חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 318ראשיהפצה

אידיאליסט בא לעבוד - בגליון השבוע

קשה למצוא מישהו שידבר בגנותו של אורי אריאל, וגם הוא לא יתקוף אחרים, אפילו לא את מתחריו בפריימריז.
20/11/08, 16:10
עפרה לקס

החתנים והכלות כבר הסכימו לשידוך, והסכם 'תנאים' כבר נחתם. כל אחד מביא נדוניה אלקטוראלית משלו, בתקווה לצרף כמה שיותר קרובים וידידים ולהפוך ממשפחה גרעינית לשבט של ממש.

פרט לקביעת שם לברייה החדשה (נו, תחליטו כבר!), עגלת המפלגה המאוחדת יצאה לדרך. מרכזי המפלגות כבר פורקו, ובשבוע הבא תתכנס מועצת חכמי המפלגה החדשה לישיבה אחת מיני רבות, בדרך לסידור רשימת המתמודדים. בינתיים, המתחרים על ראשות המפלגה כבר עובדים בשטח, מקימים צוותים ומגייסים תומכים, למרות שתאריך רשמי לפריימריז עדיין אין.

יו"ר סיעת האיחוד לאומי-מפד"ל בכנסת, ח"כ אורי אריאל, לא רצה בכלל את הבחירות המקדימות האלה. הוא העדיף שהמועצה תבחר גם יושב ראש. סיפוריו על השחיתויות בפריימריז של המפלגות הגדולות באמת מסמרי שיער, ועל אף שהוא יודע שבמפלגה שלו אנשים נוטים להיות מוסריים יותר, הוא פועל יותר מתוך 'קבלת דין התנועה' ופחות מתוך אמון ואמונה בתהליך. ואולי זה גם הקושי להכות על החזה בסגנון טרזן ולהגיד 'אני עשיתי'.

מה שכן, אריאל מאמין מאוד באיחוד השורות ובהכלה מקסימלית של כל מי ששותף לדרך, וחושב שהוא האיש שיכול לרתום את כולם לעשייה משותפת.

ראשון במעלה אדומים

אורי אריאל (או-טו-טו בן 56) נולד בקיבוץ טירת צבי, ועשה את לימודיו בבית הספר האזורי בשדה אליהו. פרק הצבא שלו החל בסיירת שריון, המשיך בקצונה בחיל, והסתיים בדרגת רב סרן. מלחמת יום הכיפורים תפסה את אריאל עוד בסדיר. העמידה פנים אל פנים מול ההרג והאובדן הביאו אותו אל "פרק צמחונות לא ארוך" בחייו. מסר אחר שמלווה אותו מאז ועד היום נוגע לערכם של החיים, הכרה שדחפה אותו למצות כל רגע ורגע בעשייה.

אריאל היה המתיישב הראשון בעיר מעלה אדומים, המונה כיום למעלה מ-30 אלף תושבים. בשנת תשל"ד הוא הצטרף לגרעין משותף לחובשי כיפה סרוגה וכיפת השמים, שכינה עצמו 'גרעין לכלל ישראל'. הקבוצה, שעלתה ללא אישורים, פונתה מהמקום, ואריאל נותר שם לבד "בצריף שקודש להיות בית כנסת". החבר'ה היו מגיעים אליו בלילות ובשבתות. אריאל שימש אז כשומר של 'סולל בונה', והשגיח על עבודות התשתית של איזור התעשייה 'מישור אדומים', שומר יהודי יחיד בין ערבים ודרוזים.

בחנוכה של תשל"ה עלתה הקבוצה באופן מסודר למישור אדומים תחת מסווה של 'מחנה עובדים', למרות שעוד "לא היה אפילו מפעל אחד במקום". סוג של תרגיל מבית ישראל גלילי, איש המערך, שתמך במפעל ההתיישבות.

בינתיים התפצל הגרעין בין אלה שרצו יישוב בסגנון עירוני לאלה שתמכו בקו קהילתי, שאריאל קורא לו 'חד-קיום' בין דתיים לחילוניים: "בעיר יש יחסי שכנות בין דתיים לחילוניים, אנשים חיים בדו-קיום. ביישוב קהילתי צריכים לחיות יחד". ארבע שנים אחר כך, בעקבות בג"ץ שהוגש על הגבעה בה ביקש הגרעין הקהילתי להתיישב, עלו חברי הגרעין ויישבו אותה. "הבג"צים האלה הם סוג של קטליזטור להתיישבות", אני אומרת, ואריאל מסכים. "אז צריך להודות לשלום עכשיו", אני הולכת צעד קדימה. "אל תגזימי" הוא משיב. בהמשך השיחה הוא יזכיר את העלייה של יוסי שריד ל'מאחז אסף' מייד אחרי שהוקם. שריד הזועם אמר אז שהוא יודע שהמתנחלים יקימו שם יישוב, וסיפור הזמניות הוא רק אחיזת עיניים. תגובתו של אריאל, אז ראש מועצת בית אל, היתה משהו כמו "אינני יכול להפר את הבטחתו של שריד ואנו נפעל להגשים את חלומו". מאחז אסף מונה היום 18 משפחות.

לאחר שכפר אדומים הוקם ("כל יישוב תרם קראוון וכך היו לנו 12 קראוונים) היה אריאל למזכיר היישוב. בהמשך הוקמו היישובים אלון ונופי פרת ממזרח וממערב ליישוב המקורי. יחד מונה היום הגוש הקטן כ-600 משפחות, ובית הספר, שאופיו הייחודי יוזכר בהמשך, מלא מעבר למצופה.

במקביל לעליית כפר אדומים על הקרקע, פנה אורי אליצור לאורי אריאל וביקש ממנו לעבוד בליווי יישובים מטעם 'גוש אמונים'. תנועת ההתיישבות 'אמנה' טרם נולדה אז. אריאל זוכר היטב את ליל להיות או לחדול של גרעין נווה צוף: "הם חיו בתנאים מאוד קשים. הגרעין החילוני התפרק לגמרי ומהגרעין הדתי נותרו חמש משפחות. לאותו הערב זימנתי את חנן פורת ושאלנו משפחה משפחה אם יש בכוונתן להישאר. אם יחליטו שכן, כך הבטחנו, נדאג לפחות להכפלת מספרן". היום מונה היישוב כ-250 משפחות. אריאל ליווה גם את הקמת היישוב בית אל המונה 5,400 תושבים ("חפרנו את התשתיות במעדרים") ואת הקמת יתיר. בשנים שאחר כך מוקמת 'אמנה' מתוך רצון וצורך להתמקצעות. אריאל עובד במסגרת הזרוע המיישבת החדשה, ומספר שנים אחר כך מתמנה למזכ"ל. התקופה הזאת זכורה לו מאוד לטובה: "בכל שנה הקמנו הרבה מאוד יישובים, עשרה או יותר. הכפלנו את מספר התושבים".

יש הבוכים היום על ועדות הקבלה. כתנועה מיישבת, וכאחד שמגיע מיישוב 'לכלל ישראל' לא אמרתם לאנשים להיפתח?

"עשינו תכנית התיישבות לכל יו"ש וראינו שיש יישובים פתוחים, בעיקר אלה העירוניים. היישובים הקהילתיים, לפחות בהתחלה, מצריכים גרעין הומוגני אחיד, כי בלי זה אי אפשר. ראינו איך גרעינים מתפרקים. יישוב חדש זה תמיד גם קשיים פיזיים קיומיים כמו מחסור במים זורמים, וגם הישענות על כל אחד מהחבורה, כי פתאום בערב ראש השנה אין מניין. אז טוב, כל אחד יכול לנסוע להורים, אבל זה לא יישוב. וכך בערב פסח, ובכל בוקר יש מניין או אין, יש אחריות או אין, אלה הדברים הכי בסיסיים.

"כן יהיה נכון, כאשר גדלים, לשנות בכלל את האופי של היישוב, ולאפשר לאנשים לחיות מחוצה לו, וככה פועלים היום אני חושב. נכון שקיימות ועדות שתפקידן לדאוג שלא יגיעו אנשים שהיישוב יצטרך לטפל בהם במקום להתקדם, אבל יש הרבה יישובים עירוניים פתוחים. זה נכון שההתיישבות הכפרית היא יותר סגורה, ואני כן חושב שיהיה נכון לפתוח אותה. אני בעד להיפתח, כי ברור שהכמות הופכת לאיכות מול האנשים שרוצים לפנות אותנו. מי שמתעלם מן העניין המדיני חוטא למציאות. זה כבר לא תחזיות, היינו בסרט הזה".

בית ספר לכולם

אם תהיתם, בכפר אדומים יש ועדת קבלה "שעיקר עניינה הוא להסביר לאנשים מה הבית ספר, כי הוא הסיפור. לא איכפת לי אם מי שבא להתקבל הוא גבוה או נמוך, הולך עם כיפה או בלי. מה שאנחנו רוצים זה שהוא יכניס את ילדיו לבית הספר". בית הספר בכפר אדומים משותף לדתיים וחילונים. עד גיל מסוים כל הילדים מתפללים, ויש מערכת שעות מקבילה ואפשרות בחירה במקצועות מסוימים, אם כי כל הילדים מקבלים מסד של ידע יהודי. אריאל גאה בבית הספר הזה: "הוא עובד היטב. איך אני יודע? כי כל ההורים שולחים את הילדים לשם, למעט בודדים". בהמשך דרכו יכהן אריאל כראש המועצה המקומית בית אל, ואחד ההישגים שהוא מונה מהתקופה ההיא זה הקמת תלמודי תורה. "יש היום כבר אלפים בציבור שלנו שלומדים בשיטה הזאת", הוא מציין בשמחה, מה שמוכיח שמדידתו של אריאל בדתומטר של השקפות הוא מלאכה קשה ולא יעילה.

אתה במקור קיבוצניק, שזו אוכלוסיה שנתפשת ככזאת שפחות צמודה לרבנים והנה, ביתך הפוליטי 'תקומה' צמוד לרבנים.
"אני חושב שפוליטיקה היא לפוליטיקאים. הפוליטיקאי מרים את ידו בהצבעות, הוא זה שפועל בוועדה זו או אחרת. אבל יש היבטים שהם יהודיים-הלכתיים, למשל בחינוך. ב'תקומה' לא היתה ישיבה שבועית עם הרבנים. פעם בכמה חודשים היתה ישיבה, כי היה משהו מספיק דחוף וחשוב שהצריך כתפיים יותר רחבות, ובדרך כלל ידידי הטוב צבי הנדל ואני כינסנו אותה. לרבנים בציבור שלנו יש משקל גדול שהולך ומתחזק, וזה כוח אדיר שכדאי לנצל אותו. הרבנים לא אומרים 'תעשו כך וכך' על משהו שאין לו היבט הלכתי, ואני מדבר מניסיון של כמה שנים". 

מה יהיה מעמדם של הרבנים במפלגה החדשה?

"מקומם של הרבנים לא הוגדר בהסכם שנחתם. אני עובד על יצירת מועצה מייעצת שלא תכפה את דעתה. אם יהיה לנו פורום לא מתחלף, שיהיה ניתן להתייעץ איתו מפעם לפעם, אני חושב שזה נכון. אלו הם אנשים בעלי ניסיון ציבורי רב מאוד וכדאי לשמוע עצה, אבל הם לא יכתיבו".

רוצה את כולם בפנים

אי אפשר לדבר עם אורי אריאל על רבנים, על חילונים ועל היישוב שלו, בלי להזכיר את שכנו הצמוד, פרופ' אריה אלדד. בבחירות הקודמות אריאל ויתר לאלדד על מקומו הגבוה יותר ברשימה המאוחדת, צעד שכמעט עלה לו בהישארות מחוץ לבית הנבחרים. "כשנבחרנו לכנסת" נזכר אריאל "עשו לנו מן מסיבונת קטנה ביישוב. ואז אמר סלי מרידור, איש היישוב שהוא היום שגרירנו בוושינגטון: "יש כל מיני יישובים, גם קטנים, שיש בהם שני חברי כנסת. אבל אין מצב שיש שני ח"כים לדונם!".

ההחלטה של אלדד להיכנס לפוליטיקה לא הגיעה כתוצאה משיחת סלון בין שני האישים. רצח השר רחבעם זאבי, שבעקבותיו נכנס אריאל לכנסת (הוא היה הבא בתור ברשימת 'האיחוד הלאומי ישראל ביתנו'), הביא גם את אלדד לשם, כאשר הרב בני אלון חיפש דמות ימנית חילונית שתוכל למלא במשהו את היעדרו של מנהיג המפלגה שנרצח.

מה קורה עם אריה אלדד, הוא בחוץ?

"אריה היה תוספת חשובה לנו. רצינו שהוא יהיה איתנו ואני עדיין רוצה ואנסה לשכנע אותו עד הרגע האחרון. אני חושב שההליכה שלו היא אובדן לפרלמנט, כי הוא מוערך מכל הכיוונים, זו אבדה למפלגה, וזו גם התאבדות פוליטית והרי הוא רוצה להיבחר". לא, אריאל איננו מבין עד הסוף את המניע של שכנו.

"כשהיתה ישיבה עם חברי המפלגה המאוחדת אריה שאל 'מה יהיה עם מישהו שנוסע בשבת?' אז זבולון אמר לו: 'שמע, יכול להיות שתהיה בעיה', והוא התכוון לכך שאולי זה יפריע למישהו בוועדה המסדרת. כל השאר לא הגיבו כי לא ראו בזה עניין. אני לא יודע מתי אריה נוסע אם הוא נוסע, והוא שכן שלי. מצד שני, אני לא מצפה שמישהו שיהיה איתנו ייסע ביום כיפור לאכול במסעדה להכעיס.

אסור לשכוח שהכנסנו לכותרת של המפלגה את המושג 'מסורתי', זה לא היה! מדובר במהפכה מצד המפד"ל ותקומה. ואנחנו לא סתם אומרים, יהיו אנשים כאלה ברשימה".

אולי המילה 'מסורתיים' מרחיקה חילוניים שלא רוצים כזו כותרת?

"הניסיון מראה שבעבר המפד"ל קיבלה שני מנדטים לפחות מחי"ל (חילוניים תומכי מפד"ל, ע"ל), וזה כשבתקנון של המפלגה מראש אין חילוניים. עכשיו באים לעשות שינוי משמעותי - ואגב, לא כולם מסכימים ויש כאלה שכועסים על השינוי הזה. אז אריה רוצה שיקראו למפלגה 'יהודית לאומית', אבל אי אפשר לעשות הכול ביום אחד. ממה העצבנות? זה תהליך, והכיוון הוא היפתחות".

אריאל מתכוון לשבת עם אלדד עוד השבוע ולראות איך אפשר להתקדם. "אני מאוד רוצה אחדות, כולל עם אפי איתם, למרות שהוא הכניס אותנו למצב מביך. אני רוצה את כולם בפנים, ואני משקיע בעניין".

כשאתה אומר 'כולם', יש מקום במפלגה החדשה גם לשמאל הדתי?

"יש הסכמה פשוטה שאנחנו לא מחפשים אנשים ששמחים כשמפנים מאחז ומנגד גם לא כאלה ששמחים כשהורגים ערבים-אזרחים".

יש כאלה שלא שמחים כשמפנים מאחז, אבל הם חושבים שהציונות הדתית פנתה יותר מידי ימינה. המפלגה שלכם תדבר אליהם?

"אני חושב שיש להם מקום, ושגם להם חשוב שתהיה להם נציגות מסוימת אצלנו. אנחנו צריכים להיות פתוחים, אבל זה לא הליכוד, יש גבולות. הבית היהודי שלנו צריך להיות בית מקרב ולא מרחיק".

עד כה ישב אריאל בסיעה מאוחדת, אבל היה חלק ממפלגה שבאה עם אידיאולוגיה מאוד ברורה ולא מתפשרת. חבר הכנסת השני ב'תקומה', צבי הנדל, היה לידידו הקרוב של אריאל, וכדי לתאר את העבודה איתו, עם הצוות ועם הרבנים הוא משתמש בלא פחות מהמילה 'כיף'. מצד שני, כמו כולם, גם ב'תקומה' הבינו שככל הנראה הסוד הוא היפתחות והכלה של גוונים בציבור, כי זרעי ההשפעה הרחבה של הציבור הציוני-דתי, שנובטים יפה בצבא ובשדות אחרים, נעדרים לגמרי מן הפוליטיקה.

אתה לא חושש שמפלגה רחבה תתפרק עם הופעת המשבר הראשון?

"לאור מה שקרה בשנים האחרונות אני מבין את החשש", אומר אריאל בכנות, "אבל לפי מיטב הבנתי כולנו למדנו את הלקח, והעובדה שאנחנו מתכנסים למפלגה אחת ופירקנו את המוסדות האחרים מראה שלא השארנו לנו פתח מילוט. אני משוכנע שלא נחזור על טעויות העבר".

הישגים מול רבין

אחרי 'אמנה' עמד אריאל בראשות מועצת יש"ע במשך כ-7 שנים. הוא נשא בתפקיד גם בימי אוסלו הלא עליזים וגם בתקופת רצח רבין. המעניין הוא שלא דבק בו רבב מכל אישומי ההסתה הפופוליסטים. אריאל תולה זאת בנטייה האמיתית שלו להידברות. כך למשל, כשכרמי גילון התמנה לראש השב"כ תוך שהוא כותב עבודה על מסוכנותם של המתנחלים, ישראל הראל ואורי אריאל התעקשו להיפגש ולשוחח איתו. כך היה גם בתקופה הקשה של ה'פרופלורים', במהלכה נפגש אריאל מספר פעמים עם רבין לשיחות לא קצרות.

נפגשתם, אבל הוא לא היה קשוב.

"הוא היה קשוב", מדייק אריאל, "אבל היה מאוד נגד". לשם השוואה הוא מוסיף: "אני לא יודע כמה פעמים מועצת יש"ע היתה אצל אולמרט בשלוש השנים האחרונות, לפי דעתי פעם אחת. נדמה לי שזה נובע מהמחשבה שאין בכלל על מה לדבר איתו".

עם רבין כן היה?

"כן. הצלחנו למשל להעלות את היישוב טלמון, והיו עוד כמה הישגים. מצד שני, היו גם הרבה דברים שלא הצלחנו. השיח עם רבין לא עזר לנו הרבה, אבל צריך לדבר. הנתק המוחלט בין ראשי המדינה למועצת יש"ע ולח"כים שלנו הוא לא בריא בשום מקרה. צריך שהערוץ יהיה פתוח. זה נכון שלא צריך להתחבק, ובאמת לא רצינו תקשורת כדי שלא ישתמשו בזה".

מה דעתך על מועצת יש"ע היום?

"היא עובדת בתנאים מאוד קשים - גם באווירת דה לגיטימציה, גם במצוקה בהתיישבות וגם במיעוט תקציבים, מה שאני מקווה שישתנה בקדנציה הקרובה". על המליאה החדשה אומר אריאל שמדובר בצעד חיובי, והוא מציע לתת למתכונת החדשה להתגלגל איזו תקופה לפני שמתקיפים אותה.

אחרי שבע שנים בראשות מועצת יש"ע נכנס אריאל לתפקיד 'ראש היחידה להתיישבות במשרד הביטחון'. השר היה אז יצחק מרדכי. "עד אז ביקרתי בכל משרדי הממשלה אבל בתור אורח, כנציג יש"ע. בתפקיד הזה ראיתי פעם ראשונה את המדינה מהצד של הממשלה. הבנתי איך המכניזם עובד מבחינת העמידה בחוקים ובכללים, הבנתי את מגבלותיהם של הפקידים וגם איך אפשר להתגבר על המגבלות האלה, מה שסייע לי בהמשך".

התפקיד הזה ארך כשנה, והסתיים כאשר אריאל ויתר ביוזמתו על תפקידו משום שאיש ארץ ישראל אחר, אלי כהן, מונה על ידי מרדכי ועשה תפקיד חופף. התקופה הזו זכורה לאריאל לטובה בעיקר בזכות ההזדמנות שהיתה לו לעשות ולבנות.

האיש שאמר לא לנתניהו

במהלך כהונתו במשרד הביטחון הזאת נקרא אריאל אל לשכת ראש הממשלה כדי לייעץ לו מה לעשות אחרי הרצח של איטה ואפרים צור, חברים קרובים של אריאל. בהזדמנות אחרת הוא נקרא לשם על ידי אביגדור ליברמן, אז מנכ"ל משרד ראש הממשלה, בנימין נתניהו. ליברמן ביקש ממנו שיהפוך להיות ראש לשכה של ראש הממשלה. "אמרתי לו: 'שמע, אני לא בטוח שזה יחזיק הרבה זמן מעמד', כי לא הייתי בטוח מה סדר היום הארץ-ישראלי שלו. זו גם היתה תקופה שאנשים סביב נתניהו עזבו אחד אחרי השני, ואמרתי 'בוא לא נעשה ביזיון. אתם לא צריכים עוד אחד שיילך'".

נתניהו שב ונהיה ברירת המחדל שלנו.

"מה זה שלנו? לנו אין ברירת מחדל, צריך להצביע למפלגה החדשה ולא לליכוד". בכלל, במהלך השיחה אומר אריאל מספר פעמים שבחירה בליכוד זו טעות, כמו גם ב'ישראל ביתנו'. לגבי האחרונה הוא טוען שמכל התכנית לחילופי שטחים שלה מה שנשאר הוא הכשרת הלבבות לפינוי יישובי גב ההר. "ראינו איזה שר לעניינים אסטרטגיים ליברמן היה. אז הוא צועק על נשיא מצרים, יופי של תכנית עבודה".

אולי אתה וזבולון אורלב פרלמנטרים חרוצים שיודעים לעבוד קשה, אבל לא יודעים להיות פרובוקטיביים מספיק? אולי דרושה דמות כריזמטית יותר כדי להוביל?

אריאל לא נבהל מהשאלה וגם לא נעלב: "יכול להיות. ואני מזמין את כל מי שיודע לצעוק ולחבק, לעבוד קשה וגם להיות פרובוקטיבי, שיבוא ויתמודד על ההנהגה. זה הזמן חברים, בואו בהמוניכם, בפריימריז אין למישהו יתרון על אדם אחר".
לגבי הליכוד, קיים הטיעון שהתמיכה בו כדאית כי יש להשפיע מבפנים.

"הבחינה של מה שקרה בליכוד בעשרים-שלושים שנה האחרונות מראה שהליכוד הביא אותנו למקומות שאנחנו מאוד כועסים עליהם, החל מפינוי סיני, שהיה תקדים לעקירת יישובים, המשך ב'וואי' ועד לעקירת הגוש וצפון השומרון, שחלק גדול מהליכוד נתן לו יד. אני מתקשה להבין איך מי שמאמין במה שאנחנו, כלומר תורה-עם-ארץ, יכול להצביע למפלגה שבה יש מתמודדים האומרים בצורה ברורה שאם הדבר יגיע שוב להכרעה הם יהיו נגדנו גם בתורה וגם בארץ. גוף שחוזר על טעות שוב ושוב, יהודי מאמין לא יכול לשבת בו".

לאיזו ממשלה רשימה בראשותך תיכנס?

"אנחנו נשב עם נתניהו בעזרת ה' כשייבחר, ונבוא אליו בתביעות שלנו שהן ברמות השונות של הממשל הישראלי. אנחנו רוצים להיות בממשלה ולהשפיע, ורוצים קווי יסוד שאנחנו יכולים לחיות איתם. השותפות תיבחן בעבודה המשותפת ביומיום וגם בהחלטות גורליות של חס וחלילה מלחמה או היבטים חינוכיים וכלכליים. יכול להיות לנו ויכוח מאוד קשה איתו על תיק החינוך".

אשתף את כולם

אם נותנים לכם תיק אחד, אתם הולכים על חינוך?

"אין תיק אחד. חינוך הוא התיק הבכיר שלנו. אני חושב שנזכה במספר דו ספרתי של מנדטים, ולכן נקבל שלושה תיקים. אחרי החינוך יש רווחה ושיכון, וגם השפעה על התקשורת, כי מול כל מה שאנחנו עושים היא ממיטה עלינו אסון. אמנם היכולת להשפיע על התקשורת היא מוגבלת, ואני גם לא בעד לנהל את המדינה עם צווים, אבל יש מקום להשפעה בנושא הזה. כמובן שלא נפקיר נושאים אחרים כמו ביטחון וביטחון אישי. אבל בתיקים - שלושה הוא סדר הגודל, וזו העדיפות".

למה דווקא חינוך?

"החינוך הוא המסד לכל השפעה בכל תחום. הוא גורם ראשון במעלה לביטחון הלאומי. אם אין הבנה לכל ילדי ישראל מה זו מדינת ישראל, מה הם תנ"ך ו'שמע ישראל', אם לא יודעים מי זה הרצל אבל שההיסטוריה לא התחילה ממנו, אם לא יודעים שאברהם אבינו קונה את מערת המכפלה וקובר שם את שרה שהיא אמא של האומה, אז איך אפשר להבין מה עושים היום היהודים בחברון? בלי חינוך, אין דרך להסביר את מה שאנחנו עושים בהתיישבות. מעבר לכך יש גם אוניברסיטאות, וצריך לתת למורים שכר הגון. אני רואה בהוראה את המקצוע הכי חשוב. אם נהיה חזקים והציבור לא ירעה בשדות זרים, יש סיכוי שנעשה את זה".

אתה יודע שיש כאלה שכשאומרים להם חינוך הם שומעים זבולון אורלב.

"המפלגה בראשותי תהיה דו-ספרתית ונקבל מספר תיקים. לפי ההסכם שנחתם היו"ר  מקבל את הזכות לבחור את התיק הראשון, אבל אני מקווה לנהל על כך דיון, לשמוע את קולות החברים ולהחליט. אני לא אומר על הכל 'אני' 'אני'. יש 'אני' כי יש הובלה, אבל אני אשתף את כולם. כך עשיתי כשהייתי יו"ר מועצת יש"ע וניהלתי בהרמוניה ראשי רשויות ממגזרים שונים מאוד, וכך כשהייתי יו"ר סיעה. חינוך וארץ ישראל אינם סותרים, הם משתלבים זה בזה. מדובר באינטגרציה".  

ואם הגענו לפינה הזאת, למה אתה ולא אורלב?

"לא אסביר למה לא אורלב. אסביר למה אני כן. בגלל שינוי סגנון העבודה, שהוא לא בקומבינות. יכולת הניהול שלי טובה יותר משל אחרים, וכך גם יכולת השיתוף והרתימה של כלל האנשים, שיכולה להרחיב את המעגלים ולהביא בטווח הארוך להנהגת המדינה, כמובן לא ביום או יומיים".

במקרה שנתניהו לא זוכה בבחירות, אתם נכנסים לממשלת ציפי לבני או ברק?

"אני מציע לכולנו לדבר כל הזמן עם כולם. ככלל, לא להגיע למצב שיהודים לא מדברים זה עם זה. יש הרבה נושאים משותפים המצריכים הידברות קבועה ורצינית.

אני מתקשה לראות איך לבני תרצה אותנו איתה בממשלה, כי יש בינינו פערים גדולים בנושא ארץ ישראל, חינוך וכלכלה. אנחנו, למשל, רואים הרבה יותר את הצורך לסולידריות עם החלש מתוך התורה והחינוך שלנו. הפערים הכלכליים כל הזמן מתרחבים וזה לא נורמלי, לא אנושי ולא יהודי. אם לבני תרצה אנחנו נדבר, אבל תהיה הקפדה מלאה על קווי היסוד. ואם יהיה מצב של ממשלת חירום לאומית בעקבות מלחמה או צונאמי כלכלי, לא נסכים לפגיעה בהתיישבות ובחינוך אבל נתגייס לסייע".

העתיד הפוליטי עדיין אינו מעורפל במידה, אבל אריאל בטוח מה הקונסטלציה שבה הוא לא יישב בממשלה: "לא יחזור הסכם כמו שהיה עם שינוי (בחירות 2003, הסכם עם המפד"ל, ע"ל). בסרט הזה היינו. ראינו מתי יוצאים, מי משפיע על זה ומי לא. לא יהיה הסכם עם מפלגות שטוענות שיש לאכול טרף להכעיס ולהרוג את החרדים. אנחנו לא נהיה דתיי המחמד שלהם. עם כל הניסיון להיות גשר, שזה יכול להיות חשוב במקרים אחרים, כאן זה היה קשקוש אחד גדול וראינו מה יוצא מזה".

לעבור למגמת עלייה

מיזוגן של המפלגות מביא בצידו תהליכים שיש בהם משום מהפכה של ממש. אריאל מעיד שיש ח"כים עמיתים ממפלגות אחרות שחושבים שבראשם של ח"כי סיעת האיחוד-הלאומי מפד"ל התרופף בורג אחד או שניים. השבוע הושלם תהליך פירוק מרכזי המפלגות מרצון. הח"כים מפקידים את גורלם הפוליטי בידי מועצה מסדרת, תוך שהם ממליצים בפניה על לפחות 4 פנים חדשות. צעדים מהפכניים נוספים הם ההיפתחות למי שאינם חובשי כיפה וכמובן הפריימריז הפתוחים.
אמרת שהמפלגה תקבל מספר דו ספרתי של מנדטים, אבל הסקרים מנבאים לכם פחות ממה שיש לכם היום.

"זה קשור בכמה דברים שאני עוסק בהם היום. הראשון הוא להחזיר את הח"כים הפורשים, שזה ייתן תנופה, ואני עובד על מגזרים נוספים שאני יודע שיש לנו שם עוד שני מנדטים לפחות. בנוסף, יש את ההתלהבות בציבור שלנו שעדיין מנסה להבין מי ואיך האיחוד, וכשההתלהבות תתרומם זה יהיה שווה עוד מנדט או שניים. זו עבודה קשה, אבל אפשרית. אני מאמין שאני יכול לעשות את זה כי אני יכול לאחד את הצוות בצורה מיטבית לעבודה ולמשיכת העגלה לכיוון אחד".

פרק היחידה להתיישבות של אריאל נחתם כאמור ביוזמתו, והדף הבא נפתח כראש מועצה ממונה וראשון של המועצה מקומית בית אל. הקמת המועצה המקומית איחדה מחדש את היישובים בית אל א' ו-ב' ליישוב אחד גדול. "השקענו הרבה בחינוך" אומר אריאל ומונה הישגים חינוכיים והתיישבותיים. מספר ימים לפני תום כהונתו של אריאל במועצה, נרצח השר רחבעם זאבי. אריאל ביקש את ברכת משפחת זאבי לכניסתו לכנסת, חיכה עד תום השבעה, ומאז הוא שם.

במבט לאחור על שבע השנים של כהונתך בכנסת, אתה מרגיש שהשפעת?

"כן, ויש מדידות אבסולוטיות לכך. קחי למשל את 700 מליון השקלים שמעבירים עכשיו לעקורי גוש קטיף. לא עשיתי זאת לבד, אבל אני עומד בראש השדולה. אני מעריך שבקרוב נוכל גם להביא סכום משמעותי לחקלאים. זה מדיד, אפשר לספור. אף אחד לא האמין שנגע לתוצאה הזאת. חוק אלמנות צה"ל עבר קריאה ראשונה וטרם נגמר, ויש חוק קק"ל, ועוד מגוון של נושאים. ממקומי כחבר כנסת עזרתי הרבה גם לפרטים ולציבורים. והשפעה שהיא לא מדידה כל כך, היא השתתפות בוועדות".

המספר הדו-ספרתי שאתה מדבר עליו, זו הצלחה בעיניך?

"היעד הרחוק הוא להנהיג את עם ישראל במובן הכי פוליטי שיש. זה לא יהיה בהכרח אני, זה לא יקרה עכשיו וגם לא בבחירות שאחר כך, כנראה. השאלה היא לאן המגמה. בשנים האחרונות המגמה היתה למטה. אנחנו צריכים לשנות את המגמה, כי אני מאמין שאנשים שיש להם תקווה פועלים במרץ ובתנופה, וזה משתכלל מבחירות לבחירות. לכן המגמה היא קודם כל לצאת מתחושת הנחנח והביאוס העצמי שבו אנחנו נמצאים. יש כאלה שמסמנים כיעד שלא נרד מתחת למספר מסוים, או שנשמור על כוחנו. אני חושב שצריך לעלות, ויש גם ניתוח פוליטי לזה.

צריך עקשנות לעלות במעלות ההנהגה והאחריות הלאומית, עד שנהיה מספיק גדולים להנהיג את המדינה. זו צריכה להיות השאיפה, התקווה ובעיקר העבודה.

ofralax@gmail.com