בשבע 318: 'על דעת עצמי'

אבי סגל , כ"ב בחשון תשס"ט

מלחמת הכוכבים

אני מתלבט במי לבחור. כלומר, לליכוד יש את בגין ובוגי, שלא לדבר על אסף חפץ. אחד היה רמטכ"ל, האחר מפכ"ל, ובגין הוא איש ישר. אנחנו צריכים לבחור באנשים ישרים. רגע, אבל גם עוזי לנדאו הוא ישר, ועכשיו הוא בישראל ביתנו. אז אולי אצביע ליברמן? אבל בעצם לא כדאי, כי ישראל חסון עזב אותו ועבר לקדימה. אז עכשיו כדאי להצביע קדימה, וכך נקבל שני חסון במחיר של אחד, האחים ישראל ויואל חסון. מה לא אחים? תכף תגידו לי שגם גדעון סער וגלעד ארדן הם לא אחים.

אז אולי בכל זאת ליכוד? אחרי הכל, שם הביאו את עוזי דיין, שזה הכי קרוב משפחה של אביב גפן שיש בכנסת. מלבד זאת, אולי גם אפי איתם יהיה שם. בכלל אני רוצה להצביע לאפי איתם, אפילו אם יישאר בלי מפלגה. אבל אם כבר, אז אולי עדיף להצביע לעמי איילון, שגם לו אין מפלגה? רגע, איך הגעתי פתאום להצביע לשמאלנים? אני חייב להתמקד. הנה, יש עכשיו מפלגת ימין מאוחדת. עדיין אין לה כוכבים, אבל יש לה אידיאולוגיה: עם ישראל, תורת ישראל, ארץ ישראל. כן, אידיאולוגיה, פחחח... איפה הכוכבים איפה?!

הבחירות לראשות המרמור

התחרות היתה קשה, אך כבר מההתחלה היה ברור כי ראש עיריית באר שבע היוצא יעקב טרנר יישאר מאחור. אמנם, אפשר היה לצפות כי מי שקיבל רק 30 אחוזי תמיכה – יעשה חשבון נפש אישי, יפרגן למנצחו הצעיר, ולא יודיע כי התושבים "עוד יתגעגעו אלי". גם הטיעון על לקיחת אחריות אישית לא נשמע אמין, כשבאותה נשימה מתרץ טרנר את הפסדו באפקט ברק אובמה. ולמרות זאת, ראש העיר היוצא לא הגיע לרמתם של הממורמרים הגדולים באמת, דב חנין מתל אביב וארקדי גאידמק מירושלים.

דב חנין, למרות מאמץ ראוי להערצה, מגיע גם כאן למקום השני בלבד. "ניהלו נגדנו מסע של ספין והשמצות" התלונן המפסיד התל-אביבי, מתעלם מכך שזכה לבאז התקשורתי המזמזם ביותר בתולדות האנושות, כולל ספינים והשמצות ללא גבול נגד ראש העיר המכהן רון חולדאי. קשה למצוא בישראל אדם נוסף שזכה לגב ברנז'אי שכזה, ללא שום פרופורציה עם יכולותיו ותכונותיו של אותו מועמד. ועדיין, חנין יכול רק לדגדג את קצה ארנקו של גדול הממורמרים של השבוע שעבר, ארקדי גאידמק.

הטענות של גאידמק נגד תושבי ירושלים ואוהדי בית"ר הן מדהימות. למעשה, האיש מודה בפירוש כי ניסה לקנות את השלטון בירושלים בכסף, דבר שהוא – לעניותי הבלתי משפטית – עבירה פלילית. ולאחר שלא הצליח לקנות את בירת ישראל, פתאום לא אכפת לו מהתושבים, מהאוהדים, מכל אלה ששילם עבורם. הכסף של גאידמק היה מאז ומתמיד הלוואה, שניתן היה להחזיר אותה באמצעות כותרת בעיתון ופתק בקלפי. אז הנה לך, מר גאידמק, נבחרת על ידי מערכת המדור לתואר ראש הממורמרים של הבחירות המקומיות. את הכסף, בבקשה.

העיתון של האיום על המדינה

במוסף לשבת של ידיעות-אחרונות מצאו את האויב האולטימטיבי של מדינת ישראל. החמאס? איראן? משפחות הפשע בישראל? תחשבו שוב. "האיום הישיר על ביטחון המדינה", כפי שזה מופיע בידיעות, הם נערי הגבעות. הנה כתבה על האלימות שלהם נגד שוטרים, וכאן – לשם האיזון – כתבה על ההתנכלויות שלהם לפלשתינים תמימים. ורק כדי למלא את המוסף, יש גם כתבה על הסדרה החדשה של חיים יבין בנושא ערביי ישראל המסכנים והמקופחים.

ואני אומר: יופי, תמשיכו כך. מצבה של העיתונות המודפסת נפלא כל כך, שאתם יכולים להתעלם מציבור רחב של קוראים ולהיות העיתון של המדינה בעזה. אז תמשיכו לעודד את צוררי ישראל ולהסית נגד מתנחלים, עד שאחרון הלקוחות הימניים שלכם יקלוט כי הוא בעצם מממן את הטרור. טוב, גם את אורי אורבך, אבל בעיקר את הטרור. זה המקום להבהיר, כי עלי אתם כבר שנים לא עושים כסף.

חמסה עלינו

א.  בגין ומרידור הם הכוחות העולים בליכוד. עוזי לנדאו הוא האס של ישראל ביתנו. עכשיו נותר רק לצפות להצטרפותם של הכוכבים הבאים: מיכאל קליינר יצטרף למפלגת הימין החדשה, עובדיה עלי לש"ס, מרים גלזר-תעסה תלך לגמלאים, ואפרים גור יצטרף לקדימה אך יערוק לרע"ם-תע"ל.

ב.  בני משפחתו של יעקב אלפרון טוענים כי לא תהיה כל נקמה על חיסולו. טוב, במי הם ינקמו? מי לדעתם יכול להתנקש בחייו של איש עסקים תמים ושומר חוק כמו אלפרון?

ג.  יום לאחר הבחירות לרשויות המקומיות, חיפשתי לשווא עדכונים על מקום מגוריי בגבעת שמואל. מתברר כי בעיתונים הארציים לא שמעו על המקום הזה, שרק לפני כשנה הוכרז כעיר ואם בישראל. כמה סמלי הדבר, שראש העיר היוצא התהדר בקידומו של המקום ובהפיכתו לעיר, אך בפועל עדיין מתייחסים אלינו כיישוב הקטן ההוא ליד פתח תקווה.

ד.  זוכרים את היבבות של כתבי ספורט על גורלה של הפועל חולון בכדורסל, ואיך ראש העיר לא עוזר, וכמה זקוקים התושבים לקבוצת כדורסל שיוכלו להזדהות איתה? והנה, ראש העיר מוטי ששון זכה בבחירות האחרונות ל-74 אחוז מקולות תושבי חולון. מוסר השכל לכל ראשי הרשויות המקומיות: הציבור רוצה להשקיע את הארנונה בחינוך וטיפוח העיר, לא במשכורות לשחקנים זרים של קבוצות ספורט.


ה.  כל הזמן אנו שומעים על אופוריה בירושלים בעקבות בחירתו של ניר ברקת. ואני תוהה: נגיד שמאיר פרוש היה מקבל 80 אחוז מהקולות ונבחר לראשות העיר, האם גם אז היו מדברים על אופוריה בירושלים?

שאלה קטנה לסיום

אם ציפי לבני לא יורה בפרסומאי שהכניס תמונה מרוטשת וגרועה במיוחד שלה לשלטי החוצות של מפלגתה, איך בדיוק היא תילחם נגד ירי טילים על שדרות ואשקלון?

יודע את מקומי

הנה משהו ממש לא מצחיק: כבר מזמן מטרידים אותי האינטרסים המנוגדים-לכאורה בין הימין בישראל למשפחת שליט. ההתגייסות למען גלעד שליט קיימת בעיקר בתקשורת הכללית, בעוד עיתוני המגזר לא יוצאים מגדרם כדי להחזיר את החייל החטוף הביתה. כששמו של שליט מוזכר בעיתון ימני, לרוב זה בהקשר של התנגדות לעסקת שבויים יקרה עם החמאס. החייל האומלל, הגיהנום שעוברת משפחתו, הרצון של כולנו לראות אותו בריא ושלם – כל אלה נדחקים קצת הצידה לטובת המאבק שלנו למען ביטחונם של יתר האזרחים.

הסיבה לכך פשוטה: השיח של השמאל השתלט לחלוטין על נושא השבויים והנעדרים. דוגמה לכך הופיעה בכותרת של מעריב מהשבוע שעבר: "גורם מדיני בכיר: שחרור שליט מתעכב בגלל העסקה עם החיזבאללה". לכאורה, כותרת המחזקת את טענות הימין נגד עסקאות חליפין גרועות. ולמעשה, זוהי כותרת שקרית ומקוממת, המתייחסת לשחרור רוצחים כאל האופציה היחידה.

סליחה? האם העסקה עם החיזבאללה היא המעכבת את שחרורו של החייל? לא העובדה שאנו ממשיכים לספק לפלשתינים סולר וכספים? לא העובדה שאנו מגיעים איתם לרגיעות מפוקפקות? לא ההודעה של ראש הממשלה על שחרור נוסף של מאות אסירים פלשתינים? לא הרעד שלנו בפופיק ממה שיאמרו מדינות העולם? לא המצפן המוסרי המקולקל שלנו? לא אלה הם המונעים את השבתו של גלעד שליט? העסקה עם חיזבאללה זאת הבעיה?

אני פונה מכאן למשפחת שליט בקריאה: לבנו אתכם, זעמכם הוא זעמנו, ואין שום הצדקה למחוות כלפי הפלשתינים, כל עוד אנו לא זוכים למידע על בנכם וכל עוד הוא לא זוכה לפחות לפיקוח של גורמים הומניטריים. אולי אנחנו לא מסכימים עם כל שלב בקמפיין למען גלעד, אבל המאבק האמיתי שלנו הוא אתכם ולא נגדכם. ולידיעת המגזר: המשפט הזה עובד גם לצד ההפוך.