבודה.

הרב נויבירט משיב שבעידן הטכנולוגי בו אנו חיים לא צריך לעשות סיפור מהכביסה ("5 דקות לפני השינה מטעינים מכונה, 5 דקות בבוקר אחרי שמתעוררים מטעינים את המייבש"). אבל כתשובה מקיפה יותר הוא מדבר על הצבת שאיפות. "היום נשים מתקדמות בעולם העבודה, בעולם האקדמי ובעצם בכל תחום, ואין סיבה שהן לא תשאפנה להתקדם בתחום הרוחני. כל החיים שלנו הם איזון בין הרצוי למצוי, ואסור לנו לחנוק את החלומות שלנו בעקבות המציאות. אם היינו חונקים את החלומות של העם שלנו בעקבות המציאות הקשה, לא היינו מגיעים לשום מקום".

בכלל, אומר הרב נויבירט, גם עולם הישיבה הגברי איננו מציאותי לעומת העולם האמיתי של בית-ילדים-עבודה. "ואז אין זמן ללמוד, בקושי חצי שעה של דף יומי. אבל זה נפלא שיש לנו את תקופת הישיבה, כמין מגדלור שלשם שואפים לחזור".

הרב נויבירט מזכיר את 'אורות התשובה' של הרב קוק, שכולו מתבסס על הרעיון שהעולם נברא בצורה מושלמת, וזו הסיבה שאנו שואפים כל העת להתעלות ולחזור לשם. "אז זה שיש מדרשה זה דבר מצוין. נותנים לנשים אפשרות לחוות את האמת, וזה מעין בריאת העולם. המדרשה היא מעין נקודת שאיפה. אז אולי בגיל 30 כשמטופלים בכמה ילדים קשה להתפנות ולבוא ללמוד תורה ולהתפלל, אבל כשהילדים גדלים רואים עוד ועוד נשים שחוזרות למעגל לומדי התורה, כי זו שאיפה שלא חנקנו. אני רואה מאוד יפה ברעננה נשים בנות 40-50 שבאות להתפלל בערבית של 23.00. יש פער בין הרצוי למצוי, אבל לא בגללו נחנוק את החלומות".

יש המתנגדים ללימוד תורה לנשים כי אז היא תאמר "ראש המדרשה שלי אמר כך" והוא יאמר "ראש הישיבה שלי אמר כך".

"המפתח של חיי הנישואים הוא מפתח של נתינה, שבו כל אחד מנסה לדחוף את השני להתקדם מקצועית ואישית. אז נכון שלפעמים צריך לוותר, אבל זה בכל תחום. אצלנו בבית קורה הרבה פעמים שאנחנו מעבירים שיעור באותו הזמן. אז אנחנו מזמינים בייביסיטר, ולאחר השיעורים נפגשים בבית קפה וזה הבילוי שלנו".

להיפתח אל העולם היהודי

לפני כארבע שנים יצאה משפחת נויבירט לשליחות מטעם בני עקיבא. הרב נויבירט שימש כרב מטעם בני עקיבא בארצות הברית ובקנדה. המשפחה ניסתה להגיע לכל הסניפים שהיו בתחומי אחריותו של אבי המשפחה, וכך קרה שמשפחה שלימה על שלושת ילדיה עשתה שמונה שבתות בשנה בבית. את שאר השבתות עשו בקהילות סביב סניפי בני עקיבא ובמחנות. הכלל היה שאם המרחק הוא עד 8 שעות נוסעים ברכב. אם הוא למעלה מזה, טסים. "לא היה קל אבל מרתק".

אילו דברים הישראלים לא יודעים על הציבור שאותו פגשת?

"קודם כל מה היא קהילה. באיזה יופי הדברים בנויים שם, מה הקהילה נותנת למבוגרים ולנוער והפתיחות הקהילתית. אצלנו יש נטייה להתכנס בקהילות של אנשים שהם בדיוק כמונו וקשה להם לחיות עם אנשים שהם להיפך. שם יש אנשים מקצוות שונים שחיים ביחד ואוהבים אחד את השני, משהו מרתק, מדהים".

הרב נויבירט מוסיף שלדעתו הישראלים אינם מכירים די את העולם היהודי שיש בו הרבה תורה וגם בעיות גדולות. "אנחנו חיים בבועה ומתמקדים בבעיות ובאתגרים שיש לנו כאן, והם רבים. אבל אין ספק שהיום האתגר של העם היהודי הוא ההתמודדות עם ההתבוללות. מיליונים של יהודים הולכים לאיבוד, ויש לנו הרבה מה לתרום".

הרב נויבירט מדבר על הגברת הזהות היהודית והציונית בתפוצות, מה שיגרום להזדהות עם העם והמדינה. "ככל שאנשים יהיו קשורים יותר לארץ, הסכנה שהם יתבוללו תקטן".

לדעתו של הרב נויבירט, גם למי שאיננו מתכוון לטוס לחו"ל בשנה הקרובה יש אפשרות לקדם את הנושא בתחום של קליטת עלייה ואימוץ בני נוער: "יש הרבה מאוד אנשים שנמצאים בינינו, אפשר לפגוש אותם ברחוב, במוסדות החינוך ובקהילה וצריך לקלוט אותם. מעבר לזה, כל שנה מגיעים לארץ כ-3000 חבר'ה, שאנחנו נוהגים לראות כ'חוצניקים'. אם ננסה ליצור קשר ולנסות לקרב אותם, זו עזרה ישירה לכל הדברים האלה. אני יודע שב'בני עקיבא' מחפשים קהילות שיאמצו את בני הנוער שמגיעים לארץ לשנה. יש קהילות שנענות לזה, ואין ספק שמתן תחושה של בית היא תיבת נוח ועוגן הצלה".

הקשר של הרב נויבירט עם הקהילות היהודיות בחוץ לארץ לא הסתיים עם חזרתה של המשפחה לארץ. במסגרת אירגון הרבנים 'צהר' הוא מרכז את הקשר עם חוץ לארץ, ובעיקר שליחויות של רבנים ל'שבתונים' בקהילות יהודיות - "ללא תשלום", הוא מבהיר. שבתון שכזה מתחיל בסיור ביום שישי בין בתי ספר בכמה קהילות, ונמשך בהעברת שיעורים בשבת גם כן בכמה קהילות, תוך שימת דגש על ציונות וארץ ישראל".

לדברי הרב, יש בחו"ל רבני קהילות רבים שמזדהים עם הציונות הדתית אך מרגישים בודדים עם הגישה הזאת בסביבתם הרבנית. מנגד, קיימות קהילות שחבריהן מזדהים עם הציונות הדתית, אבל רבניהן מגיעים מתפישה אחרת, ושמחים להראות לקהל שלהם שהם מוכנים לארח בקהילה רבנים ציוניים.

בשנה האחרונה הוציא אירגון 'צהר' 50 שבתונים ברחבי העולם.

"אחת התוצאות של הפעילות שלנו היתה כנס ראשון מסוגו בקיץ של רבני צוהר עם רבני ארה"ב, אליו הגיעו 25 מהמובילים שבין רבני ארה"ב. בכנס, שארך 3 ימים, דנו המשתתפים באתגרים ובבעיות המשותפים - גיור, משפחה, קהילה והתבוללות. שיתוף הפעולה, והראייה שיש לנו כל כך הרבה לעשות ביחד, היו מדהימים. אחד הדברים שנולדו בעקבות הכנס זו ההכרזה העקרונית על 'צהר בינלאומי'- וזה נמצא בתהליך של התבשלות".

חילונים בבית הכנסת

כפי שכבר נרמז למעלה, הקשר עם הקהילות היהודיות בחו"ל הטמיע אצל הרב נויבירט תודעה חדשה לגבי מקומה של קהילה. ומה שהדליק אצלו את הרצון לפעול בנושא דווקא בקרב הישראלים בארץ, היתה שבת שהוא עשה לפני שנה בדרום אפריקה. "בשבת בבוקר היינו באחת הקהילות המרכזיות ביוהנסבורג. היה קהל עצום: 400-500 איש בעזרת גברים ו-300-400 נשים בעזרה. זה היה מעמד מאוד מרגש. בתום התפילה דיברתי עם הרב והוא אמר לי שרק 10 אחוזים מן המתפללים הם שומרי שבת. חלק גדול מהם מגיעים עם רכב, מחנים כמה בלוקים משם ומגיעים להתפלל בבית הכנסת האורתודוקסי. לכן הקהילה הרפורמית שם שואפת לאפס, קהילה קונסרבטיבית כמעט שאין, וגם אחוזי ההתבוללות מאוד נמוכים. לאנשים יש זהות, הם יודעים לאן הם שייכים. "מי שהיה נכנס לבית הכנסת לא היה יודע מי שומר שבת ומי לא. אבל התחושה של האחדות, שכולם יכולים להתפלל ביחד... אז אתה לא במדרגה של לשמור שבת, לפחות תגיע להתפלל".

על אף שזו לא היתה הפעם הראשונה שהרב נויבירט היה בבית כנסת בחו"ל, החוויה הזאת מאוד השפיעה על תפיסותיו ועל הרצון לפעול בכיוון. "חזרתי משם עם לב שותת דם, ושאלתי את עצמי מה היה קורה אם בישראל בתי הכנסת היו מלאים באנשים שלא שומרים שבת, כאלה שנוסעים קודם כל לבית הכנסת ואחר כך לים? איך היתה נראית החברה שלנו אם לפחות היתה להם נקודה של חיבור ליהדות?".

עד לא מזמן כיהן הרב נויבריט כרבה של קהילת 'מוריה' בכפר גנים, פתח תקווה, שם הוא ניסה ליישם, לפחות חלקית, את נושא קירוב החילונים, סביב עליות לתורה של בני מצווה. מידי שבוע היו מגיעות לבית הכנסת משפחות שאינן שומרות תורה ומצוות, ומקבלות חיבוק חם מהקהילה בצורת ריקודים, שמחה אמיתית והשתתפות בקידוש שלהן. הרב נויבירט, שהיה נפגש עם המשפחות מראש, אמנם הסביר את הכללים הנהוגים בבית כנסת, אבל לא תמיד נעדרו הפלאפון והמצלמה מן האירוע בשבת. הרב נויבירט מודע לכך שיש אנשים שהחול הנכנס אל בית הכנסת מקשה עליהם מאוד, אבל, הוא טוען, אי אפשר להפסיק את הקירוב הזה כי "היום אין לנו את הפריבילגיה הזאת. האלטרנטיבה היא נתק מוחלט מהזהות היהודית".

בתי הכנסת הציוניים-דתיים כפי שהם מתנהלים היום אינם מזמינים את הציבור החילוני אליהם, הוא מסביר, וזה פיספוס. "עם כל משבר המנהיגות והזהות שמדינת ישראל עוברת, אנשים מחפשים חיבור. הם לא מחפשים באופן אינטנסיבי לחזור בתשובה, ואנחנו לא תנועה כזאת. בחתונות שרבני 'צהר' עורכים אנחנו פוגשים אנשים שכשרואים אותם ברחוב חושבים שיהדות לא מעניינת אותם, אבל אחרי שיחה איתם מבינים שהם היו שמחים להיות מחוברים למסורת".

לדעתו של הרב נויבירט, הציבור חילוני היה מגיע בכיף לבית כנסת בשבת אם המקום והקהל היו מאירים לו פנים. "כרגע החילוני מרגיש זר ומוזר כי הלבוש והכיפה שלו שונים, ואם בטעות הפלאפון שלו מצלצל מייד אוכלים אותו, וכל מי שלבושה לא צנוע כולן מסתערות עליה ומלבישות אותה. זה מצריך מאיתנו המון סבלנות, לא חלילה לוותר על הערכים שלנו אבל לפתוח את הלב. כי יש אנשים היום שאם הלב היה נפתח - הם היו מגיעים".

להחזיר את הרבנים לקהילות

פתיחת בתי הכנסת לציבור החילוני והרחבת הקהילה גם לציבור הזה היא חלק מהעניין, אבל לא כל המטרה של 'פרויקט רבני הקהילות' שהרב נויבירט דוחף בכובעו השני ב'צהר'. בפרויקט הקהילות הוא מתפקד כאיש הביצוע וכ'יד ימינו', כלשונו, של הרב דוד סתיו, רבה של שוהם. החזון הוא ייבוא דגם של קהילה מהקהילות היהודיות בחו"ל, ויישומו בקהילות בארץ. במבנה הקהילתי המדובר הרב ממלא מקום מרכזי של דחיפת הקהילה קדימה והעצמתה מבחינה רוחנית תוך מעורבות שלו בגני הילדים ובבית הספר השכן, במתנ"ס, בשמחה או באבלות של אנשי השכונה ועוד.

הכותרת של הפרויקט היא גרנדיוזית למדי - "להחזיר לערי המדינה את המנהיגות הרבנית הציונית דתית". הרב נויבירט מסביר שבציונות הדתית העשייה הרבנית הנחשקת היתה כהונה בישיבות העל-תיכוניות. "מי שהלך להיות רב קהילה נתפש כנעבעך, ככזה שלא הצליח בעולם הישיבות וצריך להיות עם ה'בעלבתים'. "בחו"ל" חוזר הרב נויבירט אל המודל המבוקש, "רב קהילה הוא התפקיד המשפיע האמיתי בעולם הרבנות".

לרוב האוזניים הישראליות המושג 'רב קהילה' יוצר אנטגוניזם מסוים, מודה הרב נויבירט. "לאנשים יש 'שריטות' מהמודל של 'רב קהילה' שהם ראו בילדותם: אדם שבא לקהילה מלמעלה, אומר לאנשים מה לעשות ונכנס להם לחיים. אנחנו מדברים על מודל אחר לחלוטין, הייתי מגדיר אותו 'המודל של יהושע בן- נון': איש אשר רוח בו, אדם שיודע ללכת לפי רוחו של כל אחד ואחד. זה מצוין שלאנשים יש את הדעות שלהם. הרב לא אמור להפוך לדיקקטור. אנשים שהם כאלה באופי, לא מתקבלים לפרויקט שלנו. אנחנו מחפשים אנשים שיבואו מתוך הציבור, ירוממו אותו ויתוו דרך. כאן לא כולם מתבטלים לצדיק - להיפך. הוא בא להעצים את הקהילה, ולא את עצמו על חשבון הקהילה".

הציבור באמת זקוק לעוד רב? לכל משפחה יש שלל רבנים שהיא קשורה אליהם: הרב שלו מישיבת ההסדר ומהתיכונית, ראש האולפנא והרב מהמדרשה. חוץ מזה המשפחה קשורה משפחתית לעוד רב או שניים, ואין לשכוח את המרא דאתרא.

"מצד אחד לא חסרה תורה ולא חסר למי לפנות בשאלות, ואולי אפילו יש אינפלציה בתחום הזה. אבל מה שחסר זו מנהיגות שתתווה דרך ותסחוף קהילה אחריה. תארי לעצמך קהילה של 10 משפחות שקשורה לרבנים שונים. קבוצה כזאת לא יכולה להתקדם קדימה כקהילה מבחינה רוחנית. לפעמים זה כן קורה, אבל יש קהילות של 'בעלבתים' שבהגדרה חיים את החיים שלהם לפי מה שהחיים כופים עליהם".

איך פוסקים ל'בעלבתים'

לפי הרב נויבירט, רב קהילה הוא מה שנקרא 24/7.  "הוא האבא והאמא של הקהילה, חי אותה, מעורב בכל המעשים של הקהילה: בפעילויות החברתיות, בליווי האישי, בתמיכה במשפחות במצוקה חינוכית או רפואית, קשר עם בני הנוער ועוד ועוד". מבחינתו, רב קהילה אמור גם לדבר אל שלל האנשים בבית הכנסת, מה'נתיבות שלומ'ניקים ועד ה'גבעות'ניקים, ולהנחות אותם כיצד יש להתייחס לאירועים המתרחשים במדינה בימים אלה. 

רב שנכנס ואומר מה צריך לחשוב על מה לא עלול להרחיק אנשים?

"לא דיברתי על תפיסה פוליטית אלא אמונית. סביב משבר כמו ההתנתקות, למשל, אחד שמע שצריך לעשות כך והשני שמע שצריך לעשות אחרת. אנשים הרגישו שאין פה מנהיגות, ותחושת הבלבול הזאת גורמת לתחושה שהציונות הדתית מתפוררת.

"הרב לא צריך לתת מענה פוליטי אלא אמוני, להעביר מסר שמאחד ומלכד את הקהילה, שנותן כיוון ודרך לעיבוד המציאות שחווים מסביב. מנהיגות זה משהו שנותן ביטחון לציבור. אז נכון שיש משבר, אבל יש כיוון. כשאין מנהיגות, אנשים רבים מרגישים שאין להם דרך".

כשאתה מדבר על כך שהרב צריך לבוא מתוך הקהילה, לא להנחית דברים מלמעלה וכו', עלול להיווצר פער בין מה שהרב חושב שנכון ואמיתי לעשות לבין רצונה של הקהילה, והוא יצטרך לנוע בין הטיפות.

"זה ההבדל בין הלל ושמאי. זה לא ששמאי היה עצבני, הוא הרי אמר 'הווי מקבל את כל האדם בסבר פנים יפות', אבל ההבדל ביניהם הוא ששמאי שופט את הדברים מנקודת המבט שלו, האובייקטיבית, "כלה כמות שהיא", והלל מסתכל לא מהזווית שלו אלא מהזווית של מי שעומד מולו, החתן :"כלה נאה וחסודה".

אבל בשביל זה אדם צריך להגיע לדרגת הלל הזקן.

"אוהב את הבריות ומקרבן לתורה", משיב הרב נויבירט בדוגמה נוספת מתורתו של הלל. "הדרך שלו היא להסתכל על הבריות, לאהוב אותם ולדעת שאתה שם בשבילם. להסתכל על מה אנשים מחפשים לא בשביל להוריד את התורה, אלא לבוא מתוך הציבור, לאהוב אותו ולהעלות אותו למעלה. בגלל זה אומרים חז"ל לעולם יהא אדם ענוותן כהלל ואל יהא קפדן כשמאי. קפדן וענוותן הם לא הפכים. ענוותן זה אומר שאתה שם בצד את מה שאתה חושב ואתה מקשיב לציבור. כי יש לנו נטייה שמה שבוער בי עכשיו זה מה שאני צריך להעביר, אבל זה לא תמיד מה שנוגע לציבור. ודאי שלא כולם כמו הלל, אבל זו הצוואה שהוא השאיר לנו בפרקי אבות".

בתכנית שלכם הקהילה משלמת לרב המכהן?

"זו לא העבודה היחידה שלו, אבל אנחנו רואים אותה כמשרה המרכזית. בישראל רב קהילה זו משרה חמישית-שישית של הרב, ולכן ככה זה גם נראה. מי שמחליט לקחת את זה על עצמו מקריב הרבה מאוד בשביל זה. אנחנו רוצים להגיע למצב שבו זה יהיה תפקידו המרכזי של הרב: הוא קם בבוקר וחושב על הקהילה, הולך לישון וחושב על הקהילה, 25-30 שעות בשבוע. ואנחנו מתגמלים אותו בהתאם".

אז אתם המעסיקים של הרב, ולכן הקהילה לא יכולה לפטר אותו בתואנה כי 'הפסיקה שלך מחמירה מדי עבורנו'?

"הקהילה משתתפת בתשלום בצורה משמעותית. אנחנו רוצים לעשות פה מהלך משולב ואנחנו לא נותנים מתנות חינם. בתהליך הסינון שלנו את הרבנים לא נקבל רב שיכול להגיע לסיטואציה שאת מתארת, שלא יכול להבין את הקהילה שלו ולגשר על הפער שבין עולם הישיבה לעולם הקהילה. חלק נרחב בהכשרה שלנו מדבר על פסיקה קהילתית, איך פוסקים ל'בעלבתים', מתי לא מתערבים. זה חלק משמעותי כדי לא להכין את הכישלון מראש".

פרויקט רבני הקהילות של 'צהר' יצא לפועל לפני כשמונה חודשים, ויש ניצנים של גיוס רבנים ויצירת קשר עם קהילות. חלקן כבר יצאו לדרך, בחלק מהן התיישב הפרויקט על רב שכבר מכהן במקום. בפועל ה'שידוך' בין הקהילות לרבנים אינו מלאכה כה פשוטה.
 
מודל של קהילה

השיחה עם הרב נויבירט התקיימה עשרה ימים לאחר שמשפחתו עברה דירה לרעננה, שם הוא משמש בעצמו כרב קהילה. ארבעה ימים אחרי המעבר משפחת נויבירט כבר קיבלה אורחים בביתה, "אז סימן שהתאקלמנו" אומר הרב.
הקהילה שהרב נויבירט ישמש מעתה כרב שלה, מורכבת רובה ככולה מיהודים שעלו מארצות הברית. חלקם בישראל 20 שנה ואחרים שלושה שבועות. "זו קהילה שמייצגת את מודל הקהילה שהיינו רוצים לראות. יש ועדת תכניות וועדת נוער, יש מי שאחראים על כיתות הגן ויש אחראים על גיל היסודי, תיכון ומעל תיכון ועוד. יש ועדת חסד וועדת חברים חדשים ו'כולל'. כך הייתי רוצה לראות את הקהילות בארץ".

הפנייה של הקהילה אל משפחת נויבירט התבצעה בלי קשר לפרויקט, אבל הדברים התחברו, גם בגלל סגנון הקהילה שמזדהה עם צוהר ועם העשייה של צוהר בקהילות בחוץ לארץ. לרב נויבירט יש תכניות רבות לקהילה שישמש מעתה כרב שלה, אם בייסוד אולפן או בפנים אחרות של קליטת עלייה ואם במעורבות של הקהילה בסביבה.

ofralax@gmail.com