בשבע 317: מיקרוסקופ

עדי גרסיאל, ישראל מידד, חני לוז , ט"ו בחשון תשס"ט

געגועים להפגנה ההיא/ עדי גרסיאל

אז כמה אנשים השתתפו בעצרת הזיכרון לרבין? על פי עיתון הארץ נכחו בכיכר לא פחות מ-100 אלף איש. גם מעריב ספר מאה אלף משתתפים. בידיעות אחרונות לעומתם, הסתפקו ב-"70 אלף דמעות" (בנחה שכל מפגין הזיל דמעה אחת).
ישראל היום ניסה לעשות קצת סדר: "על פי הערכות משטרת תל אביב, השתתפו בעצרת בין 60 ל-70 אלף בני אדם. לטענת מארגני העצרת, נכחו במקום כ-100 אלף". לפי הניתוח הזה, כל כלי התקשורת, גם אלה שבחרו לפרסם אץ הערכת המשטרה, העדיפו את המספרים הגבוהים יותר. מעניין מה זה אומר על הפגנת ה-400 אלף.

הסתה תחת לחץ/ ישראל מידד

אין תיאור אחר לשידורו של אתי לנדסברג, 'הרצח הבא', במסגרת מהדורת 'מבט שני' שבערוץ הראשון השבוע חוץ מ'מופע האימים'. התוכנית כולה, על עריכתה, פס-הקול, בחירת החומרים והמשתתפים, זוויות הצילום, התאורה (ובמיוחד בקטע של דניאלה וייס אשר יחד עם עיניה הגדולות וטון דיבורה בוודאי הבריחה ילדים קטנים מחוץ לסלון) ועוד כמה טכניקות היתה מלאכת מחשבת של מניפולציה.  גם כשחלק ממרואייניו לא שיתפו אתו פעולה, וסתרו את התזה המרכזית של התוכנית  – ה"הסתה" שקדמה לרצח רבין – לנדסברג לא ויתר וחזר ושאל ולחץ.  אהוד ברק לא מוצא שום הסתה כמו אז.  גם אהוד יתום. גדעון עזרא, שמעון פרס ואפילו יובל רבין במידה גדולה לא היו מוכנים לשתף עמו פעולה, אבל לנדסברג, דרך דיבורו הישיר בהצהרות, בקביעות ובשאלות וגם דרך מצלמתו והמיקרופון שלו באופן עקיף, התמיד בהעברת המסר שלו לאומה.  חשבתי שהוא ייפול מהכיסא כאשר ברק לא הסכים עם הנחות-היסוד שלו ואף הצהיר שאינו לובש שכפ"ץ ואין הוא רואה מתנקש מהימין.  אבל כל הכבוד ללנדסברג, שזכה עם מרכולתו העלובה לתקציב גדול ולזמן אוויר אדיר.  בשביל זה יש רשות השידור.
 
*  מהמדור 'בשם אומרם': "הבעיה האמיתית שלי היא, שבדקה שאנו נותנים טיוטת כתב אישום לסניגור, אני רואה אותה בתקשורת.  אני אומרת באחריות מלאה: עורכי דין מדליפים את הטיוטות ומקבלים תמונה בעיתון... מה אנו משחקים?  עורכי דין מבקשים קלטת מחומר החקירה ואני רואה אותה בחדשות הערב בטלוויזיה"  (פרקליטת מחוז ת"א, רות דוד-בלום, דה-מרקר, יום שני השבוע).

הסרטן הלאומי דורש זכות ביטוי/ חני לוז

הפוגרומים התקשורתיים נגד ציבור המתנחלים, פוגע בכל מי שחובש כיפה ובכל מי שמעז להשמיע דעה לא-נכונה-פוליטית. כולל הפוליטיקאים המזוהים עם הימין. הטרור התקשורתי הוא פגיעה בזכות הביטוי של כל אחד ואחד מהציבור אליו אתם פונים. הרדיפה הפוליטית של השמאל עלתה מדרגה בחודשים האחרונים. מעבר לאי נעימות מאותן הכפשות שעברו מזמן את גבול הסביל, הביטוי המעשי בא לידי ביטוי בין השאר בצווי גירוש והריסה מ(שלום)עכשיו לעכשיו, צווי הרחקה, מעצרים מנהליים, החמרת האכיפה, מניעת תקציבים וכמובן – האיום האולטימטיבי שמשמיעים הפוליטיקאים על רקע מסע השנאה – נסיגות נוספות והרס ישובים עתידי. הלגיטימציה להפוך את ה'מתנחלים' ליצורים בלתי לגיטימיים בעליל, מאפשרת לא רק לערבים להמשיך לבצע מעשי אלימות רצחניים יום יום בלי קול מחאה, אלא גם מאפשרת לשלטון להתנהג באופן רודני נגד אוכלוסיה אזרחית איכותית וחפה מפשע.

חישבו על ציון, נהג משאית מנתיבות, על שרה משכונת התקווה וגם על יוסי מפתח תקוה. מה הם יודעים על המתנחלים מעבר לציד המכשפות שהם רואים בטלוויזיה מדי יום? האם יש איזה סיכוי שהם יתנו את קולם לאנשי ימין, שמצטיירים כקיצונים שרק התנחלויות בראש מעייניהם?

סתימת הפיות המסיבית של המתנחלים מול מסע ההשמצות הפרוע מצד מגישים וכתבים שמאלנים, צריך להביא את נציגינו לתובנה אחת חשובה: העלאת נושא התקשורת במקום עליון בכל סדר יום לאומי שתציעו לבוחר. סגירת רשות השידור והקמת שידור ציבורי שישמיע את מגוון הקולות , תוך עמידה בקריטריונים של איזון שייבדקו באופן קבוע. פתיחת האוויר לשידור חופשי, וחקיקה למניעת הסתה נגד אוכלוסיה.

על דובים ושיירות/ עדי גרסיאל

דב חנין, ח"כ אלמוני למדי, קומוניסט(!), חסר ניסיון ניהולי ובעל מצע מעורפל, הצליח בבחירות לעיריית תל אביב לאתגר את רון חולדאי הפעלתן ולזכות ביותר משליש מקולות הבוחרים. הוא עשה זאת בעיקר בגלל  באז תקשורתי בעיתונים המקומיים ובאינטרנט. ברק אובמה, סנטור ששמו לא היה מוכר עד לפני שנתיים ושדיבר על 'שינוי' אך לא פירט כיצד יבצע אותו, הצליח אפילו יותר בעזרת תקשורת אוהדת וניצול הרשת, והפך לנשיא המעצמה החזקה בעולם (עדיין).

למרות ההבדלים הברורים בין השניים, הצלחתם היא שיעור טוב עבור כל מי שמזלזל בכוחה של המדיה. מסתבר שלפעמים כשהכלבים נובחים השיירה אולי לא עוצרת, אבל היא בהחלט משנה כיוון.

חדשות בחדשות/ עדי גרסיאל

העיתונאי עמנואל רוזן יגיש ככל הנראה את תוכנית ביקורת התקשורת 'תיק תקשורת' בטלוויזיה החינוכית. זאת לאחר שהמגיש הקודם, חיים זיסוביץ' התמנה לדובר אוניברסיטת בר-אילן.

הכתב הוותיק לענייני משטרה של ידיעות אחרונות, בוקי נאה, קיבל הצעה ממפכ"ל המשטרה להפוך ליועצו האסטרטגי. כך דיווח 'ישראל היום'. לאחרונה פורסם כי נאה פוטר מידיעות, אם כי הוא עדיין ממשיך לפרסם שם ידיעות.

רם לנדס, לשעבר עורך "המוסף לשבת" של "ידיעות אחרונות", ומי שהקים את חברת החדשות של ערוץ 10, טען בכנס באוניברסיטת תל אביב כי "המחשבה שבשמונה בערב אנחנו פותחים טלוויזיה ומקבלים שיקוף של תמונת המציאות נובעת בסך-הכל מחולשה אנושית – לבקש עולם מסודר". לדבריו, "בכל פעם יש שם סיפור שבדרך כלל אין שום קשר בינו לבין ההתרחשות בעולם האמיתי, אבל התפקיד של החדשות הוא להעצים את התחושה של עולם מסודר". דברי לנדס עוררו תגובות חריפות דיווח אתר העין השביעית.