בשבע 317: שאלת השבוע

אנשים שהמערכת בחרה , ט"ו בחשון תשס"ט

שאלת השבוע: הגישו הצעה מנומקת לשני מועמדים חדשים ברשימה הציונית-דתית-מסורתית המאוחדת.

לוחם למען העם והארץ/ ד"ר אמנון שפירא,  יו"ר 'מעלה', המרכז לציונות דתית

אף על פי שעקרונית אני מקפיד שלא לאכול 'גלאט' (ומשיקול תורני אוכל רק 'כשר'), אחרוג ממנהגי זה בענייני ציבור.
כמועמד חדש ראשון אציע את אלחנן גלאט, איש עפרה, לשעבר מזכ"ל בני עקיבא, ומנכ"ל ישיבות בני עקיבא בהווה. אלחנן הוכיח לאורך שנים קו עקבי של אוריינטציה תורנית-ציונית מובהקת; אדם אמין, בעל כושר ארגוני ובעל חזון; איש עקשן, היודע את סוד הפשרה, וקפדן, היודע להגיע להסכמות. ואין לך שילוב מנצח של מאפייני איש ציבור יותר מזה.

כמועמד חדש שני אציע אדם שטרם נתגלה, והוא הבן הרוחני החוקי של הרב יובל שרלו ושל עו"ד אליקים העצני. הרב שרלו מציג ברהיטות ובעקביות מסכת תורנית נכונה של דת ישראל, הדורשת הקפדה במצוות ועם זאת היא תובעת צדק חברתי כביטוי עיקרי של דת ישראל, כנאמר בתורה לאבינו הראשון: "ושמרו דרך השם לעשות צדקה ומשפט".

אביו השני של הבן הנעלם הוא אליקים העצני, שפועלו ידוע, ומשנתו המדינית סדורה, ואינו מרפה לרגע מלהזכירנו עד כמה חמורה ומסוכנת, ועל סף של טירוף מערכות ממש, היא הדרך המדינית שכמה ממנהיגי המדינה דהיום נפתים לתמוך בה, של הקמת "מדינה פלשתינית", שתוצאתה הוודאית, ובהתאם לכוונתה הלא-סמויה, אינה הקמת מדינה ריבונית ליד ישראל אלא במקומה ועל חורבותיה.

אמנם אפשר בראיות טובות להוכיח שבשילוש ההיסטורי הידוע של תורה-עם-ארץ, הסדר הערכי הנכון הוא: עם, תורה, ארץ (שהעם קודם לתורה, והתורה קדמה לארץ), אבל במציאות החיים שלנו היום, אם הארץ חלילה תיחרב, ייחרב גם  העם היושב בה, ועמו תיפול גם התורה. לכן המאבק על הארץ כיום, כהוראת שעה, דוחה את הכול. וכה צר שרבים מתופשי התורה בימינו, מדתיים-לאומיים ועד חרדים, אינם מבינים זאת. לכן הבן הנעלם, הכולל באישיותו קומפוזיציה חיונית זו, של הרב שרלו  (הדתי), ושל עו"ד העצני (החילוני), הוא מועמד מועדף (חדש, ובנוסף לטובים המכהנים כבר היום), ומי שימצא אותו, מתבקש להציגו בהקדם בעיתון 'בשבע'.  
 
ארץ ישראל במרכז/ נדיה מטר, יו"ר נשים בירוק

ברצוני להגיש דווקא 3 מועמדים. אם ברצוננו למשוך את קולות היהודים הציונים, דתיים ולא דתיים, הנאמנים לעם, לארץ ולמורשת, עם רשימה רעננה ואטרקטיבית, חייבים להופיע בשישייה הפותחת פרופ' אריה אלדד, צבי קצובר וקרוליין גליק.
אם חלילה התנועה היחידה לימינה של הליכוד תהיה רשימה רק של דתיים, וביניהם רובם לצערנו הרימו ידיים בעניין ארץ ישראל, מאות אלפי אוהבי ארץ ישראל, דתיים ולא דתיים, יישארו בבית ביום הבחירות ולא יצביעו.

על האג'נדה הלאומית והבין לאומית יש כיום רק נושא אחד על הפרק: ארץ ישראל. אויבים מבית ומחוץ רוצים לגזור אותה לחלקים ולהקים בה מדינה פלשתינית, דבר שיגרום לחיסולה של מדינת ישראל חלילה.

עכשיו יותר מתמיד חייב להישמע בכנסת קול צלול נגד מדינה פלשתינית, קול בלתי מתפשר על זכותנו ומחויבותנו לכל ארץ ישראל. זהו המסר החינוכי העיקרי שחייב לצאת ממפלגה זו.

שלושת המועמדים מייצגים את א"י, כל אחד בתחומו:

את אריה אלדד כולנו מכירים. חבר הכנסת שנאבק יותר מכל ח"כ אחר על ארץ ישראל. תנועה "לאומית-ציונית-מאוחדת" בלי אלדד וחבריו אינה תנועה "לאומית-ציונית" ואינה תנועה "מאוחדת". בלי אלדד וחבריו בתנועה במקומות ריאליים ברשימה, רבים מאוד פשוט לא יצביעו.

צבי קצובר כעת סיים 20(!) שנה במועצה המקומית קריית ארבע חברון. איש ארץ ישראל בכל רמ"ח אבריו. ישר וישיר, בעל ניסיון, מכיר את המערכת. לא פוליטיקאי מהזן המצוי, אלא אדם  שנשאר נאמן לעקרונותיו ואינו מפחד להביע את עמדותיו. הוא תומך ופעיל במאבקים ובמאחזים, ביצועיסט. מי שמשווה את קריית ארבע היום לעומת מה שהיתה לפני 20 שנה מבין את כוחו של צבי. חיוני שהוא יהיה עכשיו בכנסת לקראת המאבקים הצפויים לנו בשנים הקרובות לשמירה על ההתיישבות בכל ארץ ישראל ולהרחבתה.

קרוליין גליק, פובליציסטית מחוננת, אישה בעלת אומץ ציבורי עם קשרים רבים בארה"ב. היא מייצגת את קול ההסברה החיוני כל כך, בארץ ובחו"ל, על הצורך לשמור על ארץ ישראל.

אם שלושת המועמדים האלו יהיו בשישייה הפותחת, ויצטרפו עוד פנים חדשות, יהיה סיכוי להוציא את הציבור הציוני-לאומי, דתיים ולא דתיים, מאדישותו וייאושו והתנועה החדשה תצליח בע"ה לקבל מעל עשרה מנדטים כדי לשמור על ארץ ישראל.

ותיקי ההתיישבות הרהוטים/ נועם ארנון, דובר היישוב היהודי בחברון

אני ממליץ להכניס לרשימה המאוחדת לכנסת את האנשים האלה:

1. עו"ד אליקים העצני: אחד מההוגים החשובים, המקוריים והמרכזיים של רעיון ההתיישבות, לוחם אמיץ למען ארץ ישראל כמו גם למען הצדק, היושר וההגינות. אחד הדוברים המשכילים והרהוטים ביותר של הימין, הוא חי ונושא את ההתיישבות בארץ ישראל ובעיקר בקריית ארבע חברון בכל נפשו, מעשיו ומחשבותיו. הוא מבטא את רעיונותיו בשפה עשירה ומשכילה, ברורה ומובנת לחברה הישראלית הרחבה. אם ייבחר לכנסת אני בטוח כי יכולותיו בהסברה בעל פה ובכתב יוכלו לבוא לידי ביטוי בקנה מידה לאומי, ואף יימצא להן מקום חשוב במאבקה ההסברתי של מדינת ישראל בזירה הבינלאומית. בחירתו של אליקים לרשימה תשדר פתיחות וגיוון דעות, ועשויה לחבר מצביעים רבים נוספים, למרות, ואולי דווקא בגלל, שאיננו חובש כיפה. אם כי, לדעתי, אליקים ומשפחתו הינם שומרי מצוות לא פחות מכל חובש כיפה.

2. בני קצובר: אחד מראשוני תנועת ההתיישבות ומוביליה, שגם עשרות השנים שעברו לא הכהו את מסירותו ומרצו. בני נמנה עם ראשוני גרעין אלון מורה ומייסדי גוש אמונים, והיה בין מובילי הפריצה ההתיישבותית ללב השומרון. בצד היותו איש מעשה, בני הוא איש משכיל ודובר רהוט, והופעתו מעוררת אמון והערכה. בזמן האחרון, אף על פי שמאחריו עשרות שנים של פעילות, הסכים בני לעמוד בראש ועד היישובים בשומרון ולהכין את האזור למאבק מול איומי ההרס והחורבן. אף על פי שבני כלל אינו מתקרב לשדה הפוליטי, לדעתי הוא אחד האנשים הרציניים והמתאימים ביותר לגלות את יכולותיו וכישרונו בתחום זה, ולהוסיף תוספת איכותית לייצוג תנועת ההתיישבות וההתחברות עם ארץ ישראל ועם ישראל.

בגין וגוז'נסקי – יהודים מהנשמה/ אודי ליאון, מנהל תוכניות מועדפות וגיוון חברתי בקשת (ערוץ 2)

הצעתי: בני בגין ותמר גוז'נסקי.

"סתם פרובוקציה", כך אני מניח יטען בצדק הקורא כלפי הצעתי שלעיל למפלגה הדתית החדשה. המכנה המשותף הבולט לעין הוא היותם מחוץ למחנה הסקטוריאלי. כתלמיד הרב קוק, אני מתקשה להשלים עם הנסיגה לאחור מהניסיונות הנועזים לשבור את  הגבולות המפלגה הסקטוריאלית – ניסיונות כמו בני אלון באיחוד הלאומי, הרב מלכיאור בעבודה, ואנשי התחיה.

אבל ברוך השם שלא עשני פוליטיקאי, ולכן אנסה להביע את מחאתי הבלתי מעשית בעליל על ידי ההצעה הזו.

אז למה דווקא שני אלו מעבר לפריצה של הכיתתיות הדתית? אף על פי שהם 'חילונים', אני רואה בשניהם סוג של דתיות עמוקה, גדולה לאין ערוך מאלו העוסקים בחיפוש אובססיבי אחרי תולעים בחסת גוש קטיף, או בחיפוש ורדיפה אחרי תולעי הגירוש. שניהם מחויבים לכלל במסירות 'קיצונית', יודעים להבדיל בין עיקר לטפל, ומוכנים לשלם מחירים אישיים כבדים. שניהם ישרים כסרגל – אף על פי שחייבים לציין שגם מרבית הפוליטיקאים הסרוגים שלנו 'סובלים' מרמת יושר נדירה במחוזות ארץ הגזרה הפוליטית.

נדמה לי שבדרכם שניהם יהודים עד שורשי נשמתם. על בגין אני מניח שאין צורך בפירוש מרחיב: מחויבותו לעמו ולמסורתו איננה מוטלת בספק. חשוב להוסיף כאן שגם עמדותיו המדיניות ה'קיצוניות' אינן באות חס וחלילה ממקום שנאה, אפילו לא משנאת ערבים.

לגבי זהותה היהודית של גוז'נסקי: אי אפשר שלא להתפעל מהפעולה הבלתי פוסקת למען החלש: הילד, הנכה, הזקן, וכן גם הערבי. אין ספק שהיא מצאצאי אברהם אבינו אשר "ידעתיו למען אשר יצווה את בניו ואת ביתו אחריו לעשות צדקה ומשפט". גם אם היא חוטאת בתמימות מסוימת – מסוכנת בעיניי – לגבי כוונות אויבינו, הרי היא באה ממקום של שאיפת צדק ושלום אמתי. מה גם שהיא אישה, אבל הרי לא ייתכן שחיזוק כוחן של הנשים – יהיה חשוב לציבור הדתי /מסורתי שלנו.

לסיכום: חשוב לי להדגיש שברבים מהפוליטיקאים שלנו, יש רבות מהתכונות הנאצלות של נציגי הרצ"ב, אלא שכל עוד אישור הכניסה הנדרש על ידי שומרי הסף של מפלגתנו יהיה  מוגבל לסעיפים חלקיים ומצומצמים מאוד מהשולחן ערוך – הרי שעצם הגדרת הזהות שלנו, היהודית – תהיה פגומה.